בננות - בלוגים / יעל גלוברמן / בֹקר . הַעֵץ בַּחַלוֹן מְנַסֶּה לִמְכֹּר תַּפּוּחִים
כָּל אֶחָד צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל הַבִּיוֹגְרַפִיָה שֶׁלּוֹ
  • יעל גלוברמן

    נולדתי בתל אביב, במרחק שבע דקות מן המקום שבו אני גרה עכשיו. בדרך עברתי ועצרתי במקומות רחוקים יותר, כולל הולנד (שנה) וארה"ב (עשר שנים.) למדתי שנה ציור ופיסול ב"פריי אקדמי" שבהולנד וקולנוע באוניברסיטת תל אביב. שני בני נולדו בניו יורק, ואנחנו חיים עכשיו בארץ, בעברית. מסתבר שאני משוררת, סופרת ומתרגמת. עד כה, פרסמתי רומן:  מנענע את העץ (סדרת אתנחתא לספרות יפה, כנרת 1996) שני ספרי שירה: אליבי (תל אביב : הליקון לשירה חדשה, 2000) אותו הנהר פעמיים (תל אביב : הליקון לשירה חדשה, 2007)  וספר שירה מתורגמת: תולדות הנשמה, מבחר משירי סטיבן ספנדר (תל אביב : קשב 2007). עכשיו אני עובדת על תרגומי שיריה של אן סקסטון, שייראו אור בספר בשנה הבאה בהוצאת "קשב" של רפי וייכרט. כדי לנוח מהטֵּרוף של סקסטון אני מתרגמת  גם  את  ו.ה. אודן, הוירטואוז  החכם  והמרושע, ש- בניגוד לאן היקרה - שלט בעצמו, לפחות בכתיבה, בצורה מרשימה... ומרגיעה. תרגום אודן ייקח לי לפחות שנתיים שלוש, ואז אוציא את המבחר בספר.  התחלתי לכתוב לפני שידעתי לקרוא – הייתי משנה סיומי סיפורים שקראה לי אמי מגיל שלוש, כנראה לטובת הפי-אנדים שיאפשרו לי להרדם בלילה, ואחרכך התחלתי להמציא גם סיפורים משלי. מאחר שהתגובות של אמי טובת הלב היו מעודדות, המשכתי לענות אותה גם בהכתבת שירים שרובם ככולם היו בודאי פלגיאטים מורחבים משירי הגננוֹת. משם – עברתי לפרסומים בעתוני ילדים ובמעריב לנוער ומגיל די צעיר – 18 בערך – התחלתי לפרסם סיפורים ב"עכשיו" ושירים במוספי הספרות של העתונים היומיים.  מאז פרסמתי סיפורים, שירים ותרגומי שירה בהליקון, קשת, מאזניים, המעורר, ובמוספי הספרות של הארץ, מעריב ידיעות ודבר, כמו גם באתרים מקוונים כגון "עיין ערך שירה" של שרית שץ. בעצם התחלתי בכתיבת פרוזה, והמעבר להגדרת ה"משוררת" מתרחש בשש השנים האחרונות. לפני כן נראה לי שלכנות את עצמי משוררת זה כמו להשתמש ב"פילוסופִית" או לחילופין ב"מעשנת כבדה." מצד אחד, גדול עלי, מצד שני – נו כן...   ספגתי מספר פרסים לאחר פרסום "אליבי" – ביניהם פרס אקו"ם לשנת 2000 ופרס מפעל-הפיס לשירה 2002 . נראה אם "אותו הנהר פעמיים" יקצור פרס כלשהו. בשנים האחרונות התחלתי להשלח לפסטיבלים בינלאומיים לשירה ולפרסם בכתבי עת ובאנתולוגיות בחו"ל, ושירי תורגמו לשפות שונות - כגון אנגלית צרפתית וגרמנית, ומשונות -  כגון מקדונית, סלובקית וגאלית. אני א ו ה ב ת  לראות שיר שכתבתי בשפה שאין לי מושג איך לקרוא. זה קצת כמו לצאת לרחוב בבגדים מתקופה אחרת. ולקבל שריקות. פרסומים אחרונים בכתבי עת זרים:   Notizen zu einer Kuste (October 2007), אנתולוגיה ראשונה (!) לשירה ישראלית בשפה הגרמנית Poetry Wales (Summer 2007), כתב עת וולשי לשירה. אחד הדברים שאני אוהבת ועושה יותר ויותר, הוא לתרגם שירה.גם בזה התחלתי לעסוק רק בעשור האחרון, לאחר פרסום הרומן. המשוררים שהרביתי לתרגם הם בלייק, סווינבורן, ויליאם בטלר ייטס, ו.ה. אוֹדן, סטיבן ספנדר, דילן תומאס, אליזבט בישופּ, רוברט לוואל, ג'ון ברימן, טד יוּז, סילביה פלאת', אן סקסטון, אדריאן ריץ', דרק וולקוט, שיימוס היני, צ'רלס סימיק, אורסולה פאנתורפ', תום גאן, צ'רלס רייט, פרנץ רייט, דניס ג'ונסון, סימון ארמיטאז', לואיז גלוק. יש עוד, אבל.

בֹקר . הַעֵץ בַּחַלוֹן מְנַסֶּה לִמְכֹּר תַּפּוּחִים

 

 
 
בֹקר
 
הַעֵץ בַּחַלוֹן מְנַסֶּה לִמְכֹּר תַּפּוּחִים.                          
אַתְּ מַכִּירָה אֶת הָרַעַל הַזֶּה, בֹּקֶר.
עַכְשָׁו הוּא מִתְדַּפֵּק חָזָק עַל הַזְּגוּגִית          
כְּאִלּוּ מִישֶׁהוּ רוֹדֵף אַחֲרָיו, מְבַקֵּשׁ מִקְלָט.
 
סְתָו וַחֲלֻדָּה מִתְקַדְּמִים בְּשֶׁקֶט
בְּפְתִיתִים חוּמִים וַאֲדֻמִּים
מַכִּירִים זָהָב, מִתְכַּחֲשִׁים לָאֶבֶן,                                     
מְסָרְבִים לִזְכֹּר, מְקַלְּפִים אֶת הַמַּבָּט עַד
לְמַה שֶׁמֵּכִיל הַצֵּל.
 
וְתָמִיד הַצִּפֳּרִים בָּאוֹת
עִם הַכְּנָפַיִם הָאֲפוֹרוֹת הַמִּינִימָלִיּוֹת
כְּמוֹ מֶדַלִיוֹת שֶׁזָּכוּ בָּהֶן בְּתַחֲרוּת אִפּוּק,                       
עִם הַמַּקּוֹר הַדַּק שֶׁמְּוַסֵּת אֶת הָרָעָב                   
בְּאַלִּימוּת, לְפַס צוֹרֵב אֶחָד.
 
 
 
 
 
 
* מתוך "אותו הנהר פעמיים", הליקון 2007

 

25 תגובות

  1. רעב וחלודה. יפה בעיניי, בליריות החתרנית והמכלה הגלומה בו.

  2. יעל, – בלי ועם קשר לשיר, שמעתי אותך בשבת והיה נהדר. דרך מרתקת היא הדרך שעברת ועוברת. לא הספיק לי.
    (רק חבל שאחרי שנגמר הראיון הם שמו את ריצ"ארד קליידרמן…)

  3. "מלנכולי על הגג רוקד מול
    חצי ירח מטורף
    עץ או פלי מהמר לפוץ או להשאר".
    (ארכדי דוכין ומאיר בנאי)
    השיר מתנגן לי יחד עם השיר שלך-
    "סְתָו וַחֲלֻדָּה מִתְקַדְּמִים בְּשֶׁקֶט"
    אך איזה בקר…כדאי לחזור לישון עד לזריחה של מחר.
    כתוב כל כך יפה…תודה!

    • כמובן, שורה שלישית – חסר ק= לקפוץ.

      • דווקא אהבתי את הפוץ.

        כן, זה על בוקר רע
        וכתבתי אותו בו בשבוע שנכתב "אור ראשון" המאושר (שפורסם פה לפני מספר פוסטים)
        נחשי מה בא קודם…

        • הבנתי שזה מגוחך ומהר תיקנתי….:)

          זה לא חשוב מי בא מתי. כל מצבי הרוח טובים, מתקבלים בברכה כי הם מגביהים שורת שירה…:)

          • הו מלנכוליה, את אהובתי, שתקומי לבקרים טובים כאלה ליצירה

          • מתי את כותבת יותר, כשטוב לך או כשרע לך?

            (אם את יכולה לראות נטייה או כיוון)

          • כן, אני משערת שזה נכון, כעבור זמן.
            רק שקשה להתנהל ככה — בוקר נורא, אבל אולי יֵצא לי שיר… קשה, וקצת מסוכן אפילו.
            גם כך יש תקופות שבהן נראה שמרכז הכובד עבר לאט לאט לדף או למסךְ…

          • יעל, זה לא שאני יכולה לצפות למצב רוח כזה או אחר כי החיים לא שואלים אותי מה ב-menu של מצב הרוח שלי אלא הרגלתי את עצמי לכתוב כל יום.
            לפעמים זה מכתב לרשויות על דו"ח חנייה ולפעמים זה שיר.
            אני לא יכולה להגיד שמצב רוח רע/טוב מעורר בי רצון לכתוב כי כשאני שם אני מעדיפה או לעיתים בעל כורחי חייבת לחיות את עצמת החוויה במלואה. רק לאחר שאהיה מאוזנת אנסה לכתוב על מה הרגשתי באותם הרגעים.
            אבל לכתוב שירה זה כבר משהו אחר. אצלי אלו משפטים שנוחתים לי בחשיבה, ממקור לא ידוע לי ואני , כביכול, חייבת לרשום אותם. אחר כך זה שיר. גם אצלך?

          • אני חושבת שכותבת במצבים שונים, אבל לא יכולה לומר שיש לי שירים אופטימיים.

  4. נהדר נהדר.
    אני אוהבת מאד את שתי השורות האחרונות, אך לא רק אותן כמובן- את הכל.

  5. כמעט טועמים את המילים. קראתי כמה פעמים. כל כך הרבה בה. תודה.

  6. אוהבת את כל השיר, אבל הבית הזה דיבר אלי במיוחד:
    וְתָמִיד הַצִּפֳּרִים בָּאוֹת
    עִם הַכְּנָפַיִם הָאֲפוֹרוֹת הַמִּינִימָלִיּוֹת
    כְּמוֹ מֶדַלִיוֹת שֶׁזָּכוּ בָּהֶן בְּתַחֲרוּת אִפּוּק,
    עִם הַמַּקּוֹר הַדַּק שֶׁמְּוַסֵּת אֶת הָרָעָב
    בְּאַלִּימוּת, לְפַס צוֹרֵב אֶחָד

    כנפיים מינימליים מתחרות איפוק. איזה יופי וכמה נכון.

  7. אני אוהבת את הרגישות הפואטית שלך, את היכולת המופלאה הזו לקחת מילים ובצירופי כימאית של השירה לברוא עולם חדש בעדינות נפש מדוייקת מדוייקת, ועל כל שורה חריפה כמו בתחילת השיר על העץ שבחלון המנסה למכור מתפוחיו, אני שואלת את עצמי, תמהה, איך לא חשבו על זה קודם?… השירים שלך מחלחלים לי אל הלב בכל פעם מחדש. יופי!

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות ליעל גלוברמן