בננות - בלוגים / / אירוע מחאה כנגד שריפת הספרים באור יהודה! לְשירה ולכולנו
כָּל אֶחָד צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל הַבִּיוֹגְרַפִיָה שֶׁלּוֹ
  • יעל גלוברמן

    נולדתי בתל אביב, במרחק שבע דקות מן המקום שבו אני גרה עכשיו. בדרך עברתי ועצרתי במקומות רחוקים יותר, כולל הולנד (שנה) וארה"ב (עשר שנים.) למדתי שנה ציור ופיסול ב"פריי אקדמי" שבהולנד וקולנוע באוניברסיטת תל אביב. שני בני נולדו בניו יורק, ואנחנו חיים עכשיו בארץ, בעברית. מסתבר שאני משוררת, סופרת ומתרגמת. עד כה, פרסמתי רומן:  מנענע את העץ (סדרת אתנחתא לספרות יפה, כנרת 1996) שני ספרי שירה: אליבי (תל אביב : הליקון לשירה חדשה, 2000) אותו הנהר פעמיים (תל אביב : הליקון לשירה חדשה, 2007)  וספר שירה מתורגמת: תולדות הנשמה, מבחר משירי סטיבן ספנדר (תל אביב : קשב 2007). עכשיו אני עובדת על תרגומי שיריה של אן סקסטון, שייראו אור בספר בשנה הבאה בהוצאת "קשב" של רפי וייכרט. כדי לנוח מהטֵּרוף של סקסטון אני מתרגמת  גם  את  ו.ה. אודן, הוירטואוז  החכם  והמרושע, ש- בניגוד לאן היקרה - שלט בעצמו, לפחות בכתיבה, בצורה מרשימה... ומרגיעה. תרגום אודן ייקח לי לפחות שנתיים שלוש, ואז אוציא את המבחר בספר.  התחלתי לכתוב לפני שידעתי לקרוא – הייתי משנה סיומי סיפורים שקראה לי אמי מגיל שלוש, כנראה לטובת הפי-אנדים שיאפשרו לי להרדם בלילה, ואחרכך התחלתי להמציא גם סיפורים משלי. מאחר שהתגובות של אמי טובת הלב היו מעודדות, המשכתי לענות אותה גם בהכתבת שירים שרובם ככולם היו בודאי פלגיאטים מורחבים משירי הגננוֹת. משם – עברתי לפרסומים בעתוני ילדים ובמעריב לנוער ומגיל די צעיר – 18 בערך – התחלתי לפרסם סיפורים ב"עכשיו" ושירים במוספי הספרות של העתונים היומיים.  מאז פרסמתי סיפורים, שירים ותרגומי שירה בהליקון, קשת, מאזניים, המעורר, ובמוספי הספרות של הארץ, מעריב ידיעות ודבר, כמו גם באתרים מקוונים כגון "עיין ערך שירה" של שרית שץ. בעצם התחלתי בכתיבת פרוזה, והמעבר להגדרת ה"משוררת" מתרחש בשש השנים האחרונות. לפני כן נראה לי שלכנות את עצמי משוררת זה כמו להשתמש ב"פילוסופִית" או לחילופין ב"מעשנת כבדה." מצד אחד, גדול עלי, מצד שני – נו כן...   ספגתי מספר פרסים לאחר פרסום "אליבי" – ביניהם פרס אקו"ם לשנת 2000 ופרס מפעל-הפיס לשירה 2002 . נראה אם "אותו הנהר פעמיים" יקצור פרס כלשהו. בשנים האחרונות התחלתי להשלח לפסטיבלים בינלאומיים לשירה ולפרסם בכתבי עת ובאנתולוגיות בחו"ל, ושירי תורגמו לשפות שונות - כגון אנגלית צרפתית וגרמנית, ומשונות -  כגון מקדונית, סלובקית וגאלית. אני א ו ה ב ת  לראות שיר שכתבתי בשפה שאין לי מושג איך לקרוא. זה קצת כמו לצאת לרחוב בבגדים מתקופה אחרת. ולקבל שריקות. פרסומים אחרונים בכתבי עת זרים:   Notizen zu einer Kuste (October 2007), אנתולוגיה ראשונה (!) לשירה ישראלית בשפה הגרמנית Poetry Wales (Summer 2007), כתב עת וולשי לשירה. אחד הדברים שאני אוהבת ועושה יותר ויותר, הוא לתרגם שירה.גם בזה התחלתי לעסוק רק בעשור האחרון, לאחר פרסום הרומן. המשוררים שהרביתי לתרגם הם בלייק, סווינבורן, ויליאם בטלר ייטס, ו.ה. אוֹדן, סטיבן ספנדר, דילן תומאס, אליזבט בישופּ, רוברט לוואל, ג'ון ברימן, טד יוּז, סילביה פלאת', אן סקסטון, אדריאן ריץ', דרק וולקוט, שיימוס היני, צ'רלס סימיק, אורסולה פאנתורפ', תום גאן, צ'רלס רייט, פרנץ רייט, דניס ג'ונסון, סימון ארמיטאז', לואיז גלוק. יש עוד, אבל.

אירוע מחאה כנגד שריפת הספרים באור יהודה! לְשירה ולכולנו

 

  לְשירה ולכולנו:
אירוע מחאה באור יהודה (התקבל במייל, מועבר כלשונו)

במקום בו שורפים ספרים ישרפו בני אדם. 
היינריך היינה

הישיבה החילונית בינה מזמינה את הציבור לאירוע מחאה נגד שריפת הספרים באור יהודה.

שריפת הספרים התרחשה ברחבה שליד בית הכנסת מצלאווי, בשכונת ”נווה רבין“ בעיר. השתתפו במדורה סגן ראש העיר עו“ד עוז אהרון , יחד עם מאות תלמידים שחגגו מסביב לספרי ”הברית החדשה“ הבוערים.

בתקופה זו מקבל המעשה משמעות נוספת: לאחר שציינו את יום השואה ולפנינו שבוע הספר העברי וחג מתן תורה המסמלים את היותנו עם הספר.

בשבוע הספר, יום שלישי 3.6, כ“ט אייר, בשעה 18:00

נקיים אירוע לימוד לכבוד שבוע הספר כמחאה מול עיריית אור יהודה ( רח‘ ההגנה 122)

בלימוד יקחו חלק סופרים, רבנים ואנשי רוח ישראלים

רשימה מעודכנת תשלח בהמשך

הסעה תצא מהישיבה החילונית, יסוד המעלה פינת לוינסקי ת“א, בשעה 17:00

כיהודים וכאנשי ספר אסור לנו לשתוק לנוכח מעשים כאלה!
במהלך האירוע נוציא את הספרים מהאש ע“י לימוד וקריאה משותפים של קוראים וכותבים!

בואו לקרוא, ללמוד ולמחות איתנו!

לפרטים, דרכי הגעה והסעות: עירית: 0528011479

האירוע מתקיים ע“י בינה- המרכז לזהות יהודית ותרבות ישראלית

www.bina.org.il

 

  

 שירה ארד כתבה על הילולת שריפת הספרים בפוסט – http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=5339&blogID=114

 

 

 

15 תגובות

  1. יפה מאוד!
    אני מקווה שאצליח להגיע.

  2. יעל זה מזעזע. העליתי הצעה להכריז כמענה הולם כאן ובכל מקום על שבוע ישו ובשורתו –
    http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=5350&blogID=182

    ויש כמובן גם קישור אלייך הנה ולהפגנה.
    קנו כרטיסים לצליבה הבאה!

    • יעל גלוברמן

      תודה על המידע, בליתי שבת של חוץ, רחוק מהמחשב ואני רואה ששריפת הספרים הציתה בבלוגיה כמה מדורות מעניינות
      ביקרתי בזו שלך — איזה רעיון להפגנת רשת. אולי עוד אחזור לשם עם מרשמלוס.

  3. מצוין וחשוב עד מאד! תודה, יעל.

    • יעל גלוברמן

      תקראי מה כתב אלמוני בתגובה שאחרי עדנה.
      חייבים לשפוך על זה אור.

  4. עדנה גור אריה

    יפה מאד מקווה שאוכל להגיע.

  5. להאיר את העיניים ולהעיר את האוזניים: באור יהודה גם פינו ספרייה (מפוארת) בבית ספר – כמעט באותה דרך. השרת אסף את הספרים על מריצה בכמה נגלות ושפך אותם במקלט (הייתי שם, ראיתי בעיניי). אור יהודה מתמחה בלילי בדולח.

    • אולי תנסה לפרט, למה זרקו ספרים למקלט? ולמה שרפו את הברית החדשה? מאיפה היו להם ספרים לשרוף? כי הסיפור הזה נראה חשוך בעליל, לא מובן.

    • יעל גלוברמן

      אנא, כתוב / כתבי על המאורע הזה!!!
      (אם אפשר, בצרוף שם בית הספר. אפשר?)
      באמת חייבים להביא התרחשויות כאלה לידיעת האנשים.
      מעשים חשוכים משגשגים ומתפתחים בתנאים של סודות ומרתפים,
      הדרך היחידה להתחיל לפחות במלחמה בחושך היא בפתיחת חלונות וחשיפה של מה שמתרחש לאור, כלומר למבטים שלנו. זה הכרחי.

  6. אני קורא פה מלמעלה למטה:
    בהתחלה את השיר של יודית ולא הבנתי ממנו מה קרה באור יהודה שדיברו על כך בתגובות,
    אחר כך אצל אמיר אור ועכשיו אצלך.
    זה פשוט לא יאומן ולא נתפס.
    יוזמה מבורכת והכרחית המחאה שם.

    • יעל גלוברמן

      כן, גם אני קראתי מאוחר (פרסמתי את המידע על ההפגנה ויצאתי לסופ"ש שלי)
      ועכשיו קראתי כמוך מה התפתח בבלוג. מעניין איך כל אחד לוקח לכיוון שלו…
      (ואני בכלל לקחתי יום חופש)

  7. תגובה הולמת. כל הכבוד!

    • יעל גלוברמן

      קראת מה נכתב על פינוי הספריה בתגובות למעלה?! אני שוב חייבת לצאת, אעביר את המידע הזה לאמיר

      • ליעל!
        באור יהודה קודם שרפו אנשים (פועלי הבניין הערבים בצריף) ורק אח"כ ספרים..
        שם פועלים כנראה בסדר הפוך..
        לדעתי בבואת עמך ישראל נגלית לעיננו כאן
        מצער
        שרי

השאר תגובה ל אומי ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות ליעל גלוברמן