בננות - בלוגים / יעל גלוברמן / לפרויקט אבא, דילן תומס לאביו אֶל תּוֹךְ הַלַּיְלָה-טוֹב ההוּא
כָּל אֶחָד צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל הַבִּיוֹגְרַפִיָה שֶׁלּוֹ
  • יעל גלוברמן

    נולדתי בתל אביב, במרחק שבע דקות מן המקום שבו אני גרה עכשיו. בדרך עברתי ועצרתי במקומות רחוקים יותר, כולל הולנד (שנה) וארה"ב (עשר שנים.) למדתי שנה ציור ופיסול ב"פריי אקדמי" שבהולנד וקולנוע באוניברסיטת תל אביב. שני בני נולדו בניו יורק, ואנחנו חיים עכשיו בארץ, בעברית. מסתבר שאני משוררת, סופרת ומתרגמת. עד כה, פרסמתי רומן:  מנענע את העץ (סדרת אתנחתא לספרות יפה, כנרת 1996) שני ספרי שירה: אליבי (תל אביב : הליקון לשירה חדשה, 2000) אותו הנהר פעמיים (תל אביב : הליקון לשירה חדשה, 2007)  וספר שירה מתורגמת: תולדות הנשמה, מבחר משירי סטיבן ספנדר (תל אביב : קשב 2007). עכשיו אני עובדת על תרגומי שיריה של אן סקסטון, שייראו אור בספר בשנה הבאה בהוצאת "קשב" של רפי וייכרט. כדי לנוח מהטֵּרוף של סקסטון אני מתרגמת  גם  את  ו.ה. אודן, הוירטואוז  החכם  והמרושע, ש- בניגוד לאן היקרה - שלט בעצמו, לפחות בכתיבה, בצורה מרשימה... ומרגיעה. תרגום אודן ייקח לי לפחות שנתיים שלוש, ואז אוציא את המבחר בספר.  התחלתי לכתוב לפני שידעתי לקרוא – הייתי משנה סיומי סיפורים שקראה לי אמי מגיל שלוש, כנראה לטובת הפי-אנדים שיאפשרו לי להרדם בלילה, ואחרכך התחלתי להמציא גם סיפורים משלי. מאחר שהתגובות של אמי טובת הלב היו מעודדות, המשכתי לענות אותה גם בהכתבת שירים שרובם ככולם היו בודאי פלגיאטים מורחבים משירי הגננוֹת. משם – עברתי לפרסומים בעתוני ילדים ובמעריב לנוער ומגיל די צעיר – 18 בערך – התחלתי לפרסם סיפורים ב"עכשיו" ושירים במוספי הספרות של העתונים היומיים.  מאז פרסמתי סיפורים, שירים ותרגומי שירה בהליקון, קשת, מאזניים, המעורר, ובמוספי הספרות של הארץ, מעריב ידיעות ודבר, כמו גם באתרים מקוונים כגון "עיין ערך שירה" של שרית שץ. בעצם התחלתי בכתיבת פרוזה, והמעבר להגדרת ה"משוררת" מתרחש בשש השנים האחרונות. לפני כן נראה לי שלכנות את עצמי משוררת זה כמו להשתמש ב"פילוסופִית" או לחילופין ב"מעשנת כבדה." מצד אחד, גדול עלי, מצד שני – נו כן...   ספגתי מספר פרסים לאחר פרסום "אליבי" – ביניהם פרס אקו"ם לשנת 2000 ופרס מפעל-הפיס לשירה 2002 . נראה אם "אותו הנהר פעמיים" יקצור פרס כלשהו. בשנים האחרונות התחלתי להשלח לפסטיבלים בינלאומיים לשירה ולפרסם בכתבי עת ובאנתולוגיות בחו"ל, ושירי תורגמו לשפות שונות - כגון אנגלית צרפתית וגרמנית, ומשונות -  כגון מקדונית, סלובקית וגאלית. אני א ו ה ב ת  לראות שיר שכתבתי בשפה שאין לי מושג איך לקרוא. זה קצת כמו לצאת לרחוב בבגדים מתקופה אחרת. ולקבל שריקות. פרסומים אחרונים בכתבי עת זרים:   Notizen zu einer Kuste (October 2007), אנתולוגיה ראשונה (!) לשירה ישראלית בשפה הגרמנית Poetry Wales (Summer 2007), כתב עת וולשי לשירה. אחד הדברים שאני אוהבת ועושה יותר ויותר, הוא לתרגם שירה.גם בזה התחלתי לעסוק רק בעשור האחרון, לאחר פרסום הרומן. המשוררים שהרביתי לתרגם הם בלייק, סווינבורן, ויליאם בטלר ייטס, ו.ה. אוֹדן, סטיבן ספנדר, דילן תומאס, אליזבט בישופּ, רוברט לוואל, ג'ון ברימן, טד יוּז, סילביה פלאת', אן סקסטון, אדריאן ריץ', דרק וולקוט, שיימוס היני, צ'רלס סימיק, אורסולה פאנתורפ', תום גאן, צ'רלס רייט, פרנץ רייט, דניס ג'ונסון, סימון ארמיטאז', לואיז גלוק. יש עוד, אבל.

לפרויקט אבא, דילן תומס לאביו אֶל תּוֹךְ הַלַּיְלָה-טוֹב ההוּא

 

 

 

דילן תומס
אֶל תוֹך הלילה-טוֹב ההוּא בְּרוֹך אַל תעבוֹר

אֶל תּוֹךְ הַלַּיְלָה-טוֹב ההוּא בְּרֹךְ אַל תַּעֲבֹר,
זִקְנָה צְרִיכָה לִבְעֹר וּלְהִשְׁתוֹלֵל עִם תֹּם הַיּוֹם;
זְעַק, זְעַק כְּנֶגֶד מוֹת הָאוֹר.

חָכָם, אֲשֶׁר בְּבוֹא יוֹמוֹ יֵדַע: אֱמֶת בַּשְּׁחוֹר,
כִּי מִלּוֹתָיו לֹא הִתְלַקְחוּ לִשְּׁבִיל-בָּרָק, גַּם הוּא
אֶל תּוֹךְ הַלַּיְלָה-טוֹב ההוּא בְּרֹךְ אַל יַעֲבֹר.

הָאִישׁ הַטּוֹב, עִם שֹׁךְ הַגַּל הָאַחֲרוֹן יִזְכֹּר
אֵיך מַעֲשָׂיו, שְׁבִירִים וְזוֹהרִים יכְלוּ לִרְקֹד,    
יִזְעַק, יִזְעַק כְּנֶגֶד מוֹת הָאוֹר.

פֶּרֶא אָדָם, שֶׁשֶּׁמֶש שָׁר וְצָד בִּמְעוּפָהּ,
וּמְאֻחָר גִּלָּה כִּי אַךְ סָפַד לָהּ בְּדַרְכָּהּ,
אֶל תּוֹךְ הַלַּיְלָה-טוֹב ההוּא בְּרֹךְ אַל יַעֲבֹר.

רוֹאֶה שְׁחוֹרוֹת, חוֹזֶה בְּזֹהַר מְסַנְוֵר עַל שְׂפַת הַבּוֹר
גַּם עֵין עִוֵּר תּוּכל לִבְעֹר, שְׂמֵחָה, כְּמוֹ מֶטֶאוֹר,
יִזְעַק, יִזְעַק כְּנֶגֶד מוֹת הָאוֹר.

וְאַתָּה אָבִי, שָׁם עַל הרֶכֶס הֵעָצוּב נִצָב,
קַלֵּל, בָּרֵךְ אוֹתִי בִּדְּמעוֹת פֶּרֶא עַכְשָׁו.
אֶל תּוֹךְ הַלַּיְלָה-טוֹב ההוּא בְּרֹךְ אַל תַּעֲבֹר.
זְעַק, זְעַק כְּנֶגֶד מוֹת הָאוֹר.

 
                                 
 
תירגמה מאנגלית יעל גלוברמן
* "מאזנים", אוגוסט 1998 ,     "הארץ" 20/2/2004
 

 

 

 

 

 

17 תגובות

  1. תרגום יפהפה, והבחירות מה לשמור ומה להשמיט חכמות מאוד בעיניי.
    ובקשה: נקדי נא את הכותרת! (שלא ייצא לנו בָּרוּךְ אפילו לשבריר היסוס)

    • הי אמיר,

      גרשתי את בָּרוּך. תודה
      כיף לראות את הכתב שלך, התגעגעתי

      הדבר היחידי שהשמטתי היה המפרץ הירוק, אם אני זוכרת נכון, נכון?

      היעל

      • עוקב, אבל לא היה לי מה לומר…
        לגבי ההשמטות – לא, יש עוד אבל הן ברמה של יצירה נכונה של שיר עברי מהאנגלית. ההשמטות הן בקטן (למשל "רואה שחורות" במקום "זקנים רואי שחורות" אם אני זוכר נכון. כאלה). את המפרץ הירוק את אולי זוכרת כי הוא באמת אבדה קטנה.

        • כן, המפרץ הירוק הרג אותי. זו באמת אבדה, כפי שאתה כותב — הרגשתי שאיבדתי כרטיס טיסה שכבר היה לי לחודשיים בהוואי.
          יש לי גירסאות שבהן המפרץ קיים, אבל אז נפל ה"שבירים" או – וזה היה לא רע – בשוך הגל האחרון.
          נתת לי רעיון : מפרסמת את המקור בפוסט נפרד

          • אי אפשר הכל… וטוב לדעת שהוואי עדיין כן מחכה לך. אציצה באנגלית.

  2. כשאני רואנ תרגום כזה אני חושבת כמה שזה מסובך.
    איך את מצליחה לשמור על הנשמה של זה, על העושר. נהנתי להחכים
    להתראות טובה

    • תודה יקירתי. נורא אוהבת לתרגם, זה הרבה יותר קל מלכתוב (משהו ששווה לפרסם אותו אחר כך בספר…) וגם – מודה – מרגישה קצת פחות אגומאניקית, לא יושבת כל היום עם הגב לחלון ומתעסקת בחומרים שלי
      מאזן אותי קצת. (רק קצת)

      • יעל,מה תירגמת עד כה? האם את מתלבשת על משורר מסויים או קופצת בין משוכות משוררים?

        • די הרבה. עתיקים כמו סויינבורן ובלייק, ותיקים כמו ייטס ואודן, מעתיקים (את הנשימה) כמו רוברט לוואל, טד יוּז, סילביה פלאת", ומשוררים שכותבים כיום הארה"ב ובאירופה כמו דרק וולקוט, שיימוס היני, צ"רלס סימיק, אורסולה פאנתורפ", לואיז גלוק… ויש עוד המון.
          השנה יצא לאור מבחר משירי סטיבן ספנדר (קשב) ובשנה הבאה, אני מקווה, ספר שאני עובדת עליו כבר שנתיים משיריה של אן סקסטון המופרעת. מכירה?

  3. זאת דוגמא טובה לכך שמשורר שיודע היטב שפה שניה ברמת שפת אם מסוגל לתרגם שירה בצורה מעוררת פליאה ויופי ואז המונח "הרע במיעוטו" של קריאת תרגום ולא מקור מתבטל.

    • כמעט מתבטל. את יודעת מה אמר המשורר החכם רוברט פרוסט –
      Poetry is what gets lost in translation

      מכירה את זה גם מהצד השני – כשמתרגמים שירים שלי. כשזה גרמנית, סלובקית או גאלית (!) אני פשוט שמחה, אבל כשזה לאנגלית – אני כמעט תמיד סובלת… עד שמתרגלת לתוצאה

      • השיר האנגלי נפלא. כל מילה כואבת. אני לא מבינה בתרגומים. התרגום שלך הוא שיר נפלא בעברית, עם איכויות דומות, זהות ושונות. תודה שהבאת את זה. כשאהיה בת 80 אתלה את שתי הגרסאות בחדרי. צוואת זקנים.

        • תודה מיכל. רק תשיגי איזה נכד שיוכל להניף את הפטיש..

          • אכן ממחקרים אחרונים הוכח שהתאים האפורים אינם מתים כל כך מהר ויכולים להתחדש אם יופעלו כראוי גם בגיל השלישי. הצרה היא שכל הזמן חשבו כולם שהשקיעה הגופנית והשכלית הן עובדה. הווה אומר צודק הדילן ! צדק ואסור להיכנע . במיוחד שהרפואה מאריכה חיי אדם. עכשיו רק נותר להילחם בדעות הקדומות , בעייפות המוקדמת, בויתור. לא בטוחה שאפשר למשוך את מי שלא חפץ . לכן "אל נא" ותו לא . לפחות אנחנו?…

          • הי מירי, כיף שקפצת (מחממת מים לקפה)
            האינטרפטציה שלך מעניינת! בדרך כלל קוראים את השיר כאילו תומס אומר לאביו — אל תמות. לפחות אל תסכים בקלות כזאת למות. את מכניסה פה את האפשרות של – אל תכנע לזיקנה…
            זה מתאים עכשיו, בזמננו, כשיש אפשרות להלחם בתופעות הזיקנה (עד גבול מסויים)
            אני חושבת שזו אפשרות קריאה נוספת לתקופה שלנו. ושיר כזה – ראוי שיחיה מאות שנים ורק יוסיף ויקבל משמעויות. תודה. בשם דילן ואבאש"לו.

השאר תגובה ל אמיר אור ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות ליעל גלוברמן