רן יגיל סופר ועורך
הצ'ה גווארה של השירה, מתי שמואלוף, שוב מעורר סערה. גרילה-תרבות בשטח
שלושה משוררים-מבקרים דנים בספר שירה חדש "למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים" של הקולגה מתי שמואלוף: משורר, מסאי ופעיל חברתי מצד שמאל. ללי ציפי מיכאלי גומרת את ההלל, יהודה ויזן שולל ואבי אליאס מעריך ושוקל
http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=7b710fc4596b25648b44472262adc013&id=927
קודם כל, כל הכבוד לרן יגיל על הקונספט המעניין של אירוח שלושה מבקרים בעלי דעות שונות.
אני מבין שזה נובע מהבעיתיות של הכתיבה והפוליטיקה של מתי.
אני שואל (לא שאלת תם) האם בשוק המוצף בספרי שירה בהוצאות פרטיות או פרטיות למחצה, מישהו בכלל היה מתייחס לכתיבתו הפואטית של מתי שמואלוף לו לא היה פעיל רעשני בכל כך הרבה גופים רעשניים ,אם כי חיוביים בחלקם.
השבתי בפוסט עצמו. תודה על התגובה. רני
כתבו על ספרו של צ'יקי ארד לא בגלל ערכו השירי,אלא בגלל הסצינה.כותבים על מתי שמואלוף בגלל הסצינה.אני תוהה מתי תיכתב ביקורת לא בגלל הסצינה,אלא בגלל איכותו של ספר,גם אם הכותב/ת אינם בסצינה אלא במיזנסצנה
שאלה שאלתית שאלת השואל ואם יורשה לי, הקלק רווח אחרי הפסיקים.
כל הזמן כותבים ביקורת על ספרים הנתפסים בעיני כותבי הביקורת כאיכותיים, השאלה היא אם בעל התגובה רואה את הספרים הללו כאיכותיים או לא, וזה עניין אחר. רני.
הייתי נזהר בכותרת המאמר.
בעל השם ההיסטורי לא גמר טוב, ואין זה מה שאני מאחל, חס וחלילה, למתי שמואלוף למרות הסתיגותי משירתו ומדרכו הביקורתית.
גיורא, פה זה לא קובה או בוליביה, גם למהפכנים יש הקלות והנחות, מבצעי סופעונה וכו'. רני.
אני לא חושב שראוי, עם כל הכבוד, לקרוא לדבריה של ללי ביקורת. ההשתפכות החברית שם גודשת את הסאה ולא מאפשרת לכותבת שמץ אמינות, כך שאפילו ביקורת חיובית או ביקורת אוהדת אי אפשר לקרוא לזה.
הצ'ה גווארה של השירה פחחחחח
הצ'ארלי צ'אפלין של השטויות