בננות - בלוגים / יעל גלוברמן / פאונד, פארקר ואני במצברוח אפל
כָּל אֶחָד צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל הַבִּיוֹגְרַפִיָה שֶׁלּוֹ
  • יעל גלוברמן

    נולדתי בתל אביב, במרחק שבע דקות מן המקום שבו אני גרה עכשיו. בדרך עברתי ועצרתי במקומות רחוקים יותר, כולל הולנד (שנה) וארה"ב (עשר שנים.) למדתי שנה ציור ופיסול ב"פריי אקדמי" שבהולנד וקולנוע באוניברסיטת תל אביב. שני בני נולדו בניו יורק, ואנחנו חיים עכשיו בארץ, בעברית. מסתבר שאני משוררת, סופרת ומתרגמת. עד כה, פרסמתי רומן:  מנענע את העץ (סדרת אתנחתא לספרות יפה, כנרת 1996) שני ספרי שירה: אליבי (תל אביב : הליקון לשירה חדשה, 2000) אותו הנהר פעמיים (תל אביב : הליקון לשירה חדשה, 2007)  וספר שירה מתורגמת: תולדות הנשמה, מבחר משירי סטיבן ספנדר (תל אביב : קשב 2007). עכשיו אני עובדת על תרגומי שיריה של אן סקסטון, שייראו אור בספר בשנה הבאה בהוצאת "קשב" של רפי וייכרט. כדי לנוח מהטֵּרוף של סקסטון אני מתרגמת  גם  את  ו.ה. אודן, הוירטואוז  החכם  והמרושע, ש- בניגוד לאן היקרה - שלט בעצמו, לפחות בכתיבה, בצורה מרשימה... ומרגיעה. תרגום אודן ייקח לי לפחות שנתיים שלוש, ואז אוציא את המבחר בספר.  התחלתי לכתוב לפני שידעתי לקרוא – הייתי משנה סיומי סיפורים שקראה לי אמי מגיל שלוש, כנראה לטובת הפי-אנדים שיאפשרו לי להרדם בלילה, ואחרכך התחלתי להמציא גם סיפורים משלי. מאחר שהתגובות של אמי טובת הלב היו מעודדות, המשכתי לענות אותה גם בהכתבת שירים שרובם ככולם היו בודאי פלגיאטים מורחבים משירי הגננוֹת. משם – עברתי לפרסומים בעתוני ילדים ובמעריב לנוער ומגיל די צעיר – 18 בערך – התחלתי לפרסם סיפורים ב"עכשיו" ושירים במוספי הספרות של העתונים היומיים.  מאז פרסמתי סיפורים, שירים ותרגומי שירה בהליקון, קשת, מאזניים, המעורר, ובמוספי הספרות של הארץ, מעריב ידיעות ודבר, כמו גם באתרים מקוונים כגון "עיין ערך שירה" של שרית שץ. בעצם התחלתי בכתיבת פרוזה, והמעבר להגדרת ה"משוררת" מתרחש בשש השנים האחרונות. לפני כן נראה לי שלכנות את עצמי משוררת זה כמו להשתמש ב"פילוסופִית" או לחילופין ב"מעשנת כבדה." מצד אחד, גדול עלי, מצד שני – נו כן...   ספגתי מספר פרסים לאחר פרסום "אליבי" – ביניהם פרס אקו"ם לשנת 2000 ופרס מפעל-הפיס לשירה 2002 . נראה אם "אותו הנהר פעמיים" יקצור פרס כלשהו. בשנים האחרונות התחלתי להשלח לפסטיבלים בינלאומיים לשירה ולפרסם בכתבי עת ובאנתולוגיות בחו"ל, ושירי תורגמו לשפות שונות - כגון אנגלית צרפתית וגרמנית, ומשונות -  כגון מקדונית, סלובקית וגאלית. אני א ו ה ב ת  לראות שיר שכתבתי בשפה שאין לי מושג איך לקרוא. זה קצת כמו לצאת לרחוב בבגדים מתקופה אחרת. ולקבל שריקות. פרסומים אחרונים בכתבי עת זרים:   Notizen zu einer Kuste (October 2007), אנתולוגיה ראשונה (!) לשירה ישראלית בשפה הגרמנית Poetry Wales (Summer 2007), כתב עת וולשי לשירה. אחד הדברים שאני אוהבת ועושה יותר ויותר, הוא לתרגם שירה.גם בזה התחלתי לעסוק רק בעשור האחרון, לאחר פרסום הרומן. המשוררים שהרביתי לתרגם הם בלייק, סווינבורן, ויליאם בטלר ייטס, ו.ה. אוֹדן, סטיבן ספנדר, דילן תומאס, אליזבט בישופּ, רוברט לוואל, ג'ון ברימן, טד יוּז, סילביה פלאת', אן סקסטון, אדריאן ריץ', דרק וולקוט, שיימוס היני, צ'רלס סימיק, אורסולה פאנתורפ', תום גאן, צ'רלס רייט, פרנץ רייט, דניס ג'ונסון, סימון ארמיטאז', לואיז גלוק. יש עוד, אבל.

פאונד, פארקר ואני במצברוח אפל

 

 

 והימים אינם מלאים דיים / עזרא פאונד

וְהַיָּמִים אֵינָם מְלֵאִים דַּיָּם
וְהַלֵּילוֹת אֵינָם מְלֵאִים דַּיָּם
וְחַיַּי כְּעַכְבָּרבַּשָּׂדֶה חוֹמְקִים
 בְּלִי לְהַרְעִיד גִּבְעוֹל
 

 
רזומה / דורותי פארקר
 
סַכִּינֵי גִּלּוּחַ מַכְאִיבוֹת,   
הַנְּהָרוֹת תָּמִיד טְחוּבִים;              
גְּלוּלוֹת גּוֹרְמוֹת לעֲוִיתוֹת,     
וְחֻמְצוֹת עוֹשוֹת כְּתָּמִים.  
  
 חֲבָלִים נוֹטִים לְהִקרע;                      
אֶקְדָּחִים לֹא חוּקִיִּים;                                           
לְגַּז יֵש רֵיחַ דַּי נוֹרָא – 
תִּשָארִי כְּבָר בַּחַיִּים.          

מצברוח מסויים מאוד… אבל השירים יפים, לא?

 

 

 

 

73 תגובות

  1. מירי פליישר

    הי יעל
    ואני חשבתי ש א נ י במצב רוח רע. עודדת אותי , יש יותר גרוע.
    שיהיה לך חג נחמד.
    את בארץ?
    בידידות
    מירי

  2. רונית בר-לביא

    שירים אכן טובים.
    הראשון היום יותר עושה לי את זה,

    ואת השני מאד אהבתי פעם, בעיקר באנגלית,
    לא יכולתי לשכוח אותו, השחקנית שגילמה אותה בסרט על דורותי פארקר מפעם,
    עמדה והקריאה אותו,
    "You might as well live", היה הסוף.

  3. איזה תרגומים נפלאים. ללמוד בע"פ ולהמשיך.

  4. השני מבודח, לפחות לכאורה, אבל בעיני הראשון יפה במיוחד, עם תמונת העכבר החומק בלי להשאיר את חותמו – והרבה עצב שורה על שתי השורות השקטות האלה.
    ונקווה לימים בהירים יותר, לכולם…

    • יעל גלוברמן

      גם אני אוהבת את הראשון מאוד. זה תמיד חזק יותר לעמוד ולומר משהו כזה ולהשאר במקום בלי לטרוק/לסנוור באיזו יציאה, מבריקה ככל שתהיה — פשוט לומר ולתת למלים להמשיך ולהתנועע

  5. טובה גרטנר

    היי יעל
    שירים מקסימים
    איך אפשר לעמוד מולם, בזמן האחרון חסר לי הרבה דברים…
    התירגום שלך משלים את זה
    להתראות טובה

  6. איזה יופי.
    מעניין עד מתי יחזיקו מעמד [בשירה] דימויים כמו עכבר בשדה, כלומר עד כמה יצליחו להחיות תמונה אצל הקוראים. כמה מאיתנו ראו אי פעם עכבר בשדה עין בעין? תחושת הנדיפות והבהלה, אצלי לפחות, נובעת מדימויי עכברים מצויירים טלוויזיונים ולא מן המקור.
    אני בעד התרגום הראשון, הוא טבעי ויפה, בשני מרגישים שזה שיר מתורגם.

    • נידפות, פאק. לא נדיפות.

      • יעל גלוברמן

        כנראה זאת ההתעקשות על חריזה, בתרגום פארקר. זה נעשה קשה יותר ויותר לאו דווקא לתרגם בחרוז ובמשקל — אלא לקרוא. אנחנו כבר לא מקבלים כתיבה כזאת כאותנטית, אני חושבת. לא כמשהו שנכתב היום, ולכן יש תחושה שהוא "מועבר" מזמן לזמן, לא רק משפה לשפה. יתכן מאוד שהתרגום הזה פחות זורם, אבל זה דבר שאני חושבת מזמן, נדמה לי שכבר קשה לקבל שירים חרוזים כ"קול".

        לא יודעת בעניין העכבר… אצלי הוא חי, למרות שבאמת לא ראיתי מעולם עכבר שדה. העכבר היחיד שראיתי היה בדירה ברח 14 במנהטן, דבר די מתוק למען האמת, שממש לא מתאים לכוריאוגרפיה של השיר — הוא לא "חלף" , הוא קפא כשראה אותי מביטה בו. השארתי לו אוכל על הרצפה, במקום המפגש הראשון שלנו(כדי שלא יכרסם את המזון שעל המדפים) במשך כמה ימים עד שהפסיק לבוא. קראנו לו פיליפ.

        בכל אופן, העכבר שבשיר הוא בשבילי כן עכבר שדה, וזה מעניין. זה עכבר שדה שאני רואה דווקא בקלות עם קריאת השיר ושבא מסיפורים וספרים, אני חושבת — כמו הרוח בערבי הנחל של קנט גרהאם, מקומות כאלה. עכברי הספרים חיים עדיין די עמוק בתודעה, עדיין. והם נדמים לי אמיתיים… (טוב, בעיה שלי)

        • מעניין מאד מה שכתבת, כרגיל.

          אני חושבת שבשיר של פארקר יש ניגוד מכוון בין התבנית הילדותית של השיר, שמזכירה בניגונה את 'שירי אמא אווזה', לבין התוכן הסרקסטי. אולי זו העברית קשת ההברות, שמחככת היכן שנדרש לסכך. חרוזים אני אוהבת, בדרך כלל, בעיקר כשהם יוצרים מתח בין תוכן כאוטי לתבנית מסודרת.

          בעניין העכבר, אני חושבת קצת על סינדרלה וקצת על אישה שחומלת על עכבר קפוא ומשאירה לו אוכל. זה פנטסטי. ועל כך שאת צודקת, כל העכברים שלנו הם עכברים יד שנייה, דימויים, ובכל זאת אנחנו אוהבים אותם, עכברים משומרים בפורמלין של מילים או תמונות וגם זו דרך לקיים רצף.
          חד משמעית, אני פחות טובת-לב ממך. לא הייתי מעלה בדעתי להאכיל עכבר שמסתובב לי בבית, לא הייתי יכולה לשאת את המחשבה שהוא ירוץ עליי בלילה, פרוותי וחלקלק. יותר מדי ווינסטון סמית, חדר מאה ואחת, ואני יודעת שעכברוש זה לא עכבר. ביום אני יודעת, בלילה לא.

  7. כן, יעל. השירים יפים.

    כשהייתי ילד למדו אותי ש"שיבולת בשדה כורעה ברוח מעומס גרעינים כי רב" ואז בא פאונד ו"עכבר בשדה".

    גבעול לא נרעד. הלב כן.

    ובקשר למה שכתבת לי בפוסט, זה רק מצברוח אפל. מיד אשיב לך גם שם.
    :-)

  8. איריס קובליו

    יעל, שירים חזקים, תרגום חד וצלול. תודה שהבאת. אהבתי מאד. בעיקר את השני.

  9. יעל, המון זמן עבר מאז שנסעת, מאז שחזרת..אני מקווה שתביאי לכאן עוד ממך.
    השיר של עזרא פאונד עוזר להרעיד גבעול..
    והשיר של דורותי פארקר, עדיף כבר להישאר בחיים..:)
    חוצמיזה, מה זה המצב רוח הזה?……

  10. יעל יעל, ברוכה השווה, ולו מצל :)
    פאונד הוא פנינה אמיתית, ונוגע במקום שפרקר מעופפת סביבו.

    • יעל גלוברמן

      מעניין שדווקא האמירה הישירה מתקבלת כהליכה סביב. אני יודעת בדיוק למה אתה מתכוון.

  11. יעל ישראל

    מתה עליהם. לא אכפת לי מצב רוח רע או טוב, פשוט מתה עליהם. ותרגמת נפלא.

  12. אהוד פדרמן

    שמחה רבה, שמחה רבה
    אביב הגיע פסח בא

    מעניין שעם פריחת הצבעונים פורחים גם העצבונות וכשהימים מתארכים יוצאים לאור מצבי רוח אפלים

    חג שמח

  13. הי יעל, רציתי לכתוב לך שאיזה כיף שחזרת לבלוגיה כי זאת תחושתי באמת, אבל אם אני קוראת שיר שנוגע בעכבריות החיים שמתסכל ומעציב גם אותי (כל יום מפינה אחרת של שוכני החורים)… יוצא לי קול צפצוף דק בכייני.

  14. הנחבא אל הכלים

    ליעל ושאר המגיבים שלום.
    האם זה אופייני למשוררים להיות כל כך עסוקים בעצמם עד כדי שאף אחד לא העיר ולו הערה קטנה (בשביל המצפון) על עזרא פאונד האנטישמי האקטיבי עד יום מותו. שהיה (שלא כוואגנר) משתף פעולה אקטיבי ביותר בשירות הנאצים והפאשיסטים.
    רק בזכות חברים רמי דרג מעולם הספרות הבינלאומית הוא ניצל מחבל התלייה לאחר מלחמת העולם השניה. הוא אושפז במוסד לחולי רוח כדרך אלגנטית לעצור את הזעם נגד החלטה זו.

    צאו קצת מהעור שלכם, אולי גם שירתכם תשתבח אם תגלו עניין ורגישות גם ליתר בני המין האנושי.

    • ידוע שפאונד אנטישמי. ברם, מה הקשר לשיריו? וכל היוצרים היהודים, יהדותם מקנה להם חסינות בפני שיפוט מוסרי? ומה עם משוררים יהודים שונאי מיעוטים? ואבידן המיזוגן? ומי שתמכו בסטאלין, שמש העמים? אין שום קשר בין הדברים. השירה גדולה ממי שכתב אותה, אוי ואבוי אם נתחיל למיין יצירות לפי הרמה המוסרית של הכותבים. נישאר רק עם מיטב כתבי הבורגנות. אני בעד המטורפים.

      • הנחבא אל הכלים

        למירי: אולי לגבייך אין הבדל בין אבידן ובין משתף הפעולה האקטיבי עם הנאצים,והקורא לרצח יהודים עזרא פאונד.
        יש משהו דמגוגי בהנחת כל השמות האלה יחד.
        עם זאת ,לא יצאתי נגד פרסום השירים. יצאתי נגד השכחה או ההשכחה או הבורות או חוסר האכפתיות של המתרגמת והמגיבים.

        • קשה לי להאמין שיש מי שמכיר את שיריו של עזרא פאונד ואינו מכיר את סיפור חייו. דמגוגית היא ההנחה שלך, שבעיניי אין הבדל בין שנאת נשים לרצח יהודים.
          אם הבנתי נכון, אתה בעד פרסום שירתו של פאונד במקומותינו, אבל דורש כוכבית קטנה בצד שתבהיר שהאיש אנטישמי קיצוני ונכלא במוסד לחולי רוח? זה באמת משנה משהו בכל הנוגע לחווית הקריאה שלי בשיר?
          והפתיח שלך, אודות משוררים המרוכזים בעצמם עד כדי כך, אינו דמגוגי? ברור שמשוררים מרוכזים בעצמם. זה תפקידם בעולם. אלא שהם יודעים לנסח יפה את התרכזותם בעצמם, ומאפשרים ללא-משוררת כמוני להזדהות עם התרכזותם בעצמם, וההזדהות הזו נעימה לי. האם אתה רוצה שאחוש ייסורי מצפון ותחושת אשם על שאני מזדהה, אוניברסלית, עם שירת היחיד של פאונד? אז הוא היה משורר גדול ואדם קטן. זה לא רלוונטי ליצירה שלו, זה רלוונטי מאד אילו שקלתי, למשל, לקנות דירה בבניין בו הוא ממונה לועד הבית.

          • הנחבא אל הכלים

            "משורר גדול ואדם קטן" משפט זה ודומיו משמש מפלט קבוע לניקוי מצפון.

            כן, אני מקווה שלפחות בדור הזה שירתו של עזרא פאונד לא תתנוסס. אני מבין שכמו שתלמידי מוזיקה חייבים להכיר את וואגנר כך גם אוהבי ספרות צריכים להכיר את יצירתו של פאונד.

            תתפלאי,רבים אינם יודעים מי היה עזרא פאונד ולא מכירים את ההיסטוריה שלו.

            כן, עד כמה שזה נשמע נלעג אני חושב שצריך לשים כוכבית עם הסבר אם מפרסמים את שיריו.
            כך לפחות יעבור המסר שאת מאד גאה בו :שגם יוצרים גדולים יכולים להיות רוצחים או מעודדי רצח.

            יש להשאיר לקוראים לדעת ולהחליט אם הם רוצים להנות מיצירתו של מעודד רצח סבם וסבתם.

          • נחבא, ככל הידוע לי פאונד שידר ברדיו איטליה, אבל לא היה נאצי. פאונד נכרך אחרי הפשיזם מתוך הרומנטיקה הפרטית שלו. השאיפה להחיות ולחיות שוב את העולם הקלאסי וליצוק בתרבות המערבית משהו מהקסם הלא-ארצי של ארץ הפיות והמיתוס. במובן לא בטל, פאונד מבטא סנטימנט דומה לזה של רטוש אצלנו.

            ברור שהוא הפך לכלי בידי כוחות רשע (ואפילו על מוסוליני ניתן לומר זאת), וגם נתן על כך את הדין – לא כפושע מלחמה נאצי אלא כמשת"פ עם אויבי ארה"ב.
            באופן כזה אפשר לצרף לרשימה שלך גם את היידיגר שהלך שולל באופן קצת דומה מתוך מיסטיפיקציה של המלה ו"ההוויה".

            קשה להבין איך נראו הנאצים לפני שכל העובדות הנוראות שאנחנו יודעים התרחשו ונודעו במלוא זוועתן (רק אחרי המלחמה).

          • כן, בהתחלה זה תמיד איש אחד שצועק, 'רוצח סבים וסבתות', אחר כך נאספים עוד כמה, ושולחים פטיציות לעיתונים ומנסחים מניפסט, ורשימה, תמיד בשלב מסויים תגיע רשימה, ולמעלה, בכותרת, יכתב – 'פסולים לשימוש', וכל הספרים של אותם פסולים ייאספו מהחנויות, אחר כך ממדפי הבתים, וייערכו אספות המוניות בהן ייערמו הספרים האסורים בערימות, ואימהות ואבות יסבירו לילדים הכל, והזקנות ישלפו זוג מסרגות עתיק מהבוידעם ויישבו ויסרגו. ואז תנוח דעתך.

          • הנחבא אל הכלים

            ממש אפשר לחשוב שליל הבדולח התרחש בישראל.

          • האירוע אליו אתה מרמז הקדים את ליל הבדולח בחמש וחצי שנים

        • המקרה של עזרא פאונד מסובך מכפי שמקובל לחשוב. פאונד מעולם לא התנהג באופן אנטישמי כלפי מכר או עמית ספרותי יהודי. הוא אף עזר בפועל ממש ליוצרים יהודים אחדים.
          פאונד לא שיתף פעולה עם הנאצים אלא עם הפאשיסטים.
          הסברה המקובלת יותר היא שמלחמתו של פאונד בנשך ודעותיו בענייני כלכלה ואובדן שפיותו בתקופה מסויימת גרמו לו לצאת בשידורי שטנה ברדיו, ובראש וראשונה נגד אמריקה, אך גם כלפי "נשך יהודי".
          הסברה שהוא איבד את שפיותו אף גרמה לכך שארצות-הברית החליטה לא להעמיד אותו לדין לאחר המלחמה.
          מעניין לציין שמאז, ושפיותו כנראה שבה אליו) ועד מותו לא אמר ולא כתב אפילו דבר שטנה אחד.
          ההבחנה הזאת חשובה בהבהרת הניגוד בינו לבין בן דורו, ת"ס אליוט. אליוט היה אנטישמי קתולי שבשיריו מדי פעם דימוי שלילי של יהודי.
          לאחר מלחמת העולם השנייה טען אליוט שיהדות היא תרבות מיותרת, שכן הנצרות מכילה את הכל!

          • הנחבא אל הכלים

            תודה לאמיר אור ולגיורא לשם על ההבהרות ההסטוריות.
            תודה למירי לשם על התגובות.

            אני עדיין חושב שמן הראוי (לפחות בדורנו, בישראל) להוסיף את אותה כוכבית נלעגת שרמזה עליה מירי שחם. למען ידעו, ויחליטו.

          • יעל גלוברמן

            חייבת לומר שדווקא הנושא הזה, של אנטישמיות (פאשיזם, למען הדיוק במקרה של פאונד)בכלל ומלחמת העולם בפרט אני מאוד לא אדישה — כתבתי לא מעט על הזמן הזה ועל הורי ששניהם ניצולים. אני מנסה לכתוב גם על אנשים אחרים וסבלות/אירועים אחרים, אולי אם תתעורר בך פעם הסקרנות תקרא. מכל מקום, בעניין פרסום פאונד: האיש הנוראי הזה היה משורר גדול. מגדולי השירה האימג'יסטית, שהיה גם יוצרה. אני מאוד שונאת אותו ומאוד אוהבת את שירתו.
            ובעניין פרסום הערה שתתאר את עברו: אילו הוצאתי ספר של תרגומי שירה, הייתי כמובן כותבת על כך במבוא. מאחר שזהו בלוג, אני בוחרת שלא להסביר, לבאר ולחנך: אני אומרת זאת בפשטות, לא כעקיצה.
            נראה לי שרבים הקוראים והכותבים בבלוג שיועים מי היה עזרא פאונד — וזה נראה לי מיותר, וקצת מתנשא, להניח שרק משום שתרגמתי אותו אני היחידה שיודעת. (אגב, רמזתי לכך בתגובה בפוסט של שחר מריו מרדכי. כתבתי על איך שפאונד בהחלט ניסה להרעיד את גלי-האתר ודרכם לא רק שדות עשב או חיטה אלא שדות קרב וקטל. אבל עשיתי את זה במרומז, כפי שמשוחחים אנשים שיודעים פחות או יותר אותם דברים על נושא משותף.)
            הבלוג של כל אחד ואחד מקבל את הנימה והקול והאופי של כותבו: אין לי המלצה אחת ויחידה לאיך-לעשות-זאת. אבל לי טבעי לפתוח את נושא עברו של פאונד דווקא בתגובות בפוסט, וטוב אולי שעשית זאת — רק חבל שהנימה סונטת. לא התכוונתי להכאיב.
            יעל

          • הנחבא אל הכלים

            ליעל. אני קורא את שירתך ואוהב אותה.
            השתדלתי שהנימה תהיה "סונטת" במידה הנכונה כדי שתעורר ויכוח. אני שמח שהצלחתי.
            פשוט קשה לי לראות את השם של פאונד חופשי מאיזכור כלשהו של עברו.
            עוד לא עבר מספיק זמן כדי שנוכל להרשות לעצמנו להתעלם גם מאיזכור עברו בצד היצירה, ונסתפק בפוט נוטס שאולי יגיעו (ואולי לא).
            בברכה
            הנחבא

          • יעל גלוברמן

            אני מבינה.

          • יעל גלוברמן

            כל מילה בסלע.

    • אהוד פדרמן לנחבא אל הכלים

      למה להיות משבית שמחות ולקלקל לנו את הדכאון החגיגי?

      ולפי מה שמוציא אותו מהכלים, אולי
      נחשוף סוף סוף מי הוא הנחבא אל הכלים.

      חג שמח ואל תשכח לבער את החמץ ולהגעיל את הכלים

  15. השירים יפים. הראשון מדהים אפילו. והשני אומר לי – לא, אל תמות כמו חומר, זה לא יאה למשורר. המציאו כבר המון דרכים, להשתחרר מסבל, לחזור לשיר גדול יותר.

  16. השיר של פאונד נפלא
    והשיר של פארקר שנון כסכין (של לחם)
    התרגום נקרא בעונג

    תִּשָארִי כְּבָר בַּחַיִּים.
    המלצה נפלאה

    חג שמח

  17. לי מתאים יותר השני, ברירת מחדל משכנעת

  18. הי יעל

    גם לי יש בחירה כזו ברזומה, נו כבר שנבחר בחיים (יותר פשוט, או לא ?)
    אבל מאז שהתגברתי על הביוגרפיה שלי – ובחרתי, זו עבודה קשה אבל החיים באמת נפלאים (ענין של בחירה)

    כמעט כל יום אני "הולכת" לתיבת הדואר לחפש אם כבר יש 'מכתב' חדש בבלוג שלך וסוף סוף…

    חג שמח שיהיה לך במולדת, אביב הגיע וזה הזמן לשפר את מצב הרוח האפל.

    • יעל גלוברמן

      אני דווקא לא הלכתי לתיבה במשך זמן מה, ועכשיו שמחה למצוא תגובה שלך. חג שמח אחֵר, כבר, בניכר.

  19. תגובה לע. פאונד
    ואולי גם לד. פארקר

    והימים מלאים לעייפה
    והלילות גם
    וחיי כעבר מרתפי מכונות עושים
    3000 סיבוב לדקה

    • עכבר עכבר

      שירים מצויינים. ראיתי אחרים של פארקר ביוטיוב
      היא משוררת נפלאה.
      אהבתי את הדיון בעניין החריזה
      ואני מסכים עם הדעה שיש להפריד את היוצר מהיצירה.

      בניצול השואה שהוא אבי מתקיים גם איש שיש לו לא מעט ספקות באשר לאפשרות, שיהודים, בחלקם , הביאו על עצמם את השואה. הוא סיפר לי על כאלו.
      הוא גם מכיר כאלו שעברו עם ה"חוכמה" הזו לארה"ב .
      עזרא פאונד הוא משורר גדול מאוד
      ואחד המייסדים של הקבוצה המתקראת אימג'יסטים(שהוזכרה), ושתפיסתה את השירה מתבטאת היטב בשירתו של המשורר האהוב עליי, צ'. בוקובסקי.

      • ספקות צ"ל מחשבות, תהיות(בלשון המעטה).
        אין בליבו ספק לגבי האפשרות שיהודים
        כלשהם מתמחים בעיקר בלהעלות לזולת את הדם לראש.

    • יעל גלוברמן

      מצאתי את העכבר שלך מתרוצץ בקדחתנות בבלוג אחר :)

      • יעל גלוברמן

        יש לי בעייה עם חיפוש הסיבה לעוול (מילה קטנה, הפעם) שנעשה בהתנהגות הקורבן. לא.

        • זה סיפור ארוך ואני לא מספיק חי חיי סופרים ו\או משוררים ורק לעיתים כותב
          סיפור או שיר
          או בבלוגים לא שלי כלמני בולשיט.
          בכל אופן בשירים שלך יש עוצמות שמשנות לי את העולם ומבהילות לי את החיים
          אני אוהב העצמות כאלו.
          זה כמו אילוזיות שמתממשות במובן שסם, טוב לפעמים יודע לעשות
          ורע גם(כמו בשיר המשך לכתבה של שחר מריו, שהשאיר אותי הלום והמום ותחת שמואל(גם שמואל קוראים לי) כתבתי שהוא קאנוני).
          זה מתוך הבלוג שפה.
          בעולם שמחוץ לרשת אני כאמור, עכבר מרתפי מכונות וחיי מסתובבים 3000 פעם
          בדקה.

  20. אהלן,
    בהסתייגות קלה לאחר שיחתינו על תגובות אינטרנטיות-

    אני חייבת לומר שבמקרה של פארקר, התרגום מתעלה על המקור.

  21. ואם מדובר בעכבר – תוך כדי משחק מילים עם בני הצעיר , הגענו למסקנה שישנם סוגי עכברים בעולם – למשל
    עכברמור- עכבר חמור
    עכברחור- עכבר שחור
    וגם – עכברר – עכבר מקרר
    עכברציה- עכבר קרציה
    עכבר לון – עכבר חלון
    ועכבר רון – עכבר ארון
    ואפשר גם להעביר לשמות בני המשפחה וזו גם דרך לצאת ממצב רוח קודר עד אפל

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות ליעל גלוברמן