מִשְׁכַּן הַנֶּפֶשׁ, הֲתֵדַע?
ארבעה שירים מאת המשורר ניקולא יוזגוף-אורבך עם בוא השנה החדשה באתר "יקוד".
על הנפש, על חשבון הנפש ועל חיפוש פנימי תמידי.
מִפּוּי הַנֶּפֶשׁ
שִׂרְטוּט גְּבוּלוֹת הַנֶּפֶשׁ
הוּא דַּרְכְּךָ לְמַפּוֹת מַכְאוֹבֶיךָ
לִמְחוֹזוֹת, חֲבָלִים וְיִשּׁוּבִים
לְהַכִּיר
בְּמָעֻזִּים שֶׁנִּכְבְּשׁוּ בִּידֵי
אֲחֵרִים, לְמַעַנְךָ,
בְּשֵׁם כָּל הָאִידֵיאָלִים וְהָאֲהָבוֹת.
שִׂרְטוּט גְּבוּלוֹת הַנֶּפֶשׁ
הוּא דַּרְכְּךָ לָחוּשׁ בַּטּוֹפּוֹגְרַפְיָה
לָהּ הִתְכָּחַשְׁתָּ מִנִּי יַנְקוּתְךָ
לְהַכִּיר
בְּשְׁקַעֲרוּרִיּוֹת יָגוֹן
תְּלוּלִיּוֹת גַּעְגּוּעַ
רִכְסֵי תִּקְוָה
וּוָאדִיּוֹת יֵאוּשׁ
בַּמִסְּלָע הַפָּרִיךְ שֶׁל אִישִׁיּוּתְךָ,
שֶׁיָּרַשְׁתָּ מֵהוֹרֶיךָ.
שִׂרְטוּט גְּבוּלוֹת הַנֶּפֶשׁ
הוּא הִזְדַּמְּנוּתְךָ הַיְּחִידָה,
כָּךְ מִסְתַּבֵּר,
לְהַרְפּוֹת מִכָּל שֶׁנִּקְבַּע עֲבוּרְךָ,
לְהִשְׁתַּחְרֵר.
הַשֶּׁקֶט שֶׁבֵּינֵינוּ
דְּמָמָה שֶׁחָלַקְנוּ יַחַד
הָיְתָה
עֲנֻגָּה מִכָּל קִשּׁוּט שֶׁנֶּאֱמַר בֵּינֵינוּ
וְכָל אִוְשַׁת נְשִׁימָה בֵּין מִלָּה לְמִלָּה
הָיְתָה
תַּמְצִית הֲוָיָתֵנוּ בָּהּ
הִתְקַיַּמְנוּ כְּחַיּוֹת הַסְּפוּנוֹת בִּמְעָרָה
מִפְּנֵי צִנַּת לַיְלָה מִדְבָּרִי.
יַמִּים אִלְּמִים בָּהֶם שָׁטוּ מַחְשְׁבוֹתֵינוּ
כְּסִירוֹת מִפְרָשׂ תּוֹעוֹת וְנִרְעָדוֹת
הוֹבִילוּנוּ לְחוֹף מִבְטַחִים
הוֹבִילוּנוּ זֶה לָזוֹ
הוֹבִילוּנוּ בְּלֹא שֶׁאָמַרְנוּ מִלָּה
וְדִבַּרְנוּ אֵינְסוֹף.
מִשְׁכַּן הַנֶּפֶשׁ, הֲתֵדַע?
הַנֶּפֶשׁ הִיא
זְמַן-מָקוֹם
בִּכְתֹבֶת לֹא יְדוּעָה
בַּהִיסְטוֹרִיוֹגְרַפְיָה שֶׁל הַגּוּף.
אִם תְּבַקְּשָׁהּ
לָבֶטַח תְּגַלֶּה כִּי חָמְקָה
מִמְּךָ
לָבֶטַח תְּחַפֵּשׂ אֶת דַּרְכְּךָ
אֵלֶיהָ
לָבֶטַח תֵּלֵךְ אַחֲרֶיהָ אָבוּד
בְּנִבְכֵי הַהִיסְטוֹרִיוֹגְרַפְיָה שֶׁל הַגּוּף
שָׁם
הַרְחֵק מִן הַמַּמָּשִׁי
מִכָּל מָה שֶׁחַשְׁתָּ וְתָּחוּשׁ
בַּמְּחוֹזוֹת הַלֹּא מְדֻוָּחִים שֶׁל הַגּוּף הַפִיזִי
בְּתוֹכוֹ, אַךְ לְלֹא סָפֵק, מִחוּצָה לוֹ
מִתְבּוֹנֶנֶת הַנֶּפֶשׁ בְּבָבוּאָתָהּ,
תּוֹדַעְתְּךָ
הִתְקָרֵב אֵלֶיהָ
הִתְפַּשֵּׁט
הִתְאַחֵד
זַמֵּר לְפָנֶיהָ בְּקוֹל אִלֵּם אַהֲבָתְךָ
אִם
בִּצַּעְתָּ זֹאת
לָבֶטַח רְאִיתַנִי סוֹעֵד
אֶת נַפְשִׁי-תּוֹדַעְתִּי
לָבֶטַח רְאִיתַנִי.
סוֹצְיָאלִיזְם מֶנְטָלִי
מַה
תְּבַקֵּשׁ נֶפֶשׁ מְיֻסֶּרֶת
מִגּוּף הַמִּתְעַקֵּשׁ לְהִתְרַבְרֵב
בְּחִיּוּת נַעֲרִית
כְּמוֹ מֵעוֹלָם לֹא יָדַע סִבְלָהּ,
כְּמוֹ מֵעוֹלָם לֹא נִקְשְׁרוּ זֶה בָּזוֹ?
חֲלֻקָּה צוֹדֶקֶת תְּבַקֵּשׁ!
אִרְגּוּן מֵחָדָשׁ שֶׁל הַמַּשְׁאַבִּים
וּשְׁלִיטָה עַל הַחְלָטוֹת שֶׁהֻפְקְעוּ
מִמֶּנָּה בְּתוֹאֲנָה שֶׁהֲפַכְפַּכּוּתָהּ
מְסַכֶּנֶת אֶת הַמַּעֲרָךְ הַכּוֹלֵל.