רן יגיל
סופר ועורך, יליד תל אביב, 1968. ספריו: מות סנדלרים (תל אביב : "עקד", תשמ"ח 1987). שירים: מחשבה אחת קדימה (רמת גן : ליריק ספרים, 1988), ארז כמעט-יפה : וסיפורים אחרים (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ו 1996), ז'אק (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1998) נובלה ביוגרפית על הזמר הבלגי ז'אק ברל, סוף הקומדיה : תריסר סיפורים (תל-אביב : "ביתן", תשס"א 2001). נקישות ורמזי אור : מדינת ישראל נגד נח שטרן : רומן (תל-אביב : "עמדה/ביתן", תשס"ג 2003) הרביניסט האחרון רומן (בני-ברק : הקיבוץ המאוחד, 2006)
אני ואפסי רומן (ירושלים: עמדה/כרמל, 2008). עריכה: הצעיף האדום /
יעקב שטיינברג ; בחר את הסיפורים והקדים מבוא: רן יגיל (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1997). בואי כלה : סיפורי חתונה (ירושלים : "כרמל", תשס"א 2001) <בשיתוף
ירון אביטוב
טעם החיים : אנתולוגיה של סיפורי אוכל (ירושלים : "כרמל", תשס"ב 2002) בשיתוף ירון אביטוב. הקשב ! : אנתולוגיה של סיפורי צבא (תל-אביב : "כרמל-משרד הביטחון - ההוצאה לאור", תשס"ה 2005) <בשיתוף ירון אביטוב
רן יגיל הוא עורך כתב העת "עמדה" - ביטאון לספרות: שירים, סיפורים, מסות, רשימות
רן יגיל סופר ועורך
מאמר יפה אף אני אוהבת את המשורר הלירי הרגיש הזה תודה שהבאת,רני
אני שמחה על מאמריך
יישר כוח גדול
"כי נוף הוא לכוד
פלאי ארץ כמוסים
והוא גם חדוש העולם בנראות"
גם נופי הארץ יפים בשיריו וגם נופי המולדת הקרה והרחוקה שם, אבל בשתי קבוצות שיריו הנוף החיצון הוא ביטוי לנוף הנפש
ואני אוהבת את השיר הנפלא הזה ששר מתי כספי (יום יום אני הולך למעונך)
חנה שלמי-תתודה. בתקווה לראות גם סיפור שלך בבלוגי. שבוע נפלא. רני.
משורר לירי נפלא
דפנה היקרה, תודה לך. אכן ליריקן נדיר. עוד דבר: אני מטפל במה שביקשת ממני. להשתמע, רני.
לא גילחתי דבר וחצי דבר. התגובות נשמרות באן-אר-ג'י והעברתי אותם בישיבת בוקר למחלקה משפטית של מעריב והנהלת מעריב. אנחנו שוקלים מה לעשות כרגע כי התגובות כללו בין השאר לשון הרע כלפיי בלי שום קשר לפוסט איום על חיי, חיי אשתי וילדיי והוריי. כעת העניין בטיפול משפטי למול אנשי אן-אר-ג'י. גם את התגובה הזאת אני שומר לטובת אמנון וחקייני אמנון למיניהם ולחיי המשפט שבדרך. רני.
לכל מי שבעבר סבל מעניינים פליליים ומשפטים, והמבין יבין, אני מציע להיזהר. אפשר להסתתר באינטרנט עד גבול מסוים. רני
הי רני
איזו דרך עברה הספרות העברית מהעדינות הלירית של פיכמן ושטרן , ועד ימינו גסי הרוח , עם הטוקבקים המרירים והאלימים . יש לי את מהדורת דביר של כל שירי פיכמן ואני לוגם ממנה מד פעם כמיין יקר . (אם כי הוא כתב קצת יותר מדי לטעמי , וצריך לברור ) . האופציה של שירת טבע בכללותה , כמעט ונעלמה לחלוטין משדה השירה העברית , וחבל (אולי יחד עם העלמות הטבע עצמו…בבנייה הבתי פוסקת) . נראה כי גם האופציה של שירת טבע מקומית מדוייקת של אסתר ראב לא זוכה לממשיכים כמעט , וחבל . (קצת סבינה מסג וישראל אלירז).
בקשר לבלוג – תשמור על עצמך ,מפלסי המרירות והשנאה לא ישוערו . זו כבר לא קנאת סופרים שתרבה חכמה , זו שנאת סופרים .אבל הגעתי למסקנה שאני בעד הבלוג , למרות הרפש , ובעד העמידה האיתנה שלך במרכז , מביא על גבך את הטובים . יובל.
לרני יגיל שלום.
כתבתי לך גם במייל פרטי,ואני חוזר ומדגיש: לא הגבתי בבלוגך ולא באנ.אר.ג'י
ולא בשום מקום אחר בו כתבת לא בעילום שם
ולא בשם עט ולא בשמי מאז השבר בינינו
לפני שבועות אחרים.
וכדי שלא יוותר ספק -מעולם לא כתבתי איומים מכל סוג שהוא על מי מבני משפחתך
-מריבה בעניני ספרות אינה חזות הכל.
ולא חל שום שינוי ביחסי לנמר ולנסיכה המופלאים בילדים ובוודאי לאביך שהערצתי בנערותי.
אני כותב זאת כדי שלא יוותר ספק.
היה בטוב.
לאמנון נבות.
קראתי את התגובה.
גם לי אין ספק.
תודה גיורא
כמה תמימות ואור בשירים האלו, אופציה שכבר אבדה, תבורך על העבודה החשובה שלך בשמור האוצרות האלו, האם ניתן להשיג את הספר?
חני, תודה לך תגובתך היפה. יש עימי כמה עותקים שאני שומר. אשמח לשלוח לך אחד במתנה. שלחי לי את כתובתך במייל אישי ואעשה זאת.
rany@maariv.co.il
תודה רני, השירים הנפלאים של פיכמן התערבבו לי עם ריחות הילדות שלי בכפר,והחזירו אותי בזמן ובתחושה ופרסמתי פוסט בהשראת פיכמן…
אפשר לתאר לעצמינו שאמנון נבות נוקם ונוטר . מפחיד.