רן יגיל
סופר ועורך, יליד תל אביב, 1968. ספריו: מות סנדלרים (תל אביב : "עקד", תשמ"ח 1987). שירים: מחשבה אחת קדימה (רמת גן : ליריק ספרים, 1988), ארז כמעט-יפה : וסיפורים אחרים (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ו 1996), ז'אק (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1998) נובלה ביוגרפית על הזמר הבלגי ז'אק ברל, סוף הקומדיה : תריסר סיפורים (תל-אביב : "ביתן", תשס"א 2001). נקישות ורמזי אור : מדינת ישראל נגד נח שטרן : רומן (תל-אביב : "עמדה/ביתן", תשס"ג 2003) הרביניסט האחרון רומן (בני-ברק : הקיבוץ המאוחד, 2006)
אני ואפסי רומן (ירושלים: עמדה/כרמל, 2008). עריכה: הצעיף האדום /
יעקב שטיינברג ; בחר את הסיפורים והקדים מבוא: רן יגיל (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1997). בואי כלה : סיפורי חתונה (ירושלים : "כרמל", תשס"א 2001) <בשיתוף
ירון אביטוב
טעם החיים : אנתולוגיה של סיפורי אוכל (ירושלים : "כרמל", תשס"ב 2002) בשיתוף ירון אביטוב. הקשב ! : אנתולוגיה של סיפורי צבא (תל-אביב : "כרמל-משרד הביטחון - ההוצאה לאור", תשס"ה 2005) <בשיתוף ירון אביטוב
רן יגיל הוא עורך כתב העת "עמדה" - ביטאון לספרות: שירים, סיפורים, מסות, רשימות
ראיון מרשים ביותר!
יישר כוחך רן יגיל
תודה רבה ושבוע טוב. רני
קראתי עוד באותו היום יישר כוח ,רני, רב הפעלים
שבת טובה
חנה, תודה לך על הקריאה ועל התגובה. שבוע טוב והמשיכי לכתוב ולתרום לנו דברים משלך, רני.
מברוק, רני! אחלה ראיון. (שכחתי שהיית בלהקה צבאית. עכשיו נזכרתי. וזה תמיד מצחיק אותי. ולא משום שלא יכולת להצליח בתחום, אדרבא, זכורים לי חיקויי מריצה מופלאים שעשית למעני, אלא שאתה וחיי במה נהנתנים וקליי דעת לא מסתדרים לי יחד. )
יעל, תודה רבה לך ושבוע טוב. ועכשיו חיקויי של מריצה עריצה: "עייייייייייקד שלום!" (במבטא הונגרי כבד). תמיד התבדחנו שהעי"ן הארוכה בלוגו של "עקד" נובעת מה"עיייייייייייייקד" שלום!" הזה. רני.
קיבלתי את הספר, תודה!!!
אני שמח, רני.
קראתי בשנית. ראיון מכובד ומרשים, רני. ברכותיי. הקיבלת מכתבי?
לאה, תודה על התגובה. הספר כאמור בדרך. רני.
קראתי כבר בזמן אמת, רני, ואפילו התפלאתי. מסכים עם דיעותיך על המודרניזם הרושף וכתבי העת שלו, ועל כך שאנחנו כבר בתקופה אחרת לגמרי, אבל האם לא במודרניזם דווקא נופפו נפשות פועלות אחרות בסביבה שלך? שיהיה בהצלחה.
אמיר, שבוע טוב ותודה רבה על התגובה. רני.
מאוד מעניין רני. אתה דעתן במובן החיובי, ולא שוויצר. 🙂
לי, תודה לך. יופי של מילה "שוויצר". אהבתי. רני.
קראתי, נהניתי.
מחמם לב החיבור שלך, רני, לענקי הספרות העברית של הדורות הקודמים ולספרות הקיימת והמתהווה. אני רואה בדבקות שלך במעולים שבסופרינו – שעם חלקם הזמן היה בוגדני למדי – ממש שליחות. אז שוב: יישר כוייח
ושבוע טוב 🙂
תלמה, תודה לך. לצערי, מיטב סופרינו ומשורינו נשכחו. עת להזכיר. אני כמובן מבדיל בין ספרות עברית לספרות ישראלית ובין מודרניזם של לפני קום המדינה לזה שאחריה. שבוע נפלא. רני.
רני,
אתה יודע, במחשבה שנייה, שלישית ורביעית, אני לא בטוח שיש הבדל תהומי בין העיירה של ברנר לשכ' שפירא בתל-אביב, כלומר עיירתה של לאה איני.
דומה הדבר לחיבור שאני מוצא בין "תמול שלשום" של עגנון ל"זכרון דברים" ו"סוף דבר" של יעקב שבתאי.
ארחיק לכת, האם המרחק בין בשביס זינגר ויורם קניוק כל-כך גדול?
וצלקה?
בהצטמצמותה של הביקורת העברית בשני הדורות האחרונים פשוט לא הוקדשו די מחשבה ודי עבודה לבדיקת הנושאים הללו, שהם אבן הבוןחן לסקירתה העמוקה של ספרות, חברה ותרבות.
גיורא, אני שותף להרגשתך בעניין זה. אני מלמד את "אחרי החגים" של יהושע קנז כבר כמה שנים בכל מיני מסגרות. שמה, העובדה שפתח תקווה היא עיירה גלותית בולטת כל כך. זה ממש זה, רק הנוף שונה. יש פרדסים, הנוצרים הגויים התחלפו בערבים, אבל המנטליות ואפילו הדמויות, הטיפוסים, כמו נלקחו מעיירה במזרח אירופה. רני.
קראתי גם בהארץ את הראיון, דמותך המצטירת מענינת מאוד, בעיקר הקשר שלך לענקי ספרות ותיקים
חני, תודה לך על התגובה היפה. שבוע נפלא. אם הייתי יכול, הייתי שר לך את זה. רני.
ראיון מצוין. חן חן ! רב פעלים!
אהבתי את המחשבה בסוף הראיון, מפרסמים כי הדבר צריך לצאת. לא משנה מה קורה עם זה אח"כ. אבל ללדת אותו צריך.
לוסי, תודה על התגובה היפה והמעודדת הזאת. רני