בננות - בלוגים / / ספר השירים של ליזט ממן פוגל "חומר נפש" רואה אור בהוצאת "עמדה"
רן יגיל

ספר השירים של ליזט ממן פוגל "חומר נפש" רואה אור בהוצאת "עמדה"

"חומר נפש", ספר הביכורים של ליזט ממן פוגל, מרגש. בפשטות ובישירוּת אישית מצליחה המשוררת ליצור מרחב אינטימי עם הקורא, תוך חשיפת הדמויות הקרובות והחשובות בחייה בדגש על ספרות פמינינית-פמיניסטית בעלת יסוד מזרחי סובּטילי, כשבמרכז לא אחת טראומת הפרידה. ככלל, היחס לגברים בשירים מורכב ומעניין מאין כמותו.

 

יש משהו מאוד פיזי ואותנטי בשירים הללו, גם כאשר הם מדברים על אספקטים רוחניים. הצד האתני בדיאלוג שבינו לבינה נחשף כאן באומץ, אך גם ברגישות ובעדינות אינקץ. נראה כי מדובר באִשה אמיצה שלא מוותרת לחיים האותנטיים המתפרצים ממנה מחד גיסא, אך גם לא מוכנה לוותר על המסגרות החברתיות שנבנו במשך מאות בשנים מאידך גיסא, ובמורכבות הזאת טמון יופיו של הספר הזה. על גב העטיפה תחת תמונתה כותבת ליזט: "ברוך שעשיתי כרצוני" כפרפראזה על "ברכות השחר", שם נאמר כי על האישה לומר "ברוך שעשני כרצונו", להבדיל מהברכה הלא-שוויונית שאומר הגבר: "ברוך שלא עשני אִשה".

 

כשם ששמרה ליזט על שמה המקורי כשכולם עִברתוּ אותו, כך היא שומרת על הבית וגם מביעה תשוקה מתפרצת, ולא מתביישת כלל בצירופים עממיים הנשתלים לתוך השירה הגבוהה באופן טבעי וזורם. וכל זה בלא מחאה זועמת ומתוסכלת, אלא מתוך שלמוּת אישית של הנה זאת אני. עם זאת, פה ושם צצה מחאה, אך לצידה מוטיב הלביאה השומרת על גוריה ועל שטח מחייתה.

 

ועוד דבר-מה. הספר הזה לא מתבייש להיות ספר שירה שישפר את חייך. משוררי האגו המודרניסטים לעגו לשירה כאלמנט תרפויטי. הם תמיד הדגישו את השירה כשהיא לעצמה. עם זאת, יש הרבה מהאליטיזם בגישה זו. אך אלו שבאו אחריהם, הפוסטמודרניסטים וכו', כבר לא הסתכלו על ביבליותרפיה כעל תחום נחות. ספר שירה אכן יכול להיות אלמנט מזכך ומרפא. הספר עצמו הוא הטיפול.

 

רן יגיל

 

 

 

חמישה שירים יפים-יפים מתוך "חומר נפש" של ליזט ממן פוגל:

 

 

היום

 

שׁוּם גֶּשֶׁם לֹא הִצְלִיחַ לִשְׁטֹף

מִמֶּנִּי אֶת הַזִּכָּרוֹן

שֶׁל הַשַּׁבָּת הָרִאשׁוֹנָה

שֶׁל הַחַג הָרִאשׁוֹן

בַּחֻפְשָׁה הָרִאשׁוֹנָה

כְּשֶׁלָּקַחְתָּ אֶת הַשְּׁנַיִם אֵלֶיךָ

בַּסִּדּוּר הַזֶּה

שֶׁהָפַךְ בִּי סִדְרֵי עוֹלָם.

 

 

בוא כפרה שלי

 

הִנֵּה הֵכַנְתִּי אֶת הַשַּׁבָּת

בּוֹא אַדְלִיק נֵרוֹת

וּתְחַבֵּק מֵאֲחוֹרַי

וְתוֹסִיף עוֹד אוֹר לִשְׁאַר יָמַי

וְהִנֵּה הֶחָלָה וְהַיַּיִן

וְהִנֵּה הַחֵשֶׁק גָּבַר

וְאַגִּיד לְךָ: "רֶגַע אֲבָל הַכֵּלִים…"

וְתַגִּיד: "וְהַשְּׁכִינָה?"

וְאַגִּיד: "בָּרוּר שֶׁהִיא הָרִאשׁוֹנָה…"

וְאָבוֹא אֵלֶיךָ

וְיִהְיֶה חֲגִיגִי,

כַּפָּרָה שֶׁלִּי.

 

 

כמוני

 

אִמָּא, תּוֹדָה.

אִם לֹא הָיִית מָה שֶׁאַתְּ,

לֹא הָיִיתִי אֲנִי.

 

אִמָּא, לְבִיאָה,

זְרוֹעוֹת הָיוּ לְךָ כִּתְמָנוּן.

הַכֹּל בָּךְ – לָנוּ וּלְמַעֲנֵנוּ,

לְמַעַן כָּל הַתִּשְׁעָה שֶׁלָּךְ,

הָיִינוּ לָךְ מַהוּת חַיַּיִךְ.

 

אִמָּא, תַּקְשִׁיבִי,

אַתְּ מַקְשִׁיבָה?

תִּסְתַּכְּלִי רֶגַע אֵלַי…

זוֹ אֲנִי,

אֲנִי שֶׁרָצִיתִי אוֹתָךְ

אַחֶרֶת,

אַחֶרֶת

כָּמוֹנִי.

 

 

קולי

 

אִישׁ לֹא יָדַע שֶׁמָּכַרְתִּי בְּרִאשׁוֹן

בַּקְבּוּקֵי שְׁתִיָּה רֵיקִים שֶׁל קְרִיסְטָל

שֶׁעָמְדוּ עַל שֻׁלְחַן הַשַּׁבָּת

וְזָכִיתִי לִדְמֵי נְסִיעָה

עַד לַבְּחִינָה

בָּאוּלָם שֶׁל "בֵּיתֵנוּ" בְּחֵיפָה.

 

וַאֲנִי

הִתְקַבַּלְתִּי לַלַּהֲקָה

מוּל כָּל אֵלֶּה שֶׁהִגִּיעוּ לַצָּבָא

מְרֻפָּדִים עִם הַהוֹרִים.

 

בְּקוֹלִי עָבַרְתִּי,

בְּהֶעָזָתִי, חֻצְפָּתִי.

 

 

מאדם ליזט

 

פַּעַם שֶׁל גִּיל 17,

יָשַׁבְנוּ בְּצֵל הֶחָצֵר

בֵּינוֹת עוּגִיּוֹת זְ'לְזְ'לָאן

בְּטַעַם מָרוֹקוֹ,

בְּחֵיק אֵדֵי נַעְנַע בַּתֶּה,

וְשָׁאַלְתִּי אוֹתְךָ –

"אַבָּא, תַּגִּיד,

הַיּוֹם הָיִיתָ קוֹרֵא לִי יָעֵל?"

 

"יָעֵל?" עִקַּמְתָּ אֶת הַפֶּה,

"אִם כְּבָר הָיִיתִי קוֹרֵא לְךָ ז'וֹאֵל

אֲבָל אַתְּ לִיזֵט זָ'אפָה לוּאִיז,

רַק תִּבְחֲרִי."

 

בַּפַּעַם הַהִיא

הַכֹּל סָגַרְתָּ בִּי.

תּוֹדָה, אַבָּא שֶׁלִּי.

 

 

ליזט ממן פוגל אִמא של רעות ויועד, משוררת, מטפלת, מנחה ומעצימה גם את  האחרים. מהגיל שבו ידעה לכתוב ולאורך כל הדרך, נבעו בה מילים בכתיבה שאורגת לידה מחדש ומאפשרת מקום לעיבוד הכאב עד לריפויו. כמו בחייה האישיים עליהם היא מביטה נכוחה, כך מביאה עצמה גם בעבודתה כמטפלת.

 

 

חומר נפש, ליזט ממן פוגל, עורכת: טל איפרגן, הצילום על הכריכה: נתן יעקובוביץ, ניקוד והגהה: ציפי הראל, עמדה 2021, 120 עמ', 64 שקלים 

 

 

צילום כריכה: נתן יעקובוביץ

.

 

 

 

.

2 תגובות

  1. כתיבה יפה ומרגשת. נהניתי והתרגשתי

  2. שלמי תודה, יהודה. אמסור לליזט. רני

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לרן יגיל