בננות - בלוגים / / שדרה בִּשְׂדֵרוֹת דָּוִד הַמֶּלֶךְ, פַּרְטִיזָנִים זְקֵנִים
כָּל אֶחָד צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל הַבִּיוֹגְרַפִיָה שֶׁלּוֹ
  • יעל גלוברמן

    נולדתי בתל אביב, במרחק שבע דקות מן המקום שבו אני גרה עכשיו. בדרך עברתי ועצרתי במקומות רחוקים יותר, כולל הולנד (שנה) וארה"ב (עשר שנים.) למדתי שנה ציור ופיסול ב"פריי אקדמי" שבהולנד וקולנוע באוניברסיטת תל אביב. שני בני נולדו בניו יורק, ואנחנו חיים עכשיו בארץ, בעברית. מסתבר שאני משוררת, סופרת ומתרגמת. עד כה, פרסמתי רומן:  מנענע את העץ (סדרת אתנחתא לספרות יפה, כנרת 1996) שני ספרי שירה: אליבי (תל אביב : הליקון לשירה חדשה, 2000) אותו הנהר פעמיים (תל אביב : הליקון לשירה חדשה, 2007)  וספר שירה מתורגמת: תולדות הנשמה, מבחר משירי סטיבן ספנדר (תל אביב : קשב 2007). עכשיו אני עובדת על תרגומי שיריה של אן סקסטון, שייראו אור בספר בשנה הבאה בהוצאת "קשב" של רפי וייכרט. כדי לנוח מהטֵּרוף של סקסטון אני מתרגמת  גם  את  ו.ה. אודן, הוירטואוז  החכם  והמרושע, ש- בניגוד לאן היקרה - שלט בעצמו, לפחות בכתיבה, בצורה מרשימה... ומרגיעה. תרגום אודן ייקח לי לפחות שנתיים שלוש, ואז אוציא את המבחר בספר.  התחלתי לכתוב לפני שידעתי לקרוא – הייתי משנה סיומי סיפורים שקראה לי אמי מגיל שלוש, כנראה לטובת הפי-אנדים שיאפשרו לי להרדם בלילה, ואחרכך התחלתי להמציא גם סיפורים משלי. מאחר שהתגובות של אמי טובת הלב היו מעודדות, המשכתי לענות אותה גם בהכתבת שירים שרובם ככולם היו בודאי פלגיאטים מורחבים משירי הגננוֹת. משם – עברתי לפרסומים בעתוני ילדים ובמעריב לנוער ומגיל די צעיר – 18 בערך – התחלתי לפרסם סיפורים ב"עכשיו" ושירים במוספי הספרות של העתונים היומיים.  מאז פרסמתי סיפורים, שירים ותרגומי שירה בהליקון, קשת, מאזניים, המעורר, ובמוספי הספרות של הארץ, מעריב ידיעות ודבר, כמו גם באתרים מקוונים כגון "עיין ערך שירה" של שרית שץ. בעצם התחלתי בכתיבת פרוזה, והמעבר להגדרת ה"משוררת" מתרחש בשש השנים האחרונות. לפני כן נראה לי שלכנות את עצמי משוררת זה כמו להשתמש ב"פילוסופִית" או לחילופין ב"מעשנת כבדה." מצד אחד, גדול עלי, מצד שני – נו כן...   ספגתי מספר פרסים לאחר פרסום "אליבי" – ביניהם פרס אקו"ם לשנת 2000 ופרס מפעל-הפיס לשירה 2002 . נראה אם "אותו הנהר פעמיים" יקצור פרס כלשהו. בשנים האחרונות התחלתי להשלח לפסטיבלים בינלאומיים לשירה ולפרסם בכתבי עת ובאנתולוגיות בחו"ל, ושירי תורגמו לשפות שונות - כגון אנגלית צרפתית וגרמנית, ומשונות -  כגון מקדונית, סלובקית וגאלית. אני א ו ה ב ת  לראות שיר שכתבתי בשפה שאין לי מושג איך לקרוא. זה קצת כמו לצאת לרחוב בבגדים מתקופה אחרת. ולקבל שריקות. פרסומים אחרונים בכתבי עת זרים:   Notizen zu einer Kuste (October 2007), אנתולוגיה ראשונה (!) לשירה ישראלית בשפה הגרמנית Poetry Wales (Summer 2007), כתב עת וולשי לשירה. אחד הדברים שאני אוהבת ועושה יותר ויותר, הוא לתרגם שירה.גם בזה התחלתי לעסוק רק בעשור האחרון, לאחר פרסום הרומן. המשוררים שהרביתי לתרגם הם בלייק, סווינבורן, ויליאם בטלר ייטס, ו.ה. אוֹדן, סטיבן ספנדר, דילן תומאס, אליזבט בישופּ, רוברט לוואל, ג'ון ברימן, טד יוּז, סילביה פלאת', אן סקסטון, אדריאן ריץ', דרק וולקוט, שיימוס היני, צ'רלס סימיק, אורסולה פאנתורפ', תום גאן, צ'רלס רייט, פרנץ רייט, דניס ג'ונסון, סימון ארמיטאז', לואיז גלוק. יש עוד, אבל.

שדרה בִּשְׂדֵרוֹת דָּוִד הַמֶּלֶךְ, פַּרְטִיזָנִים זְקֵנִים

 

 

 

 שדרה                                                                                                  

 
בִּשְׂדֵרוֹת דָּוִד הַמֶּלֶךְ, פַּרְטִיזָנִים זְקֵנִים
נְעוּצִים עַל סַפְסָלִים כְּמוֹ נֵרוֹת עֲקֻמִּים             
דּוֹעֲכִים בִּזְרוֹעוֹת נְעָרוֹת פִילִיפִּינִיוֹת,
מְסַפְּרִים לָהֶן בְּפוֹלָנִית דְּבָרִים
שֶלא סִפְּרוּ חַיִּים שְׁלֵמִים לַיְלָדִים.                          
 
בְּעוֹד עֶשֶׂר שָׁנִים תַּעֲבֹר פֹּה רַכֶּבֶת קַּלָּה.
פַּסֵּי בַּרְזֶל יָנוּחוּ לְאֹרֶךְ הַשְּׂדֵרָה
כְּמוֹ שׁוּרַת הֲלִיכוֹנִים שֶׁנִּשְמְטוּ לַדֶּשֶׁא הֶחָדָשׁ.
אֲנִי פּוֹסַעַת בַּקַּו הַמְּרֻסָּק
קְרָקוֹב-תֵּל אָבִיב-מָנִילָה.
 
בְּמֶרְחַק שְׁנֵי רְחוֹבוֹת מִכָּאן, אָבִי
שׁוֹתֵק בַּבַּית בֵּין תְּמוּנוֹת אִמִּי.
שְׁתִיקָתוֹ מִתְעַבָּה כְּמוֹ זְכוּכִית בַּקְבּוּק
שֶהַזְּמַן פָּקַק. אִם תִּשָׁבֵר, יִשָׁבֵר אִתָּה.
 
מַשֶׁהוּ חָזָק מִגַּעְגּוּעַ אוֹחֵז בִּי, מַסִּיעַ אֶת רַגְלַי
אֶל סַפְסַל הַעֵץ כְּמוֹ אֶל מַעְבֹּרֶת:
אִישׁ זָקֵן מְדַבֵּר, אִשָּׁה יָפָה קְרוֹבָה. 
אֲנִי בָּאָה, מִתְיַשֶּׁבֶת בֵּין שְׁנֵיהֶם כְּמוֹ יַלְדָּה.                               
 
הוּא מְסַפֵּר. הִיא מְרִימָה אֵלַי עֵינַיִם.
אֲנִי מְבִינָה אֶת הַמִּלִּים שֶׁלוֹ.
אֲנִי יְכוֹלָה לְהָרִיחַ אֶת שְׂעָרָהּ.
מֶרְחַקִּים, שֶׁפַּעַם חָשַבְתִּי לַחֲצוֹת
מֻחְלָטִים עַכְשָׁו: 
שְׁלֹשָה זָרִים יוֹשְׁבִים עַל סַפְסָל
כְּמוֹ בְּתַחֲנָה. הַשְּׂדֵרָה דּוֹהֶרֶת עַל פָּנֵינוּ
עוֹזֶבֶת, כָּמוֹנוּ, בְּלִי לָזוּז.
 

 

 

 

 

 

19 תגובות

  1. מירי פליישר

    עכשיו כבר ספרתי שלושה
    שלושה שירים כל כך יפים
    וזה השלישי…
    ואין יפה בעיני יותר
    וזה …
    אוהבת את כתיבתך
    תודה

    • יעל גלוברמן

      תודה מירי יקרה. אני מנסה לפרסם כאן שירים מסוגים שונים, לפחות בהתחלה

  2. מיכל ברגמן

    יפהפה ומכאיב ברגישות שלו.

  3. אני באה ומתישבת בינהם כמו ילדה, כל כך מוכר התנוחה התמימה הזאת האמונה, שהכל ישאר ככה לעולם.
    טיול מענין בנפש.
    להתראות טובה

    • יעל גלוברמן

      מעניין שאת מגלה פה תמימות. לא חשבתי על זה. יש באמת תמימות ברגע של ההתיישבות — למרות שברור שהמרחקים כבר מוחלטים, לרגע היא מנסה… תודה על ההבחנה הזאת.
      אולי התמימות היא בנסיון לחזור למקום של ילדה, והפעם לשמוע את המילים ששמרו ממך. אבל עדיין הסודות יהיו של "אב" אחר וה"אֵם" היא פיליפינית צעירה שבעצם מתגעגעת בשפה אחרת למקום אחר, לילדה אחרת

  4. יאיר אסולין

    יפה.תאור נפלא.

  5. ויעל גלוברמן הצנועה לא הזכירה שהשיר זכה באחד המקומות הראשונים בתחרות "שירה על הדרך" התל אביבית

    • שיר יפה

      כמו לנסוע ברכבת מקרקוב לעתיד בלתי ידוע , שלושה אנשים וגעגוע.
      הבית המרכזי

      בְּמֶרְחַק שְׁנֵי רְחוֹבוֹת מִכָּאן, אָבִי
      שׁוֹתֵק בַּבַּית בֵּין תְּמוּנוֹת אִמִּי.
      שְׁתִיקָתוֹ מִתְעַבָּה כְּמוֹ זְכוּכִית בַּקְבּוּק
      שֶהַזְּמַן פָּקַק. אִם תִּשָׁבֵר, יִשָׁבֵר אִתָּה.

      חזק בעיניי.

      תודה לך

      שושנה ויג

      • יעל גלוברמן

        תודה על התגובה החכמה
        זה נכון שהנסיון "לנסוע" לעבר הוא גם נסיון לנסוע לעתיד
        איזה יופי

    • יעל גלוברמן

      But this was in another time,
      And besides, the wench is dead…

      (Christopher Marlowe)

      טוב, לא ממש dead, אבל…

  6. נפלאה. מאוד נהנתי לקרוא.

  7. דימויים מופלאים.

    "נְעוּצִים עַל סַפְסָלִים כְּמוֹ נֵרוֹת עֲקֻמִּים/דועכים…"
    "פסי ברזל….כְּמוֹ שׁוּרַת הֲלִיכוֹנִים שֶׁנִּשְמְטוּ לַדֶּשֶׁא הֶחָדָשׁ."
    "שְׁתִיקָתוֹ מִתְעַבָּה כְּמוֹ זְכוּכִית בַּקְבּוּק
    שֶהַזְּמַן פָּקַק. אִם תִּשָׁבֵר, יִשָׁבֵר אִתָּה."

    יפיפה

  8. השדרות הן הדבר הכי תל אביבי בעולם.

  9. עודד פלד [מגיב ולא מגיבה]

    יעלי, יופי של שיר, קורא אותו – ולא בפעם הראשונה – וזה לזק מאוד

השאר תגובה ל שלי חן ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות ליעל גלוברמן