כָּל אֶחָד צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל הַבִּיוֹגְרַפִיָה שֶׁלּוֹ
  • יעל גלוברמן

    נולדתי בתל אביב, במרחק שבע דקות מן המקום שבו אני גרה עכשיו. בדרך עברתי ועצרתי במקומות רחוקים יותר, כולל הולנד (שנה) וארה"ב (עשר שנים.) למדתי שנה ציור ופיסול ב"פריי אקדמי" שבהולנד וקולנוע באוניברסיטת תל אביב. שני בני נולדו בניו יורק, ואנחנו חיים עכשיו בארץ, בעברית. מסתבר שאני משוררת, סופרת ומתרגמת. עד כה, פרסמתי רומן:  מנענע את העץ (סדרת אתנחתא לספרות יפה, כנרת 1996) שני ספרי שירה: אליבי (תל אביב : הליקון לשירה חדשה, 2000) אותו הנהר פעמיים (תל אביב : הליקון לשירה חדשה, 2007)  וספר שירה מתורגמת: תולדות הנשמה, מבחר משירי סטיבן ספנדר (תל אביב : קשב 2007). עכשיו אני עובדת על תרגומי שיריה של אן סקסטון, שייראו אור בספר בשנה הבאה בהוצאת "קשב" של רפי וייכרט. כדי לנוח מהטֵּרוף של סקסטון אני מתרגמת  גם  את  ו.ה. אודן, הוירטואוז  החכם  והמרושע, ש- בניגוד לאן היקרה - שלט בעצמו, לפחות בכתיבה, בצורה מרשימה... ומרגיעה. תרגום אודן ייקח לי לפחות שנתיים שלוש, ואז אוציא את המבחר בספר.  התחלתי לכתוב לפני שידעתי לקרוא – הייתי משנה סיומי סיפורים שקראה לי אמי מגיל שלוש, כנראה לטובת הפי-אנדים שיאפשרו לי להרדם בלילה, ואחרכך התחלתי להמציא גם סיפורים משלי. מאחר שהתגובות של אמי טובת הלב היו מעודדות, המשכתי לענות אותה גם בהכתבת שירים שרובם ככולם היו בודאי פלגיאטים מורחבים משירי הגננוֹת. משם – עברתי לפרסומים בעתוני ילדים ובמעריב לנוער ומגיל די צעיר – 18 בערך – התחלתי לפרסם סיפורים ב"עכשיו" ושירים במוספי הספרות של העתונים היומיים.  מאז פרסמתי סיפורים, שירים ותרגומי שירה בהליקון, קשת, מאזניים, המעורר, ובמוספי הספרות של הארץ, מעריב ידיעות ודבר, כמו גם באתרים מקוונים כגון "עיין ערך שירה" של שרית שץ. בעצם התחלתי בכתיבת פרוזה, והמעבר להגדרת ה"משוררת" מתרחש בשש השנים האחרונות. לפני כן נראה לי שלכנות את עצמי משוררת זה כמו להשתמש ב"פילוסופִית" או לחילופין ב"מעשנת כבדה." מצד אחד, גדול עלי, מצד שני – נו כן...   ספגתי מספר פרסים לאחר פרסום "אליבי" – ביניהם פרס אקו"ם לשנת 2000 ופרס מפעל-הפיס לשירה 2002 . נראה אם "אותו הנהר פעמיים" יקצור פרס כלשהו. בשנים האחרונות התחלתי להשלח לפסטיבלים בינלאומיים לשירה ולפרסם בכתבי עת ובאנתולוגיות בחו"ל, ושירי תורגמו לשפות שונות - כגון אנגלית צרפתית וגרמנית, ומשונות -  כגון מקדונית, סלובקית וגאלית. אני א ו ה ב ת  לראות שיר שכתבתי בשפה שאין לי מושג איך לקרוא. זה קצת כמו לצאת לרחוב בבגדים מתקופה אחרת. ולקבל שריקות. פרסומים אחרונים בכתבי עת זרים:   Notizen zu einer Kuste (October 2007), אנתולוגיה ראשונה (!) לשירה ישראלית בשפה הגרמנית Poetry Wales (Summer 2007), כתב עת וולשי לשירה. אחד הדברים שאני אוהבת ועושה יותר ויותר, הוא לתרגם שירה.גם בזה התחלתי לעסוק רק בעשור האחרון, לאחר פרסום הרומן. המשוררים שהרביתי לתרגם הם בלייק, סווינבורן, ויליאם בטלר ייטס, ו.ה. אוֹדן, סטיבן ספנדר, דילן תומאס, אליזבט בישופּ, רוברט לוואל, ג'ון ברימן, טד יוּז, סילביה פלאת', אן סקסטון, אדריאן ריץ', דרק וולקוט, שיימוס היני, צ'רלס סימיק, אורסולה פאנתורפ', תום גאן, צ'רלס רייט, פרנץ רייט, דניס ג'ונסון, סימון ארמיטאז', לואיז גלוק. יש עוד, אבל.

שוב

 

 

 שוב

שׁוּב הָאֲדָמָה שׁוֹאֶלֶת וְהַשָּׁמַיִם עוֹנִים בְּשֶׁקֶר לָבָן.
עָנָן, הַמַּטְאֲטֵא הַיְּפֵהפֶה הַזֶּה, 
מֻפְרָךְ כְּמוֹ נוֹצָה, 
מֵזִיז אֶת הַשְׁאֵלוֹת מִצַּד לְצַד,
מְפַנֶּה מָקוֹם לְמָשֶׁהוּ שֶׁאַתְּ לֹא מַצְלִיחָה לִמְצֹא.            
הַדְּבָרִים הַקַּלִים הֵם שֶׁמְּעִיפִים אוֹתָךְ,
אֵלֶּה שֶׁפַּעַם חצוּ אֶת הָאֲוִּיר. 
הַכָּל נִסְלָח, מִלְבַד דֶּלֶת סְגוּרָה.
הַכָּל מִתְקַבֵּל עַל הַדַּעַת מִלְבַד הַטְּרִיקָה
שֶׁאֵין אֲחַרֶיהָ אֶלָא שֶׁקֶט מֻחְלָט.                                          
כְּבָר יָמִים, כָּל הַשְּׁאֵלוֹת שֶׁאַתְּ שׁוֹאֶלֶת                   
נוֹרוֹת בְּמַטָּחִים, יוֹתֵר כְּדֵי לַהֲדֹף
מֵאֲשֶׁר לִמְצֹא. תָּשׁוּשׁ וְעקשָׁן, הַמֹּחַ 
מֵרִים שַׂקֵי חוֹל, עוֹרֵם אוֹתָם
לְאֹרֶך הַקִּירוֹת, חוֹסֵם כָּל פֶּתַח,
מַשְׁאִיר רַק חֲרַכֵי יְרִיָה.
אֲבָל הַמְּאַבְטֵחַ בְּשַׁעַר הַלֵּב                                                       
בּוֹדֵק בְּטִפְּשׁוּתוֹ רַק אֶת הַיּוֹצְאִים.

 

  

 

13 תגובות

  1. יפה "המאבטח בשער הלב"… יפה "בודק בְּטִפְּשׁוּתוֹ רַק אֶת הַיּוֹצְאִים."… יפה וכה נכון.

  2. מרדכי גלדמן

    כאוב ורוטט. כתוב ביד מיומנת מאוד.

    • יעל גלוברמן

      אני שמחה שזה עובד בשבילך. אתה יודע, זה לא שיר אישי — ניסיתי לדבר על חוויה של אחרי פרידה, מה קורה לנו, והמצאתי דמות שתדבר משם. אני עושה את זה הרבה, אולי משום שבאתי מפרוזה, ועדיין הכי מעניין אותי להסתכל באחר ולכתוב על דברים שמחוץ לעצמי. אתה כותב לפעמים ככה?

      • מרדכי גלדמן

        אני תמיד כותב גם מתוך עצמי וגם כאחר. האחר הזה מבחינתי הוא בו בזמן ישות בעל נטיה לאובייקטיביות וגם רוח השירה שאינה תלויה בזמן, מקום או החיים הפרטיים של משורר כמוני.

        • יעל גלוברמן

          מעניין, מה שאתה אומר.
          בעיני האתר דווקא תלוי בזמן ובאתר (…מקום) יותר, נאמר, מכתב עת ובודאי אנתולוגיה
          וגם האוביקטיביות לא טהורה, בגלל שנרקמים יחסים בין הקוראים שגם הם כותבים ולכן הם מצפים לתגובה הבאה של הכותב או זוכרים את הקודמת — בעודם מגיבים

          אוף אני כבדה

          • מרדכי גלדמן

            יעל נראה לי קראת את תגובתי באופן משובש. להערכתי קראת אתר במקום שכתוב
            אחר…. אנא קראי שוב. לא אמרתי דבר וחצי דבר על האתר.

          • יעל גלוברמן

            אהה!

            טעות שלי, הוספתי צ"ופצ"יק לח"

            אם כך, אני מבינה בדיוק מה אתה אומר ומסכימה.

            סחתיין על הניסוח החכם.

  3. יעל גלוברמן, אחת הסיבות שאני אוהבת לקרוא משירייך היא שתמיד אני אמצא בהם עוד, כמו בשיר הזה. התובנות, העומקים, הלשון המטאפורית מלאת הדמיון. השקט המוחלט שאחרי הטריקה אצלי עוד מבעבע בדרכו שלו הרבה אחרי קריאת השיר.

© כל הזכויות שמורות ליעל גלוברמן