רן יגיל
סופר ועורך, יליד תל אביב, 1968. ספריו: מות סנדלרים (תל אביב : "עקד", תשמ"ח 1987). שירים: מחשבה אחת קדימה (רמת גן : ליריק ספרים, 1988), ארז כמעט-יפה : וסיפורים אחרים (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ו 1996), ז'אק (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1998) נובלה ביוגרפית על הזמר הבלגי ז'אק ברל, סוף הקומדיה : תריסר סיפורים (תל-אביב : "ביתן", תשס"א 2001). נקישות ורמזי אור : מדינת ישראל נגד נח שטרן : רומן (תל-אביב : "עמדה/ביתן", תשס"ג 2003) הרביניסט האחרון רומן (בני-ברק : הקיבוץ המאוחד, 2006)
אני ואפסי רומן (ירושלים: עמדה/כרמל, 2008). עריכה: הצעיף האדום /
יעקב שטיינברג ; בחר את הסיפורים והקדים מבוא: רן יגיל (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1997). בואי כלה : סיפורי חתונה (ירושלים : "כרמל", תשס"א 2001) <בשיתוף
ירון אביטוב
טעם החיים : אנתולוגיה של סיפורי אוכל (ירושלים : "כרמל", תשס"ב 2002) בשיתוף ירון אביטוב. הקשב ! : אנתולוגיה של סיפורי צבא (תל-אביב : "כרמל-משרד הביטחון - ההוצאה לאור", תשס"ה 2005) <בשיתוף ירון אביטוב
רן יגיל הוא עורך כתב העת "עמדה" - ביטאון לספרות: שירים, סיפורים, מסות, רשימות
רן יגיל סופר ועורך
כאן שתיקה על פרשת יצחק לאור. מעניין.
מה קשור יצחק לאור ללאה גולדברג חוץ מזה שזאת משוררת וזה משורר? מה הוא קשור? רני
נו באמת, רני. אתה מפליא אותי. הקשר ברור. לו קוראים יצחק לאור, ולספרה קוראים "והוא האור". הוא י"ל והיא ל"ג, וביחד יל"ג, שחיבר את "נאד דמעות", שזה מסכם יפה את חייה באופן כללי ואת חייו נכון לעכשיו ממש.
– השירות ניתן "מטעם" תנועת ההשכלה לבננות.
(השכלה לבננות? על אבדות).
במחשבה שנייה, אולי בכל זאת אתייחס ביום-יומיים הקרובים למשורר יצחק לאור. רני
תודה רבה. אנחנו מאד נעריך את זה.
למרות שברור שהפעם אתה המגיב והמוגב יחד.
תודה לרני ולמגיב החכם. אנא עשה זאת. הנשים בכוננות ספיגה כאן
וחלקן בהכחשה של "לא ראיתי לא שמעתי ולמי שזה קרה זה אולי מגיע"
והדף של לאה גולדברג הוא מקום מעולה.
כל דף הוא מקום מעולה לדון בו.
אין לי מושג מה עמדתו של רני, אבל דומה כי הנשים אמרו את דברן.
יש ללמוד ממתי שמואלוף, שיצא בגלוי להגנת אחת המתלוננות.
לא לא. אני מתכוון לכתוב על זה ב"דעות" ב"מעריב" ביום שישי. רני
ואעלה את זה כמובן גם לבננות. רני
לא אונס – שספק אם היה כאן
אלא ניצול מצבים של חולשה ו או חוסר ישעֱ ׁ(למי שקורא היטב את אשכר אלדן)
או חולשת דעת זמנית.
והנצלנות הזאת משותפת לנשים ולגברים
כמעט באותה מידה!
מה,נשים לא מתעללות בגברים במצבי חולשה או חוסר ישע? (תקראו בבלוג של אלי אשד תגובה מזעזעת בנושא!)
מתי שמואלוף לא מנצל הזדמנות לשים מקל בגלגלים של משורר מחאה טוב ממנו וחשוב ממנו פי אלף?!(ובנפרד מעצם המעשים,אם היו!)
נא להפקיע את הדיון מבלעדיותן ומצפורניהן של הפמיניסטיות המיקצועיות!
אם דיון – אז דיון פתוח!
ותסלחו לי,הלא נרדמות בלילה,ואולי תסבירו פה את המשיכה של נשים דווקא
לזכרים אגרסיביים,בעוד הגברים הפחות מתבלטים והיותר מופנמים זוכים לכנויי בוז ולעג (יורמים,סבונים)
מי שנמשכת ללטאת כוח ארסית ,מרשימה ואימתנית,מתעוררת בוקר עם סימני נשיכה שלא עוברים גם אחרי עשרים שנה!
ואחר כך מתפוצצת מכעס על שהפכו את לטאות הכוח לחיה נכחדת הראויה לשימור!(מה דעתך,מתי?)
בקיצור,קצת מחשבה לפני שאתן מסתערות
כאן עם מערוך מטאטא ופומפייה מונפים!
אם יורשה לי, גבר נזעם, לא לאור ולא שמואלוף הם משוררי מחאה טובים וחשובים. ואנא ממך, אם בגברים יורמים עסקינן, ואתה אחד מהם, אספר לך, שאני, נפגעת בעברי הלא רחוק, מתעבת גברים כוחניים. אלא שדי בקריאת התגובה שלך להבין שגם ביורמים נפלה שלהבת.
נזעם? בכלל לא
יורם? לא אני אשפוט,קטונתי,וגם לא את
מתי שמואלוף שווה בערכו לאיציק לאור?
אולי עוד שלושים שנה,אם מתי ימשיך להתעקש,כמובן.
ולגבי מה שכתבת על גברים כוחניים –
במומך את פוסלת,ואין חכמה כבעלת ניסיון,כלומר,אם תימצא מעט חכמה שתזווג לניסיון.
הרהרי מעט לפני שאת נופלת בפח המקלדת של עצמך
ניצול מצב של חולשה או חוסר ישע הוא אונס.
כתבת כאן טקסט מיזוגני לתפארת מדינת ישראל.
כמה הרבה שנאה וכמה מעט ידע ותבונה.
מהלא נרדמת בלילה.
לאליענה:
אז גם ניצול אכזרי של מצב חולשה
כמו שמתואר בתגובה בבלוג של אלי אשד הוא אונס?
המיזוגניות היא חד כיוונית?
נדודי השנה אינם בלעדיים לך
ואני במקומך,לאור הדברים שכתבת
בתגובה הקודמת,הייתי שומר על עילום שם!
מסכימה עם אליענה. באמת מעט ידע ותבונה לא היו מזיקים לנזעם היורם שכן לא אליענה אחראית לתגובות הקודמות, אלא אני, שמפאת תפקידי איני רשאית להזדהות.
תבונה? טוב.
ידע? פמיניזם צר,חד צדדי,כניסייתי
ומרוכז בעצמו בלא כל איפשור של מצבי
ביניים?
פמיניזם שהוא כביסה של המצפון הלא נקי של הרפתקניות לשעבר? (לא רק,לא בלעדי אמנם,אבל גם זאת יש לקחת בחשבון)
פמיניזם שכולו משפט שדה ציבורי?
ושימי לב! כינית אותי יורם!
ללמדך כמה שולטת גם בך החשיבה השבלונית שהובילה נשים רבות לקחת
סיכון הרפתקני עם זכר אכזרי!
בעוד כך וכך שנים תשקיטי את מצפונך
בגילוי מזעזע בבלוגיה איכותית?
סב הגלגל ונע על צירו.הגלגל – גלגל.
הציר- ציר!
לאונס יש הגדרה מאד ספציפית ומדויקת. לא רחבה מספיק לטעמי, אבל עדיין מדויקת.
ניצול אכזרי של מצב של חולשה הוא אונס אם נעשתה בו חדירה וגינלית (כן. זו ההגדרה המשפטית), אם לא נעשתה חדירה שכזאת אז מדובר במעשה אכזריות שהוא כמובן פסול בעיני אבל הוא לא הנושא בו אנו דנים.
מכיוון שלא כתבתי שום תגובה קודמת אני לא רואה שום סיבה לשמור על עילום שם, ובכלל אני לא מתביישת בשום דבר שיש לי לומר שלא כמו אחרים כאן (אתה למשל) שלא מעזים להזדהות.
מה קרה,אליענה,שנתבהלת ונסוגת להגדרה משפטית מצמצמת ומחייבת?
פוחדת שגם נשים יואשמו במעשי אכזריות איומים,וחפותן תוכח מראש
בכך שהן לא ביצעו חדירה ואגינאלית?
אכזריות שלעומתה אונס יחשב כאקט צמחוני יחסית,משותפת לנשים וגברים כאחד! וכבר הפניתי אותך בתגובה הקודמת.
אז רק חדירה ואגינאלית תזכה לאכסלוסיביות הזאת שבגינה קבע המחוקק עונש מאסר של עשרים שנה,
שזה מה נפסק בפועל,לרוצחים!
שמרו על האכסלוסיביות הזאת,פמיניסטיות יקרות!נפשכן תלויה בזה!
הגדרה ספיציפית! פתאום?!
דווקא לא נבהלתי. אנחנו פשוט לא מדברים באותה שפה.
מעשי אכזריות פסולים בעיני בין אם המבצע אותם הוא גבר ובין אם זו אישה.
אם תעיין מעט בסטטיסטיקות העוסקות באונס תוכל לראות שאישה אחת מתוך שלוש עוברת תקיפה מינית, כמעט תמיד על ידי גבר. אחד מתוך שבעה גברים מתחת לגיל 18 עובר תקיפה מינית. גם על ידי גבר.
מה זה אומר לך?
לי זה אומר די הרבה.
זה אומר לי הרבה על נורמות פסולות, על חברה מעוותת וחולה.
אני לא רוצה לחיות בחברה כזאת. לא רוצה להיות חשופה כל הזמן לפחד נוראי מאונס ותקיפה.
זה נראה לך לא תקין?
ראי,אליענה,
נער הייתי וגם זקנתי,ואיני נותן לשמאל,לימין,לפמיניזם ולניגודו לטוח
את עיני.ממה שראיתי – האכזריות זהה
אצל גברים ונשים,הרצון להרע,להזיק,
גם הוא שווה פחות או יותר.נשים אולי פחות א ל י מ ו ת במופגן,אבל גפ אצלן גמר החשבון הוא רווי דם.ברצונכן לבודד את מ ע ש ה ה א ו נ ס מכלל פשעי אנוש וליתן לו מעמד אכסלוסיבי בחומרתו -שיהיה כך. אני מכיר כמה נשים גרועות בהרבה מאנס ספיציפי מסויים,רק שאין בלשון החוק הגדרה לפשעיהן.דודה שלי הביאה על דודי החולה את מותו בנחישות אכזרית כששכב חסר=ישע
והיא עשתה זאת כך שאיש לא יוכל להאשימה בדבר וחצי דבר.האם אנס אותה?
איני יודע.לא שמעתי את הצד השני (וגם אתן לא,למען האמת)זה היה לפני שלושים שנה.אני שומע על עוד סיפורים כאלה היום. תחום אפור? אפור! האם המושא לטענותיכן חרג מהתום האפור? עד עכשיו ספק גדול,אלא אם יגיעו תלונות מפורטות ועדכניות יותר.חברה מעוותת וחולה? אין ספק.החולי הוא מגדרי? ספק גדול!תנקו את הארוות באמצעות הלינץ' הפומבי? ספק גדול!
תנקו אולי זוית אחת של הארוות,אבל האורוות ימשיכו להיות מטונפות,כי גם אתן חיות באותה אורווה,ולא רק זכרים.
וכל העניין הוא לא ברובד האישי!
אני מדבר בלוול עקרוני.היתממות ופגיעות היא הדרך הקלה לתשלום האגרה – אבל רשות השידור של כולנו ממשיכה להתמוטט.(ואין הכוונה לרשות השידור הממלכתית הפיציפית,כמובן).
הי טיפש שכחת את הסינר ומדורת החזיות
סלח לי על טפשותי,אבל מה היה עלי לזכור על שני הפריטים האלה?
תסביר לי בנחת,שנאמר,'דברי חכמים בנחת נשמעים'
ברגע שיצחק לאור הניח את נעלו בדלת ומנע מאשכר אלדן-כהן לסגור אותה הוא יצר מצב שאיפשר את מה שאני מכנה "משגל בכפייה".
אינני יודע אם החוק מכיר במונח הזה, אולם הנפש סולדת משימוש כזה בכוח.
גיורא, אני מסכים עם אליענה ואיתך. אם כך זה היה, אוי ואבוי. רני
גיורא ורני, ואליענה יקירתי.
אין לכם, ובעצם יש לכם, מושג, כמה התגובות האלה שלכם חשובות. כל גילוי דעת, ובפרט של אנשי דעת כמוכם, שידועים לא רק בחוגים ספרותיים, לא יסולא מפז.
אני מורידה בפניכם את הכובע, הגם שיהיו אלה הטוענים כי חובה על כולם להתנער ובגלוי ככל האפשר, אני איני יכולה, מן המעשים המיוחסים לרב אילון וליצחק לאור.ואני מדגישה, מהמעשים, עוד בטרם ההתנערות מהאיש.
אני מכירה ויודעת על נערות ובחורות שנכנסות לבלוגייה הזאת, קוראות ומשתוממות ונבהלות נוכח תגובות כמו של הנזעם התורן כאן, שנענות בשתיקה מצמררת.
קראתי בספר של המחנך הדגול ניל
("סאמרהיל") איך היה מותקף על ידי מאות נשים מעוותות פנים שהיו מאיימות ומשליכות עליו מטריות וצורחות כשהיה
משמיע לאמהות האלה את המשפט "אמהות שמכות את בניהן שונאות אותם ובעצם רוצות,מתחת לסף ההכרה,במותם!" זה היה בשנות השלושים של המאה הקודמת!
אני חושש שההתנהגות שלכן,פמיניסטיות
יקרות,עדרית וטעונת שנאה בדיוק כמו הנשים בהרצאות של א.ס. ניל!
משתוממות ונבהלות? היו זהירות בראש וראשונה,אל תתנו לעדריות להוביל אתכן לא לשמאל הקיצוני האופנתי ולא
לפמיניזם הקיצוני ולא אל הזכרים שהמסוכנות ההרפתקנית נודפת מהם באופן שאין לטעות בו וככה לא תצטרכו להחליף בעלים ועדר חמש שש פעמים בחיים!
וגם לא לחסל בפומבי חשבונות בני עשרים שנה ויותר!
אני שמחה שאתה מאמץ חלק מהמסקנות שהעלינו כאן, חברי ואני.
אשמח גם אם תקרא בעיון את דברי אלו. אין מדובר בפמיניזם או בפוליטיקה או בשוביניזם כזה או אחר. מדובר בדיני נפשות, ולא סתם התייחסתי כאן, וגם בבלוגים אחרים, למעשיו לכאורה של הרב אילון. הנפש, נזעם מוג לב שמעולם לא מעז לפרסם את שמו, היא עניין רגיש, שכן, גם אחרי עשרים שנה היא עלולה להיוותר מצולקת מממעשי ביריונות ואכזריות. תהנה הגדרותיהם אשר תהנה.
מסכים בהחלט.
הנפש,אגב,לא ניתנת לחלוקה מגדרית
והיא לא בתורנות הומופובית,שוביניסטית ויורמית לפי הסדר הזה ולפי סדר הפוך.
ואם בדיני נפשות חשקה נפשך,בוודאי
שכדאי להיות זהירים בחפותו של אדם
,בהתנהגותו של אדם,ובקרבה מסוכנת לאנשים שהנפש מצטלקת מהם בחלוף עשרים שנה!
היורמים התורנים קצת פחות מסוכנים מ ר א ש,מסתבר.
הרבה יותר קל לדרוך להם על הראש כשהם נהיים חולים וזקנים,רק שאין לאלה האומללים תנועה מיליטאנטית שתגן עליהם,בהיעדר מה שקרוי "אפשרות לחדירה ואגינאלית"
חלומות נעימים!
לא מסכים.
הניח רגלו על הדלת ומנע סגירה היא פריצה לבית ו ל א משגל בכפייה.
ראה הגדרה של קודמתך – פריצה וגינלית ולא פריצה מבעד לדלת רבע פתוחה
ואם היה משגל בכפייה,או בהסכמה,או בהסכמה מסוייגת – זו השאלה שעליה
צריך בית משפט לתת דעתו ולהכריע.
אנו יכולים לגנות התנהגות של פלוני,
בלי להאשימו באונס או משגל בכפייה,שזו האשמה חמורה מאוד שאין לפטור אותה בבלוגים.
יצחק לאור,מעבר להתנהגות גסה וכוחנית
כללית,שהיא מן המפורסמות (וגם שיריו
בוטים מאוד,בחלקם),הוא בחזקת חף מפשע,
אפילו תלונה אחת במשטרה עדיין אין!
תלונה במשטרה כבר יש!
יהא שמי רבא מבורך!
ועכשיו אולי נניח למשטרה לעשות את תפקידה בלי ללבות את האש של הלינץ'
הציבורי
ואיך הוא אחד מאושיות המוסף הספרותי ב"הארץ" אם שיריו לא משהו והוא לא משהו בלשון המעטה
מעולם לא כתבתי ששיריו "לא משהו". למרות שאני נוטה להתייחס אל שירת לאור כפומפופזית, אבל זה בכלל לא העניין. לא באתי להטיל דופי בשיריו. באתי להטיל דופי בהתנהגותו, כפי שהיא ידועה מזה שנים, וחוקים א- פמיניסטיים בעליל מקשים את אכיפת העונש עליהם. דווקא בגלל שהוא "כן משהו" מעשיו חמורים פי כמה וכמה, כי לכאורה השתמש בשררה כמשאב לכיבושיו. ואפילו אני מוסיפה, שוב, לכאורה. ואין מדובר בלינצ'! מדובר בזכות הקורבנות לשאת את זעקתן למען יראו ויראו. שהרי רבים הם היצחק לאורים בארצנו.
אז לינץ' רק ליצחק לאור או לינץ' קולקטיבי לגדוד היצחק לאורים?
כבר הכנתם מספיק עמודים?
ואיזה שררה בדיוק יש ליצחק לאור ?
הוא היה מורה מן החוץ באוניברסיטה
לפני חמש עשרה שנה! היום הוא שורר בכתב העת שלו הקטן.השררה על המבקשות להצטרף לשמאל הקיצוני?! אהה!
רק שהמהפכה מחייבת מעשים אכזריים מאלו של יצחק לאור!
אם בעניין משוררים עסקינן, ומעשיהם הטובים והרעים ואיני קושר דברים. ברכות למשורר אריה סיון, משורר מצוין, על שזכה בפרס ישראל. רני
הידד, רני. ברכות לאריה סיון.
וכדאי לחפש את מאמרו של לאור יצחק על שירת אריה סיון ב"הארץ", תרבות וספרות, 2 באוקטובר 1998. שם המאמר: "ריח הזרע, ניחוח המין".
מעניין, אבל מתי יוצא גליון עמדה???
בעוד כמה חודשים. רני
חודשים??
הגליון האחרון היה לפני שנתיים!!!!
מה קורה??
נו באמת רועי!
שנתיים? זה הכול?
הרי האונס עליו מדברים כאן אירע לפני עשרים
ושתיים שנים!
אז מה החיפזון שלך?
הגיליון האחרון יצא זה עתה. עמדה 21. רני.