שולחן הכתיבה – שֶלֹא כְּמוֹ אִיקָרוֹס, אֲנִי לוֹמֶדֶת לָעוּף עַל הָרַגְלַיִם. לִפְעָמִים עַל אַרְבַּע

  שולחן הכתיבה                                                              

שֶלֹא כְּמוֹ אִיקָרוֹס, אֲנִי לוֹמֶדֶת

לָעוּף עַל הָרַגְלַיִם. לִפְעָמִים עַל אַרְבַּע.

בְּכָל זֹאת, הָעֶרְגָה אַחַת:

בִּשְתֵּי יָדַיִם מִתְהַפְּכוֹת לַחְתֹּר

קָרוֹב יוֹתֵר

לְמַשֶהוּ בּוֹעֵר

 

חָמֵשׁ בַּבֹּקֶר, וְהָאֲוִיר סוֹעֵר סְבִיבִי.

שוּב, מְסֻכָּן לְהִתְקַדֵּם אֶל תּוֹךְ הַיּוֹם

כָּחֹל כְּכָל שֶיִהְיֶה.

הָאִי הַזֶּה עָשוּי כֻּלּוֹ שְׁבָרִים חַדִּים.

דְּבָרִים שֶׁנִּטְרְפוּ בּוֹנִים אוֹתוֹ

אֲבָל עָלָיו אוּכַל לְהִתְקַיֵּם.

אֲנִי שׂוֹחָה אֶל הַשֻּלְחָן הַמְּשֻׁנָּן

נֶאֱחֶזֶת וְעוֹלָה, מַעֲלָה אֶת כָּל הַגּוּף.

 

אוּלַי הַפַּעַם אוּכַל לִקְפֹּץ                                  

בְּלִי לְהַתִּיק אֶת הָרַגְלַיִם מִן הַבַּיִת,

מִן הָאַהֲבָה. אֲנִי קוֹרֵאת לַלּוּלְיָן                                       

הַפּוֹסֵעַ עַל חֶבֶל הַשִּדְרָה.

 

לֹא מַיִם מַקִּיפִים אוֹתִי,

פָּנָיִךְ מַקִּיפִים אוֹתִי

מִכָּל הָעֲבָרִים.

בַּלַּיְלָה הַכֹּל מִתְהַפֵּךְ

אָחוֹרָה, אֶל מֵעֵבֶר לַכָּתֵף –

 

אִם אֵין לִי הַיְכֹלֶת לשַנוֹת אֶת הָאֱמֶת

אֲנִי אֲשַנֶּה אֶת הַמֶּרְחָק אֵלֶיהָ.

 

  מתוך הספר אותו הנהר פעמיים, הוצאת הליקון לשירה חדשה