בננות - בלוגים / / על "לאורה" לחנה טואג
רן יגיל

על "לאורה" לחנה טואג

 

השבוע, מדורי השבועי על פרוזה ישראלית, "פייפר קאט", ממהר לעלות לאוויר, והפעם על המאזניים: רומן הביכורים של חנה טואג – "לאורה".

http://www.nrg.co.il/online/47/ART2/012/894.html

 

31 תגובות

  1. מסכימה עם כל מילה, אני קוראת את לאורה, שחנה שלחה לי ברוב טובה, בגמיעות קטנות כל לילה, כמו סחלב חם ונהנת מאד.
    חנה רגישה, נושמת, וכתיבתה מתרוממת לגבהים רוחנים. נהנת גם משפה האיטלקית השזורה שם, אותה שמעתי בבית סבתא.

    ההוי האיטלקי החמים והמתנגן הזה מחלחל. כמו המדבר והנופים.

    דרך אגב, את ורד הלבנון, קראתי בדיוק הפוך, בהיסטריה ונפש מבולבלת ונסערת.

    מה שמראה שכשכותב הוא טוב, הוא זורק את הקורא לכל מיני מקומות, ומלמד אותו שחוית הקריאה היא מגוונת.
    אך היא בהחלט חויה.

    • אביטל, תודה לך על התגובה היפה. אהבתי את הסחלב החם. אַתְּ באמת כותבת רחבת-לב היודעת לפרגן לסופרות אחרות. רני.

  2. איריס אליה

    ביקורת נפלאה לאישה מופלאה ויחידה במחוזותינו.ברוכת כישרונות וחכמה ויודעת, ועלי מהלכים קסם גם צניעותה ועדינות נפשה. כל איחולי ההצלחה בעולם, חנה מקסימה, ויישר כוח, רני.כמה רגש ותבונת הלב.

  3. חני שטרנברג

    תודה, רני. נהניתי מאוד לקרוא את הביקורת על ספרה של חנה. היא גם כתובה יפה וגם מעוררת חשק לקרוא את הספר. עג'גייה – אכן, מילה קסומה, שעושה חשק לעוף איתה, והסבא נשמע גם הוא כמו איש שמתחשק להכיר. אהבתי גם את מה שסיפרת על אפלפלד. זאת סוג היהדות שמדברת גם אליי.

  4. נשמע מעניין.

  5. לבנה מושון

    עוד לא הגעתי לקרוא את הספר, ומסקרנת אותי האתניות והאותנטיות. עטיפת הספר מאוד מדברת ללבי והבקורת מאתגרת. בהצלחה לחנה, ותודה לרן.

  6. מירי פליישר

    איזה כיף אתה כותב. בדיוק כך צריך. והספר הנפלא של האישה הנפלאה בדרך אלי.

    • מירי, תודה לך. בדרך אלייך מאתיים תשעים ושש עמודים של כיף והנאה צרופה ורצופה. רני

  7. איריס קובליו

    איזה פרגון וכתיבה יפה על יוצרת רגישה מלאה באהבה. קראתי את הביקורת עוד בבקר אבל לא הספקתי להגיב. שאפו חנה יקרה. אחלה רני!

  8. בקורת מפרגנת ליוצרת נפלאה, וזה לא מובן מאליו בעולמנו

    • חני, תודה רבה לך. אני משוכנע שחנה רואה כאן את הפרגון מצד יוצרות הבלוג והוא, במקרה הכתיבה שלה, בהחלט מוצדק עד הסוף. רני.

  9. תַּלְמָה פרויד

    ועם הביקורת הנלהבת של רני ואחרי שהספר נקלע בדרכי השבוע ו'דגמתי' עמודים ראשונים, נראה לי שאפליג על כנפיו אל מדבריות לוב.
    והשער עם 'הבטן החבושה' כל כך יפה ומתאים לסיפור כפי שהוא עולה מ'פייפר קאט'.
    בהצלחה רבה, חנה יקרה.

    • תלמה היקרה, כמה טוב לקרוא אותך כאן. קדימה, אל מדבריות לוב. ואגב, למי שלא קרא את "עלים של חסה" (את ודאי קראת) יש בתוך ביקורת לינק, וזה סיפור מומלץ מאוד-מאוד של חנה טואג. רני

  10. טובה גרטנר

    אני אוהבת את החיבוr של הספר לסופרים אחרים, התחלתי לקרא אותו, וזה חלף לי בראש ההתכתבות עם הרומנים גדולים מהחיים
    מסקרן לקרא על מקום שלא הייתי, ולעולם לא אהיה.
    להתראות טובה

    • טובה, אין מסקרן מלקרוא על מקומות שלא תהיה בהם כנראה לעולם ועל תרבויות שלא תיגע בהן אף פעם. ועם זה בה בדמות ספרות טובה, זה חזק שבעתיים. שבי לך על כיסא הנדנדה והפליגי להנאתך אל מיסורטה הרחוקה. רני.

  11. היי רני, קראתי רק כעת את הסיפור "אופק" של תמוז שכתבת עליו כבר מזמן ועוררת את סקרנותי. אני אוהבת ומעריכה את הזרקור שאתה שם על יצירות נשכחות ונפלאות. זה מעשיר אותי. תודה.
    והרבה הצלחה לחנה טואג.

    • סליחה, לא כתבת על, אלא ציינת בהמלצותיך…

      • רותי, תודה לך על תגובתך היפה. נתת לי רעיון לייסד פינה נוספת בבלוג על סיפור כמו הפינה "שיר והערה" ו"שיר עם הארה" שהציעה בשעתו מיכל הנפלאה ואני מבצע. תהיה לנו פינה בשם "מקרא סיפור" שבו ננתח יחד סיפור קצר אהוב. אתחיל עם אינטרפרטציה ל"אופק" של בנימין תמוז ומשם נמשיך הלאה. תודה לך. רני.

  12. ביקורת רחבת לב על רומן שנשמע מעניין ומזמין. הצלחה רבה לחנה טואג.

  13. אני לא מופתע שמוטיב העין (של הסב הסומא, שרואה טוב מכולם) זוכה למקום של כבוד ב"לאורה". הרי לסופרת טביעת עין חדה (ולב רחב) והיא רואה אל תוך היצירות (שלהן היא מגיבה) וודאי שגם אל עומק הדמוויות, אותן היא בוראת.

    ובכלל בשיריה ובסיפוריה (שקראתי) חנה טואג מיטיבה לעמוד על יחסים בין דוריים, ואך טבעי לה העיסוק בסב, באם ובנכדה על גישותיהם השונות להריונה של הנכדה – שהוא ודאי "טריגר" מצוין לבחון גם את הסוגייה האמונית דווקא בקהילה יהודית גולה בארץ מוסלמית נוודית תחת כיבוש אירופי.

    חנה ורני, שכנעתם אותי. עכשיו עלי להתפנות למלאכת הקריאה.

    ובהצלחה ל"לאורה"!

  14. כל אישה יכולה להתחבר ללאורה מהמקומות הכי עמוקים והכי נשיים שלה.לאורה הוא לא רק סיפור על תרבות אחרת,הוא סיפור על ילדה,נערה,אישהשהיא קרבן של הנסיבות שכל חטאה הוא בנאיביותה וברצונה העז לממש את אהבתה הכמעט בלתי אפשרית ללורנצו. התחברתי ללאורה באופן טבעי כמו החול הצהוב שהקיף אותה והקיף גם אותי,אבל גרם לי לחוסר מנוחה מהאמפתיה כלפיה. חוויה גדולה לקרוא את הספר, קניתי לבתי ולאמי שתי נשים המקיפות אותי,כסוג של אמירה אישית נשית.

השאר תגובה ל לאה איני ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לרן יגיל