בננות - בלוגים / / הבדאי / חנוך ברטוב / ביקורת ועוד איך תהיה…
רן יגיל

הבדאי / חנוך ברטוב / ביקורת ועוד איך תהיה…

ביקורת ועוד איך תהיה…

 

מגבלות הפרוזאיקן בהקשרם הדורי

עיון ברומן "הבדאי" בפרט ובפרוזה של חנוך ברטוב בכלל

  

הבדאי, חנוך ברטוב, אחרית דבר: פרופ' אבנר הולצמן, כרמל ירושלים, 284 עמ'   

 

רן יגיל

  

לפני שנים רבות כתבתי ביקורת מסויגת על הרומן של חנוך ברטוב "רגל אחת בחוץ" (עם עובד, 1994) על גלגוליו של נער מהיישוב בשם נחמן לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, עד בחירתו להתגייס לצבא הבריטי. הביקורת התפרסמה ב"מאזניִם", ביטאון אגודת הסופרים. הרומן היווה לימים חלק מהטטרלוגיה האוטוביוגרפית של הסופר. כיוון שהביקורת שלי דאז הייתה עוקצנית-משהו, פנה אליי העורך בֶּ"ש (המשורר והמתרגם משה בן-שאול) שאעדן אותה טיפה בטענה שברטוב מבוגר וחולה והוא עלול להיפגע. עידנתי ובכל זאת נשארתי מסויג באשר לפרוזה שלו. לימים בֶּ"ש נפטר וברטוב האריך ימים, ללמדך שלא תמיד כדאי להיענות לבקשות חוץ ספרותיות של עורכים.

 

כאז כן עתה, התזה שלי באשר לפרוזה של ברטוב, שניסיתי כקורא להגיע אליה מדי כמה שנים, לעתים בקריאה אחורה ולעתים כשהוציא ספר חדש, בעינה עומדת. מילת המפתח היא "רפּורטז'ה" (יצירה ספרותית שיש בה מהניחוח העיתונאי בן התקופה). כדי להמחיש אותה איעזר במושגי יסוד של הנרטולוג הנודע רוברט מקי (1941), המעביר שנים רבות את סמינר "סיפור" לכתיבה יוצרת ואף כתב ספר בשם הזה.

 

מה אומר מקי? ישנם שלושה מעגלי קונפליקט שבהם נע הפרוטגוניסט (הגיבור הספרותי). אחד הקונפליקט הפנימי, בנפשו ובלבו. זהו הקונפליקט האקזיסטנציאליסטי, הקיומי. השני הוא המעגל של הקונפליקט האישי, זה המתבטא בין אדם לזולתו, נגיד בן הזוג שלו או משפחתו, ואילו השלישי הוא הקונפליקט של המעגל החוץ-אישי, המכיל בדרך כלל את החברה שבָּהּ חי האדם, מדינה, עם, למשל. לטענת מקי, סופר גדול צריך להיות חזק ולשלוט ללא מצרים בשלושת המעגלים הקונצנטריים הללו.

 

ברטוב חזק ומקורי במעגל השלישי של הקונפליקט החוץ-אישי, החברתי-פוליטי-תרבותי; אך בשני המעגלים האחרים, הפנימיים יותר, הוא פעמים רבות חלש, והייתי מסתכן ואומר שבמעגל הפנימי האישי הוא לעתים אפילו סטריאוטיפי. לכאורה הוא כותב בגודש מילולי, בְּצֶפֶף וּבְשֶׁטֶף, ברוח דור הפלמ"ח, הוא עז-מבּע, אך הכוח שלו הוא בהיבט החברתי ותו לא. כך ברומן "הבדאי" וכך גם ברומנים אחרים מורכבים הרבה יותר כמו "באמצע הרומן" (עם עובד, 1984). הרומן הסוּפֶּר-מילולי שלו מעמיק בבעיות זהות שבין היהודי לישראלי מבלי להעמיק חפור אל בעיית האדם באשר הוא אדם, וגם המרחב האישי-משפחתי-חברי לוקה לעתים בהשטחת יתר. כלומר לפנינו לכל היותר רפורטז'ה המתחפשת לרומן בשל הסגנון המילולי המעובה.

 

ואכן ברטוב היה טוב בכתיבה ביוגרפית, ואין הבדל מהותי בין הספר הביוגרפי שכתב על הרמטכ"ל המקולל של מלחמת יום הכיפורים, דוד אלעזר, דמות טראגית לכל הדעות שקסמה לברטוב, "דָּדוֹ" בשני כרכים, ספר שהיה רב מכר גדול בשעתו, לבין גיבורי הרומנים שלו, שהם מעין דָּדוֹאִים קטנים, או כאלה שחולמים להיות דדו. כזה הוא למשל היינץ איזידור ברגרזון, הקרוי גם אנרי מונטרלאן, המכוּנה במקומות אחרים ובהוויה אחרת אבישלום חברוני, גיבור הרומן "הבדאי" המחליף זהויות.

 

ראשיתו של הסיפור הוא בתאונת דרכים בכביש המוביל לנמל התעופה הית'רו הסמוך ללונדון. אזרח גרמני, היינץ איזידור ברגרזון, נפגע בה ומאבד את הכרתו. מפני שבתאונה מעורבת מכונית דיפלומטית, נכנסים לתמונה הקונסוליה הגרמנית בלונדון ושירותי הבּיון הגרמניים. הטלוויזיה משדרת את תמונת האיש נטול ההכרה, ואיש בּיון צרפתי מזהה אותו כגבר צרפתי ממכריו, לוחם מחתרת לשעבר בשם אנרי מונטרלאן. בו בזמן הקונסול הגרמני מוצא גזיר עיתון עברי במכנסיו של הפצוע, והמסקנה המתבקשת היא שמדובר בסוכן ישראלי מוסווה. מתוך סבך של רגשי אשמה שמקורם במלחמת העולם השנייה הוא מודיע על כך בעילום שם לשגרירות ישראל בלונדון. כאן נכנס לתמונה אבנר בן-ברק, איש המוסד הישראלי, והוא זה שמפענח לנגד עינינו הקוראות את הפרשה הסבוכה של האיש בעל שלוש הזהויות. חשוב לציין כי העניין שיש לבן-ברק בפרשה אינו מודיעיני ביטחוני בהכרח אלא אישי. הוא מוצא קווי גורל משותפים בינו לבין הבדאי.

 

הקונפליקט של הזהות היהודית-ישראלית טרד מאוד את דור הפלמ"ח על כל נגזרותיו, לטוב ולמוטב; אבל דווקא בשולי הדור הזה, למשל, אצל הכנענים הצעירים שהתבגרו, הוא התבטא בפרוזה בצורה הרבה יותר מעניינת. קווי דמיון רבים אפשר למתוח בין "הבדאי" של ברטוב ל"מינוטאור" של בנימין תמוז. גם שם יש סוכן סמוי, גם שם יש פרשיית אהבים טוטאלית, גם שם יש היעלמות וסכסוך זהויות על רקע מה שברטוב עצמו סימן יפה ברומן הטוב ביותר שלו "באמצע הרומן" כ"ארץ הצלובים", הנה: "ישבתי וכתבתי… כל מה שקראתי וספגתי, יוּתַךְ, יחושל ויתהדק, יהיה לא רצף אפיזודות בעל אופי אנקדוטי, כי אם איזו מטפורת-פלדה על חמישים השנים האלה בארץ ישראל, ולא אוטוביוגרפיה לוקאלית על איש אחד וצלבו, כי אם על ארץ הצלובים, ליבת האנרגיה של הציביליזציה המערבית".

 

כל זה אכן קיים הן אצל ברטוב והן אצל תמוז, אבל אצל תמוז העלילה, הדמויות, המצבים, הנרטיב הנפרשׂ בחסכנות לירית חדה ולא מתוך פטפטת מעבָּה – כל אלה לכידים יותר, מוזרים יותר, אזוטריים יותר, ובקיצור – הרבה יותר מקוריים. ולכן "מינוטאור" הוא רומן על סוכן סמוי מופרע וחריג והרבה יותר מעניין מ"הבדאי" של ברטוב. כי מה לעשות, הפרוזה של ברטוב נקודת המוצא שלה היא תמיד קונפורמיסטית, בעוד שזו של תמוז היא תמיד נונקונפורמיסטית.

 

עם זאת, אין ספק כי ברטוב הוא סופר שעשה דרך מפוארת, גם אם נכשל פעמים רבות, וכי יש לו מקום כסופר בתוך המילייה הספרותי שלנו, אף על פי שאינו קרוב ללבי. וכדאי לציין לטובה את פרופ' אבנר הולצמן שצירף לספר זה שהופיע בעבר כבר בשתי הוצאות אחרות (עם עובד ספריה לעם, 1975 וספריַת מעריב, 1988) אחרית דבר שהיא פרק מתוך מונוגרפה שכתב בעבר על ברטוב ("מפתח הלב: אמנות הסיפור של חנוך ברטוב", מוסד ביאליק, 2015). הפרק של הולצמן מאיר עיניים ומנתח את הפרוזה של ברטוב לפניי ולִפנים בזיקה לרומן "הבדאי" ולמול רומנים אחרים.

 

ועם זאת, ביקורתי נותרת בעינה, למשל, בשל הציטוט של הולצמן באשר לרומן אחר של ברטוב "זה אישל מדבר" (ספריַת מעריב, 1990). הנה: "ניתן לתאר את הרומן גם כסאטירה פוליטית שאינה רחוקה הרבה מהמציאות הישראלית והכללית, משום שחלק גדול מדבריו של אישל מוקדש לתיאור רשת התככים הרוחשת בתוך קרביה של מפלגה גדולה דמוית מפלגת העבודה, והוא עצמו נמנה עם ראשי הבוחשים בה". יוצא אפוא שברטוב חזק במעגל השלישי של מקי, הקונפליקט החוץ-אישי, והשניים האחרים, אפּעס, חסרים-משהו.

 

הביקורת ראתה אור בדפוס בביטאון לספרות "עמדה" מס' 46, חורף 2021, עורכים: עמוס אדלהייט, אריק אלף, חן יסודות ורן יגיל

 

עטיפת הספר בהוצאת כרמל.
הצילום שעל העטיפה: Nathan Dumlao, Unsplash
עיצוב העטיפה: ינאי סגל

 

 

5 תגובות

  1. רני יגיל, מעורכי עמדה, הוא בעל עמדה. מאמר טוב. ברטוב היה בחלק מספריו סופר טוב ובחלקם פחות, אבל הפלמחניקיות הזו, הו הו.

  2. ירון היקר, שלמי תודה. ניכר מתגובתך עד כמה אתה מבין בספרות. אתה תמיד היית אינסיידר אמיתי. חיבוק וחג שמח. רני

  3. חה חה רני. אולי כלקטור אני אינסיידר, אבל בעניינים אחרים אני לגמרי אאוטסיידר וטוב שכך…

  4. רני תודה רבה, האבחנות שלך מרתקות כתמיד ומעוררות מחשבה. הניתוח של מקי אכן נותן זווית מעניינת על הוויכוח עתיק היומין איפה מסתיימת הפרוזה העתונאית ומתחילה הספרות.

  5. עפרה היקרה, שלמי תודה. נגעת ממש בנקודה כהרגלך. חיבוק ממני וחג אביב שמח. רני

השאר תגובה ל עפרה ישועה ליית ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לרן יגיל