ספר השירים החדש של ציפי הראל "קווים ונקודות" רואה אור בהוצאת "עמדה"

על הספר "קווים ונקודות" מאת ציפי הראל / הוצאת עמדה, ספטמבר 2021

 

מינימליזם של אהבה. איך תכתבי שירים על הנושא הזה שהספרות לא הפסיקה לעסוק בו מעולם ולא תפסיק לעסוק בו לעולם? בקול לירי, חד ומדויק, במחזור לכיד ומקורי, מצליחה המשוררת ציפי הראל בספרה "קווים ונקודות" לעשות זאת. הקו הוא זכרי, הנקודה היא נקבית, ובין שתי נקודות יכולים לעבור הרבה קווים, וקווים רבים נחתכים בהרבה נקודות. אלה החיים שלנו, נשים וגברים.

באיזו עדינות ארוטית נפלאה כותבת הראל את מחזור האהבה הזה המחולק לשלושה: "כמעט…", "דז'ה וו" (כבר נראה), "מעולם לא…". מתוך השירים האלה עולה כל הזמן התחושה כי האהבה היא דבר יקר ערך וחמקמק, רגע אחד היא שם ואחר כך כבר לא, ושוב גחה לה ממקום איניודע: במציאות, בזיכרון. כמו ברומן האהבה הגדול של לואי אראגון "אורליין", שבו עיקר היופי הוא בתיאור פיוטי עדין של האהבה הנידפת, הטרגית הלא-אפשרית – הסיפור המיתי הגדול של הספרות הצרפתית. לא לחינם אפוא כותרות השערים בספר זה הן בצרפתית, ושמות השירים מצויים דווקא בתחתית העמוד ולא בראשו: קודם תחווה את השיר הארוטי ואז תסכמו בשורה תחתונה אם בכלל תוכל – כמה מקורי, אישי וחגיגי.

                                                                                                                        רן יגיל

וּבְלַיְלָה אַחֵר סוֹעֵר בִּמְיֻחָד

נִפְרְצוּ בְּבַת אַחַת כָּל הַשָּׁמַיִם

אֲבָל מִי בִּכְלָל חָשַׁב

עַל אֱלֹהִים, כְּשֶׁמִּכָּל הַכִּוּוּנִים נִתַּךְ עָלֵינוּ

גֶּשֶׁם שֶׁל נְקֻדּוֹת וְקַוִּים

כָּל כָּךְ רָצִיתִי לִתְפֹּס אֶת כֻּלּוֹ

אַךְ כָּל שֶׁהִצְלַחְתִּי בְּכַפּוֹת יָדַי הַקְּטַנּוֹת

זֶה לְהַחְזִיק

רַק קַו אֶחָד וְכַמָּה נְקֻדּוֹת

 

[חיבורים]

 

ציפי הראל, ילידת 59, רמת גן.

למדה פילוסופיה ופסיכולוגיה לתואר ראשון וסוציולוגיה לתואר שני; שוחרת אסתטיקה, הרמוניה וחיבור של חומר וצורה; עוסקת בכתיבה, עריכה ועיצוב גרפי.

ספריה הקודמים: איך זה שהמים שקטים (פיוטית, 2017) יללות ונביחות (פיוטית, 2019).

 

הנה עוד שלושה שירים קסומים מתוך הספר:

 

לַיְלָה חוֹלֵף וְעוֹד

בֹּקֶר עוֹלֶה

וַאֲנִי לֹא יְכוֹלָה לַחְזֹר לְאָחוֹר

וְלֹא לְהִתְקַדֵּם

 

הָיוּ זְמַנִּים שֶׁחָיִיתִי בִּתְנוּעָה

הָיִיתִי עוֹבֶרֶת כְּפֶרַח בַּר

בִּשְׂדוֹת מַגְנֵט לְבָנִים

הָיוּ יָמִים שֶׁגָּדַלְתִּי הָיוּ גַּם שֶׁקָּטַנְתִּי

אַךְ הִצְלַחְתִּי לַעֲבֹר דֶּרֶךְ פְּתָחִים

שֶׁיָּדְעוּ לְשַׁנּוֹת צוּרָתָם, לִמְצֹא דַּרְכֵי מִלּוּט

מִכָּל מָה שֶׁיָּדִי לֹא מַגַּעַת

שֶׁדַּעְתִּי אֵינָהּ תּוֹפֶסֶת

מִכָּל מַבָּט מְמֻלְכָּד

וְאַהֲבָה עֲתִיקַת יוֹמִין, בַּת אֶלֶף!

 

| לכודה

 

 

 

מִתְבּוֹנֶנֶת בְּיָדֶיךָ

מְנַסָּה לְדַמְיֵן

אֵיךְ נִרְאֶה צִדָּן הַשֵּׁנִי

לְאָן מוֹבִיל אֶצְלְךָ קַו הַלֵּב

לְאָן קַו הַחַיִּים

וְאִם לְרֶגַע נַחְזִיק יָדַיִם

הַאִם אֶפְשָׁר

שֶׁיִּתְחַבְּרוּ הַקַּוִּים

וְאִם נַרְפֶּה

 

הַאִם יַרְפֶּה גַּם הַלֵּב?

 

| קווים

 

 

 

כָּל כֻּלִּי נִכְנֶסֶת בְּתוֹךְ

כַּף יָד אַחַת שֶׁלְּךָ

פִּצְפֹּנֶת, אַתָּה קוֹרֵא לִי

נְקֻדֹּנֶת שֶׁלִּי

וּמַנִּיחַ אוֹתִי בַּכִּיס הַפְּנִימִי שֶׁל הַמְּעִיל

בַּצַּד שֶׁקָּרוֹב לַלֵּב

 

| ונקודות