כָּל אֶחָד צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל הַבִּיוֹגְרַפִיָה שֶׁלּוֹ
  • יעל גלוברמן

    נולדתי בתל אביב, במרחק שבע דקות מן המקום שבו אני גרה עכשיו. בדרך עברתי ועצרתי במקומות רחוקים יותר, כולל הולנד (שנה) וארה"ב (עשר שנים.) למדתי שנה ציור ופיסול ב"פריי אקדמי" שבהולנד וקולנוע באוניברסיטת תל אביב. שני בני נולדו בניו יורק, ואנחנו חיים עכשיו בארץ, בעברית. מסתבר שאני משוררת, סופרת ומתרגמת. עד כה, פרסמתי רומן:  מנענע את העץ (סדרת אתנחתא לספרות יפה, כנרת 1996) שני ספרי שירה: אליבי (תל אביב : הליקון לשירה חדשה, 2000) אותו הנהר פעמיים (תל אביב : הליקון לשירה חדשה, 2007)  וספר שירה מתורגמת: תולדות הנשמה, מבחר משירי סטיבן ספנדר (תל אביב : קשב 2007). עכשיו אני עובדת על תרגומי שיריה של אן סקסטון, שייראו אור בספר בשנה הבאה בהוצאת "קשב" של רפי וייכרט. כדי לנוח מהטֵּרוף של סקסטון אני מתרגמת  גם  את  ו.ה. אודן, הוירטואוז  החכם  והמרושע, ש- בניגוד לאן היקרה - שלט בעצמו, לפחות בכתיבה, בצורה מרשימה... ומרגיעה. תרגום אודן ייקח לי לפחות שנתיים שלוש, ואז אוציא את המבחר בספר.  התחלתי לכתוב לפני שידעתי לקרוא – הייתי משנה סיומי סיפורים שקראה לי אמי מגיל שלוש, כנראה לטובת הפי-אנדים שיאפשרו לי להרדם בלילה, ואחרכך התחלתי להמציא גם סיפורים משלי. מאחר שהתגובות של אמי טובת הלב היו מעודדות, המשכתי לענות אותה גם בהכתבת שירים שרובם ככולם היו בודאי פלגיאטים מורחבים משירי הגננוֹת. משם – עברתי לפרסומים בעתוני ילדים ובמעריב לנוער ומגיל די צעיר – 18 בערך – התחלתי לפרסם סיפורים ב"עכשיו" ושירים במוספי הספרות של העתונים היומיים.  מאז פרסמתי סיפורים, שירים ותרגומי שירה בהליקון, קשת, מאזניים, המעורר, ובמוספי הספרות של הארץ, מעריב ידיעות ודבר, כמו גם באתרים מקוונים כגון "עיין ערך שירה" של שרית שץ. בעצם התחלתי בכתיבת פרוזה, והמעבר להגדרת ה"משוררת" מתרחש בשש השנים האחרונות. לפני כן נראה לי שלכנות את עצמי משוררת זה כמו להשתמש ב"פילוסופִית" או לחילופין ב"מעשנת כבדה." מצד אחד, גדול עלי, מצד שני – נו כן...   ספגתי מספר פרסים לאחר פרסום "אליבי" – ביניהם פרס אקו"ם לשנת 2000 ופרס מפעל-הפיס לשירה 2002 . נראה אם "אותו הנהר פעמיים" יקצור פרס כלשהו. בשנים האחרונות התחלתי להשלח לפסטיבלים בינלאומיים לשירה ולפרסם בכתבי עת ובאנתולוגיות בחו"ל, ושירי תורגמו לשפות שונות - כגון אנגלית צרפתית וגרמנית, ומשונות -  כגון מקדונית, סלובקית וגאלית. אני א ו ה ב ת  לראות שיר שכתבתי בשפה שאין לי מושג איך לקרוא. זה קצת כמו לצאת לרחוב בבגדים מתקופה אחרת. ולקבל שריקות. פרסומים אחרונים בכתבי עת זרים:   Notizen zu einer Kuste (October 2007), אנתולוגיה ראשונה (!) לשירה ישראלית בשפה הגרמנית Poetry Wales (Summer 2007), כתב עת וולשי לשירה. אחד הדברים שאני אוהבת ועושה יותר ויותר, הוא לתרגם שירה.גם בזה התחלתי לעסוק רק בעשור האחרון, לאחר פרסום הרומן. המשוררים שהרביתי לתרגם הם בלייק, סווינבורן, ויליאם בטלר ייטס, ו.ה. אוֹדן, סטיבן ספנדר, דילן תומאס, אליזבט בישופּ, רוברט לוואל, ג'ון ברימן, טד יוּז, סילביה פלאת', אן סקסטון, אדריאן ריץ', דרק וולקוט, שיימוס היני, צ'רלס סימיק, אורסולה פאנתורפ', תום גאן, צ'רלס רייט, פרנץ רייט, דניס ג'ונסון, סימון ארמיטאז', לואיז גלוק. יש עוד, אבל.

המשורר

 

 

המשורר
                                  לדן פגיס
 
הַהַצְלָחָה הַמַּדְהִימָה שֶל אֱלֹהִים
כְּשֶהָפַךְ מִלָּה לְבָשָׂר!
 
וְמַה שֶׁאַתָּה מְנַסֶּה לַעֲשׂוֹת:
לִפְרֹט אֶת הַבָּשָׂר
וְכָל מַה שֶׁעָבַר
לִבְשׂוֹרוֹת, שׁוּרוֹת קְצָרוֹת
 
לַחֲזֹר וּלְגַלּוֹת 
אֶת הַמִּלָּה
 
כְּמוֹ יֶלֶד שֶׁמְּפָרֵק אֶת הַפְּסַנְתֵּר
כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מַקֵּל
לִדְפֹּק בּוֹ עַל הַגָּדֵּר
וְלָשִׁיר   
 

 

 

 

 

27 תגובות

  1. מאוד מצא חן בעיני הדימוי בבית האחרון. שיר יפה.

  2. לא יכולת לדייק יותר – זה בדיוק מה שהוא עושה לדעתי. יפה מאד.

    • את אוהבת את דן פגיס?
      אני כל כך אוהבת את הכתיבה שלו.
      הוא באמת עושה את מה שאנחנו מנסים לעשות בכתיבה, אני חושבת
      מפרקים משהו שלם ומורכב ועשיר, חוויה של אמת (יענו החיים) למקלות הקטנים שלנו ואז מנסים לברוא אותו מחדש בשיר

  3. יעל, כמו שאת יודעת קראתי את השיר הזה לא מעט, ובכל זאת לקרוא שוב בנקודת זמן חדשה לא מפחית מזה. להפך.
    הבשר והרוח אף פעם לא יחיו לגמרי בשלום, וזה לא כדי להגיד ולו מלה רעה אחת על אף אחד מהם…

    • מיכל ברגמן

      איזה יופי של שיר והדימוי הילדותי עם הפסנתר המתפרק למקלות! נכון לגבי שירה בכלל וגלבי דן פגיס בפרט.

      • תודה מיכל, הסתובבתי עם שתי השורות הראשונות במשך שנתיים בערך לפני שיכלתי להמשיך אותן למשהו לא מביך
        אני חושבת שזה בגלל הפאתוס — גם אלהים וגם "מדהים" בשורה אחת (פלוס סימן קריאה! פחד [אלהים] )
        לא ממש חשבתי למה נעשה לי פתאום נוח עם השיר ברגע שהבית האחרון צץ – עכשיו נדמה לי שזו הסיבה, מה שכתבת: דימוי ילדותי ופשוט
        זה מה שמציל את השיר מפאתוס (ואותי ממבוכה)

        זה, וההקדשה לפגיס…

        • מיכל ברגמן

          אוי כמה אנחנו מפחדים מפאתוס. לפעמים הוא דווקא מתבקש ואנחנו נותרים לפחד מפניו. יש פאתוס פאטתי ויש כאלה שיודעים פאתוס אמיתי מהו. (אצ"ג עולה בראשי עכשיו אבל ישנם עוד).
          שלך מכל מקום הוא בדיוק מה שתיארת.

          • זה נכון. ובכל זאת, קל יותר לקבל באהבה פאתוס כשהוא בא ממישהו אחר, ולא ממך…
            אני חושבת שצריך להזהר (לא לפחד, אבל)מפאתוס משום שהוא יכול להיות פשטני ונפוח בה בשעה — שזה ההיפך ממה ששיר טוב צריך להיות
            פשטני זה רע (הכללות, שיטוח לדבר הבולט והמתבקש או ברור מאליו) ונפוח זה נורא – זו לעולם החמצה

            יש משהו בפאתוס שמעורר בי סלידה — אני מרגישה שעושים עלי מניפולציה, ובדרך הקלה
            רגש הופך לרגשנות, פשטות לפשטנות, ויש תחושה שהכותב מדבר בעיקר על כמה שה ו א מוצלח חכם רגיש או מבריק… כמה חזק הוא מצליח להרגיש דברים…לא יודעת. מיפגן טווסות של הדובר מצד אחד ומסע שכנוע מצד שני

            אבל את יודעת מה, אני חושבת שבאמת יש אנשים שעושים את זה "בסדר"
            ראית איך ישר קפצה לי מילה שתוציא את האוויר מהמושג?… כנראה שאני באמת חושדת בפאתוס

          • מיכל ברגמן

            גם אני חשדנית פאתוס – זה מעורר בי גם צחוק של מבוכה ובוז גדול.
            למרות שמי שהוא אומן טוב יכול להיות פאתוס מצוין.
            הרי יש גם מינימליסטים לא טובים.
            נכון הוא שבמסיבות משפחתיות כשמישהי (לרוב זה נשים או רק שלי נדמה?) קמה לקרוא ברכה מחורזת עם תיאורים רגשניים בא לי לקבור את עצמי מרוב בושה.

            אני בכל זאת ועל אף חושבת שכשאומנות היא טובה היא יכולה להיות כזו אפילו אם היא מלאה בפאתוס. ולכן כדאי לבדוק אותה לגופה ולא לכלליה.

          • את צודקת. מה שחשוב זו האיכות, לא הסגנון.
            ואגב, צדקת גם בעניין הפחד…

            ובכל זאת.

    • ובכל זאת, בעניין הזה סחתיין לאלהים(פסבדונים)

  4. יעל גלוברמן! אני מכיר את שיריך הנפלאים, את המשוררת האהובה עלי. ברכות על הבלוג!

  5. היי יעל

    כמה שזה נכון, וכמה זה חכם.
    הסתבר שגם הסופרים חייבים להיות כאלה בררנים.
    תודה על התרגום היפה.

  6. יעל
    ישנה עוד הצלחה מדהימה של אלוהים- כשהפך בשר למשוררים, כמוך לדוגמא.

  7. פתאום גיליתי כאן את השיר הזה שלך.
    ואיזה שיר!
    הבית האחרון השאיר אותי חסרת נשימה, עם תחושת הכאב הקטנה הזו בבטן, זו שמרגישים כשנורא מתרגשים ממשהו.

  8. היי יעל
    מה שיפה בשיר, הוא מתחיל באל הים, וגומר בזוטות.
    בילד… כמה נפלאות דרכי הטבע שיש גם מזה וגם מזה.
    להתראות טובה

    • שמחה שהשיר דיבר אליך. ואגב דיבור – איך היתה ההופעה שלך?
      ערב הקריאה שהשתתפתי בו הסתיים מאוחר ולא היה טעם להגיע. תעדכני לקראת המופע הבא

  9. "פתאום נעשה לי קשה לשים אחרי התרגומים שיר שלי אז לקחתי שיר ישן שאני אוהבת עדיין גם אחרי 8 שנים"
    ————————————
    מה שטוב נשאר גם אם תצאי לרחוב בבגדים ישנים ישרקו, מילים הן כמו בגדים.
    שיר יפהפה ולי קל להזדהות איתו;, כילד זמר ונגן גדרות ותיק ופגיס
    זכות סבים לו.
    אחפש את ספרייך .
    תודה אבנר

השאר תגובה ל שירה ארד ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות ליעל גלוברמן