רן יגיל

על שני משוררים אמוניים – חן ישראל (קלינמן) יסודות ויחזקאל נפשי

חן ישראל (קלינמן) יסודות ויחזקאל נפשי הם שני משוררים רליגיוזיים מעולים, כל אחד בדרכו. זאת קביעה שאפשר להוכיח בשיריהם אחת לאחת. גם אצל (קלינמן) יסודות וגם אצל נפשי קיימת תחושה בשירים שהדת באשר היא, כל ממסד דתי, מצֵרה את קונוס האמונה ואת ההתחברות של האדם אל אלוהיו. מספיק מבחינתם – אצל (קלינמן) יסודות זה בא לידי ביטוי בנוסח הרחבוּת האקספרסיבי ...

קרא עוד »

אני ואפסי (סיפור קצר)

אני ואפסי   1 כבר חצי־שנה לא דיבר עם ׳אני ואפסי׳. מחלבה של כסף היה קורא לה, אוכלת־חינם שינקינאית, נצלנית עם האף למעלה, הקיצור – אני ואפסי עוד. ירד מה׳פורד׳ החדשה בזעם. נזכר: אשתי תמיד אומרת שבעצם נולדתי להיות רווק ורק במקרה הקמתי משפחה. ״ישראל, ישראל הוא באופיו רווק גמור: מאלה שטסים מבית־מלון לבית־מלון עם מזוודה אחת, תחתון, עליון, מברשת ...

קרא עוד »

אלכסנדר קוצ׳טקוב, הבלדה על הקרון אפוף העשן. מרוסית: רומן וטר, בלוויית הערה משלו

אלכסנדר קוצ׳טקוב הבלדה על הקרון אפוף העשן מרוסית: רומן וטר, בלוויית הערה משלו -אֲהוּבָתִי, כְּאֵב מַפְחִיד הוּא, עֵת הִתְאָרַגְנוּ בְּשָׁרָשֵׁינוּ, – אֲהוּבָתִי, כְּאֵב מַפְחִיד הוּא לְהִשְׁתַּסֵעַ בְּמַגְזֵר. פִּצְעֵי הַלֵּב לֹא עוֹד יַגְלִידוּ, הֵם יִשְׁתַּפְּכוּ בְּקִינוֹתֵינוּ, פִּצְעֵי הַלֵּב לֹא עוֹד יַגְלִידוּ – הֵם יִשְׁתַּפְּכוּ כִּשְׁרָף בּוֹעֵר. -כָּל עוֹד אֶחְיֶה, אִתְּךָ נוֹתַרְתִּי – בְּרִית דָּם וָנֶפֶשׁ לֹא יַתִּיכוּ – כָּל עוֹד אֶחְיֶה, ...

קרא עוד »

סדר האידיאות שבנפשי וסדר הכוכבים שבחוץ. צדוק עלון על ספרה של טל איפרגן

החג השני קרב ובא ולכבודו אני מפרסם עוד רשימה על ספר השירים הנושאי והיפה של טל איפרגן "הגדה – אם תרצו". המשורר, הסופר והפילוסוף צדוק עלון כתב את הדברים הללו שהקריא לאחרונה בערב לכבוד צאת הספר לאור. הנה: עַכְשָׁו אֲנִי יוֹדַעַת / שֶׁלְּצַד הַסֵּדֶר הַנּוֹכְחִי / יִהְיֶה בְּסֵדֶר / בְּתוֹכִי. // נִתָּן לְהַרְגִּישׁ / אֶת הַסֵּדֶר הַזֶּה / מִתְקָרֵב עַד ...

קרא עוד »

תשליך – סיפור קצר מאת יצחק מלר שהופיע ב"עתון 77"

באותם ימים, המהלך ברחוב 60 במקביל לחוף הים וקרוב אליו, צעד בסמטאות העיר העתיקה, יפו, הבנויה מכורכר וערב רב של רחובות ובתים נמוכים רווים המולה של בתי קפה, קוביות שש-בש, עשן נרגילות ועגלות סוסים שמובילות קרח, נפט ואבטיחים. אותו הלך פנה ברגע מסוים שמאלה ועלה בסמטה כחמישים צעדים. הוא נעמד בפני מבנה רצפתי קטנטן בן שלוש מדרגות אבן, שהוביל לדלת ...

קרא עוד »

אימא (מתה) יש רק אחת. על ספרו של אלבר כהן

אמו של הסופר אלבר כהן מתה ממחלת לב ב־1943, בזמן מלחמת העולם השנייה. אי אפשר שלא לומר שזהו מוות פריבילגי בתקופה זו ליהודי או ליהודייה – מוות ממחלה, בזמן שמיליוני יהודים באירופה נורו למוות וחונקו בגז. אבל לאלבר כהן כל זה אינו משנה הרבה כי מוות הוא מוות וזאת אימא שלו שכל כך אהב, או אם לדייק ולהיצמד לכנותו האגואיסטית, ...

קרא עוד »

על ספר שיריו של יהונדב פרלמן: יצהר

החיפוש התמידי וההשלמה. כנות עוצמתית יש בשירים של יהונדב פרלמן, בכל ספריו שהוציא עד כה בהוצאת "עמדה", ובפרט בספר זה "יצהר" (שמן זית משובח) – שבו הוא מצהיר בפנינו קֳבָל עם וקורא מיהו ומהו והיכן בדיוק מצויות נימי נפשו ומחשבותיו. זהו ספר שהוא – אדם כספר הפתוח. הוא כל כך חושני וחי ובר מישוש, עד שאתה ממש יכול בלשונך לטעום ...

קרא עוד »

דברים על השיר "חיילים" מתוך המבחר "במרחק צעקה מן העולם" של יחיאל חזק

הצעקה היא חלק מהחיים. היא מעידה על וִיוִידִיּוּת, תנועה ורגש גואֶה בתוך ארץ כּוֹאֶבֶת ומסוכסֶכֶת, שיחיאל חזק מיטיב לתאר את נופה ואנשיה. כמו איתן איתן, המשורר הבראשיתי-היְלידי-הפוסט כנעני – שלוֹ חזק מקדיש שיר כאן במבחר ("במרחק צעקה מן העולם", הוצאת "הקיבוץ המאוחד"), הרי שהנוף ההיולי, הבּראשיתי, עומד בלב שירתו. זה יכול להיות הנוף הטַרְשִׁי הנֶגבּי, או נופו של עמק הירדן, ...

קרא עוד »

מי ישמור על השומרים? דון דלילו והתת-עולם שלו

יצירתו המונומנטלית של דון דלילו, המגנום אופוס שלו "תת־עולם" (הוצאת "כנרת זמורה-ביתן", תרגום מאנגלית: דוד שחם) מעלה תהיות רבות באשר לקול הקולקטיבי של המספר. אין ספק כי דלילו יודע לכתוב באופן פוליפוני את האמריקנה עד הסוף, בדרך אבסולוטית, תוך היסטי מצבים באותה זירת התרחשות. שליטה ללא מצרים במלאכת הסיפור.   בפרק הראשון של רומן זה המחזיק כאלף עמוד, יש תיאור ...

קרא עוד »

על "הגדה – אם תרצו" של טל איפרגן

התחיל גם אצלי האביב. פסח קרב ובא, ואיתו הדיון המטפורי הגדול והמעייף לעִתים, על חירות. עשו לעצמכם טובה וקִראו את הספר הצנוע והמרגש הזה של טל איפרגן ("הגדה – אם תרצו", הוצאת "עמדה") מעטים הם הספרים התמטיים בשירה המצליחים לאחד נושא ולהביאו ממש צרוף ועטוף בדחילו ורחימו כאתרוג יקר, אבל זה כבר דימוי מחג אחר.   יש בשירים האלה נאיביות ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לרן יגיל