בננות - בלוגים / / זה היה כמו נס (הזוג)
כָּל אֶחָד צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל הַבִּיוֹגְרַפִיָה שֶׁלּוֹ
  • יעל גלוברמן

    נולדתי בתל אביב, במרחק שבע דקות מן המקום שבו אני גרה עכשיו. בדרך עברתי ועצרתי במקומות רחוקים יותר, כולל הולנד (שנה) וארה"ב (עשר שנים.) למדתי שנה ציור ופיסול ב"פריי אקדמי" שבהולנד וקולנוע באוניברסיטת תל אביב. שני בני נולדו בניו יורק, ואנחנו חיים עכשיו בארץ, בעברית. מסתבר שאני משוררת, סופרת ומתרגמת. עד כה, פרסמתי רומן:  מנענע את העץ (סדרת אתנחתא לספרות יפה, כנרת 1996) שני ספרי שירה: אליבי (תל אביב : הליקון לשירה חדשה, 2000) אותו הנהר פעמיים (תל אביב : הליקון לשירה חדשה, 2007)  וספר שירה מתורגמת: תולדות הנשמה, מבחר משירי סטיבן ספנדר (תל אביב : קשב 2007). עכשיו אני עובדת על תרגומי שיריה של אן סקסטון, שייראו אור בספר בשנה הבאה בהוצאת "קשב" של רפי וייכרט. כדי לנוח מהטֵּרוף של סקסטון אני מתרגמת  גם  את  ו.ה. אודן, הוירטואוז  החכם  והמרושע, ש- בניגוד לאן היקרה - שלט בעצמו, לפחות בכתיבה, בצורה מרשימה... ומרגיעה. תרגום אודן ייקח לי לפחות שנתיים שלוש, ואז אוציא את המבחר בספר.  התחלתי לכתוב לפני שידעתי לקרוא – הייתי משנה סיומי סיפורים שקראה לי אמי מגיל שלוש, כנראה לטובת הפי-אנדים שיאפשרו לי להרדם בלילה, ואחרכך התחלתי להמציא גם סיפורים משלי. מאחר שהתגובות של אמי טובת הלב היו מעודדות, המשכתי לענות אותה גם בהכתבת שירים שרובם ככולם היו בודאי פלגיאטים מורחבים משירי הגננוֹת. משם – עברתי לפרסומים בעתוני ילדים ובמעריב לנוער ומגיל די צעיר – 18 בערך – התחלתי לפרסם סיפורים ב"עכשיו" ושירים במוספי הספרות של העתונים היומיים.  מאז פרסמתי סיפורים, שירים ותרגומי שירה בהליקון, קשת, מאזניים, המעורר, ובמוספי הספרות של הארץ, מעריב ידיעות ודבר, כמו גם באתרים מקוונים כגון "עיין ערך שירה" של שרית שץ. בעצם התחלתי בכתיבת פרוזה, והמעבר להגדרת ה"משוררת" מתרחש בשש השנים האחרונות. לפני כן נראה לי שלכנות את עצמי משוררת זה כמו להשתמש ב"פילוסופִית" או לחילופין ב"מעשנת כבדה." מצד אחד, גדול עלי, מצד שני – נו כן...   ספגתי מספר פרסים לאחר פרסום "אליבי" – ביניהם פרס אקו"ם לשנת 2000 ופרס מפעל-הפיס לשירה 2002 . נראה אם "אותו הנהר פעמיים" יקצור פרס כלשהו. בשנים האחרונות התחלתי להשלח לפסטיבלים בינלאומיים לשירה ולפרסם בכתבי עת ובאנתולוגיות בחו"ל, ושירי תורגמו לשפות שונות - כגון אנגלית צרפתית וגרמנית, ומשונות -  כגון מקדונית, סלובקית וגאלית. אני א ו ה ב ת  לראות שיר שכתבתי בשפה שאין לי מושג איך לקרוא. זה קצת כמו לצאת לרחוב בבגדים מתקופה אחרת. ולקבל שריקות. פרסומים אחרונים בכתבי עת זרים:   Notizen zu einer Kuste (October 2007), אנתולוגיה ראשונה (!) לשירה ישראלית בשפה הגרמנית Poetry Wales (Summer 2007), כתב עת וולשי לשירה. אחד הדברים שאני אוהבת ועושה יותר ויותר, הוא לתרגם שירה.גם בזה התחלתי לעסוק רק בעשור האחרון, לאחר פרסום הרומן. המשוררים שהרביתי לתרגם הם בלייק, סווינבורן, ויליאם בטלר ייטס, ו.ה. אוֹדן, סטיבן ספנדר, דילן תומאס, אליזבט בישופּ, רוברט לוואל, ג'ון ברימן, טד יוּז, סילביה פלאת', אן סקסטון, אדריאן ריץ', דרק וולקוט, שיימוס היני, צ'רלס סימיק, אורסולה פאנתורפ', תום גאן, צ'רלס רייט, פרנץ רייט, דניס ג'ונסון, סימון ארמיטאז', לואיז גלוק. יש עוד, אבל.

זה היה כמו נס (הזוג)

 

 

 זה היה כמו נס

 

זֶה הָיָה כְּמוֹ נֵס. עַל הַסָּדִין

בָּדַקְתִּי אִם יֵש לוֹ שְׁתֵּי יָדַיִם, שְׁתֵּי רַגְלַיִם,

עֶשֶׂר אֶצְבָּעוֹת, וְאֵיךְ שֶׁהֵן זָזוֹת

כְּמוֹ דָּבָר חָדָשׁ וּמִסְתַּבְּכוֹת

לְגַמְרֵי בְּשֶׁלִּי. בַּחוּץ

הָאוֹר חִכָּה לָנוּ עִם הֶחָלָב.

הַכָּל הָיָה פָּשׁוּט. הָיִינוּ מְגֻלִּים.

הַצְּעָקָה הָיְתָה בַּסּוֹף.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

26 תגובות

  1. עדנה גור אריה

    תינוק הוא תמיד נס. ואנחנו תמיד מתפעלים מכך שהכל בו ומפחדים שמה אינו שלם. כשהו שלם זה אכן נס גדול. נס הבריאה.

    • יעל גלוברמן

      נסי לקרוא את השיר כאילו הוא מדבר על לילה ראשון עם בן זוג. רוצה לדעת אם זה עובד בשבילך

  2. עכשיו הבנתי גם את הסוף…
    יפה מאוד 🙂

  3. דפנה שחורי

    חזק

  4. יש פה אסוציאציה של לידה. שתי השורות האחרונות מפנים את המחשבה לגבר אישה.
    אני דווקא הייתי ממשיך בקו של תינוק.
    דימויים חזקים וכך גם שפתם.

    • יעל גלוברמן

      איזה יופי. בדיוק ככה בניתי את זה: שתלתי רמז ראשון בשורה השלישית — כְּמוֹ דָּבָר חָדָשׁ (כמו, לא דבר חדש) וּמִסְתַּבְּכוֹת – מילה משונה ליחס עם תינוק — ואז עזבתי שוב … עד לשורה האחרונה, כשהצעקה באה לא בהתחלה אלא בסוף

      תודה על התגובות, זה שיר שאני בודקת איך הוא עובר

  5. איזה שיר יפה. תענוג.

    • מיכל ברגמן

      בכלל לא חשבתי על תינוק. מאוד אוהב בעיני – אהבת גבר ואישה הכוונה.
      האהבה הנכונה. לפעמים מרוב שבודקים שזה אמיתי זה נעלם.

    • יעל גלוברמן

      מקום טוב, הבלוג של בננות. אפשר ממש לבדוק פה שיר

  6. יפה , הקטע של לספור אצבעות שייך מבחינתי לתינוק. מצמרר .
    מביא חשק לעבור את החוויה העצומה הזאת שוב ושוב ושוב. אחרי לידה קשה לפקפק בקיומו של הבורא .( לפחות לי).

  7. זה נקרא לי עצוב. היינו מגולים – חשופים כל כך ואז הצעקה.

  8. איזה חזיון יפה.
    המשפט האחרון מעלה לי זיכרון מתוך שיר של עמיחי:
    "בצעקת ילדים יש תמיד
    מצעקת מכת הבכורות במצרים"

    • יעל גלוברמן

      מה שעולה לי בראש כשאני קוראת את השורות של עמיחי זה
      צעקה שמהדהדת צעקה אחרת, "הפוכה" כמעט

      זה באמת עובד בצורה דומה

      צעקה של סוף (היחסים) מהדהדת את צעקת הַ-התחלה(צעקה ראשונה של תנוק)

      תודה, זה נהדר

  9. שולמית גלאור

    שיר עם עוצמה בלתי רגילה. ממש נס!

  10. שיר נפלא

  11. שלום יעל,
    קראתי את השיר כמה פעמים עכשיו – בהתחלה קראתי בו תינוק, אחר כך זוג, לפי מה שכתבת בהמשך.
    בדרך כלל, כשמגלים את הזווית ה"נכונה" להסתכל על משהו (תמונה, שיר – כל דבר), קשה לחזור להסתכלות המקורית. בשיר הזה זה לא קרה – אני עדיין רואה בו את התינוק ואת הגבר לסירוגין. שני הנסים האלה מתחברים – שני אנשים שהופכים לזוג אחד, אדם אחד שנוצרים ממנו שניים. והצעקה, שיכולה לשאת את הטוב ואת הרע.
    שיר מקסים.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות ליעל גלוברמן