בננות - בלוגים / / הַדּוֹדוֹרִי ממריא, רשימת זיכרון לדורי הרגיל
רן יגיל

הַדּוֹדוֹרִי ממריא, רשימת זיכרון לדורי הרגיל

הַדּוֹדוֹרִי ממריא

 

דּוֹדִי, דורי הרגיל לבית חורגל, שנפטר לפני כמה שבועות בגיל 85 ובינינו במשפחה כינינו אותו דּוֹדוֹרִי, היה גם סופר לעת זקנתו. אבל אולי כדאי להתחיל עוד קודם, כי הוא היה סופר ואמן במהותו שלא מימש דיו את הפוטנציאל שהיה גלום בו. אולי בשל ביקורתיוּת יתר ואולי בגלל אהבתו הגדולה לאמנות והסקרנות האינסופית שלו לחקר החיים, מדע האדם, הטבע, הכלכלה, תחומי עניין רחבים מאוד, שגרמו לו לשקוע ולהעמיק בהם ולא להתפנות לכתיבה ולציור שבהם היה מוכשר ביותר. בצעירותו צִייר דיוקנאות ונוף יפים וגם בחייו הבוגרים עשה זאת. הייתה לו בפירוש נפש רחבה של אמן בעלת יסוד אנליטי מובהק.

 

חלק מאהבת הספרות שלי אני חב לו לחלוטין. לצד אמי, בלהה יגיל לבית חורגל, אחותו; סבי, משה חורגל, שחקן התיאטראות המטאטא והקאמרי; מורתי האהובה לספרות חנה רוזנצווייג, היה דודורי אחד מארבעת המשפיעים עליי באהבת הספרות בשלבּים מוקדמים שבהם אדם מתהווה. היה לו ידע עצום בתחומי האמנות בכלל ובספרות בפרט. אני זוכר אותו מדבר בבטחה על תיאורי ההזעה של רסקולניקוב כאפקט אמנותי פסיכולגי חוזר ב"החטא ועונשו", ואחר כך קושר את האימפרסיוֹת שלו למיכאיל בכטין ומחקריו על דוסטויבסקי משגילה אותו. אני זוכר אותו מדבר בחוכמה על סופרים ישראלים אהובים עליו כמו יהושע קנז ו"התגנבות יחידים", הוא הבין לפני כולם את חשיבות הספר הזה בהקשרו או בכלל, או את ההערכה הטוטאלית שלו לרומן ניסיוני יוצא מן הכלל כמו "זִכרון דברים" של יעקב שבתאי.

 

עד כמה השפיע עליי, אני יכול לחוש ולהרגיש ביומיום שלי, כי התובנות הפשוטות שניטעו בי בשיחות עִמו, משמשות אותי עד היום כשאני כותב ביקורת ספרות, או כאשר אני מנסח מאמר או הרצאה. אתן דוגמה: למשל על הפרוזה של קפקא הוא אמר לי שאפשר להבדיל אותה בייחודה בצורה הכי פשוטה באמצעות תנועות ידיים. בעוד שפרוזה טובה המוּכּרת לנו יכולה להיפתח כמו מנסרה משולשת מזווית קטנה, מתרחקות הצלעות זו מזו ובמרחב שביניהן נכנס יותר ויותר עולם ומלואו. כך אפשר לתאר למשל את הפרוזה של תומאס מאן; ואילו אצל פרנץ קפקא, ירום הודו, יש לקחת את היד ולהתווֹת באמצעותה מעין סליל מעגלי עולה, ספּירלה. כי קפקא כותב כמו בציורים של מאוריץ קורנֶליס אֶשֶׁר כמין סליל כזה של מדרגות שבו דבר נובע מתוך דבר תוך עיקולים ופיתולים אינסופיים. את הצורה הזאת ניתן להכיל גם על הפרוזה של חורחה לואיס בורחס, אלא שזה הראשון רגשי יותר ואילו זה האחרון שכלתני עד לקצות אוזניו.

 

ואם הזכרתי כבר את הפרוזה של תומאס מאן, ממנו שמעתי לראשונה אחרי שקרא את הרומן המונומנטאלי של הסופר הזה "ד"ר פאוסטוס" כי תומאס מאן הוא האמן הגדול ביותר ביכולת שלו לתאר מוזיקה במילים. כי זאת יש לדעת: דודורי היה חובב מוזיקה קלאסית מושבע וגם ג'אז על כל סגנונותיו, ובכלל מוזיקה באשר היא. הוא לא יכול היה להירגע מהתיאור המופלא של מאן למוזיקה של בטהובן בתחילת הרומן הזה. והוא היה הראשון שדיבר איתי על סופרים אמריקנים ועל ההבדלים ביניהם מוויליאם פוקנר וזרם התודעה שלו ועד ספרות הריאליזם הפוצע של האקסטרים קלוזאפּ הנגזרתי של ריימונד קארבר ההופכת לך את הלב, ועל ספרות המתח של שני הגדולים שהעריץ: ריימונד צ'נדלר, דשיל האמט,  ואפילו עד רם אורן וספרות פופולארית הגיע. המתנה האחרונה שהעניק לי הייתה הביוגרפיה על שאול טשרניחובסקי של עִדו בסוק תוך שהוא אומר: "איך לעזאזל האיש הזה יודע את כל הפרטים הללו על המשורר? יכול להיות שהוא ממציא?".

 

דודורי היה גם סופר. הוא כתב רומן אחד בשנותיו המאוחרת הקרוי "בעל החלומות" (2010). אחרי ששקד על הספר שנים אחדות, פנה אליי ובשיתוף עם המו"ל ישראל כרמל הוצאנו את הספר היפה הזה בהוצאת "עמדה/כרמל", והוא אף קיבל תמיכת מלגה להוצאת הספר ממפעל הפיס. כשיצא הספר, חלק מן המבקרים הקשובים ואוהבי הספרות קלטו את הייחוד שבו. עלית קרפ בהמלצה שלה במוסף "ספרים של "הארץ" כתבה:

 

"שלושה גיבורים ראשיים יש ב'בעל החלומות', שעלילתו נפתחת במותו של אחד מהם, ולשלושתם כִּשְׁרון כתיבה: הראשון הוא מקס ליפסקי, אינטלקטואל, בטלן, חולם חלומות שלא הקים משפחה, שנסע ברחבי העולם וגם – כפי הנראה – עשה מעשים שהשתיקה יפה להם ואולי אפילו מכר את נשמתו לשטן. הוא יושב בביתו שבתל אביב, כותב משהו שאין איש יודע מהו, שונא את אחיו הצעיר אלכסנדר (סשה) , ואוהב את אחיינו יעקב (קובי). אחיו, אלכסנדר, ששונא אותו בחזרה, הוא פובּליציסט באחד מעיתוני התקופה, רודף שמלות ואיש רֵעים. שגרת חייו מופרת יום אחד כאשר מאמר שלו נפסל והוא מחליט להתפטר ממשרתו בעיתון. בנו של אלכסנדר, יעקב, מתאר את חייהם של שני האחים, ומספר את סיפורה של התקופה, את תולדות הבורגנים שרצו להיות פועלים וגם שיכנעו את עצמם שהם כאלה. הוא עושה זאת בתיאורים ריאליסטיים וספרותיים, שהם, כביכול, פרי עטם של כל אחד מהגיבורים הראשיים בספר, תוך שהוא שוזר סגנונות ספרותיים שונים, אוצרות לשון ומכמני תרבות בהומור ובשנינה. זהו ספר ביכורים של דורי הרגיל, שעל פי העטיפה הוא בן 74, ולא נותר לקורא אלא לתהות איפה היה המחבר הזה עד עכשיו".

 

אכן צד יפה ברומן שלו הם הדיאלוגים השנונים. המבקר והסופר אריק גלסנר שמצא גם פגמים לא מעטים ברומן לדידו, ציין אותם לטובה בעבר ברשימת ביקורת שלו במוסף הספרות של "מעריב" ב-2010. "בהחלט פזורים כאן קטעים המעידים על כִּשְׁרון ספרותי חי. מתבלט במיוחד ברומן התיאור מלא החיוניות של יום ההולדת החמישים וחמישה של סאשה הנפרש כאן על פני חמישה עשר עמודים חריפים. ביום ההולדת הזה נושא מקס נאום סרקסטי לכבוד אחיו: 'מותר ביום ההולדת להשמיע מקצת שבחיו בפניו. לא יזיק. אני למשל לא יודע מה אנשים רוצים ממנו. אז הוא לא כליל השלמות, אז מה? וכי מישהו כאן מושלם? אז אין לו קסם אישי, אז מה? וכי מי אומר שלכל אחד ואחד חייב להיות קסם אישי? לזכותו ייאמר שהאיש צנוע, ובמידה רבה של צדק, אם כי לטעמי הוא עושה יותר מדי רעש מסביב לצניעותו.' וכן הלאה".

 

ומוסיף גלסנר: "רגע הבלחה של כתיבה ספרותית מעניינת הוא נאום נוסף ברומן, נאום שנושא סאשה השיכור ביום ההולדת שלו עצמו ובו הוא מדבר על הסיבות השונות לאי-ההבנות בין בני האדם, כשהוא מכוון למצב העניינים בינו לבין אשתו. 'כשכל אחד מהצדדים בא ממילייה אחר ברור שיכולה לצמוח אי-הבנה. אבל רבותי, יש אי-הבנות מפוברקות, כן, מ-פוב-ר-קות! ובעיקר, ואני לא מהסס להגיד זאת בגלוי, בעיקר בין בני-זוג. הצד האחד, או הצד השני, או שני הצדדים ביחד יוזמים את אי-ההבנה'. על נאום שנון זה מגיב מקס: 'זה היה נאום ממדרגה ראשונה, אחי הצעיר, אבל לרמה של שתיקה מוחלטת זה לא הגיע'"..

 

על העטיפה של "בעל החלומות" יש ציור של ראש סוס ואפרוח שצִייר דודורי בהיותו בן שלוש וחצי, והתמונה נמסרה על ידי סבתי וסבי, פרומה ומשה חורגל, והיא פורסמה ב"דבר לילדים", שבועון שהיה מסונף לעיתון "דבר" שאז היה שֵׁם דבר, וכבר בגיל הזה לפני למעלה משמונים שנה ניכר הכישרון האמנותי שלו ונפש האמן שבו. צד יפה מאוד ברומן בעיניי הוא חלומות הגדוּלה של אחד משלושת הגיבורים, מקס, שחי בשולי החיים, אבל מבקש להיות חלק מן הזמנים הגדולים והרגעים ותהליכים היסטוריים חברתיים הקשורים בדרך כלל לדמויות גדולות כוחניות ואלימות, כך הוא אוהב להמריא בדמיונות: למשל כיועץ של סטלין בפוליטביורו. סטלין מאזין לכל מה שיש לו להגיד; או מאפיונר מרכזי לצד אל קאפונה בשיקגו שעושה ככל העולה על רוחו וחי על הקצה.

 

דודורי הסתקרן רבות מכל מיני אנשים חזקים כאלה, כמובן לא הזדהה איתם, אבל הם הקסימו אותו בחוצפה שלהם ובתעוזה שלהם כלפי החיים, ואולי כי הוא עצמו מעולם לא היה כזה. לא היה דחפן ולא קידם באגרסיביות מעולם את מעשה האמנות שלו, על אף הקשרים שלו במילייה הספרות והתיאטרון, אף על פי שזוגתו שתחיה, ישראלה הרגיל, היא פסלת נודעת, על אף שהיה גם קצת שחקן בצעירותו ואביו משה חורגל היה שחקן נודע בשעתו, וגיסו הוא השחקן והבדרן הנודע גדי יגיל, אבי. הוא הכיר אנשי רדיו ואמנים רבים ואפילו עבד במשך שנים רבות כמנהל בכיר בחברת "אמקור" לצד המשורר המצוין והמתרגם הראוי המנוח אוֹרי ברנשטיין, אבל כל אלה לא הביאו אותו לקדם את מעשה האמנות שלו. ואם לחזור לאחד הסופרים האהובים עליו שמת בדְמִי ימיו יעקב שבתאי, הרי שסיפוריו הקצרים של שבתאי בספרו הנפלא "הדוד פרץ ממריא" דיברו מאוד אל לבו והם והרומנים של שבתאי מתכתבים לא אחת עם הרומן שכתב מבחינת הוויית המקום והזמן.

 

בסיפור "הדוד פרץ ממריא" עומד הדוד פרץ שהיה קומוניסט נוקשה ונכנע לשיגיונות האהבה על הגג ומביט מעלה בניסיון לצאת מכאן, בניסיון לברוח מההוויה הקרתנית שבה יש להכריע בין אידיאלוגיה נוקשה לבין אהבה אחת או אם לדייק שתי אהבות, עד שהוא נופל אפיים ארצה מן הגג. אני איני יכול לדמיין את דודורי קבור בתוך גומחה בבניין מתים כפי שראיתי בלוויה שלו, אלא דווקא כמי שעומד על קצה הגג וחולם עוד חלומות גדוּלה שספק אם יתממשו, כי כעת, איך נאמר, הדודורי ממריא…

 

עטיפת הספר בהוצאת כרמל

 

7 תגובות

  1. מסלול ההמראה המשפחתי הטיס את המלים הכי גבוה.אין כמו רגע המפגש בין רגש לשכל.חזק וברוך

    • יפה שלומוביץ

      רשימה יפה ומרגשת רני על הדוד הסופר והיוצר. דמות סקרנית ומסקרנת, ראויה בזכות עצמה לאכלס ספרים וסיפורים.
      הנימה האישית החמה והאוהבת שאינה נעדרת הסברים ונימוקים נוגעת מאוד.
      אגב, הבנתי סופסוף למה קפקא ניחן באוזניים כאלה..

  2. רוני היקר, שלמי תודה על התגובה. אני תמיד אוהב לקרוא את תגובותיך. הן יצירות קצרצרות בפני עצמן.

  3. חיים שטנגר

    לה"ו

    איזו רשימת הספד, חיה. חיה ובועטת, רני אהובי. איך הצלחת בכוחן של מלים להחיות ולהעלות את זכרו של דודך דורי, יימתקו לו רגבי עברו והחיבור השובבי-נערי הזה של דודורי, הביא בת שחוק על פניי לאורכה ולרוחבה של רשימת הספד נלבבת זו, שראוי ואקרא אותה בשם, שיח מעולם החי עם עולם המתים, עם דודורי שמעולם – מעולם לא מת וזיכרו שמור עמנו לעד.

    כה לחי ויישר כוחך.

  4. יפה שלומוביץ

    רשימה יפה ומרגשת רני על הדוד הסופר והיוצר. דמות סקרנית ומסקרנת, ראויה בזכות עצמה לאכלס ספרים וסיפורים.
    הנימה האישית החמה והאוהבת שאינה נעדרת הסברים ונימוקים נוגעת מאוד.
    אגב, הבנתי סופסוף למה קפקא ניחן באוזניים כאלה..

    • יפה היקרה, שלמי תודה. ריגשת אותי בתגובתך והצחקת אותי באשר לקפקא. חודש טוב ממני – רני

השאר תגובה ל רן יגיל ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לרן יגיל