בננות - בלוגים / רן יגיל / "שתיים דובים ושירים אחרים" על שירת ישראל פינקל
רן יגיל
  • רן יגיל

    סופר ועורך, יליד תל אביב, 1968. ספריו: מות סנדלרים (תל אביב : "עקד", תשמ"ח 1987) <שירים> מחשבה אחת קדימה (רמת גן : ליריק ספרים, 1988) ארז כמעט-יפה : וסיפורים אחרים (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ו 1996) ז'אק (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1998) <נובלה ביוגרפית על הזמר הבלגי ז'אק ברל> סוף הקומדיה : תריסר סיפורים (תל-אביב : "ביתן", תשס"א 2001) נקישות ורמזי אור : מדינת ישראל נגד נח שטרן : רומן (תל-אביב : "עמדה/ביתן", תשס"ג 2003) <רומן סמי ביוגרפי על חייו של המשורר המקולל נח שטרן>  הרביניסט האחרון רומן (בני-ברק : הקיבוץ המאוחד, 2006) אני ואפסי רומן  (ירושלים: עמדה/כרמל, 2008) עריכה: הצעיף האדום / יעקב שטיינברג ; בחר את הסיפורים והקדים מבוא: רן יגיל (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1997) בואי כלה : סיפורי חתונה (ירושלים : "כרמל", תשס"א 2001) <בשיתוף ירון אביטוב> טעם החיים : אנתולוגיה של סיפורי אוכל (ירושלים : "כרמל", תשס"ב 2002) <בשיתוף ירון אביטוב> הקשב ! : אנתולוגיה של סיפורי צבא (תל-אביב : "כרמל-משרד הביטחון - ההוצאה לאור", תשס"ה 2005) <בשיתוף ירון אביטוב רן יגיל הוא עורך כתב העת "עמדה" - ביטאון לספרות: שירים, סיפורים, מסות, רשימות  

"שתיים דובים ושירים אחרים" על שירת ישראל פינקל

שתיים דובים ושירים אחרים

על "חילופי עונות בשמיים" בפרט, ועל שירת ישראל פינקל בכלל

רן יגיל

28/08/2018 15:46:26

בשיריו היפים של ישראל פינקל ב"חילופי עונות בשמיים" יש חשבונות הרבה, הנושאים אופי של ספירת מלאי. הוא מהרהר ובא חשבון עם האהובה, עם העונות, עם נוף ארצו, עם ההיסטוריה של עמו, ובכלל עם החיים המתכּלים. זוהי שירה בעלת יסוד יומני-אישי, מאוד נוגעת ומאוד נהירה לקורא. בעיקר טורדת אותו שאלת מצבו של האדם בעולם ולשם מה, לאיזו תכלית, כל הדבר הזה, הדרך הזאת, המסע הזה? נחמה רבה אין בשירים, אבל ישנה השלָמָה, וההשלמה מביאה איתה איזשהם כובד ראש ועייפות שיש בהם מן היופי. נדמה כי הדובר בשירים מבקש להסיק מסקנות באשר לחיים, אך אינו יכול לעשות כן, לעיתים בשל מורכבותם ולעיתים בשל תִּפלותם. פה ושם הוא מוצא נצנוצי יופי להיאחז בהם, אבל אלה רק מהבהבים לרגע ושוב מותירים אותו עם ההשלמה הווידויית הטוטאלית בדבר אי יכולתו של האדם להיוושע.

 

 

*

 

 

פַּעַם הָיָה פָּשׁוּט

כְּשֶׁהוּרַם דֶּגֶל לָבָן מֻתָּר הָיָה

בְּאָדֹם חָשַׁשְׁנוּ

וּכְשֶׁהִתְנוֹפֵף הַשָּׁחֹר

זִהִינוּ

כִּי הַמָּוֶת טוֹמֵן מַאֲרָב.

 

עַכְשָׁו חֲלוֹמוֹת חוֹמְקִים כִּזְנַב חָתוּל חוֹשֵׁשׁ

עַכְשָׁו קִירוֹת חַדְרִי קָהָל

לָהֶם אֲנִי קוֹרֵא שִׁירַי

קַל אִתָּם, אֵינָם מַעֲבִירִים בִּקֹּרֶת.

עַכְשָׁו יָמִים שֶׁל שִׁיבָה

לִמְקוֹמוֹת שֶׁלֹּא אֶחֱזֹר אֲלֵיהֶם

לַאֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ בְּחַיַּי וְאֵינָם עוֹד.

עַכְשָׁו מְשַׁנִּים הָעֲנָנִים צוּרוֹתֵיהֶם

חִלּוּפֵי עוֹנוֹת בַּשָּׁמַיִם

עַכְשָׁו גַּם שֶׁמֶשׁ הוֹלֵךְ לְאִטּוֹ בְּדַרְכּוֹ לְסוֹף יוֹם

וַאֲנִי בְּדַרְכִּי

אֶל הַמְּבוֹאָה לְנוֹפִים אֲחֵרִים.

 

הדובר בשירים של פינקל עבר מלחמות – אש וגופרית. עם זאת, קשה להשתחרר מן העובדה כי המלחמה האמיתית שלו היא ביומיום. כאילו מאבק הקיום תוך לחימה בשגרת החיים ותהפּוכותיה חובר אל חוויית המלחמה שלנו כאן כישראלים. אכן כולנו צה"ל, אבל כולנו גם יחידים בודדים מזדקנים. מה נעשה אפוא? נברח למקומות אקזוטיים רחוקים – קרים וחמים. ניגע בתרבויות אחרות. נחזור אל ההיסטוריה שלנו באירופה מלאי גאווה בהווה. אבל ביומן השירי המובא כאן, שמציף אותך הקורא בכנותו, אין ממש נחמה באסקפיזם הזה, ובכל זאת עולה הבדידות של היחיד מעל כל הוויה של עשייה ולא יועילו לו כובד ההיסטוריה ותחושת השליחות שהוא מנסה לאמץ ולסגל לעצמו. יש אומץ רב בכתיבה הגותית עצבותית מעין זו.

לטקסט המלא

בכתב העת לספרות "יקוד" לחצו על הקישורית בשורה ממעל או בתחילת הפוסט.

 

עטיפת הספר "חילופי עונות בשמיים". ציור העטיפה - קטע ציור של רותי דביר

עטיפת הספר "חילופי עונות בשמיים". ציור העטיפה – קטע ציור של רותי דביר

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לרן יגיל