בננות - בלוגים / / תמוּנה עם חוֹר במרכּזהּ
כָּל אֶחָד צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל הַבִּיוֹגְרַפִיָה שֶׁלּוֹ
  • יעל גלוברמן

    נולדתי בתל אביב, במרחק שבע דקות מן המקום שבו אני גרה עכשיו. בדרך עברתי ועצרתי במקומות רחוקים יותר, כולל הולנד (שנה) וארה"ב (עשר שנים.) למדתי שנה ציור ופיסול ב"פריי אקדמי" שבהולנד וקולנוע באוניברסיטת תל אביב. שני בני נולדו בניו יורק, ואנחנו חיים עכשיו בארץ, בעברית. מסתבר שאני משוררת, סופרת ומתרגמת. עד כה, פרסמתי רומן:  מנענע את העץ (סדרת אתנחתא לספרות יפה, כנרת 1996) שני ספרי שירה: אליבי (תל אביב : הליקון לשירה חדשה, 2000) אותו הנהר פעמיים (תל אביב : הליקון לשירה חדשה, 2007)  וספר שירה מתורגמת: תולדות הנשמה, מבחר משירי סטיבן ספנדר (תל אביב : קשב 2007). עכשיו אני עובדת על תרגומי שיריה של אן סקסטון, שייראו אור בספר בשנה הבאה בהוצאת "קשב" של רפי וייכרט. כדי לנוח מהטֵּרוף של סקסטון אני מתרגמת  גם  את  ו.ה. אודן, הוירטואוז  החכם  והמרושע, ש- בניגוד לאן היקרה - שלט בעצמו, לפחות בכתיבה, בצורה מרשימה... ומרגיעה. תרגום אודן ייקח לי לפחות שנתיים שלוש, ואז אוציא את המבחר בספר.  התחלתי לכתוב לפני שידעתי לקרוא – הייתי משנה סיומי סיפורים שקראה לי אמי מגיל שלוש, כנראה לטובת הפי-אנדים שיאפשרו לי להרדם בלילה, ואחרכך התחלתי להמציא גם סיפורים משלי. מאחר שהתגובות של אמי טובת הלב היו מעודדות, המשכתי לענות אותה גם בהכתבת שירים שרובם ככולם היו בודאי פלגיאטים מורחבים משירי הגננוֹת. משם – עברתי לפרסומים בעתוני ילדים ובמעריב לנוער ומגיל די צעיר – 18 בערך – התחלתי לפרסם סיפורים ב"עכשיו" ושירים במוספי הספרות של העתונים היומיים.  מאז פרסמתי סיפורים, שירים ותרגומי שירה בהליקון, קשת, מאזניים, המעורר, ובמוספי הספרות של הארץ, מעריב ידיעות ודבר, כמו גם באתרים מקוונים כגון "עיין ערך שירה" של שרית שץ. בעצם התחלתי בכתיבת פרוזה, והמעבר להגדרת ה"משוררת" מתרחש בשש השנים האחרונות. לפני כן נראה לי שלכנות את עצמי משוררת זה כמו להשתמש ב"פילוסופִית" או לחילופין ב"מעשנת כבדה." מצד אחד, גדול עלי, מצד שני – נו כן...   ספגתי מספר פרסים לאחר פרסום "אליבי" – ביניהם פרס אקו"ם לשנת 2000 ופרס מפעל-הפיס לשירה 2002 . נראה אם "אותו הנהר פעמיים" יקצור פרס כלשהו. בשנים האחרונות התחלתי להשלח לפסטיבלים בינלאומיים לשירה ולפרסם בכתבי עת ובאנתולוגיות בחו"ל, ושירי תורגמו לשפות שונות - כגון אנגלית צרפתית וגרמנית, ומשונות -  כגון מקדונית, סלובקית וגאלית. אני א ו ה ב ת  לראות שיר שכתבתי בשפה שאין לי מושג איך לקרוא. זה קצת כמו לצאת לרחוב בבגדים מתקופה אחרת. ולקבל שריקות. פרסומים אחרונים בכתבי עת זרים:   Notizen zu einer Kuste (October 2007), אנתולוגיה ראשונה (!) לשירה ישראלית בשפה הגרמנית Poetry Wales (Summer 2007), כתב עת וולשי לשירה. אחד הדברים שאני אוהבת ועושה יותר ויותר, הוא לתרגם שירה.גם בזה התחלתי לעסוק רק בעשור האחרון, לאחר פרסום הרומן. המשוררים שהרביתי לתרגם הם בלייק, סווינבורן, ויליאם בטלר ייטס, ו.ה. אוֹדן, סטיבן ספנדר, דילן תומאס, אליזבט בישופּ, רוברט לוואל, ג'ון ברימן, טד יוּז, סילביה פלאת', אן סקסטון, אדריאן ריץ', דרק וולקוט, שיימוס היני, צ'רלס סימיק, אורסולה פאנתורפ', תום גאן, צ'רלס רייט, פרנץ רייט, דניס ג'ונסון, סימון ארמיטאז', לואיז גלוק. יש עוד, אבל.

תמוּנה עם חוֹר במרכּזהּ

 

 

   תְּמוּנָה עִם חוֹר בְּמֶרְכָּזָהּ

                                              
 אִשָּׁה שׁוֹכֶבֶת בַּמִּטָּה כְּמוֹ בְּכִיס הָפוּךְ.
כְּלוּם לא מֵכִיל אוֹתָהּ.                                               
מָה שֶׁהָיָה עָמֹק מְפֻזָּר עַכְשָׁו סְבִיבָהּ
פָּרוּעַ וְחָשוּף, נוֹצֵץ וְנוֹשֵׁף בַּחֹשֶךְ,
זוֹל פִּתְאֹם כְּמוֹ מַטְבְּעוֹת, שָׁפוּךְ.
תְּנוּ לָהּ אוֹפְּיוּם וּמִיָּד. 
וָנִיל לֹא יַעֲשֶׂה לָהּ אֶת זֶה, לֹא בְּמַצָּבָהּ,
כְּבָר לֹא, מִזֶּה שָׁנִים. הִיא לֹא עֲצוּבָה,                                       
הִיא מְזַת רָעָב, וְהַצָּמָא שֶׁלָּהּ גּוֹאֶה                                     
לְהַטְבִּיעַ אֶת כָּל אוֹהֲבֶיהָ 

.                                 . 

 

 

 

 

 

 

26 תגובות

  1. זה יפה, השורה הראשונה עם הדימוי של הכיס ההפוך נהדרת לטעמי.
    ההערה בסוף מיותרת לדעתי.

  2. יפה בעיניי השיר וניסוח הרעב והצמא שאין מזון להשביעם. גם אני נזקקתי לא פעם לתיאור הגופני הזה של מצבי חסר. ראי למשל בספרי "ה קירי יקירי" ע" 35. "מארבע העונות נותרה השחונה/ ואין לצמאוננו תקנה" הבודהיסטים קראו לאדם הנתון לחסר כזה "רוח רפאים רעבה".

  3. שיר חזק ביותר. תודה.

    • מה שאפף אותי במהלך קריאת השיר היה תחושת חוסר אונים, ריק, אבדון וחידלון (במיטבם), ואז הווניל הכל כך חושני שלח אותי מייד אל דליה רביקוביץ" באחד משיריה הנודעים ביותר שעוסק בדיכאון. ככה זה כשמשוררת מזוהה עם יסוד מסויים, כשנפגשים איתו, זה יהיה לעולם עם המשורר/ת המזוהה עם היסוד הזה.

      • טוב, ממה שאת מתארת את רוקדת בנעלי הרקוד שלי. כשהן עוד חמות.

        גם הוניל נכון. בעצם מעניין שלדליה רביקוביץ" מתחברים קודם כל בובה (ממוכנת) ווניל. לא אובייקטים רוקיסטיים במיוחד. משהו ילדותי, מתוק-פלסטיק-ומוגזם/מרוכז קצת. והיא לא היתה מתוקה בכלל. מתחשק לחשוב על אחרים. ללאה גולדברג? אני חושבת על חלון אבל בעצם למה. יותר תנוחת הציפיה והצְפייה שהם התנוחה הקיומית שלה מאשר אובייקט שכתבה עליו, למרות שכתבה עליו המון. ליונה וולך – תפילין? קטע. לאחמטובה כסייה? סלביה פלאת" כוורת ומראה, סקסטון פלג גוף תחתוןם של אשה ונעלים אדומות? טוב די. אבל שווה פוסט בפני עצמו

    • מתאים לפרויקט כרית?
      בתור הכי פחות כרית שיֵּש?

  4. מצויין ממש חור אישה

  5. חגית גרוסמן

    יפה ומדוייק כמו תמיד!

  6. מלא הפכים, האופיום, בא משום מקום, הוניל, אןלי לא הייתי מטביע אף אחד…לא הכל אהבה זה מידי ספציפי.
    להתראות טובה

    • הו אבל זה ספציפי. אחרת אני מדברת באוויר, על מושג ה"כאב" או "החֶסֶר"

      המשפט האחרון ממקם אותה — היא לא מושג, היא חיה בין אנשים

      אני משערת שאילו השיר הזה היה ציור של תהום הייתי מראה לרגע את שפת התהום. במה נתגלע הבור

      ואז כשהחֶסֶר גואה…

  7. יפה מאוד מאוד מאוד.

השאר תגובה ל איריס שני ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות ליעל גלוברמן