כָּל אֶחָד צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל הַבִּיוֹגְרַפִיָה שֶׁלּוֹ
  • יעל גלוברמן

    נולדתי בתל אביב, במרחק שבע דקות מן המקום שבו אני גרה עכשיו. בדרך עברתי ועצרתי במקומות רחוקים יותר, כולל הולנד (שנה) וארה"ב (עשר שנים.) למדתי שנה ציור ופיסול ב"פריי אקדמי" שבהולנד וקולנוע באוניברסיטת תל אביב. שני בני נולדו בניו יורק, ואנחנו חיים עכשיו בארץ, בעברית. מסתבר שאני משוררת, סופרת ומתרגמת. עד כה, פרסמתי רומן:  מנענע את העץ (סדרת אתנחתא לספרות יפה, כנרת 1996) שני ספרי שירה: אליבי (תל אביב : הליקון לשירה חדשה, 2000) אותו הנהר פעמיים (תל אביב : הליקון לשירה חדשה, 2007)  וספר שירה מתורגמת: תולדות הנשמה, מבחר משירי סטיבן ספנדר (תל אביב : קשב 2007). עכשיו אני עובדת על תרגומי שיריה של אן סקסטון, שייראו אור בספר בשנה הבאה בהוצאת "קשב" של רפי וייכרט. כדי לנוח מהטֵּרוף של סקסטון אני מתרגמת  גם  את  ו.ה. אודן, הוירטואוז  החכם  והמרושע, ש- בניגוד לאן היקרה - שלט בעצמו, לפחות בכתיבה, בצורה מרשימה... ומרגיעה. תרגום אודן ייקח לי לפחות שנתיים שלוש, ואז אוציא את המבחר בספר.  התחלתי לכתוב לפני שידעתי לקרוא – הייתי משנה סיומי סיפורים שקראה לי אמי מגיל שלוש, כנראה לטובת הפי-אנדים שיאפשרו לי להרדם בלילה, ואחרכך התחלתי להמציא גם סיפורים משלי. מאחר שהתגובות של אמי טובת הלב היו מעודדות, המשכתי לענות אותה גם בהכתבת שירים שרובם ככולם היו בודאי פלגיאטים מורחבים משירי הגננוֹת. משם – עברתי לפרסומים בעתוני ילדים ובמעריב לנוער ומגיל די צעיר – 18 בערך – התחלתי לפרסם סיפורים ב"עכשיו" ושירים במוספי הספרות של העתונים היומיים.  מאז פרסמתי סיפורים, שירים ותרגומי שירה בהליקון, קשת, מאזניים, המעורר, ובמוספי הספרות של הארץ, מעריב ידיעות ודבר, כמו גם באתרים מקוונים כגון "עיין ערך שירה" של שרית שץ. בעצם התחלתי בכתיבת פרוזה, והמעבר להגדרת ה"משוררת" מתרחש בשש השנים האחרונות. לפני כן נראה לי שלכנות את עצמי משוררת זה כמו להשתמש ב"פילוסופִית" או לחילופין ב"מעשנת כבדה." מצד אחד, גדול עלי, מצד שני – נו כן...   ספגתי מספר פרסים לאחר פרסום "אליבי" – ביניהם פרס אקו"ם לשנת 2000 ופרס מפעל-הפיס לשירה 2002 . נראה אם "אותו הנהר פעמיים" יקצור פרס כלשהו. בשנים האחרונות התחלתי להשלח לפסטיבלים בינלאומיים לשירה ולפרסם בכתבי עת ובאנתולוגיות בחו"ל, ושירי תורגמו לשפות שונות - כגון אנגלית צרפתית וגרמנית, ומשונות -  כגון מקדונית, סלובקית וגאלית. אני א ו ה ב ת  לראות שיר שכתבתי בשפה שאין לי מושג איך לקרוא. זה קצת כמו לצאת לרחוב בבגדים מתקופה אחרת. ולקבל שריקות. פרסומים אחרונים בכתבי עת זרים:   Notizen zu einer Kuste (October 2007), אנתולוגיה ראשונה (!) לשירה ישראלית בשפה הגרמנית Poetry Wales (Summer 2007), כתב עת וולשי לשירה. אחד הדברים שאני אוהבת ועושה יותר ויותר, הוא לתרגם שירה.גם בזה התחלתי לעסוק רק בעשור האחרון, לאחר פרסום הרומן. המשוררים שהרביתי לתרגם הם בלייק, סווינבורן, ויליאם בטלר ייטס, ו.ה. אוֹדן, סטיבן ספנדר, דילן תומאס, אליזבט בישופּ, רוברט לוואל, ג'ון ברימן, טד יוּז, סילביה פלאת', אן סקסטון, אדריאן ריץ', דרק וולקוט, שיימוס היני, צ'רלס סימיק, אורסולה פאנתורפ', תום גאן, צ'רלס רייט, פרנץ רייט, דניס ג'ונסון, סימון ארמיטאז', לואיז גלוק. יש עוד, אבל.

מצב הנעדרים

 

 

 

 
מצב הנעדרים

                                   לזכר חנוך סנדרוב

 
I.
מַסִּיקִים עַל מַצָּב הַנֶּעְדָּרִים           
כְּפִי שֶׁמַרְכִּיבִים שֶׁלֶד דִּינוֹזָאוּר:                           
מִפּרִיטִים שֶׁנִמְצאוּ
בַּמָּקוֹם שֶׁבָּלַע אֶת תְּנוּעָתָם הָאַחֲרוֹנָה,   
בָּאֵזוֹר שָׁם צָעֲדוּ,צָדוּ וְנָשְׁמוּ                                                
כְּפִי הַנִּרְאֶה, לִפְנֵי שֶׁנֶעְלְמוּ
מֵעַל לִפְנֵי הָאֲדָמָה:
 
פֹּה, שָׁם, פְּרִיט וְעוֹד פְּרִיט 
מוּרָם לְגֹבַהּ הָעֵינַיִם, מָעֳבָר מִיָּד לְיָד
וְאָז, בִּזְהִירוּת, נִצְרָף                                            
בְּפָּאזֶל שֶׁל שְׁבָרִים.                            
                                 
עַמּוּד שִׁדְרָה שֶׁל מַשֶׁהוּ נִכְחָד                                     
צוֹמֵחַ בְּאֶמְצָע הַמִּדְבָּר, עַל רֶקַע הַשָּׁמַיִם,
הוֹלֵךְ וּמִתְגַּבֵּהַּ, חֻלִיָה אַחַר חֻלִיָה,
נִבְנֶה לְאַט וּבִשְּׁקִידָה
מֵחֶלְקִיקֵי בְּעֶצֶם.
 
כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ
אֲנַחְנוּ מִסְתוֹבְבִים סְבִיבוֹ, מַקִּיפִים      
דָּבָר חָסֵר שֶׁמִּזְדַּקֵּר, הַטּוֹטֶם
שֶׁל הַשֵּׁבֶט הַזֶּה.
 
 
 
II. מי שמקווה                                                                    
 
לְמִי שֶׁמְּקַוֶּה
כָּל יוֹם הוּא שְׁעוֹן חוֹל גָּדוֹל
שֶׁהַלַּיְלָה הוֹפֵךְ עַל פָּנָיו:
הַשָּׁעוֹת עוֹבְרוֹת מִצַּד לְצַד,
מַה שֶׁהִתְאַסֵּף מִתְפַּזֵר.
מִי שֶׁמְּקַוֶּה
מַשְׁתִּיק אֶת הַקּוֹלוֹת סְבִיבוֹ
כְּדֵּי לְהַקְשִׁיב לְהֵד. 
הוּא נֶאֱחָז בִּצְלָלִים,
אוֹסֵף אוֹתָם לְגוּף
וְאוֹמֵר: אַתָּה.
 
 
 
III. לעולם לא זרים
           
הַהֶעְדֵּר עוֹשֶׂה אֶתְכֶם שֶׁלָנוּ:
מֻכָּרִים כְּמוֹ מַלְכוֹת יֹפִי,            
מְגַלֵּי תְּרוּפוֹת, מְשׁוֹרְרִים לְאוּמִיִּים.
כָּל יֶלֶד יוֹדֵעַ עֲלֵיכֶם כַּמָּה דְּבָרִים                                             
כְּלָלִיִּים וּפְרָטִיִּים מְאֹד:
מַה אָמַרְתֶּם בְּשִׂיחַת הַטֶּלפוֹן בְּיוֹם שִׁישִׁי בְּשֶׁבַע, 
אִם אִבַּדְתֶּם שֵׁן חוֹתֶּכֶת,
אֵיךְ נִרְאֶה אֲבִיכֶם כְּשֶׁהוא בּוֹכֶה.
 
 

 

 

 

 

21 תגובות

  1. כל כך עשיר ועדין ומכיל את כולם. ממשיכה לאהוב את שירייך .

    • מיכל ברגמן

      זה נפלא יעל – תיאור ההיעדר, הזמן שלא זז, ההפקעה של אנשים "רגילים" מפרטיותם לפומביות של צער. ע

      • יעל גלוברמן

        התגעגעתי
        את יודעת, הקריאה שלך תמיד נותנת לי תחושה נהדרת – ששומעים אותי. גם את החלקים שהבלעתי, או את הקולות שהיו הפיגום.

    • יעל גלוברמן

      תודה מירי. אני חושבת שאני מבינה, אבל בכל זאת – למה "מֵכיל?"

      • שיר מכיל-שרואה את כל התמונה . הנעדרים ההעדרות והאנשים . נוכחות מלאה של ההעדרות על כל גווני גווניה.

        • יעל גלוברמן

          כמה טוב ששבתי.
          ו-מירי, כתבתי לך הבוקר בפוסט לילית שלך. אולי אפרסם פה את שירי לילית, אבל הם רבים כל כך. נראה.

          • יעל תודה על תגובתך המפורטת והמתייחסת ללילית שלי. באמת טוב ששבת!
            כולנו יכולים לתרום אחד ואחת לשני ולשנייה(אם רק יהיה מספיק זמן)
            השבתי לך שם ,לא סתם ביקשתי ממך בפגישה בערב הקסום בהליקון לא להסס מביקורת . ותודה על כך וגם על המחמאות והכל. מתנה.
            מחכה לשירייך!

  2. שירי רבר

    שיר מרגש ועצוב. היום הזה מעציב אותי נורא.

    • יעל גלוברמן

      גם אותי.
      לקח לי יום לענות. לא רוצים להכביר מילים ביום כזה, פשוט.
      איך את היום?

  3. מרגש ומבטא.
    וההורים – זה נס איך הם מצליחים להמשיך, זו אולי גם התקווה היחידה.

    • יעל גלוברמן

      איציק, אני שמחה שהשיר נגע בך.
      חשוב לי לומר שחנוך לא היה נעדר. הוא נפצע (איבד עין) התעקש להשאר ולהלחם ואז הטנק שלו עלה באש. השיר הזה מוקדש לזכרו, הוא לא עליו.

  4. הי יעל, דייקת תחושות ומצב ונתת ביטוי קולע למה שהמילים לא תמיד מצליחות. ובתוך זה הלאמת הכאב הפרטי וניכוסו על ידי הכלל. ומצד שני, לפעמים זה מה שנותר כדי שאולי יחזור הנעדר אל הפרטי.
    פתאום חשתי לא נוח, כי גם אני בעצם הפכתי את הזיכרון הפרטי שלי לחלון ראווה.

    • יעל גלוברמן

      השיר שלך הוא ממש לא חלון ראוה, הוא זֵר, והוא זעקה, הוא קינה.

      אני דווקא היססתי אם לפרסם פה את שיר 1, שמדבר בקול שקול כל כך. לא ידעתי אם זה … "בסדר", ולא ידעתי אם אנשים יטפסו הלאה אל השיר השני, שאני מאוד אוהבת, והשלישי — שידעתי שהכי קל להתחבר אליו, כי הוא לא חושב אלא מסתכל. או כפי שאתה אומר – פרטי

      אז אתה רואה, אין דרך נכונה לדבר על אובדן כזה, ולכתוב עליו…
      תמיד אנחנו קצת חושדים בעצמנו כשיוצא "שיר" מכאב. לפחות לרגע, לא?

      • יעלי
        תודה, כמה טוב שהקמנו את עמותת "שלם".

        דווקא הקול השקול לכאורה מאפשר לצאת "מהפרטי" אל מרחב הזדהות גדול יותר. אבל את צודקת, אין "דרך נכונה" ולכאב דרכי ביטוי שונות וייחודיות וטוב שכך.
        את יכולה להגיד משהו על חנוך?

  5. סבינה מסג

    יפה מאד, ביחוד הקטע האחרון.

    אז יש חיים אחרי עין-אל אסד!

    • יעל גלוברמן

      יש חיים אחרי, אבל הנוף הרבה פחות יפה
      לפחות אצלי :)

      חסרת בערב הקריאה. היה יפה.

  6. היי יעל, השירים נפלאים, מקסימים ומרגשים מאוד – כרגיל. אהבתי במיוחד את השיר הראשון עשיר תוכן ושפה. עונג רב לקרוא אותך.

  7. אהבתי את הכתיבה. השלישי מדוייק ומצמרר בתאור ה"מציאות" הזו.
    איריס

    • יעל גלוברמן

      כיף לראות אחרי פרסום ספר אלו שירים אנשים אוהבים יותר ואלו פחות, את מכירה את זה מציורים? וכשזה במחזור שירים — עוד יותר מעניין. כרגע (זה הרי משתנה לפעמים) השיר שאני הכי מחבבת הוא 2, מי שמקווה, כמעט נתתי לו מקום משלו בספר אבל הוא חזר כל הזמן ועמד בין שני השירים האחרים במחזור. דום.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות ליעל גלוברמן