רן יגיל סופר ועורך
10:00
מחלון הקומה השנייה נראית מכונית מכבי אש ישנה. היא עוצרת ומתוכה יורדים שלושה כבאים נמרצים ואמיצים, עשויים ללא חת.
סביר מתיק את מבטו מן החלון אל האולם. הוא מסובב את ראשו לכאן ולכאן ורואה כי העובדים במשרדי החברה שבקומה הראשונה ובקומה השנייה של הבניין מתחילים לעזוב את המקום טיפין-טיפין. ניכר בפניהם החיוורות כי הם קצת מבוהלים, אבל הפינוי מתנהל בעצלתיים. יש להניח כי שלושת הכבאים כבר ראו הרבה שריפות בחיים שלהם. העשן כבר זורם אל הרחוב.
הוא ממהר בחזרה לחלון, כופף את גוו מעבר לאדן כשהוא מנסה להציץ מבעד לרעפי החלונות הדקורטיביים על הנעשה בקומות העליונות. הפקידים בקומות הגבוהות, מהקומה השלישית ומעלה, לא יותר מסקרנים. הם מתרכזים ליד החלונות, נשים וגברים, ומביטים על הפעילות ברחוב שלמטה.
סביר מושך את מכנסיו כלפי מעלה עד מפתח הלב. הוא מבחין כי נשימתו סדורה. מה שבטוח ביטוח ומה שביטוח "הסנה". הוא מחליט לרדת במדרגות. הוא יורד קומה אחת ונתקל בעשן סמיך סמוך למשרדי "יכין חל"ט", "תגמול", "ס.ב.ס" ו"בלדו". מתוך חדרי המשרדים קופצות עליו בריות מפויחות הצצות מאובך העשן. אישה אחת אוחזת בשתי ידיו וכל המקטורן שלה בוער. הוא מסתכל ימינה ושמאלה לחפש מטף, לחפש את הקיר שעליו אמור להיות המטף, אבל כל מה שהוא רואה לפניו זה גל ענק שחור. הוא קורע את המקטורן מגופה של האישה, דוחף אותה בכוח לאחור, זורק אותו על הרצפה ודורך עליו בכוח.
כולם ממהרים למטה. נדחקים אל הפתח. לוקח לו בדיוק שנייה לחשוב, והוא רץ בכיוון ההפוך, מעלה, אל הקומות העליונות. שתיים-שתיים הוא מקפץ את המדרגות, מציץ בכרסו המשתפכת שחגורת המכנסיים הגבוהה עוצרת. "אני לא יכול לעמוד בתור, הוא ממלמל לעצמו, אני לא יכול לעמוד בתור."
מרתק
נוצרת גם דריכות אצל הקורא הסופר גם הוא את הרגעים
מחכה להמשך
חנה היקרה, לזה כיוונתי ושוב הבנת אותי כהרגלך. תודה לך. רני