רן יגיל סופר ועורך
שלחו אותי מטעם "מעריב, סגנון" לכתוב על תצוגת אופנה. הנה התוצאה
בהתחלה לא נתנו לי להיכנס. "אתה לא נראה שייך לכאן", אמר השומר בכניסה. עם תיק הבד הירוק של הסופֶּר, הכפכפים של ההומלס, הגרביים שׁוֹנֵי הצבע, הזָקָן של החוזר בתשובה, הטי-שירט של החמש במאה, כובע הסַל מהשוק, אמרתי לו: "אני באמת לא שייך לכאן, אבל 'מעריב' שלח אותי לסקר את התצוגה". איך ששמעו זאת, פתחו בפניי את השערים משל הייתי קרל לאגרפלד.
התחלתי רע, אבל התנחמתי בכך ששחר אטואן, כתב האופנה של "הארץ, גלריה", סיפר לי פעם שגם אליו השומרים מתייחסים כמו אל מנקה מדרגות שגנבו לו את האופניים עם המטאטא והדלי.
נכנסתי. איזה מקום מפואר. לקחתי לי כוס דיאט קולה והתיישבתי כנטע זר, עציץ ענק באמצע ההמולה. סהדי במרומים, כולם כל כך יפים ואני עם המאה עשרים וחמישה ק"ג שלי נראה כמו שְׁרֶק לפני ששתה את שיקוי היופי.
פתאום ראיתי את קובי אריאלי, עיתונאי ירא-שמיים, עם הכיפה. או, ניצלתי!
"מה עושה פה יהודי?", שאלתי והצבעתי עליו.
"מה עושה פה יהודי?", ענה לי בשאלה כיהודי והצביע עליי. אוֹי וַי, הבנו שנפלנו שנינו בפח. אבל זה כלום לעומת הנפילה של בן דור ימיני, פובליציסט ועורך, שעוד תבוא.
"אתה יכול לקום לרגע?". ממשיך אריאלי בסדרת השאלות.
"למה?", שאלתי.
"אני רוצה להתחבא מאחוריך. אתה שמן גדול ואני שמן קטן".
"עזוב", אני אומר.
"אז אני מוריד את הכיפה, רק לתצוגה".
"שלא תעז", אני מתרה בו, "בשום אופן, אותך לרב קנייבסקי".
בדיוק הגיע בן דרור ימיני. הוא ניגש זורח כי שתי דוגמניות של "רנואר" כבר דיברו איתו ואפילו שרַי גבעתי הפרזנטורית, "כולם שואלים אותי מה עושה פה יהודי", הוא אומר.
"ברוך הבא למועדון", אמרתי.
זה באמת אירוע מושקע של "רנואר". מסביב יש מסכים ענקיים ומוקרן עליהם משהו לא ברור. אני מבקש מאריאלי פירוש רש"י: "זה אצות ים שנופלות לתוך האוקיינוס", הוא אומר בבטחה, "זה אמור להרגיע".
"באמת", אומר בן דרור, "לא ידעתי. חשבתי שזאת תצוגת חורף של 'רנואר', אצות ים זה קיץ, לא?".
בדיוק רותי רוסו, עיתונאית ובחורה שאוהבת לאכול, באה. היא ניגשת ואומרת: "זה יפה הווידיאו ארט שהם עשו של פתיתי שלג".
המשיח בדמות ענבל פרגר, עורכת "סגנון אופנה" – הגיע. אנחנו נכנסים לאולם, מתברר שמנהלי "רנואר" והיחצנים שמרו לקלולסים מקום של כבוד בשורה הראשונה. בן דרור מתקרב לבמה, נתקל במשהו ונופל לתוכו. הוא משפריץ עליי ועל קובי, וכולם פורצים בצחוק. הרי זו תצוגת חורף של "רנואר", אז הבמאי סידר גשם מלאכותי שיטפטף לו מלמעלה לתוך שתי בריכות ובן דרור פספס אחת.
על התצוגה אין לי הרבה מה לומר. די מצא חן בעיניי. חשוף למטה, מכוסה למעלה, הרבה חום, שחור ואפור. הלוּק של הגברים היה יותר יפה מזה של הנשים. בסוף התצוגה קבעתי עם קובי להיפגש בתצוגה של "פוקס", הבטחתי לו שבּר רפאלי תהיה ולאו דיקפריו ממילא כבר לא בשטח. חוץ מזה בסך הכול עשינו חיים, אבל הוא אמר שאם מנחם בן לא יגיע הוא לא בא. בכל זאת, צריך כאן דעת מומחה שיודע לצטט את מאיר ויזלטיר.
פורסם ב"סגנון אופנה" ב-16 בספטמבר, 2009. רני
🙂
תגובה קצרה, אך ממצה. שנה טובה וגמר חתימה טובה. רני
היי רני
הפתעה, גם תצוגת אופנה יש בה ספרות
רק הסופרים רואים את חוטי ההשראה
\להתראות טובה
טובה, תודה לך. שנה טובה וגמר חתימה טובה. אולי את צודקת. לעתים כשאתה עומד מחוץ לדברים, אתה מתבונן ובאה ההשראה. ספרות יש בעצם כמעט בכל מקום אליו נפנה. שנת יצירה ובריאות מעולה. רני.
מצחיק איך אתה יודע לכתוב את עצמך בכל סיטואציה וכיף לקרוא 🙂
שנה טובח לך רני
חחח…
גדול! אם שלחו את ר.יגיל לסקר תצוגה של רנואר, שישלחו מיד את ב.רפאלי לפתוח בלוג בבננות. ואם אפשר גם את דיקפריו – נהדר! שינתח בבלוגו את סרטי דוד אבידן והלית ישורון…ולפתוח בלוג לחיננית הסגנונית גם. יהיה רייטינג!
אבל אם יש נפילה לבריכה, רצוי שרפאלי תהא זו שתיפול לבריכה! גם דיקפריו יתקבל שם בברכה. (אבל לא חיננית. גם ככה זה לא חינני).
(ומה זה "שלחו אותי מטעם"? ממתי שולחים עורך "עמדה" "מטעם"?)
🙂
שחר-מריו היקר, צחוק-צחוק, בתצוגה הבאה של "לואי ויטון" אני לא הולך בלעדיך ושנינו הולכים רק על הוט קוטור. עזוב את חיננית, אתה חייב להכיר את מארק ג'ייקובס, או מארקס אנד ספנסר – תבחר. באמת מה זה "מטעם", מה אני המשורר יצחק לאור? משורר ואיש יקר שכמותך, שנה טובה לך וגמר חתימה טובה לך שוב ושוב ושוב. רני.
ההומור הוא נשק חשוב השתמשת בו יפה בכתיבתך ,ועיקר גדולתך הוא בהומור העצמי. אהבתי את ההתבוננות שלך. בלי הומור ודאי לא היית יכול לצלוח את הערב הזה.
כך אני שורדת סיטואציות בלתי נסבלות לפעמים -מעמדת המשתתף אני עוברת לעמדת המתבונן ורואה עולם על העוקם.
הומור זו מתנה משמים ,רני
חנה, ההומור שלנו הוא המגן הרך שלנו. מה היינו עושים בלעדיו. שנה טובה שוב וגמר חתימה טובה. רני.
מה בכל זאת עושה רבה יהודי בתצוגת אופנה?
מנסיוני, תצוגות אופנה אירוע שיכול להיות מופע אסטטתי אולי לא של חברות, להן אולי מגיע לא יותר מפיליטון, ועט ( המקלדת? ) המחודדת שלך מיטיבה להעביר.
דן תודה רבה לך על המחמאה. כן, למערכת "סגנון" מגיעות תמונות מדי פעם של תצוגות מעצבים, ממילאנו, מפריז. אין ספק שזה קונצרט אחר. אפילו הדיוט כמוני יכול לראות שאדם כמו איב סאן לורן היה אמן גדול. שנה טובה וחתימה טובה, ומאוד אהבתי את הפוסט על מריה קאלאס, רק שעוד לא הספקתי להגיב בצוק העתים. אעשה זאת. רני.
היי רני, מן המחשב בעבודה (שלי מושבת כפי שכבר ציינתי בתגובה אחרת, עקב מתקפת חייזרים) שלוחה לך ברכת שנה טובה, אושר ו…עושר (השקעות נבונות בעסקינו הפורחים!!). מסור את איחוליי גם לילדודס וכן לשותפנו היקר חן קלינמן.
ומכיוון שאתה כבר ודאי מומחה גדול לאופנה, אולי תוכל להגיד לי מה ללבוש. שאדע סוף סוף 🙂 ואולי גם נרכוש את 'בנטון'.
תלמה המקסימה, שנה טובה וגמר חתימה טובה. מפריז הרחוקה צלצל המעצב הנודע אלבר אלבז ושאל אם את, חן ואני – שלושת השותפים המאיימים על השוק האירופי – נהיה מעוניינים כישראלים לקנות את בית האופנה "לנוון" לכבוד השנה החדשה. רני.
אני כבר מתרגלת איך לבטא את ה'לנוון' הזה. במבטא צרפתי.
וברור שנקנה, נכון? (ואז גם יהיה לי מה ללבוש).
הצחקת אותי, מצוין. נקנה את "לנוון", אבל את – הרשי לי להתחנף – יכולה ללבוש קז'ואל מבחינתי. של "קסטרו", של "רנואר", של "פוקס" – את תבחרי. איך אמר פעם מריו פראדה בריאיון: על אנשים יפים כל דבר שתשים ייראה יפה. רני.
צחוק עשה לך אלוהים, וכל הקורא ירון .
פשוט פוסט ניפלא , בשנה הבאה באומן, ועד אז הישמר, אל תתקרב לירושלים מחמת קנייבסקי. גמר חתימה טובה רני. 🙂
אורה, שנה טובה וגמר חתימה טובה. תודה לך על המחמאות. לירושלים לא תהיה לי בעיה להגיע, כי הרב קנייבסקי, רב ליטאי גדול בתורה, גר בבני ברק ברחוב הרשב"ם כמדומני. אביטל תתקן אותי אם טעיתי בשם הרחוב. אבל עם השארם האופנתי שלי, קובי אריאלי יסדר לי גם ויזה לבני ברק וחליפה של ארמאני פיקס כמו של הרב דרעי. רני.
אורה ניזר, קנייבסקי בירושלים???????
מה קרה לך?????????
אוי רני, אתה מצחיק אתה. לא ידעתי שאתה הולך לתצוגות אופנה. זה יותר ביזארי מכל מה ששמעתי לאחרונה. אתה וקובי אריאלי בתצוגת אופנה… גדול.
יעל, מצחיק, אה? שנה טובה וחתימה טובה. אינני יודע יודע מה יהא השלב הבא, יכול להיות שישלחו את קובי ואותי לאליפות הסקטייבורד הארצית בחיפה. אחרי הכול אנחנו אנשי אקסטרים קלאסיים. אני מאחל לך בשנה הזאת בריאות, אושר, פרנסה. ולנו אני מאחל שנזכה כבר לראות את הרומן החדש שלך בין שתי כריכות, מונח על הדוכנים בחנויות כדבעי. רני.
יעל, צריך להיות כמובן "סקייטבורד", אפילו את המילה אני מתקשה לכתוב. רני.
תודה רני היקר. שנה נהדרת שתהיה לך ולבני ביתך וילדיך המקסימים. שנת אקסטרים כהלכה.
רני יקר, כאן בפריז משיקים בשבוע הבא חמישה ליינים חדשים במקביל. זה פשוט לא ייאמן, השנה ממש ירדו מהשחור והאפור, גם לגברים. הכול ממש פורח, זוועת עולם! הם לחוצים בטירוף על מישהו שייסקר למעריב. אתה בעניין? רק בעיה אחת, שתדע מראש, משלמים רק ביורו ורק בשטרות של מאה ומאתיים
להתראות בקרוב בארץ, שלך, י.ר.
י"ר ולא ר"י היקר והאהוב. ביום שישי הקרוב אני מפרסם מעין מאמריאיון עם הסופר הנפלא שמעון בלס ב"תרבות מעריב". אני שומר לך גיליון לקריאה, אם לא יעלה לאתר "אן-אר-ג'י". שנה טובה וגמר חתימה טוב. רני.
לר"י היקר, אני מצפה בכליון עיניים לקרוא את הראיון שלך עם שמעון בלס, שלך, י"ר
וגם כמובן, שנה טובה מאוד וגמר חתימה טובה
לי"ר מר"י – מחכים לשובך במולדת. כתוב לי מתי זה קורה בדיוק. רני.
נהדר, הזוי לגמרי! חוויה אנתרופולוגית, לא? מהכל לומדים!
לוסי, שנה טובה וגמר חתימה טובה. האמת, נהניתי. היה שואו לא רע עם הגשם המלאכותי והיה אוכל כבד של חורף באמצע הקיץ, מרקים וכו'. קובי ואני לא אכלנו כי חשבנו שהקייטרינג לא כשר, אבל לקראת סוף התצוגה התברר לנו מרותי רוסו, כתבת האוכל ובעלת המדורים לאוכל ב"מעריב" סופשבוע וכו', כי הקייטרינג כשר למהדרין ואפשר להזמינו אפילו לחתונות ובריתות בבני ברק. נו שוין, שוב קובי ואני אכלנו את הלב. רני.
וחסכתם כמה קלוריות! לא נורא,
העיקר: גמר חתימה טובה! שנת אושר ויצירה ובריאות.
ענק! בכל המובנים.
או שאנחנו, רני, לא בנויים לדברים הללו, או שהם לא בנויים אלינו (מה שסביר יותר)
אנחנו יכולים להיתלות באילנות גבוהים ולהיזכר בסיפור, שקארול וויטילה, האפיפיור יוחנן פאולוס השני לעתיד, הגיע לותיקן לטקס מפואר כאשר פיוס ה-12 הסמיכו לקארדינאל בגרביים, שהיו שונות בצבעם מגרבי שאר הנוכחים. היות שהטקס כולל השתטחות אפיים ארצה, כולם היו יכולים לראות את הגרביים בצבע אדום בוהק.
לניניזם של ממש.
שוב, שנה טובה וגמר חתימה טובה!
שלך, ב.
בוריס היקר, שנה טובה וגמר חתימה טובה. סיפור יוצא מן הכלל. ממש כשירך שפרסמתי בשעתו ב"מעריב" ב"שיר אחד והערה" על הדם שלנו שתמיד יישאר אדום. ד"ש, מתגעגע, אצור קשר, רני.