רן יגיל סופר ועורך
כמה פעמים עוד תביט בשמיים
גלזן צ'ינאג, השמיים התכולים, ספרית פועלים
מגרמנית: מרים קראוס, 121 עמ'
מגרמנית: מרים קראוס, 121 עמ'
זה סיפור התבגרותו של בן זקונים למשפחת נוודים בערבות מונגוליה, המפלס את דרכו אל ההתבגרות בתוך מלחמת הקיום של המשפחה. הוא עושה זאת בתנאים קשים של מאבק באיתני הטבע, בסיוע של זקנה קירחת שבחרה להיות סבתו, סבתא מאמצת.
הגיבור יורש את העדר שמביאה איתה סבתו החדשה ומפתח חלומות על הגדלת העדר והעצמת מעמדו וכבודו בחברה, עד שהשאיפה מתנפצת. דיאלוג אישי ותמידי מקיים הילד עם ארסילנג, כלבו החכם. על רקע החברה השבטית המונגולית, הבנויה על קשרים תועלתיים ומשפחתיים, התחברות שכזאת מתוך דחף קמאי בין שלוש נפשות זרות שמצאו זו את זו הסבתא המאמצת, הילד והכלב, היא מרקם מעניין לסיפור.
תחילתו של המעשה בחלום. אט אט מתפרש החלום של הילד על פני ארבעת הפרקים הבאים. כאשר שיאו של הספר הוא הפרק האחרון הנושא את השם 'ארסילנג', כשמו של הכלב. גלזן צ'ינאג (סופר מיומן כבן 70, שגדל בערבות מונגוליה, למד גרמניסטיקה בלייפציג תחת השלטון הקומוניסטי, ומאז כותב בגרמנית), שותל ברמז את הקטסטרופה האישית של הילד המופיעה בפרק המופלא והאחרון כבר בחלום שבפרק הראשון. הסוף המפורט מוביל אל ההתחלה כמעשה מגובש של נובלה. מה שייעלם עם הזמן ויישאר בזיכרון מגולם בחלום של הילד.
ומה הוא הסוד הגלום בחלום? העולם המודרני סוגר על הילד, אט אט, בלי תחושה של לחץ, להפך, מתוך השמיים, מתוך תחושת המרחבים, ממש כאבסורד. בחברה שטעונה כל כך מבחינת האמונה, לאלים ולדת יש מקום מרכזי במרחב הווייתה. דווקא בחברה זו מגלה האינדיבידול שהשמיים ריקים לפתע, כאשר החבילה מתפרקת ונמוגה בסדר הזה: קודם הסבתא, אחר כך האחים האהובים, העדר, הכלב, ולבסוף גם הילד שהאמין. בכל פעם שאחד מן הגורמים ניתק מן השרשרת הילד מתעורר, מרים את ראשו מעלה, ורואה את השמיים התכולים והריקים, והוא חש את הריק הכחול שאוחז בו.
לאורך הטקסט מנמר המספר את העלילה במנהגי המשפחה, ואף זה אינו מקרי; לא מדובר כאן בסתם אורנמנט אוריינטלי, מעין קיטש פולקלוריסטי חנפני, שפשה גם במחוזות הספרות העברית. המנהגים והאמונות הטפלות עומדים בקונטרסט מאיים לפיכחון הנורא שיאחז בילד בפרק האחרון.
מתוך הטקסט אנו למדים אגבית, כי בשפה המונגולית המדוברת בפי השבט אין מילה כמו 'חינוך', זה בא טבעי, מעין גידול; השתן משמש סגולה לרפואת העין; הכלב אוכל במעטפת של שומן זנב איל את שיני הילדים שנשרו, וכך מובטח שתצמחנה להם חדשות תחתן; אבל את שיני הסבתא, אין הוא רוצה לאכול, כי אין הוא יכול להבטיח שתצמחנה אחרות במקומן; אסור לשחק במלחמה דווקא אצל השבטים הנודדים במונגוליה, וזאת בניגוד לתדמית האכזרית שדבקה בהם, ואסור לשחק ב'זאב' או אפילו להזכיר את שמו. "ממשחק רע יוצא רע", אומרת הסבתא; מותר לילדים לעשן, אך אדם מן הזמנים החדשים, המודרניים, מעשן שלא בימי חג, ודבר זה פסול; משפחה שעוזבת עם היורטה שלה (מבנה ארעי למגורים דמוי אוהל) מותירה למשפחה הבאה אחריה גללים להסקה ולבישול; כאשר הרחלות עומדות להיספות עם הטלאים בשל מזג האוויר הנורא, צריך לשיר להן כדי שייניקו את הטלאים. כל המשפחה שרה ואוחזת בעדרים למול הכוכבים. צריך לשמור על העדר כדי להציל את האדם.
אבל לתוך המסורת הענפה והמחזורית הזאת, נכנסת האמת של האדם המודרני בדמות השלטון הקשה והשוויוני הקומוניזם. הקומוניזם מביא איתו ידע וכוח, הישגיות ורצון להתקדם בחיים. הוא מגולם בדמות המורה, המגיע רכוב על סוסו כמפקד צבאי, נציג השלטון. הקומוניזם מרחיק את הילדים מן הטבע. הוא שולח אותם למקומות רחוקים, עירוניים, וכאשר הם חוזרים, הם כבר אינם חיים בהרמוניה עם בעלי החיים. הם נגעלים מהם, מן הלכלוך, מן האדמה הרטובה; האחים של הילד, שנסעו ללמוד בבית הספר הרחוק, שבים אל השבט ופוחדים מן הכלב. אבל גם מי שנותר מאחור בשבט, לא יכול לחיות את חייו כמימים ימימה. צ'ינאג מסכסך ומערבב את כל חומרי החיים: האוכל והלכלוך, הקרציות והמזון, בלי עכבות. זוהי כתיבה מאוד קיומית, אקזיסטנציאליסטית. הוא עושה שימוש נפלא בצבעים כאשר הוא מתאר נוף; שלג לבן; גוונים שונים של ירוק ותכול על רקע ההרים; אדמה סלעית כחולה; שמש אדומה הדבקה לראשי הסלעים; עפרוני המגיח מן התכלת זוהר כרסיס של קרחון. תיאורי הנוף אינם קישוטים של מלאות ריאליסטית בלבד. הנוף יפה בעיני המתבונן, הילד, אך הוא הופך אט אט עקר. כבר אין בו תשובה לעולם הפנימי הרוחש באדם.
אין ספק שז'אן פול סארטר היה מתענג על הנובלה של צ'ינאג: "עכשיו באגרופים מורמים יכולתי לגלות לגוֹק דֶאֶרי, השמיים שלנו, את העונש שאני מטיל עליו: 'מעתה והלאה לא אהיה עוד הבן שלך ורק אבוז לך, אִיאִיאִאִיִי, גוֹגֶרְגֶן גוֹק'" (עמ' 117). תחת השמיים התכולים, העיוורים והחירשים האלה, מתבגר הילד באחת, אוחזת בו היד הכואבת של הקיום, של היש וההעדר. הוא רוצה למות ושהתולעים השחורות יאכלו אותו, אך באותה נשימה אינו מוכן לוותר על המאבק וממשיך להתעקש, עליו לסיים אותו בכל מחיר.
מי שרוצה לגלות את סודות מונגוליה שייסע לשם עם תרמיל על גבו, אבל מי שרוצה להבין את צפונות נפשו של האדם המודרני שיקרא את 'השמיים התכולים'.