רן יגיל סופר ועורך
"שחקן עברי בלא קהל" רומן-יומן רשת
1.7.1972
חתני נסע לפרופסור אורתופד. הפרופסור ציווה עליו לשכב שלושה ימים. אם השכיבה לא תועיל, הוא, חתני, יצטרך להיכנס לבית חולים "תל השומר". חתני סובל מכאבים. מחלתו מדאיגה אותי מאוד. אך הבה נקווה, שהכול יבוא על מקומו בשלום. שיחקנו עם הנכד וזו נחת גדולה. הוא נהדר. גם בתי הייתה במצב רוח נהדר. בשעה אחת עשרה חזרנו הביתה. אימא נכנסה, ואני נשארתי בחוץ. טיילתי. ובטיילי צפו ועלו זיכרונות:
הפעם נזכרתי במאמרו של משה דיין: "זבּנג וגמרנו", וכל מחשבותיי היו נתונות לשר הביטחון, מר משה דיין, ולדבריו שהוא נוהג להשמיע מפעם לפעם.
בימי המחלוקת הסוערת והמסערת בין מפא"י וקבוצת רפ"י – אנשי רפ"י מצאו להם מקלט בעיתון "הארץ" (אגב, עיתון רציני וחשוב בעיניי). גם משה דיין בהיותו אז מחוץ לממשלה שבראשה עמד לוי אשכול ז"ל, נוהג היה לכתוב מדי פעם לפעם באותו עיתון "הארץ".
הימים היו ימי תקריות תכופות בגבול סוריה, ומצווה הייתה אז להיתלות באילן זה על מנת לעקוץ ולרדת לחייו של לוי אשכול. בין המבקרים, כמובן, היה גם משה דיין. והוא כתב אז מאמר ב"הארץ" וכותרתו היא "זבּנג וגמרנו!"
קראתי את המאמר ושאלתי את עצמי: הא כיצד? איך עושים זאת? האם משה דיין מתכוון באמת להשמיד, להרוג ולאבּד את סוריה ואולי גם את מצרים ואת לבנון ואולי גם את עיראק? שאם לא כן, איך נותנים "זבּנג" וגומרים את המלאכה כל כך מהר?
בעל המאמר ההוא, מר משה דיין, עשה עליי רושם של אדם שאינו אחראי לדבריו או של אדם שאיננו מאמין בעצמו בדבריו, ואשר כתב מה שכתב רק לשם השפלת הממשלה שבראשה עמד אז לוי אשכול. מאמר כזה עשוי לשמש סחורה למכירה לבוחר התמים לקראת הבחירות לכנסת. הלוא גם שר העבודה, מר אלמוגי, כתב מאמר בימים ההם.
והנה הופיע שר ההיסטוריה, בכבודו ובעצמו, וסתר את דבריו של הכול יכול, מר משה דיין. כוונתי היא למלחמת ששת הימים. היכן תמצא עוד "זבּנג" כזה חזק, גדול ומהיר כ"זבּנג" שקיבלו הערבים מצה"ל, בגבול הצפון ובגבול הדרום ובגבול המזרח?
ובכן אפוא, נתאמתו דבריו של מר משה דיין שכתב במאמר המפורסם "זבנג וגמרנו"? ה"זבנג" התאמת, אבל היכן ה"וגמרנו"?! והאירוני שבדבר הוא שאותו בעל המאמר השמיע לאחרונה באוזני סימינאריסטים כי נגזר עלינו לחיות עם הערבים תוך לוחמה, וכל זה כמה שנים בלבד לאחר הניצחון הגדול שנחל צה"ל בששת הימים. ובכן, מה גדולה הסתירה שבדבריו.
דבריו האחרונים של מר משה דיין נכונים המה. בהם אין שמץ של הפרזה. בדברים אלה, כי נגזר עלינו לחיות עוד שנים ארוכות במצב של לוחמה עם שכנינו הערבים, טבועה האמת המרה, המציאות הטרגית שלנו. אבל היכן ה"וגמרנו 2" שלו?
על כגון דא אומרים: חכמים, היזהרו בדבריכם! אבל לצערי, פוליטיקאים אינם הולכים בדרכי חכמים. הם בחרו ובוחרים בדרך אחרת, דרך של "המטרה מקדשת את האמצעים".
שבוע טוב. הנה קישור לתחילת היומן:
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=14029&blogID=171
החלטתי לפרסמו בבודדת, יום ביומו. רני
כאילו נכתב היום.
וזה מאד עצוב.
חג שמח
גיורא, תודה לך על הקריאה. אכן, זה מדהים עד כמה יש דברים העומדים וקיימים בפוליטיקה שלנו ובחיים הציבוריים שלנו, שהם כמובן במדינה כשלנו גם החיים האישיים שלנו. זה חוזר על עצמו שוב ושוב עד זרא בווריאנטים שונים: מצב המלחמה שאין ממנו מוצא, הבטחות הפוליטיקאים, המליצות, השוקת השבורה, האכזבה, מקסם השווא. איך אבא שלי אומר, אנחנו עם בחירה, לא כל כך כי אנחנו מיוחדים, אנחנו פשוט מתים על הבחירות לכנסת. חג שמח, רני.
רני, מרתק!! המפגש בין בדיון ומציאות בין זיכרון לממשות, ספרות והיסטוריה לא כל כך רחוקה הולכת ונשכחת. וכמה טוב שביומנך אתה מאפשר להכיר מקרוב דמויות אנושיות ומולן זבנגיסטים. והלוואי והיו לנו עוד מנהיגים כמו לוי אשכול. אבל אספר לך סיפור המלמד דווקא זכות על משה דיין ממלחמת יום הכיפורים: הייתי חייל ביחידה שהייתה אמורה לתקוף בפורט פואד במצריים על פי תכנית שהגה אריאל שרון. בתדריך שקיבלנו היה די ברור שאנחנו נשלחים למשימת התאבדות ואף עודדו אותנו לשלוח מכתבים הבייתה – זה היה הזוי. דקות לפני תחילת המבצע נתקבלה פקודת ביטול והוטסנו לכבוש את הק"מ ה101 . לאחר המלחמה התבררו הדברים הבאים: משה דיין ביקש לראות את תכנית התקיפה והא לא היה שקט – הוא שאל לדעתו של עוזי יאירי שהיה מח"ט הצנחנים ונהרג בפיגוע במלון סבוי. עוזי יאירי אמר לדיין, שהתכנית של שרון מבריקה, אבל משמעותה שהורי וילדי החיילים המשתתפים לא יזכו לראות יותר, אלה את ילדיהם ואלה את הוריהם. דיין הורה מיד לבטל את התקיפה.
והעניין המהותי כאן באמת, לא רק איך נותנים זבנג, אלא איך ממשיכים משם
חג אורים שמח!
משה
רני ומשה יקרים, מרתק הפוסט, ומרתקת התגובה. מחכה מאד להמשך.
איריס, תודה לך על הקריאה ועל התגובה. חג אורים שמח. רני.
משה, תגובה מרתקת וסיפור מאלף. כן, שרון כנראה כאיש צבא היה הרפתקן מוסכן ומהמר גדול בהרבה ממשה דיין. טוב שהוא היה שם כדי לעצור את זה. יופי של תגובה. תודה לך, נתרמתי. חג שמח. רני
רני, ואולי יותר מאשר ממשה דיין אני וחברי חבים את חיי במקרה זה לעוזי יאירי שככל הנראה היה אדם משכמו ומעלה, חג שמח!
נפלא! לסבך יש גם יש קהל. אני ממש מרותק לָהתחיוּת הזו של ימים עברו ולגלות שאין חדש תחת השמש.
אכן, עדיף ראש ממשלה "מגמגם" מאשר שר בטחון של זבנג וגמרנו.
ובכלל מלחמת ששת הימים היתה "זבנג והתחלנו".
שחר-ריו מבריק כהרגלו. "זבנג והתחלנו" זה חזק מאוד. אם זה לא היה כל כך מציאותי ונכון, הייתי ממשיך לצחוק כאן מול הצג. חג שמח, משורר ואיש יקר. רני.
רני, מרתק לצלול אל ההיסטוריה העכורה ולשאול את כל השאלות המתבקשות. תבורך. עולם כמנהגו נוהג וסדנא דארעא, חד הוא. הנה, אובמה, שולח עוד ועוד חיילים לאפגניסטן. ולעירק. כואב הלב גם עליהם.
לפני שנים, בשנות השבעים, הייתי במסגרת שליחות בדרא"פ. נערך ערב לכבוד משה דיין שהיה אורח הכבוד ונשא דברים. מיד כשסיים את נאומו, הוא אץ אלינו, חבורת ישראלים שהייתה בקהל, ושאל בקולו האיכרי:"תגידו, אתם ישראלים ומדברים דוגרי, אתם תגידו את האמת: איך הייתי?!".
אתה מבין, בשיא תהילתו, עניין אותו מה חושבת על דבריו חבורת ישראלים אקראית (לגביו) בקוקטייל.
מה זה אומר, יחליט כל אחד לעצמו, אבל אנחנו טרם התאוששנו מן התדהמה.
תלמה, סיפור מרתק על משה דיין בפרט ועל האדם באשר הוא בכלל. תודה לך וחג שמח. רני.