רן יגיל
סופר ועורך, יליד תל אביב, 1968. ספריו: מות סנדלרים (תל אביב : "עקד", תשמ"ח 1987). שירים: מחשבה אחת קדימה (רמת גן : ליריק ספרים, 1988), ארז כמעט-יפה : וסיפורים אחרים (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ו 1996), ז'אק (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1998) נובלה ביוגרפית על הזמר הבלגי ז'אק ברל, סוף הקומדיה : תריסר סיפורים (תל-אביב : "ביתן", תשס"א 2001). נקישות ורמזי אור : מדינת ישראל נגד נח שטרן : רומן (תל-אביב : "עמדה/ביתן", תשס"ג 2003) הרביניסט האחרון רומן (בני-ברק : הקיבוץ המאוחד, 2006)
אני ואפסי רומן (ירושלים: עמדה/כרמל, 2008). עריכה: הצעיף האדום /
יעקב שטיינברג ; בחר את הסיפורים והקדים מבוא: רן יגיל (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1997). בואי כלה : סיפורי חתונה (ירושלים : "כרמל", תשס"א 2001) <בשיתוף
ירון אביטוב
טעם החיים : אנתולוגיה של סיפורי אוכל (ירושלים : "כרמל", תשס"ב 2002) בשיתוף ירון אביטוב. הקשב ! : אנתולוגיה של סיפורי צבא (תל-אביב : "כרמל-משרד הביטחון - ההוצאה לאור", תשס"ה 2005) <בשיתוף ירון אביטוב
רן יגיל הוא עורך כתב העת "עמדה" - ביטאון לספרות: שירים, סיפורים, מסות, רשימות
רן יגיל סופר ועורך
.png)
קצת נוסטלגיה. לפני שמיכל הציעה את הפינה "שיר עם הארה", שבה אני נותן אינטרפרטציה סוציו-ספרותית לשירה או לפזמונאות, הייתה לי ב"מעריב" פינה צנועה בשם "שיר והערה" במשך כמה שנים, שבה נתתי קומנטציה על שיר מדי שבוע. אני מביא אותה כעת כאן ברצף. לא נגענו. רן יגיל.
ועוד הערה קטנה אחת: הפוסט הזה מוקדש ליגאל גודקוב היקר. החוברת הייתה קשת החדשה 14 כמדומני, אך תקנו אותי אם אני טועה כי אני כותב זאת מזיכרון בלבד. העורך הוא כמובן המתרגם, המשורר והסופר – אהרן אמיר המנוח.
שיר יפה של יובל.
תודה
שי אריה מזרחי, תודה לך על התגובה. רני
רן,
כהומאז' ליהודה עמיחי – מעניין אם הכותב מודע להתנגנות' של שירו שדומה מאוד לשירֵי 'הזנב השמן של הנומה' של עמיחי. קשה להינמע מלשים לב לכך – קראתי לילדי את הזנב השמן של הנומה אין ספור פעמים, ונראה לי שזה לא מקרי, וכשקראתי את השיר כאן – נזכרתי מיד בספר.
לא חשבתי על כך. נראה נכון ומעניין. אולי יובל יראה ויגיב על כך. בכל אופן, תודה על התגובה. רני.
שלום עדנה
אני מקריא עכשיו לבני את "הזנב השמן של הנומה " כמעט כל ערב , ובתור ילד קראתי אותו בעצמי . אם השפיע עליי – יכול להיות .
לרני – צומת ספרותית שכמוך – בגללך ובגלל יגאל אני מפסיק להקל ראש באתרי ספרות אינטרנט . תודה .
יובל כמה טוב שאתה כאן. אנא שקול הצטרפותך למטע הבננות שלנו. אפשר לפנות לשירלי וליעל בעניין זה. אך אל תיחפז, חשוב על כך. שבוע טוב, רני.
אנא התקשר אליי. 5632233
אתה רואה רן, אולי יש דברים בגו…
(-:
עדנה
שלום יובל,
אני שמחה לתגובתך. נראה לי שזה לגמרי לא מקרי שאתה קורא לבנך כל ערב בספר הנפלא הזה ושיצא לך שיר כדוגמת זה המתפרסם כאן, אצל רן.
אני זוכרת שכשקראתי משירי 'הזנב' לעומר בני, כמעט שרתי אותם… לשירי הילדים האלה של עמיחי, כפי שאתה בוודאי חווה בעצמך, יש כאמור ניגון מתבקש ובאופן מפתיע, גם לשיר שלך.
אם לא היית מודע להשפעה האפשרית הזאת – זה מקסים בעיני, עוד יותר.
עדנה
שלום שוב עדנה ,
היפה בספר הילדים של עמיחי הוא שהוא לא "מתיילד " , ויש בו אפילו שירים על ירושלים , אהובתו . הכי אהובים עליי משל עמיחי הם שירי שנות השבעים שלו – ספרים כמו "הזמן " ו"מאחורי כל זה מסתתר אושר אחד גדול " , שהם יותר חדים בעיניי משירתו המוקדמת , ובוודאי מהמאוחרת שהיא ברובה כבר מיחזור .
הי יובל,
אכן, עמיחי לא מתיילד אבל הוא בהחלט מתפרע בכל מובן שהוא ב'זנב' – ממש מסיר מעליו את כל כבלי השיר ונותן לחופש הביטוי לעשות במילים כבתוך שלו. נכון יותר לומר: לילד שבו. אולי זו גדולתו של הספר.
גם אני מחזיקה בעותק ישן של 'מאחורי כל זה מסתתר אושר גדול' (בלי אחד…) שקנתה לי חברה ליום הולדת. אכן ספר לחבק אל הלב, לתמיד.
…
משורר הוא כלב שתמיד מרחרח
אחרי משהו … אורח
של ההויה, זר פראי לבוש
חליפה
…
מיֻמן של וידויים, וכשהשראתו
נעלמה, הכמיהה אכלה אותו
…
רק אדם
"משורר הוא תמיד כלב שמרחרח
אחרי משהו לא ידוע" –
מדויק
מתגעגע לשירה SAM?
יובל היקר,
יש שלושה אלים באולמיפוס זה
של האנושות:
1. משורר
2. סופר
3. אמן
לכן היה גאה בעצמך. כי לזרע
אלים אתה שייך! ולפעמים, כשרסיסי
זכוכית של המציאות מתנפצים עלינו;
חייך; תאכל; החזק דף ועט; תישן; הנע
את גופך ונשום את הטבע ונהל שיחה טובה עם בן אנוש – כי כל השאר הבלים.
נאמנך
גודקוב, זה פאתוס מפואר! רני
הגודקוב הזה מפחיד.
יגאל חברי
כמה כוח יש באהבתך לאמנות ולבני-אדם –
כמו אצל עמיחי , שאף פעם לא שכח את ארעיותו . יבוא יום ואנשים יוכלו ליהנות מפירות העבודה הספרותית שלך ,
כשנמצא חרך בקיר הכלכלי .
ואם ישנם שם בחוץ קוראים , אנא הקישו בגוגל יגאל גודקוב , והכנסו לבלוג המפואר שלו "שאריות מרומן "המיותרים " שבו הבחנות עומק פילוסופיות על חיינו , מגובות במיטב מוחות הספרות והפילוסופיה .
פרשתי מכתיבת שירה, לא מקריאתה
יובל,
נהניתי מאד מהשיר. הכרתי את שירתו של עמיחי כשלמדתי בירושלים בשנת 1958.אחר כך לימדתי את שירתו בסמינר למורים בבואנוס איירס, עיר הולדתי. מאז עלייתי ארצה ב-1969 ועד פרישתי,לימדתי את שירת עמיחי במוסדות החינוך השונים בירושלים, ואני אוהב את יצירתו עד עצם היום הזה. תודה על שירך המלא יופי,אהבה וחוכמה, התכונות המאפיינות את עמיחי.