עמדת שיר 9
שתיקה / אביחי קמחי
הַגֶּשֶׁם אֵינוֹ מַרְפֶּה
אֲנִי מַבִּיט מֵחַלּוֹן הַמִּטְבָּח
יָדַי בְּכִיסַי
כָּךְ הָיָה עוֹמֵד אָבִי וּמַבִּיט דַּקּוֹת אֲרֻכּוֹת
עַל מָה חָשַׁב
בְּעוֹד אֲנִי הֵרַמְתִּי אֶת
כַּפּוֹת יָדַי הַקְּטַנּוֹת
מֵעַל כִּפַּת הָרֶשֶׁת הַבּוֹעֶרֶת
שֶׁל תַּנּוּר הַנֵּפְט
מתוך: "קטמון הישנה" (עמדה, 2016)
בתצלום: הווילה של מורכוס ברחוב רחל אמנו בקטמון הישנה
שיר יפה ומינימלסטי מעט המכיל מרובה .תמונת אב ובן המעוררת נוסטלגיה אצל הקורא
תודה לחנה היקרה על התגובה. רן
אוהבת את שיריו של אביחי. פשטות יפה, לא מתלהמת, חודרת בעדינות ללב הקוראת ומעירה תחושות רגשות ומחשבות. תודה, רן ואביחי.
ארלט, משוררת ויוצרת יקרה, אכן כך. רני
מפגש מרגש שזור בחוט המחשבה
שלמי תודה לאירית על התגובה. רני