כָּל אֶחָד צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל הַבִּיוֹגְרַפִיָה שֶׁלּוֹ מסתבר שאני משוררת, סופרת ומתרגמת
שוב
שׁוּב הָאֲדָמָה שׁוֹאֶלֶת וְהַשָּׁמַיִם עוֹנִים בְּשֶׁקֶר לָבָן.
עָנָן, הַמַּטְאֲטֵא הַיְּפֵהפֶה הַזֶּה,
מֻפְרָךְ כְּמוֹ נוֹצָה,
מֵזִיז אֶת הַשְׁאֵלוֹת מִצַּד לְצַד,
מְפַנֶּה מָקוֹם לְמָשֶׁהוּ שֶׁאַתְּ לֹא מַצְלִיחָה לִמְצֹא.
הַדְּבָרִים הַקַּלִים הֵם שֶׁמְּעִיפִים אוֹתָךְ,
אֵלֶּה שֶׁפַּעַם חצוּ אֶת הָאֲוִּיר.
הַכָּל נִסְלָח, מִלְבַד דֶּלֶת סְגוּרָה.
הַכָּל מִתְקַבֵּל עַל הַדַּעַת מִלְבַד הַטְּרִיקָה
שֶׁאֵין אֲחַרֶיהָ אֶלָא שֶׁקֶט מֻחְלָט.
כְּבָר יָמִים, כָּל הַשְּׁאֵלוֹת שֶׁאַתְּ שׁוֹאֶלֶת
נוֹרוֹת בְּמַטָּחִים, יוֹתֵר כְּדֵי לַהֲדֹף
מֵאֲשֶׁר לִמְצֹא. תָּשׁוּשׁ וְעקשָׁן, הַמֹּחַ
מֵרִים שַׂקֵי חוֹל, עוֹרֵם אוֹתָם
לְאֹרֶך הַקִּירוֹת, חוֹסֵם כָּל פֶּתַח,
מַשְׁאִיר רַק חֲרַכֵי יְרִיָה.
אֲבָל הַמְּאַבְטֵחַ בְּשַׁעַר הַלֵּב
בּוֹדֵק בְּטִפְּשׁוּתוֹ רַק אֶת הַיּוֹצְאִים.
יפה "המאבטח בשער הלב"… יפה "בודק בְּטִפְּשׁוּתוֹ רַק אֶת הַיּוֹצְאִים."… יפה וכה נכון.
נכון שזה נכון?
בהחלט. וזה כנראה טבעו.
כאוב ורוטט. כתוב ביד מיומנת מאוד.
אני שמחה שזה עובד בשבילך. אתה יודע, זה לא שיר אישי — ניסיתי לדבר על חוויה של אחרי פרידה, מה קורה לנו, והמצאתי דמות שתדבר משם. אני עושה את זה הרבה, אולי משום שבאתי מפרוזה, ועדיין הכי מעניין אותי להסתכל באחר ולכתוב על דברים שמחוץ לעצמי. אתה כותב לפעמים ככה?
אני תמיד כותב גם מתוך עצמי וגם כאחר. האחר הזה מבחינתי הוא בו בזמן ישות בעל נטיה לאובייקטיביות וגם רוח השירה שאינה תלויה בזמן, מקום או החיים הפרטיים של משורר כמוני.
מעניין, מה שאתה אומר.
בעיני האתר דווקא תלוי בזמן ובאתר (…מקום) יותר, נאמר, מכתב עת ובודאי אנתולוגיה
וגם האוביקטיביות לא טהורה, בגלל שנרקמים יחסים בין הקוראים שגם הם כותבים ולכן הם מצפים לתגובה הבאה של הכותב או זוכרים את הקודמת — בעודם מגיבים
אוף אני כבדה
יעל נראה לי קראת את תגובתי באופן משובש. להערכתי קראת אתר במקום שכתוב
אחר…. אנא קראי שוב. לא אמרתי דבר וחצי דבר על האתר.
אהה!
טעות שלי, הוספתי צ"ופצ"יק לח"
אם כך, אני מבינה בדיוק מה אתה אומר ומסכימה.
סחתיין על הניסוח החכם.
יעל גלוברמן, אחת הסיבות שאני אוהבת לקרוא משירייך היא שתמיד אני אמצא בהם עוד, כמו בשיר הזה. התובנות, העומקים, הלשון המטאפורית מלאת הדמיון. השקט המוחלט שאחרי הטריקה אצלי עוד מבעבע בדרכו שלו הרבה אחרי קריאת השיר.
בדיוק כתבתי לך תגובה על השיר שלך
מתה על הבלוג הזה!
יעל, קוראת אחד אחד, שוב ושוב ונהנת מצלילות ההבעה, פנינים
תודה אורה