בננות - בלוגים / / המאהבת אַתָּה בָּא בַּלַּיְלָה
כָּל אֶחָד צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל הַבִּיוֹגְרַפִיָה שֶׁלּוֹ
  • יעל גלוברמן

    נולדתי בתל אביב, במרחק שבע דקות מן המקום שבו אני גרה עכשיו. בדרך עברתי ועצרתי במקומות רחוקים יותר, כולל הולנד (שנה) וארה"ב (עשר שנים.) למדתי שנה ציור ופיסול ב"פריי אקדמי" שבהולנד וקולנוע באוניברסיטת תל אביב. שני בני נולדו בניו יורק, ואנחנו חיים עכשיו בארץ, בעברית. מסתבר שאני משוררת, סופרת ומתרגמת. עד כה, פרסמתי רומן:  מנענע את העץ (סדרת אתנחתא לספרות יפה, כנרת 1996) שני ספרי שירה: אליבי (תל אביב : הליקון לשירה חדשה, 2000) אותו הנהר פעמיים (תל אביב : הליקון לשירה חדשה, 2007)  וספר שירה מתורגמת: תולדות הנשמה, מבחר משירי סטיבן ספנדר (תל אביב : קשב 2007). עכשיו אני עובדת על תרגומי שיריה של אן סקסטון, שייראו אור בספר בשנה הבאה בהוצאת "קשב" של רפי וייכרט. כדי לנוח מהטֵּרוף של סקסטון אני מתרגמת  גם  את  ו.ה. אודן, הוירטואוז  החכם  והמרושע, ש- בניגוד לאן היקרה - שלט בעצמו, לפחות בכתיבה, בצורה מרשימה... ומרגיעה. תרגום אודן ייקח לי לפחות שנתיים שלוש, ואז אוציא את המבחר בספר.  התחלתי לכתוב לפני שידעתי לקרוא – הייתי משנה סיומי סיפורים שקראה לי אמי מגיל שלוש, כנראה לטובת הפי-אנדים שיאפשרו לי להרדם בלילה, ואחרכך התחלתי להמציא גם סיפורים משלי. מאחר שהתגובות של אמי טובת הלב היו מעודדות, המשכתי לענות אותה גם בהכתבת שירים שרובם ככולם היו בודאי פלגיאטים מורחבים משירי הגננוֹת. משם – עברתי לפרסומים בעתוני ילדים ובמעריב לנוער ומגיל די צעיר – 18 בערך – התחלתי לפרסם סיפורים ב"עכשיו" ושירים במוספי הספרות של העתונים היומיים.  מאז פרסמתי סיפורים, שירים ותרגומי שירה בהליקון, קשת, מאזניים, המעורר, ובמוספי הספרות של הארץ, מעריב ידיעות ודבר, כמו גם באתרים מקוונים כגון "עיין ערך שירה" של שרית שץ. בעצם התחלתי בכתיבת פרוזה, והמעבר להגדרת ה"משוררת" מתרחש בשש השנים האחרונות. לפני כן נראה לי שלכנות את עצמי משוררת זה כמו להשתמש ב"פילוסופִית" או לחילופין ב"מעשנת כבדה." מצד אחד, גדול עלי, מצד שני – נו כן...   ספגתי מספר פרסים לאחר פרסום "אליבי" – ביניהם פרס אקו"ם לשנת 2000 ופרס מפעל-הפיס לשירה 2002 . נראה אם "אותו הנהר פעמיים" יקצור פרס כלשהו. בשנים האחרונות התחלתי להשלח לפסטיבלים בינלאומיים לשירה ולפרסם בכתבי עת ובאנתולוגיות בחו"ל, ושירי תורגמו לשפות שונות - כגון אנגלית צרפתית וגרמנית, ומשונות -  כגון מקדונית, סלובקית וגאלית. אני א ו ה ב ת  לראות שיר שכתבתי בשפה שאין לי מושג איך לקרוא. זה קצת כמו לצאת לרחוב בבגדים מתקופה אחרת. ולקבל שריקות. פרסומים אחרונים בכתבי עת זרים:   Notizen zu einer Kuste (October 2007), אנתולוגיה ראשונה (!) לשירה ישראלית בשפה הגרמנית Poetry Wales (Summer 2007), כתב עת וולשי לשירה. אחד הדברים שאני אוהבת ועושה יותר ויותר, הוא לתרגם שירה.גם בזה התחלתי לעסוק רק בעשור האחרון, לאחר פרסום הרומן. המשוררים שהרביתי לתרגם הם בלייק, סווינבורן, ויליאם בטלר ייטס, ו.ה. אוֹדן, סטיבן ספנדר, דילן תומאס, אליזבט בישופּ, רוברט לוואל, ג'ון ברימן, טד יוּז, סילביה פלאת', אן סקסטון, אדריאן ריץ', דרק וולקוט, שיימוס היני, צ'רלס סימיק, אורסולה פאנתורפ', תום גאן, צ'רלס רייט, פרנץ רייט, דניס ג'ונסון, סימון ארמיטאז', לואיז גלוק. יש עוד, אבל.

המאהבת אַתָּה בָּא בַּלַּיְלָה

 

 

המאהבת

 
אַתָּה בָּא בַּלַּיְלָה
עוֹלֶה אֵלַי לָרֶגֶל הָאֲרֻכָּה, עוֹלֶה
כְּמוֹ עַל הָאִשָּׁה לִפְנֵי הָרִאשׁוֹנָה, זֹאת
שֶׁאִלּוּ נִשְׁאֲרָה אִתְּךָ, אַתָּה נִשְׁבָּע, הָיִיתָ חַי
עָמֹק בְּגַן הָעֵדֶן.                                  
 
אֲנִי לֹא עֶצֶם מֵעַצְמוֹתֶיךָ, אֲנִי קְרוּצָה
מִן הַנָּחָש, מִן הַתַּפּוּחַ,
לא מִן הַצֵּלָע שֶׁלְךָ
הַפְּשׁוּטָה, הַמִּסְתַּיֶּדֶת עִם הַזְּמַן,
נִסְמֶכֶת בְּרַכּוּת אֶל קִיר הַבַּיִת, עוֹגֶנֶת בַּכֻּרְסָה.
 
יְרֵכַי הֵן לַהֲבֵי הַמִּסְפָּרַיִם שֶׁגּוֹזְרִים
חַיֵּי אִשָּׁה אַחֶרֶת לִגְזָרִים וּבְאוֹתָה אִבְחָה
מְנַתְּקִים אוֹתִי מִן הַשֶּׁקֶט שֶׁבַּחֶדֶר. אֲנִי בּוֹחֶרֶת                
לְהָרַע לָהּ. כָּל מְאַהֶבֶת הִיא לִילִית.
 
וְשׁוּב אֲנִי לְבַד. בִּכְיוֹ הָרַךְ שֶׁל בְּנִי
עוֹבֵר בְּשֶׁקֶט בַּחֲלוֹם
כְּמוֹ רִיקְשָׁה מְלֵאָה חָלָב.
אֲנִי מִתְעוֹרֶרֶת לְשֶׁקֶט מֻחְלָט.
מִי הָאִשָּׁה הַזּאֹת, שׁוֹכֶבֶת בִּבְגָדֶיהָ
קָרוֹב מְאֹד לַקִּיר                                    
בִּרְחוֹב הַמִּטָּה הַזּוּגִית.
 
בְּכָל מְשֻׁלָּשׁ יֵשׁ צֵלָע אַחַת
מַכְאִיבָה, שֶׁמִּזְדַּקֶּרֶת, חוֹתֶכֶת אֶת הָרֵאָה
כְּשֶׁהַשְּׁנַיִם מִתְנַשְּׁמִים.
עֲלֵי הַתּוֹאֲנָה נוֹשְׁרִים
מִן הַגּוּף הָעֵירֹם.
 
 

מתוך "אליבי" הוצאת הליקון לשירה חדשה 2000
 
 
 
 
 

 

 

 

23 תגובות

  1. מאוד קסמו לי הדימויים בשיר שעושים את עצמתו.

  2. שיר כאב. בייחוד "הצלע – שחותכת את הריאה כשהשניים מתנשמים". יפה. כאילו נספגת בגוף של השניים. ועדיין בצורה כל כך לא טבעית – מזדקרת ומכאיבה.
    וגם ירכי המספריים. שגוזרים את חיי האישה האחרת לגזרים. אכזרי ואמפתי בעת ובעונה אחת.

  3. היי יעל
    זה עשיר, זה חי, זה מביא את הספרות במיטבה, ניראה שנהנת לתת לנו ספרות במיטבה
    להתראות טובה

    • שירת הצלעות במשולש יפה זוית ודימויים חותכים ומשיקים למציאות

    • תודה יקירתי. אני יוצאת עכשיו ליום מפרך — אוטובוס לרכבת למונית למכללה בצפון, סדנת כתיבה של ארבע שעות, ואז מונית לרכבת לאוטובוס לתל אביב, ואז… עוד סדנה בערב… נתת לי דלק!

      • איזה יופי איזה שיר
        תחי לילית אהובתי!
        אף פעם לא אלאה מלקרוא עליה ואותה . האשה הראשונה האם היחידה של הנשים המשוחררות . יש לי קטע עליה אם יורשה לי
        http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=878&blogID=36

        • מתה לקרוא, ומתה על לילית
          רק שהרכבת עוזבת בעוד עשרים דקות אז —
          אחזור הביתה בערב ואצלול ללינק שלך
          היעל

          • אהם אהם איפה יש לך סדנה באזור תל אביב ?

          • מירי, תודה שהפנית אותי לפוסט ליליתו היפה שלך! ההתרגשות שלך מלילית חזקה – יש הרגשה שהיא דמות שמעוררת ומפעילה אותך כיוצרת. הרי יש לכל אמן מספר נושאים שהם "החומרים שלו", חמרי הגרעין שהוא שואב מתוכם וחוזר לדבר עליהם תמיד. ממה ומאיך שכתבת על לילית יש תחושה שהיא מהחומרים שלך – עשית עוד דברים שקשורים אליה?

            בעניין האהם — בתל אביב אני מלמדת אחד-על-אחד.
            אולי אפתח קבוצה השנה, אבל כרגע אני ממשיכה עם המפגשים האישיים שבהם העבודה אינטנסיבית ומספקת ובעיקר מתאימה לי כרגע, מכל מיני בחינות.

          • תודה יעל
            לילית מעניינת אותי כי היא בעצם אישה עם דימוי שלילי של התרבות באשר היא .
            את צודקת שהיא חשובה לי והנה יהיה לי אולי נושא לעבודה בעתיד כשאסיים את הפרוייקט הנוכחי. וגם אורפאוס.
            אעקוב אחרי פרסומים אם תארגני קבוצה.
            אוהבת את שירייך. נקודה

          • בעניין השירים, שמחת אותי מאוד. (מאוד)

            בעניין לילית — עוררת בי חשק לפרסם פה מחזור שכתבתי עליה. הבעיה היא, שהוא בן 10 שירים. משהו שמתאים לממדים שלה… אולי אפשר לפרסם ברצף של פוסטים, מה דעתך?
            מצחיק החשש הזה בהקשר שלה. יש בי את לילית, אבל גם לא מעט מחוה הילדה הטובה, ששואלת אם זה לא יהיה בבחינת נטילת מקום גדול מדי…

          • יעל ישראל ביקשה לא להציף את המסך הקטן שמייצג את הפוסטים האחרונים בפוסטים של אותו אדם . למה לא כמה שירים בכל פוסט. אני אשמח לקרוא.
            אני מרגישה עם לילית כמו אישה אחרת בתוכי שלא ניתן לה מקום ראוי והיא מבעבעת ו"עושה רעש "באזניי הפנימיות יותר מחווה שהיא האני הרשמי שלי.
            כאמור אשמח אגיל וארון ואולי גם אצטער. תלוי מה כתבת…

          • ניסוח מתנה, "יותר מחווה שהיא האני הרשמי שלי."
            נהדר.

            אקח את ההצעה שלך ואפרסם את המחזור של לילית (!)בהפסקות קטנות. ואולי באמת קצת-יותר משיר אחד בפוסט. עוד תודה אחד.

          • ומירי, כאשר אתחיל קבוצה אודיע לך. ההתעניינות שלך היא מחמאה גדולה, תודה.

  4. שיר עשיר ומלא דימווים
    אהבתי מאד
    אבנר שטראוס

    • יעל גלוברמן

      תודה אבנר, בדיוק אתמול ניסו לתרגם את השיר לגרמנית ויצא קצת אפֵל מדי, לטעמי
      מעניין מה זה אומר על השפה
      (או עלי:))

  5. יעל גלוברמן

    הי אבנר, מחקתי את התגובה הראשונה שלך (זו שלפני התיקון) ואיתה נמחקה גם התגובה השנייה, לצערי
    אני מעתיקה פה את מה שכתבתי לך בתשובה

    • יעל גלוברמן

      תודה אבנר, בדיוק אתמול ניסו לתרגם את השיר לגרמנית ויצא קצת אפֵל מדי, לטעמי
      מעניין מה זה אומר על השפה
      (או עלי:))

השאר תגובה ל יעל גלוברמן ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות ליעל גלוברמן