בננות - בלוגים / / האמנות השחורה – אן סקסטון
כָּל אֶחָד צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל הַבִּיוֹגְרַפִיָה שֶׁלּוֹ
  • יעל גלוברמן

    נולדתי בתל אביב, במרחק שבע דקות מן המקום שבו אני גרה עכשיו. בדרך עברתי ועצרתי במקומות רחוקים יותר, כולל הולנד (שנה) וארה"ב (עשר שנים.) למדתי שנה ציור ופיסול ב"פריי אקדמי" שבהולנד וקולנוע באוניברסיטת תל אביב. שני בני נולדו בניו יורק, ואנחנו חיים עכשיו בארץ, בעברית. מסתבר שאני משוררת, סופרת ומתרגמת. עד כה, פרסמתי רומן:  מנענע את העץ (סדרת אתנחתא לספרות יפה, כנרת 1996) שני ספרי שירה: אליבי (תל אביב : הליקון לשירה חדשה, 2000) אותו הנהר פעמיים (תל אביב : הליקון לשירה חדשה, 2007)  וספר שירה מתורגמת: תולדות הנשמה, מבחר משירי סטיבן ספנדר (תל אביב : קשב 2007). עכשיו אני עובדת על תרגומי שיריה של אן סקסטון, שייראו אור בספר בשנה הבאה בהוצאת "קשב" של רפי וייכרט. כדי לנוח מהטֵּרוף של סקסטון אני מתרגמת  גם  את  ו.ה. אודן, הוירטואוז  החכם  והמרושע, ש- בניגוד לאן היקרה - שלט בעצמו, לפחות בכתיבה, בצורה מרשימה... ומרגיעה. תרגום אודן ייקח לי לפחות שנתיים שלוש, ואז אוציא את המבחר בספר.  התחלתי לכתוב לפני שידעתי לקרוא – הייתי משנה סיומי סיפורים שקראה לי אמי מגיל שלוש, כנראה לטובת הפי-אנדים שיאפשרו לי להרדם בלילה, ואחרכך התחלתי להמציא גם סיפורים משלי. מאחר שהתגובות של אמי טובת הלב היו מעודדות, המשכתי לענות אותה גם בהכתבת שירים שרובם ככולם היו בודאי פלגיאטים מורחבים משירי הגננוֹת. משם – עברתי לפרסומים בעתוני ילדים ובמעריב לנוער ומגיל די צעיר – 18 בערך – התחלתי לפרסם סיפורים ב"עכשיו" ושירים במוספי הספרות של העתונים היומיים.  מאז פרסמתי סיפורים, שירים ותרגומי שירה בהליקון, קשת, מאזניים, המעורר, ובמוספי הספרות של הארץ, מעריב ידיעות ודבר, כמו גם באתרים מקוונים כגון "עיין ערך שירה" של שרית שץ. בעצם התחלתי בכתיבת פרוזה, והמעבר להגדרת ה"משוררת" מתרחש בשש השנים האחרונות. לפני כן נראה לי שלכנות את עצמי משוררת זה כמו להשתמש ב"פילוסופִית" או לחילופין ב"מעשנת כבדה." מצד אחד, גדול עלי, מצד שני – נו כן...   ספגתי מספר פרסים לאחר פרסום "אליבי" – ביניהם פרס אקו"ם לשנת 2000 ופרס מפעל-הפיס לשירה 2002 . נראה אם "אותו הנהר פעמיים" יקצור פרס כלשהו. בשנים האחרונות התחלתי להשלח לפסטיבלים בינלאומיים לשירה ולפרסם בכתבי עת ובאנתולוגיות בחו"ל, ושירי תורגמו לשפות שונות - כגון אנגלית צרפתית וגרמנית, ומשונות -  כגון מקדונית, סלובקית וגאלית. אני א ו ה ב ת  לראות שיר שכתבתי בשפה שאין לי מושג איך לקרוא. זה קצת כמו לצאת לרחוב בבגדים מתקופה אחרת. ולקבל שריקות. פרסומים אחרונים בכתבי עת זרים:   Notizen zu einer Kuste (October 2007), אנתולוגיה ראשונה (!) לשירה ישראלית בשפה הגרמנית Poetry Wales (Summer 2007), כתב עת וולשי לשירה. אחד הדברים שאני אוהבת ועושה יותר ויותר, הוא לתרגם שירה.גם בזה התחלתי לעסוק רק בעשור האחרון, לאחר פרסום הרומן. המשוררים שהרביתי לתרגם הם בלייק, סווינבורן, ויליאם בטלר ייטס, ו.ה. אוֹדן, סטיבן ספנדר, דילן תומאס, אליזבט בישופּ, רוברט לוואל, ג'ון ברימן, טד יוּז, סילביה פלאת', אן סקסטון, אדריאן ריץ', דרק וולקוט, שיימוס היני, צ'רלס סימיק, אורסולה פאנתורפ', תום גאן, צ'רלס רייט, פרנץ רייט, דניס ג'ונסון, סימון ארמיטאז', לואיז גלוק. יש עוד, אבל.

האמנות השחורה – אן סקסטון

 

 
האמנות השחורה/ אן סקסטון
 
אִשָׁה כּוֹתֶבֶת מַרְגִישָׁה יוֹתֵר מִדַּי.
כָּל הַטְּרַנְסִים וּתְחוּשַׁת הַבָּאוֹת הָאֵלוּ!                      
כְּאִלּוּ מַחְזוֹרִים וִיְלָדִים וְאִיִּים                   
לֹא מַסְפִּיקִים; כְּאִלּוּ מְקוֹנְנוֹת וְרַכְלָנִיוֹת                      
ויְרָקוֹת לְעוֹלָם לֹא יַסְפִּיקוּ;                                       
הִיא חוֹשֶׁבֶת שֶׁתּוּכַל לְהַזְהִיר אֶת הַכּוֹכָבִים.
סוֹפֶרֶת הִיא בְּאֱמֶת מְרַגֶּלֶת.                     
אָהוּב יָקָר, אֲנִי הַנַּעֲרָה הַזֹּאת.
 
גֶּבֶר שֶׁכּוֹתֵב יוֹדֵעַ יוֹתֵר מִדַּי.                                
כָּל הַפֶטִישִׁים וְהַלְּחָשִׁים הָאֵלוּ!    
כְּאִלּוּ זִקְפּוֹת וּכְנָסִים וְתוֹצָרִים                                
לֹא מַסְפִּיקִים; כְּאִלּוּ מְכוֹנוֹת וְמַשְׁחתוֹת                        
וּמִלְחָמוֹת לְעוֹלָם לֹא יַסְפִּיקוּ;                
מִרָהִיטִים יְשָׁנִים הוּא בּוֹנֶה עֵץ.          
סוֹפֵר הוּא בְּאֱמֶת נוֹכֵל.                         
אָהוּב יָקָר, אַתָּה הָאִישׁ הַזֶּה.                       
 
לְעוֹלָם לֹא אוֹהבִים אֶת עַצְמֵנוּ,                      
שׂוֹנְאִים אֲפִלּוּ אֶת נַעֲלֵינוּ וְכוֹבעֵינוּ,          
אַנַחְנוּ אוֹהבִים זֶה אֶת זֶה, יַקִּירָה, יַקִּיר.                
ידֵינוּ תְּכֻלוֹת וַעֲנֻגּוֹת.                             
עֵינֵינוּ מְלֵאוֹת וִידוּיִּם אֲיֻּמִים.                
אֲבָל אִם נִנָּשֵׂא                                
הַיְּלָדִים יַעֲזְבוּ בְּתֵעוּב.
יֵשׁ יוֹתֵר מִדַּי אֹכֶל וְאִיש לֹא נִשְׁאַר                     
לִבְלֹעַ אֶת כָּל הַשֶּׁפַע הַמְּשֻׁנֶּה הַזֶּה.                                    
 
                                                מאנגלית: יעל גלוברמן
 
 
 
 
 
 
 

 

23 תגובות

  1. היא מרגלת והוא נוכל… אההה! כמה רומנטיקה (צמא לאמת מוחלטת כאן ועכשו).
    ואיזה שיר חזק.

  2. אני נהנת, פשוט דרכך אני מכירה משוררות, האם יש לה ספר מתורגם?
    סקרנית לקרא עוד, ובכלל אשמח לקבל רשימה של משוררים, שאת אומרת לי חובה לקרא…
    אני כותבת שירים, ולא קוראת מספיק.
    להתראות טובה

  3. שמחה וששון. כך אומר ליר לקורדליה לפני ששניהם מושמים בכלא: נהיה שם מרגליו של אלוהים. הסופר יודע יותר מידיי ופחות מידיי – כמו אדיפוס שפותר את חידת הספינקס אך אינו יודע מי הם אביו ואמו.חן חן על התרגום רב החן.

    • מה אתה חושב על הבית האחרון?
      התעוב? האוכל שנשאר? השפע המשונה?

      • עניין התיעוב העצמי ניתן לראות אותו כפרי ההתאהבות. כל האהבה אצל הזולת האהוב. אשר לשפע – נראה לי שסקסטון חושבת שמה שקורה במוח של משוררים הוא הרבה יותר מידי וילדים, קרוב לוודאי, לא יעמדו בעודפות הזאת.מה דעתך?

  4. העברית שלך מרנינה, אבל חוץ מזה מה, מה את מוצאת ב"שיר" הזה. זהו אגו-טריפ של נערתו-של, אפילו לחברות שלה מגילמן אין סבלנות ללהג כזה. כמו פארודיה על ספרות נשים. היא "סופרת"!… יאללה-יאללה, קומון בייבי, המטוס מחכה.

    • לא מסכימה.
      אן סקסטון משוררת מרגיזה. כתבתי על זה כבר (במבוא למחזור שירים שהתפרסם ב"רשות היחיד" של הליקון) ואכתוב יותר. היא מרגיזה כי היא מגזימה, היא מרגיזה כי היא לא עוצרת באדום, היא מרגיזה כי היא אומרת דברים בצורה בוטה, והיא מרגיזה כי היא אבודה. אבל היא משוררת מצויינת. ו-ההשפעה שלה על השירה המערבית שמאז אמצע המאה העשרים עצומה.

      ***
      התגובה שלך אלימה ממש…
      ??

      • יעל, זה לא שיר. העניין שאת מן הסתם מוצאת בו לא נובע משוחרת השירה שבך. במקום מה שכתבתי יכולתי לכתוב שזה "תראפיה". ה"אלימות" כמובן לא הופנתה כלפייך, והיא נראתה לי נדרשת כי כמו שאת כותבת היא נחשבת ומשפיעה. תופעה. היא-אישית לא רלוונטית. כמו שיורדים על פוליטיקאים וכו". אם זה היה "שיר" שלך אז לא הייתי כותב לו שום תגובה.

        • מבחינה אמנותית השיר מצויין.
          מבנה, מטפורות, לוגיקה פנימית, בהירות, מוסיקליות , אפקטיביות —
          אני מסיקה אם כן שהסלידה שלך נובעת מהתכנים.
          וזה נימוק אחר.
          (לא זה מה שכתבת: ביטלת כשרון וטכניקה בנימוקי רגש.)

          בעניין האלימות — ברור לי שהופנתה אל סקסטון, מעניין אותי לשאול מה גרם לה. יש פה ביטול מוחלט שלה כמשוררת, מרכאות, סרקאזם, אנגלית, "ערבית"…

          אין לי בעייה עם תגובות אלימות לשירה. מי ששירה מרתיחה אותו אוהב שירה. שירה אמורה לעורר תגובות חזקות… כדברי הציטטה האהובה על סקסטון מדבריו של קפקא: "ספר צריך לשמש כגרזן לים הקפוא שבתוכנו."
          אני חוזרת וכותבת, היא הרגיזה גם אותי במשך שנים, התחלתי לתרגם אותה כדי להפטר ממנה. כדי לברר לעצמי מה בדיוק היא חושבת שהיא עושה, למה היא עושה-את-זה ככה. ובעיקר – ופה אנחנו לא מסכימים – איך זה שהיא חודרת מתחת לעור.

          בעניין כתיבה וידויית… טוב, פה יש לי הרבה מה לומר, לכאן ולכאן. לא יכנס למסגרת תגובה בבלוג.
          דבר אחד: אם משורר כותב על עצמו בצורה מדוייקת ויפה מספיק, הוא כותב גם על האחר. אם אתה הולך עמוק מספיק פנימה, אתה הולך החוצה: נוגע בתופעות, רגשות ומחשבות של אנשים אחרים.
          ההישג הוא להגיע למשהו שיש בו גם אמת וגם יופי. "לתפוס את האור" בתמונה אחת נהדרת. לא חשוב אם זו תמונה של נוף או של גלגל-עין בזום-אִין פראי.
          יש מעט משוררים שמצליחים לעשות את זה.
          אבל כשזה קורה…
          תרשה לי דמוי משדה אמנות אחר, למרות שאני מתפרשת יותר מדי (בכל זאת, זו תגובה, לא שיר): אם יצרת מין "סוֹל" מושלם, הוא ירעיד את הצליל בעל התדירות המקבילה באנשים אחרים. מוסיקה תהיה פה.

          • כתבתי על ה"שיר" הספציפי הזה, אולי קראתי פה-ושם עוד שירים שלה והם נשתכחו ממני (שגם זה אומר משהו).

            איפה את חיה – "קומון בייבי המטוס מחכה" זה ציטוט מ"שיר הפרחה" של אסי דיין, אחד הפזמונים המפורסמים ביותר בתולדות המדינה (הלחן של צביקה פיק, הביצוע המקורי של עפרה חזה ז"ל). יאללה-יאללה זה תוספת שלי (פעם כתבתי רשימה סאטירית על אילנה דיין, שגם בה הכנסתי את הציטוט הזה. אם את רוצה אדביק לך לינק לקריאתה).

            ב"שיר" הנדון אין שום שאר-רוח, לא מתרומם אפילו מילימטר, גם אם תגייסי לעזרתו את קפקא. הוא לא "מרגיז" אלא סתם מיסכן, עלוב-נפש. כל שיטוט אקראי ב"במה חדשה" יביא לך שירים יותר ראויים.

            סיבה למסיבה: כתבתי פעם שיר על סופר. לא לי לומר אם הוא טוב (השיר), אבל אתחצף ואטען שהוא בהחלט ראוי לתואר שיר (אולי כבר קראת אותו, הוא התפרסם בגיליון של כתב-עת שבו הופיעו גם תרגומים שלך). אם את רוצה לתרגם אותו לאנגלית אז וולקם:
            http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=98991&blogcode=1546574

  5. יעל
    אן סקסטון היתה בדיכאון קליני כל ימי חייה ובסופו של דבר התאבדה 1974.
    היא היתה חברתה של סילביה פלאת המדהימה. באיזו תקופה היא כתבה את השיר הזה שתרגמת כל כך יפה?

    "אִשָׁה כּוֹתֶבֶת מַרְגִישָׁה יוֹתֵר מִדַּי."
    זה נראה כמו משפט שהיא כותבת כהכללה אך לטעמי היא מתארת את עצמה. בהמשך היא מתארת דמות נשית בזויה.
    בסוף הבית הראשון "הִיא חוֹשֶׁבֶת שֶׁתּוּכַל לְהַזְהִיר אֶת הַכּוֹכָבִים."- מפני מה, או מי?, אולי מנשים אלו , כפי שהיא מתארת.
    "סוֹפֶרֶת הִיא בְּאֱמֶת מְרַגֶּלֶת."- כי היא מספרת, חושפת בפני כולם את עצמה, את הנשיות מהסוג הלא כל כך מחמיא…

    על העולם הגברי היא מביטה בפליאה כמו מבט של ילדה המביטה בקוסם שמפעיל עולם ומלואו.

    אני לא ממשיכה כי זה שיר קשה, מדכא.

  6. אה, שפי, בון נווי, כאן לא רשימות אתה יודע… נשבעתי שכאן אלימות מילולית לא תהיה כמן שם.

    אתה מוזמן בכל עת כמובן. ואני לא שוטרת חלילה, סתם מביטה מן הצד.

  7. יופי של שיר, יופי של תרגום.
    המשוררת מזכירה לי קצת את שיריו של ג"אק פרוור.
    אהבתי.

    • שמחה שאהבת. פרוור? מפתיע. איך?

      • גדלתי עם פרוור כבר מבית הספר בצרפת עד גיל 12, אחר-כך המשכתי לקרוא את שיריו בישראל אני עם עצמי.

        משום-מה, הוא המשורר שמדבר אל ליבי ואל נשמתי. יש בשירים שלו מסתוריות מסוימת, מקוריות, קלילות. משהו אמיתי שמצביע על החיים של כולנו.

        תודה על ההתעניינות.

  8. "יֵשׁ יוֹתֵר מִדַּי אֹכֶל וְאִיש לֹא נִשְׁאַר
    לִבְלֹעַ אֶת כָּל הַשֶּׁפַע הַמְּשֻׁנֶּה הַזֶּה"

    איזה משפט נהדר.
    הוא באמת לוקח למחוזות רחוקים הרבה מעבר לנושא השיר

השאר תגובה ל יעל גלוברמן ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות ליעל גלוברמן