בננות - בלוגים / יעל גלוברמן / שולחן הכתיבה – שֶלֹא כְּמוֹ אִיקָרוֹס, אֲנִי לוֹמֶדֶת לָעוּף עַל הָרַגְלַיִם. לִפְעָמִים עַל אַרְבַּע
כָּל אֶחָד צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל הַבִּיוֹגְרַפִיָה שֶׁלּוֹ
  • יעל גלוברמן

    נולדתי בתל אביב, במרחק שבע דקות מן המקום שבו אני גרה עכשיו. בדרך עברתי ועצרתי במקומות רחוקים יותר, כולל הולנד (שנה) וארה"ב (עשר שנים.) למדתי שנה ציור ופיסול ב"פריי אקדמי" שבהולנד וקולנוע באוניברסיטת תל אביב. שני בני נולדו בניו יורק, ואנחנו חיים עכשיו בארץ, בעברית. מסתבר שאני משוררת, סופרת ומתרגמת. עד כה, פרסמתי רומן:  מנענע את העץ (סדרת אתנחתא לספרות יפה, כנרת 1996) שני ספרי שירה: אליבי (תל אביב : הליקון לשירה חדשה, 2000) אותו הנהר פעמיים (תל אביב : הליקון לשירה חדשה, 2007)  וספר שירה מתורגמת: תולדות הנשמה, מבחר משירי סטיבן ספנדר (תל אביב : קשב 2007). עכשיו אני עובדת על תרגומי שיריה של אן סקסטון, שייראו אור בספר בשנה הבאה בהוצאת "קשב" של רפי וייכרט. כדי לנוח מהטֵּרוף של סקסטון אני מתרגמת  גם  את  ו.ה. אודן, הוירטואוז  החכם  והמרושע, ש- בניגוד לאן היקרה - שלט בעצמו, לפחות בכתיבה, בצורה מרשימה... ומרגיעה. תרגום אודן ייקח לי לפחות שנתיים שלוש, ואז אוציא את המבחר בספר.  התחלתי לכתוב לפני שידעתי לקרוא – הייתי משנה סיומי סיפורים שקראה לי אמי מגיל שלוש, כנראה לטובת הפי-אנדים שיאפשרו לי להרדם בלילה, ואחרכך התחלתי להמציא גם סיפורים משלי. מאחר שהתגובות של אמי טובת הלב היו מעודדות, המשכתי לענות אותה גם בהכתבת שירים שרובם ככולם היו בודאי פלגיאטים מורחבים משירי הגננוֹת. משם – עברתי לפרסומים בעתוני ילדים ובמעריב לנוער ומגיל די צעיר – 18 בערך – התחלתי לפרסם סיפורים ב"עכשיו" ושירים במוספי הספרות של העתונים היומיים.  מאז פרסמתי סיפורים, שירים ותרגומי שירה בהליקון, קשת, מאזניים, המעורר, ובמוספי הספרות של הארץ, מעריב ידיעות ודבר, כמו גם באתרים מקוונים כגון "עיין ערך שירה" של שרית שץ. בעצם התחלתי בכתיבת פרוזה, והמעבר להגדרת ה"משוררת" מתרחש בשש השנים האחרונות. לפני כן נראה לי שלכנות את עצמי משוררת זה כמו להשתמש ב"פילוסופִית" או לחילופין ב"מעשנת כבדה." מצד אחד, גדול עלי, מצד שני – נו כן...   ספגתי מספר פרסים לאחר פרסום "אליבי" – ביניהם פרס אקו"ם לשנת 2000 ופרס מפעל-הפיס לשירה 2002 . נראה אם "אותו הנהר פעמיים" יקצור פרס כלשהו. בשנים האחרונות התחלתי להשלח לפסטיבלים בינלאומיים לשירה ולפרסם בכתבי עת ובאנתולוגיות בחו"ל, ושירי תורגמו לשפות שונות - כגון אנגלית צרפתית וגרמנית, ומשונות -  כגון מקדונית, סלובקית וגאלית. אני א ו ה ב ת  לראות שיר שכתבתי בשפה שאין לי מושג איך לקרוא. זה קצת כמו לצאת לרחוב בבגדים מתקופה אחרת. ולקבל שריקות. פרסומים אחרונים בכתבי עת זרים:   Notizen zu einer Kuste (October 2007), אנתולוגיה ראשונה (!) לשירה ישראלית בשפה הגרמנית Poetry Wales (Summer 2007), כתב עת וולשי לשירה. אחד הדברים שאני אוהבת ועושה יותר ויותר, הוא לתרגם שירה.גם בזה התחלתי לעסוק רק בעשור האחרון, לאחר פרסום הרומן. המשוררים שהרביתי לתרגם הם בלייק, סווינבורן, ויליאם בטלר ייטס, ו.ה. אוֹדן, סטיבן ספנדר, דילן תומאס, אליזבט בישופּ, רוברט לוואל, ג'ון ברימן, טד יוּז, סילביה פלאת', אן סקסטון, אדריאן ריץ', דרק וולקוט, שיימוס היני, צ'רלס סימיק, אורסולה פאנתורפ', תום גאן, צ'רלס רייט, פרנץ רייט, דניס ג'ונסון, סימון ארמיטאז', לואיז גלוק. יש עוד, אבל.

שולחן הכתיבה – שֶלֹא כְּמוֹ אִיקָרוֹס, אֲנִי לוֹמֶדֶת לָעוּף עַל הָרַגְלַיִם. לִפְעָמִים עַל אַרְבַּע

 

 

  שולחן הכתיבה                                                              

שֶלֹא כְּמוֹ אִיקָרוֹס, אֲנִי לוֹמֶדֶת

לָעוּף עַל הָרַגְלַיִם. לִפְעָמִים עַל אַרְבַּע.
בְּכָל זֹאת, הָעֶרְגָה אַחַת:
בִּשְתֵּי יָדַיִם מִתְהַפְּכוֹת לַחְתֹּר
קָרוֹב יוֹתֵר
לְמַשֶהוּ בּוֹעֵר
 
חָמֵשׁ בַּבֹּקֶר, וְהָאֲוִיר סוֹעֵר סְבִיבִי.
שוּב, מְסֻכָּן לְהִתְקַדֵּם אֶל תּוֹךְ הַיּוֹם
כָּחֹל כְּכָל שֶיִהְיֶה.
הָאִי הַזֶּה עָשוּי כֻּלּוֹ שְׁבָרִים חַדִּים.
דְּבָרִים שֶׁנִּטְרְפוּ בּוֹנִים אוֹתוֹ
אֲבָל עָלָיו אוּכַל לְהִתְקַיֵּם.
אֲנִי שׂוֹחָה אֶל הַשֻּלְחָן הַמְּשֻׁנָּן
נֶאֱחֶזֶת וְעוֹלָה, מַעֲלָה אֶת כָּל הַגּוּף.
 
אוּלַי הַפַּעַם אוּכַל לִקְפֹּץ                                  
בְּלִי לְהַתִּיק אֶת הָרַגְלַיִם מִן הַבַּיִת,
מִן הָאַהֲבָה. אֲנִי קוֹרֵאת לַלּוּלְיָן                                       
הַפּוֹסֵעַ עַל חֶבֶל הַשִּדְרָה.
 
לֹא מַיִם מַקִּיפִים אוֹתִי,
פָּנָיִךְ מַקִּיפִים אוֹתִי
מִכָּל הָעֲבָרִים.
בַּלַּיְלָה הַכֹּל מִתְהַפֵּךְ
אָחוֹרָה, אֶל מֵעֵבֶר לַכָּתֵף -
 
אִם אֵין לִי הַיְכֹלֶת לשַנוֹת אֶת הָאֱמֶת
אֲנִי אֲשַנֶּה אֶת הַמֶּרְחָק אֵלֶיהָ.

 

  מתוך הספר אותו הנהר פעמיים, הוצאת הליקון לשירה חדשה

אותו הנהר פעמיים (תמונה בהגדלה)

 

 

13 תגובות

  1. יעל ישראל

    ברוכה הבאה יעל.

  2. מרדכי גלדמן

    שמח לראות אותך כאן. מאחל לך שתמצאי בבלוגיה אוזן לשירייך. השיר יפה מאוד בעיניי.

  3. אִם אֵין לִי הַיְכֹלֶת לשַנוֹת אֶת הָאֱמֶת
    אֲנִי אֲשַנֶּה אֶת הַמֶּרְחָק אֵלֶיהָ.

    זה יפה.

    • מירי פליישר

      עכשיו אני רואה שתגובתי לא נקלטה.
      אוהבת אוהבת מאוד!

      • יעל גלוברמן

        איזה יופי. תודה
        כל זה חדש לי– לא רגילה לתגובות מהירות כל כך על פרסום שירים

        אתן יודעות מה אמר על זה משורר בשם דון מארקי?
        "לפרסם ספר שירה ולחכות לתגובה זה כמו להשליך עלה כותרת של ורד לַגְּרֵייט-קניוֹן ולחכות להד…"

        להתראות אצלכן
        יעל

        • מירי פליישר

          אכן התגובות מהירות והסיפוק רב אלא שיש גם פיתוי רב . מקווה שתדעי להתפתל בין המהמורות . לא יכולה להבטיח שאני השכלתי , אבל מודעת למכשלות.

          • יעל גלוברמן

            מעניין, מה שאת כותבת. אבל פחות מובן מאליו מכפי שנדמה
            מה המכשלות, בעצם? והפיתוי – לְמה?

          • מירי פליישר

            מנסיוני כאמנית בעיקר ויזואלית אם כי כותבת די ברהיטות יחסית לאמנים שכמותי,
            הפיתוי הוא בתענוג המיידי. לכתוב , להעלות משהו ולרוץ להראות ולשתף את החברה.אין מספיק סינון ודיוק שמתרחש אם את מוציאה ספר שירים שעובר עריכה או תערוכה שיש לה אוצר. הסכנה היא בחוסר בקרה עצמית מספקת שבה לוקים כולנו. מאידך כבר ראיתי שירים ויצירות אמנות שעברו סינון של עין נוספת והעין הזו…לא ראתה טוב.
            שאלת עניתי ,אבל דעי לך שההנאה רבה.
            אולי אם ייתחשק לך בכל זאת להעלות טכסט ראשוני ונורא איכפת לך לשמור על רמה ,לשלוח למישהו שלא מפחד לומר לך את דעתו , כי כאן כמעט לא תשמעי דעה ביקורתית אמיתית(להתלהב באמת זה כן). לפעמים אני מפרשת שתיקות כסוג של ביקורת , אבל ידידים אמרו לי שזו לא בהכרח אינדיקציה,כי אולי הם עייפים,מוטרדים,מקנאים,מתוסכלים,עסוקים מכדי להגיב .
            מכשלה נוספת היא כביכול המחוייבות ההדדית של את ענית לי אז אני מחוייבת לענות לך. מכשלה שאני מאוד רוצה להימנע ממנה אבל , יש פה אנשים טובים ונדיבים שלמדתי לאהוב ואני רואה את יצירתם במשקפיים ורודות ומגיבה. לדעתי אי אפשר להימנע מחיבוב האדם ויצירותיו עימו . אבל כשיש משהו ממש נהדר הוא נוצץ למרחוק מעבר להכל.
            עוד משהו שמשפיע עלי לחיבוב התגובה ליוצר כלשהו-תגובתו שלו. אמנים שתעלמים לחלוטין ממני או מתגובות כלשהן , ייגרמו לי עם הזמן לקרוא את הטכסטים או לראות את יצירתם אבל…לא להגיב.(ייתכן שהמחיר שווה להם ורק לא ל"גיד תודה כל אזמן. וכאן זו מלכודת נוספת שלך כמפרסמת פוסטים. האם את צריכה להגיב לכל אחד ואחת ? לא תמיד מתחשק,מה עושים?
            אני חושבת שקנה המידה יהיה מה את מרגישה בסופו של דבר. כי הכי חשוב – זה הבלוג שלך הטריטוריה שלך ו א ת תעשי בו כלבבך.
            עד כאן דיווחיי מהשטח ומהנסיון. תהני!

          • יעל גלוברמן

            אני שמחה שפגשתי אותך.

        • ברוכה הבאה!

          ובאמת יש משהו מאד מיוחד במהירות התגובות פה.
          ההתמכרות מסוכנת!!!
          ראי הוזהרת… :)

          • יעל גלוברמן

            כן, אני מתחילה להרגיש את הצורך
            לחזור לעוד שאכטה מהבלוג…

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות ליעל גלוברמן