רן יגיל
סופר ועורך, יליד תל אביב, 1968. ספריו: מות סנדלרים (תל אביב : "עקד", תשמ"ח 1987). שירים: מחשבה אחת קדימה (רמת גן : ליריק ספרים, 1988), ארז כמעט-יפה : וסיפורים אחרים (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ו 1996), ז'אק (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1998) נובלה ביוגרפית על הזמר הבלגי ז'אק ברל, סוף הקומדיה : תריסר סיפורים (תל-אביב : "ביתן", תשס"א 2001). נקישות ורמזי אור : מדינת ישראל נגד נח שטרן : רומן (תל-אביב : "עמדה/ביתן", תשס"ג 2003) הרביניסט האחרון רומן (בני-ברק : הקיבוץ המאוחד, 2006)
אני ואפסי רומן (ירושלים: עמדה/כרמל, 2008). עריכה: הצעיף האדום /
יעקב שטיינברג ; בחר את הסיפורים והקדים מבוא: רן יגיל (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1997). בואי כלה : סיפורי חתונה (ירושלים : "כרמל", תשס"א 2001) <בשיתוף
ירון אביטוב
טעם החיים : אנתולוגיה של סיפורי אוכל (ירושלים : "כרמל", תשס"ב 2002) בשיתוף ירון אביטוב. הקשב ! : אנתולוגיה של סיפורי צבא (תל-אביב : "כרמל-משרד הביטחון - ההוצאה לאור", תשס"ה 2005) <בשיתוף ירון אביטוב
רן יגיל הוא עורך כתב העת "עמדה" - ביטאון לספרות: שירים, סיפורים, מסות, רשימות
רן יגיל סופר ועורך
קצת נוסטלגיה. לפני שמיכל הציעה את הפינה "שיר עם הארה", שבה אני נותן אינטרפרטציה סוציו-ספרותית לשירה או לפזמונאות, הייתה לי ב"מעריב" פינה צנועה בשם "שיר והערה" במשך כמה שנים, שבה נתתי קומנטציה על שיר מדי שבוע. אני מביא אותה כעת כאן ברצף. לא נגענו. רן יגיל.
אבל זה באמת כבר לא אותו דבר. אני מחפשת כבר הרבה שנים את התחושה של טוב ששכן קרוב מאח רחוק. והיא די נעלמה כאן בארץ . טוב אולי לא בכל מקום. אבל התחושה של ילדותי ביד- אליהו עם הדלתות הפתוחות והשכנה שמתנחלת לך במטבח. היום רק שמור לי על הפרטיות והחור הצצה.
בכל אופן, יש משהו נכון באידאליזציה. התכסינו בחומר ולבנים ושכחנו טעמה של ריבה.
אוהבת את השיר הזה.
אביטל, תודה לך על שקראת ועל תגובתך. באנו תלוי הדבר. זה נשמע דרמטי מאוד, אך אסור לוותר על החלום. רני.
צריך להיות כמובן "בנו". רני.
שיר מופלא שהוא שיר ערש אהוב על קטנטני. (לחן גאוני של מתי כספי.)גם נחל התנינים.אגב.
לדעתי אהוד מנור היה קודם משורר, ואחר כך מה שקרוי פזמונאי. ובכלל, אני לא אוהבת לעשות את ההפרדה הזאת. איך קובעים היום מהי שירה ומהי ספרות? הרי הכל נזיל ואמורפי. אפשר לחלוק על רמת השירה או על רמת הכתיבה, בכלל, אך הגבולות נמסו מזמן.
יופי של פינה, רני יקר. מה רבו מעשיך.
איריס היקרה, תודה רבה לך על תגובתך היפה. לצערי, או לשמחתי, אנחנו בני פלוגתא בנושא זה. אני סבור שיש הבדל בין שירה לפזמונאות למרות הקרבה. אינני מחסידי תיאוריית השירה המולחנת של מנחם בן, הטוען כי השירה מופלאה ביותר לבסוף חייבת להיות מושרת וזכירה באמצעות הלחן, וגם איני חסיד גדול של האלהה של משוררי הרוק למיניהם לשיטת המבקר והמסאי נסים קלדרון. מבחינתי אבידן הוא משורר, מאיר אריאל הוא בראש ובראשונה פזמונאי טרובדור (אלה רק דוגמאות). להשתמע, רני.
רני יקר.
כמו שאתה בטח מתאר לעצמך, לא הייתי מודעת כלל לדעות של בן וקלדרון. אבל אני חושבת שזה, כמובן, נושא לדיון רחב. לא אלאה אותך, אבל אומר בקצרה, ששיר מולחן, בעבורי, הוא סוג של אומנות שלובה. אפנה אותך לדיון המרתק שהתפתח בפוסט של איריס קובליו על שילוב אומנויות, נאמר שם כל מה שהייתי רוצה להגיד, על ידי גדולים וחכמים ממני.חצות עם אמיריליוס
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=212&itemID=14506#post14506
חוץ מזה, מהמקום ממנו אני באה, מהעולם התראפויטי, השורה התחתונה היא מה מחוללת האומנות בנפש האדם.יהיו השירים ווירטואוזיים ככל שיהיו, מבחינה טכנית, לשונית, צורנית ועוד. אם אין בהם יסוד מחולל נפש, אז אני פשוט לא צורכת אותם ולא מתחברת. והרבה מאד שירים מולחנים הם מחוללי נפש, לטעמי.
נשיקות וסוף שבוע טוב ואוהב שיהיה.
רני, תודה שהבאת. נעים להזכר בפזמונאי משובח. השיר מעורר בי עצב, לא בגלל שהלך לעולמו, אלא בגלל תמימותו. בגלל שירים כאלה נוצר אצל השומע זכרון (שבדרך כלל דמיוני) המעורר געגוע לעבר, יוצר מיתוס על הילדות ("הנהדרת") המנוגדת לעכשיו. שירי פזמון ושירה בציבור אמנם כביכול מלכדים אבל מרחיקים את האמת האישית של כל אדם כלפי עצמו
אמת איריס. שבת שלום לך. רני
תודה שהבאת, רני, הבחירות שלך בפינה זו מוצלחות ורגישות, באנינות טעם אתה מלקט אותן
אוהבת את אהוד מנור ופזמוניו הרגישים, שכמו אצל נעמי שמר רבים מהם נעים על גבול השירה.
כמה יפים הגעגועים לימי הילדות היחפים
ותמיד תהיה ריבת תות שנתגעגע אליה לנצח…
חנה, תודה לך על הקריאה ועל התגובה. שבת המלכה. רני.
strawbery fiels forever
strawberry fields forever
כמובן
ושבת שלום
הנה אהוד מנור ומתי כספי וגם חוה אלברשטיין
http://www.youtube.com/watch?v=kJepadFWkxI
http://www.youtube.com/watch?v=xq866RuTeGs&feature=related
אני נורא אוהבת את השיר הזה, ואת לחנו המופלא לא פחות. הוא באמת עובד על חושי הריח והטעם שמעירים את הזיכרון, לפתע כל הכפר קם לנגד עיניו (כמו עוגיות המדלן). תודה על הגעגוע והמילים.