כללי

עיוורון צבעים

 כשהייתי בת 16, ועוד יותר מזה כשהייתי ילדה, עצבן אותי שאנשים אומרים שגיל 16 (או הילדות) זו תקופה יפה ומתוקה. מי שזוכר יודע שאלה תקופות קשות. אבל עכשיו אני מבינה למה אמרו כך, וזה לא קשור למידת האושר או המתיקות או הקלות, אלא שבילדות ובגיל 16 ובתקופות של התחלה, בעיקר תחילת אהבה ואולי גם התחלות של מסע ושל פרויקט יצירתי ...

קרא עוד »

הארנב שחשב שהוא נמר

  הבוקר פגשתי במקרה את אחת הנשים האהובות עלי במשפחה המורחבת שלי ובכלל, ודיברנו לנו ובין השאר היא ציינה שאצלם בבית יוצא שהשנה הסינית שבה כל אחד נולד מתאימה לאופיו. והאיש שלה נולד בשנת הנמר והוא באמת נמר, "לפעמים נמר בסוגר." מיד הזדהיתי ואמרתי שבטח גם אני נמר בסוגר. והיא אמרה לי שאבדוק מה אני ואסמס לה. שכחתי מזה אבל ...

קרא עוד »

לכבוד פורים: התחפושת הכי מסעירה שקראתי

תחשבי שאת אומנת באחוזה מכובדת של אדון בעל ייחוס. את לא חסרת ניסיון חיים, בעיקר בכל הכרוך בהתעללות, קיפוח, מפגש עם המוות ועונשים לא הוגנים, ובכל זאת את נערה חסודה שכמעט לא יצאה מתחומי הפנימייה המשמימה שבה גדלת והאירוע המרכזי בחייך היה הרפרפת של יום רביעי. מה שבנפשך פנימה זה דבר אחר, ואולי מי שמכנה אותך "שדונת, נימפת יער, בת ...

קרא עוד »

צחת-העור ואדמונית

השיר מבוסס על/מתכתב עם אגדה של האחים גרים שבאנגלית נקראת snow white and rose red. הוא עוד בתהליך עבודה ואשמח לקבל הערות.  צחת-העור ואדמונית   בלילות, בין קירות, בחלום אזכר איך ישַנו בלי פחד, ידה בידי צחת-עור אני, אדמונית אחותי, בליטוף של הרוח ואור כוכבים וכל העולם לנו בית   איך פגשנו בַּדוב ואתו התגוששנו, בטנו החמה ערסל של פרווה ...

קרא עוד »

על סונט 130 של שייקספיר

SONNET 130 My mistress' eyes are nothing like the sun; Coral is far more red than her lips' red; If snow be white, why then her breasts are dun; If hairs be wires, black wires grow on her head. I have seen roses damask'd, red and white, But no such roses see I in her cheeks; And in some perfumes ...

קרא עוד »

על "לפני שאמות" מאת ג'ני דאונהם

אמיצה, ג'ני דאונהם: ההחלטה לכתוב ספר מנקודת מבטה של חולת סרטן גוססת אינה מובנת מאליה, אפילו אם לא היה מדובר בספר נוער. והיא גם מוכשרת. אני, את "לפני שאמות" קראתי בסוף שבוע אחד וכמעט לא הצלחתי להניח אותו מהיד, גם כשבפרקים האחרונים כעסתי על עצמי ועל הבחירה התמוהה שלי להתרגע בשבת בקריאה קלילה על נערה בת 17 שעומדת למות. טסה סקוט מספרת ...

קרא עוד »

ולפעמים

לפעמים היא בוכה כשהיא רואה אותי. "רק כשאתם באים היא בוכה," הכריזה פעם אמא שלי השמרטפית, "למה?" "כי אנחנו הורים מגעילים והיא שונאת אותנו," עניתי מיד בצחוק בריא ומידבק. אבל אני יודעת למה. כי לפעמים הכול מציף, ועל זה שהלכתי קודם (ואז היא אמרה לי בשלווה רבה "ביי ביי" ורצה לשחק, וזה אמיתי, לא הפגנת איפוק, אבל בכל זאת דורש ...

קרא עוד »

עשרים נערות לקנא

מאז שגיליתי את audacity – יותר נכון, מאז שגיליתי שיש לי מיקרופון במחשב ובעקבות זאת את אודסיטי, שזו תוכנה להקלטה עצמית באיכות איומה אבל למי אכפת (לא לי), אני משתעשעת לי בהקלטות מדי פעם, והיום כשנותרו לי עשר דקות פנויות (בחיי. בדיוק עשר והתלבטתי מה לעשות בהן!) הקלטתי שיר שהלחנתי לפני כמה שנים, של אורית גידלי מתוך ספרה "עשרים נערות לקנא" ...

קרא עוד »

לקרוא עם הגרון: על "ורד הלבנון" מאת לאה איני

חשבתי שאולי על הספר הזה לא אכתוב. שלפעמים מספיק להיות עם החוויה ולא צריך לרוץ לספר לחבר'ה. במיוחד על חוויית קריאה כזאת. נדירה, שבילדות ובנעורים כשהספרים היו צינור חמצן וחבל הצלה, לא הייתה נדירה כל כך: כשמחכים לרגעים הפנויים של הערב כדי להתייחד עם הספר. כשחיים את התמונות והמילים של אתמול עד מנת הקריאה הבאה. וכל זאת למרות שהוא ספר ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות ל