רן יגיל
סופר ועורך, יליד תל אביב, 1968. ספריו: מות סנדלרים (תל אביב : "עקד", תשמ"ח 1987). שירים: מחשבה אחת קדימה (רמת גן : ליריק ספרים, 1988), ארז כמעט-יפה : וסיפורים אחרים (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ו 1996), ז'אק (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1998) נובלה ביוגרפית על הזמר הבלגי ז'אק ברל, סוף הקומדיה : תריסר סיפורים (תל-אביב : "ביתן", תשס"א 2001). נקישות ורמזי אור : מדינת ישראל נגד נח שטרן : רומן (תל-אביב : "עמדה/ביתן", תשס"ג 2003) הרביניסט האחרון רומן (בני-ברק : הקיבוץ המאוחד, 2006)
אני ואפסי רומן (ירושלים: עמדה/כרמל, 2008). עריכה: הצעיף האדום /
יעקב שטיינברג ; בחר את הסיפורים והקדים מבוא: רן יגיל (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1997). בואי כלה : סיפורי חתונה (ירושלים : "כרמל", תשס"א 2001) <בשיתוף
ירון אביטוב
טעם החיים : אנתולוגיה של סיפורי אוכל (ירושלים : "כרמל", תשס"ב 2002) בשיתוף ירון אביטוב. הקשב ! : אנתולוגיה של סיפורי צבא (תל-אביב : "כרמל-משרד הביטחון - ההוצאה לאור", תשס"ה 2005) <בשיתוף ירון אביטוב
רן יגיל הוא עורך כתב העת "עמדה" - ביטאון לספרות: שירים, סיפורים, מסות, רשימות
רן יגיל סופר ועורך
רני חכם ויקר לי,
התרגשות אחזתני כשגיליתי שאלמוג בהר בין הזוכים. אני אוהבת אותו מאד. הוא גם סייע לי רבות בכתיבת הספר בנדיבות פלאית, ואני חבה לו תודה ענקית.וודאי אקדיש לו פוסט בקרוב.
את הביקורת על מאיה ארד קראתי עם דפיקות לב. כי מאד אהבתי את "שבע מידות..", (יתכן שבגלל הקירבה שלי לאקדמיה) ובמשך כמה זמן השתעשעתי ברעיון שאכתוב בסגנון השלוב הזה. אתה יודע, אותו סיפור מכמה זוויות.יצחק בן נר עשה לי את זה ב"תעתועון" ביג טיים. אני מאד אוהבת גם את יצחק בן נר.
את "תמונות משפחה" (ככה קוראים לספר העוקב שלה?)אסופת קצרים שלא מתיימרת להיות רומן לא אהבתי בכלל. סובל מבעיות רבות, לטעמי, ולכן אני נוטה לקבל מה שכתבת על האחרון שלה, אבל לא בטוחה שלא ארכוש אותו, ולו בשביל ללמוד מטעויות של אחרים.
ושוב, רני. המדור הזה שלך הוא פנינה שאין צורך למרק. נפלא. נפלא נפלא.היכולת שלך לערוך השוואות (אגב, גם את "החי על המת" למגד מאד אהבתי)ולתת סקירה כל כך יודעת ורחבה, היא נדירה ומעוררת התפעלות. חוצת אוקיינוסים, מסתבר. חזק ואמץ.
איריס, תודה רבה לך על כל הדברים החמים הללו. אלמוג בהר באמת משורר נהדר. לצערי, לא הספקתי לכתוב על ספרו האחרון "חוט מושך מן הלשון", אבל אם דעתי נחשבת, אני סבור כי זה ספר שירה יפה מאוד והוא מומלץ. לגבי מאיה ערד, אולי חלוקות הדעות, אבל אין זה אומר שאי אפשר לכתוב רומן גדול על חיים אקדמיים, סתם, דוגמה, "דצמבר של הדקאן" לסול בלו. שוב תודה על התמיכה, רני.
ומוטב שמאיה ערד תשנן אותה היטב.
וברשותך אוסיף פנינה נוספת:
: "מעט חטאים, יקירתי. מעט חטאים
לא יזיקו לך…"
גודקוב, אתה איש מבריק. רני
אהה, עכשיו גם גודקוב – מי שזה לא יהיה – מבריק. אז זהו, הנה שורש הבעיה – אצלך כולם מבריקים רני מבריקני – אז מי נשאר לא להיות מבריק? זה מבריק וזה מבריק וזה מבריק – ואף אחד לא נשאר…
זו דגרדציה של המושג מבריק.
היזהר מאוד המילה דגרדציה מסגירה אותך.
חוץ מזה, גם אתה השתנת כמה מילות מלל-בלל אל הרוח הנגדית וכעת גם אתה מבריק.
למה הרשעות כל כך באופנה?
אבל קראתי את רוב ספריו של אהרון מגד, ואני באמת מתפלאת עליך. רוב רובם של ספרי מגד מרתקים, עמוקים וכתובים נפלא. גם מעטים שולטים בשפה העברית טוב כמוהו.
לעניות דעתי הוא הסופר העברי הטוב ביותר בשני הדורות האחרונים.
צר לי, אנחנו חלוקים מאוד בעניין זה. רק בדורו של מגד עצמו אני מעדיף את הסופרים הבאים ואני יכול לנמק:
משה שמיר
ס. יזהר
יגאל מוסינזון
שלמה ניצן
דן בן-אמוץ
ואפילו את הפרוזה של נתן שחם עם כל מגבלותיה.
זה אני כמובן, רני
האם קראת את עשהאל, מחברות אביתר, פויגלמן, עוול, היינץ ובנו…?!
העומק האינטלקטואלי והרגשי שביצירת אהרון מגד, לצד יכולת הכתיבה, המיומנות הסיפורית, עיצוב דמויות משכנעות, העברית הנפלאה, המרובדת, האוצרת ידע עמוק של המקורות. לצד הכתיבה הפורייה מאוד, שבמקרה שלו כמעט תמיד מצדיקה את עצמה…
עשהאל, אודה ולא אבוש, לא קראתי ולא ציינתיו ברשימתי. את האחרים קראתי גם קראתי ועוד אחרים. אני נותר איתן בדעתי כי מגד כמעט תמיד שם, אבל לא. חסר לו הגרוש ללירה כדי להיות סופר גדול. יש לו כל מה שאת מונה, אבל אין לו מידה של עומק. הנושאים החשובים שהוא מטפל בם ביצירתו שהם נגזרת צרה בחיי אדם, זוכים בדרך כלל לרפרוף בלבד ולא לצלילה כפי שנדרש בפרוזה טובה. הוא כותב על מתרגם, אז קצת יוונית עתיקה; הוא כותב על סופר יידי, אז קצת שירה יידית מודרנית ומונחים מעולם הספרות הזה. אין חדירה. רק מחויבת חלקית וזה אינו מספיק. רני.
וואו, אתה יודע להיות ברור וחריף וחד-העין. השאלה האם לא עדיף פשוט לעבור בשתיקה, ואיפה המרחק הנכון בין אמת ספרותית לליבו הרך של האדם שעומד מאחורי הספר. אולי… לא מכיר. לא ידעתי שאתה יודע גם כך.
שום קשר לאיכות ספרותית כלשהי. הפרסים נגזרים לפי חברויות ותתי חברויות ומי שיש לו המון חברים לוקח תמטמון. מי שיושב בוועדות זה גם עניין של חברים.
מה שהיה עם פרס הלוטומניה קורה גם עם ראש הממשלה, אותה שיטה, אותה טכניקה ואותם לכלוכים. ועוד משו..אם לא קראת ספר מסוים איך אתה ממליץ עליו? פתטי, לא נראה שאלמוג בהר מתאים לך, הוא פיוטי מדיי לטעם שלך.
גרא, שלום ותודה על התגובה בשמך. אתה איש אמיץ כי כולם, כשזה נוגע לפוסט ביקורתי, נוהגים להתחבא מאחורי כינויים ושמות בדויים. אני הפסקתי לרחם על הסופרים והמו"לים, בעיקר על אלה שמצליחים ועושים קופה מבלי שמגיע להם. סופרים אינם שונים מפוליטיקאים או כל דמות ציבורית אחרת. מי שעושה אמנות בפומבי חייב לדעת לעמוד ביקורת נוקבת לכאן או לכאן. זו דעתי. שבת שלום, רני.
יפה שירו של אלמוג בהר "חוט מושך מן הלשון" שעל שמו הקובץ ומשחקי הלשון שבו. יפים גם השירים על יום הכיפורים וגם אותו שיר עם מוטיב חוזר, החוזר פעמיים על המילה "בבשר. בבשר" כל פעם. אין לי הספר כאן ולכן אינני זוכר את שמו. אני אוהב את שירי בהר כשאינו מספר סיפור עממי אלא נותן רגש חשוף המונח רוטט על שולחן, כלומר בווידויו הכתובים מילים ישירות ופשוטות. לעתים מפריע לי שימוש היתר שהוא עושה בלשון המקורות, אבל לא רק אצלו זה מפריע לי. אני מקווה שכעת הדבר מניח את צימאון הבארות שלך. רני.
טוב, סליחה שאני מתפרצת לשיחה, וגם סליחה שאני מעצבנת, אבל כשאני אוהבת מישהו, אני אוהבת מאד. אני חושבת שאלמוג בהר כותב שירים פיוטיים.בהחלט. מה זה "פיוטי מידי"?!? הוא משורר!!!
וזה שיר מופלא בעיני, של אלמוג בהר, מקווה שמותר לי לעשות את זה, (מבטיחה לא להיעלב אם תמחק ת'תגובה, רני.)שיר האהבה הכי יפה שנכתב בעברית, לטעמי כמובן.נקרא "את ואני ועתידות הילדים."
"ואת, תחת חופה לבנה שכמעט תינשא ברוח הצהובה, תלבשי שמלה מדברית דקה, ותלעגי לכיפה הגדולה שתכסה על קרחתי המאדימה ולגלבייה הרחבה שלא תסתיר את ראשית כרסי, (כאילו אני כלה שלא יכולה להסתיר את הריונה). ומאהל בדווי שחור יצל על אורחינו, ולהקת נשים יפות ושמנות תשיר בהרבה קולות, ותמלא את החלל בשירי אהבות ולדות לצלילי חלילים וכנורות. אחרי השקיעה המדבר ישקיף עלינו מבין היריעות, נשטף באור הלבנה, וינסה לפתות אותנו ברוחות קלות. האורחים ימלאו בטנם בפרות בשלים ובגבינות, ויתבשמו מדמעות ענבים שישפכו מהרבה בקבוקים, כדי לשתות לחיינו ולחיי עתידות הילדים. ובלילה חלל האוהל הגדול יתרוקן ויחכה רק לנו להעמיד בתוכו צאצאים, והאורחים יתפזרו בין הרבה סוכות קטנות, מאושרים לא לנסוע חזרה אל בתיהם שבצידי הערים. הילדים יקנאו בי, הילדות בך, הרווקים יתפתו לפוריות שיפולי הבטנים ויתכוננו לחיי נישואין, ומי שכבר הולידו יתעורר בהם רעב לילדים נוספים. את תצעדי למיטה יחפה, דורכת על אשכולות ענבים מן הגפנים הסמוכות עד שכפות רגליך ימלאו עסיס מתוק, ותיכנסי למיטה מאושרת ויפה וסמוקה ומותרת לי, ואני אהיה יפה ומבושם וחוקי לך, ונהיה שנינו עירומים ודבקים ומשני גופים ישנים נוציא אנשים חדשים."
איריס, כן. זה שיר סיפורי יפה. אגב, לאלמוג בהר יש גם שירי חלום יפים. הוא עובד יפה עם חזיונות וחלומות. שבת שלום, רני.
מסכימה בהחלט, רני. ואוסיף שיש לו, שוב, כמובן, לטעמי, בחינה מאד עדינה ומרגשת של זוגיות ואהבה. אם אני לא טועה, גם מנחם בן כתב על זה משהו. לא ממש זוכרת.
רני ברברני