בננות - בלוגים / רן יגיל / על "צומת" – ספר סיפורים של אמנון צורף
רן יגיל
  • רן יגיל

    סופר ועורך, יליד תל אביב, 1968. ספריו: מות סנדלרים (תל אביב : "עקד", תשמ"ח 1987) <שירים> מחשבה אחת קדימה (רמת גן : ליריק ספרים, 1988) ארז כמעט-יפה : וסיפורים אחרים (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ו 1996) ז'אק (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1998) <נובלה ביוגרפית על הזמר הבלגי ז'אק ברל> סוף הקומדיה : תריסר סיפורים (תל-אביב : "ביתן", תשס"א 2001) נקישות ורמזי אור : מדינת ישראל נגד נח שטרן : רומן (תל-אביב : "עמדה/ביתן", תשס"ג 2003) <רומן סמי ביוגרפי על חייו של המשורר המקולל נח שטרן>  הרביניסט האחרון רומן (בני-ברק : הקיבוץ המאוחד, 2006) אני ואפסי רומן  (ירושלים: עמדה/כרמל, 2008) עריכה: הצעיף האדום / יעקב שטיינברג ; בחר את הסיפורים והקדים מבוא: רן יגיל (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1997) בואי כלה : סיפורי חתונה (ירושלים : "כרמל", תשס"א 2001) <בשיתוף ירון אביטוב> טעם החיים : אנתולוגיה של סיפורי אוכל (ירושלים : "כרמל", תשס"ב 2002) <בשיתוף ירון אביטוב> הקשב ! : אנתולוגיה של סיפורי צבא (תל-אביב : "כרמל-משרד הביטחון - ההוצאה לאור", תשס"ה 2005) <בשיתוף ירון אביטוב רן יגיל הוא עורך כתב העת "עמדה" - ביטאון לספרות: שירים, סיפורים, מסות, רשימות  

על "צומת" – ספר סיפורים של אמנון צורף

ספרו של אמנון צורף "צומת" המכיל עשרות סיפורים קצרים וכמה שירים הוא ספר ביכורים מפתיע, ערוך היטב ומדויק מבחינת המבע. הסיפורים מתרחשים בזירות קיום שונות. מובן שיש דומיננטה לקיבוץ כי צורף הוא קיבוצניק. אבל זה כבר קיבוץ אחר מזה של עמוס עוז הצעיר, הפרוורטי והמיוסר של "ארצות התן" או "מקום אחר". כלומר, הקיבוץ הוא אותו קיבוץ על כל בעיותיו: גירושין, חריגים בחברה קולקטיבית, שוויון בתוך עולם של אי שוויון, דור ישן למול דור חדש, אלא מאי, הזווית כאן היא יותר קיומית כלכלית. הייתי אומר אפילו הַפְרָטָתִית, אם יורשה לי, כי היא מתחשבת בצד הכלכלי וברצון הבסיסי של כל פרט לרווח אישי. אולי זה בא לצורף מהיותו במהותו כלכלן קודם להיותו סופר, דוגמה טובה היא הסיפור "הרעש". אבל כאמור יש כאן זירות התרחשות רבות ולא רק הקיבוץ נוכח כאן. גם מזרח אירופה, יוגוסלביה הקרועה למשל, גם ארצות הברית, גם לבנון, גם דנמרק, גם צה"ל עצמו כמקום התרחשות.

 

עם כל זה שיש כאן זירות התרחשות רבות יש לכל הסיפורים כמה דברים מן המשותף. כל גיבורי החיים הללו, שאנחנו בדרך כלל מלווים אותם במקטע שיאי קצר, הם בראש ובראשונה אנשים העומדים בצומת דרכים: כזה הוא אבשלום, אביו של המספר הקורע את עצמו כאיש צעיר ממשפחתו ונוסע הביתה לארץ ישראל הרבה לפני קום המדינה כציוני בסיפור "הדרך הביתה". הוא חוזר לביתו רק כדי לעוזבו כי ביתו האמיתי הוא ביתו התודעתי בארץ ישראל. הוא כבר החליט. כזה הוא הילד הערבי הנוצרי טָאלֵבּ בלבנון, שאנחנו מלווים ביום האחרון לחייו, שבוחר בחיים ובעבודה ובשפיות האנושית, אבל המציאוּת חושבת אחרת בסיפור "גמל שחור". ככלל, איזה סמל ספרותי יפה הוא גמל שחור במקום עורב שחור המסמל את המוות במזרח התיכון האלים שלנו. כזאת היא סוזנה בת ממלכת דנמרק, שמחליטה לחשוף דווקא בכינוס אֵבֶל משפחתי את הסוד האפל והמורכב על סבה מימי מלחמת העולם השנייה, סוד שלטענתה גזר את גורל המשפחה בסיפור "ההספד". כזהו מזכיר הקיבוץ אהרון שרון המכונה אהרוניק בסיפור "מתנה", איש רב פעלים ורב זכויות שחי חיים פשוטים וכעת צריך להיפטר מאופניים עשויים מזהב שנשלחו לו על ידי לא אחר מאשר מוֹבּוּטוּ סֶסֶה סֶקוֹ, נשיא זאיר, וכזה הוא הסופר שצריך לכתוב על גוֹרָאן פִינְצִי, יהודי ופטריוט קרוֹאטי, הוא בא לכתוב אמת אחת ומגלה אמת אחרת בסיפור הנושא את שם הספר כולו "צומת". תמיד-תמיד גיבוריו של קובץ זה עומדים בִּצמתים, ואנחנו כקוראים מלווים אותם, בדרך כלל בדרך הקרשֶׁנדו, אל רגע השיא בהוויה שלהם.

 

לצומת המרכזי קוֹדֵם תמיד סוד של הגיבור הראשי המצוי בנפשו, והמספר יגלה לנו אותו בהדרגה ויחשוף לנו אותו ברגש רב. לפעמים הסוד החבוי הוא מאוד מקורי ומפתיע ולפעמים פחות, אבל תמיד הוא נסתר וכתוב היטב. כך למשל תוהה הקורא איזה קסם של נשמה אנושית יש לקיר אבנים מלובנות צהובות שחורות בסיפור הקרוי "המקלט". תמיד-תמיד, בכל הסיפורים, זורק אותנו צורף לזירת התרחשות ומשלים פערים באופן חסכני ומידתי מבחינה לשונית. חושף טפחיים ומכסה טפח, מעורר סקרנות ומתח. לא מגלה לנו מייד את כל האינפורמציה, לא מתייפייף ומתפייט ולא מאכיל אותנו את ההוויה בכפית. כאמור בכל הסיפורים לצד היסוד המטריאליסטי החזק, הפיזי, החומרי, אפילו הייתי אומר הכספי-קיומי קיים יסוד עמוק, עקרוני – מסד של ערכים שהדמות הראשית בוחרת בו על אף הכָּאוֹס האנושי. העולם אומנם חי וקיים על רווח והפסד, אין מה לעשות, אבל זה לא אומר שאפשר להקל ראש בהון הסמלי, בזה שתוכל לומר לעצמך, אני קם בבוקר, מתבונן במראָה ורואה אדם שלם ומשלים, הנה אני: מענטש. כאן גלום מבחינתי העונג בסיפורים ההומניסטיים הללו. יש בהם חיפוש אחר האדם הטוב.

 

רן יגיל

"צומת", אמנון צורף, עריכה: דבורה חיץ, עיצוב עטיפה: ענת רווה, הוצאת "עמדה"

 

עיצוב העטיפה: ענת רווה עריכת הספר: דבורה חיץ

עיצוב העטיפה: ענת רווה
עריכת הספר: דבורה חיץ

 

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לרן יגיל