בננות - בלוגים / רן יגיל / מלאכת התום, ספר השירים של מיכל מתתיהו
רן יגיל
  • רן יגיל

    סופר ועורך, יליד תל אביב, 1968. ספריו: מות סנדלרים (תל אביב : "עקד", תשמ"ח 1987) <שירים> מחשבה אחת קדימה (רמת גן : ליריק ספרים, 1988) ארז כמעט-יפה : וסיפורים אחרים (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ו 1996) ז'אק (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1998) <נובלה ביוגרפית על הזמר הבלגי ז'אק ברל> סוף הקומדיה : תריסר סיפורים (תל-אביב : "ביתן", תשס"א 2001) נקישות ורמזי אור : מדינת ישראל נגד נח שטרן : רומן (תל-אביב : "עמדה/ביתן", תשס"ג 2003) <רומן סמי ביוגרפי על חייו של המשורר המקולל נח שטרן>  הרביניסט האחרון רומן (בני-ברק : הקיבוץ המאוחד, 2006) אני ואפסי רומן  (ירושלים: עמדה/כרמל, 2008) עריכה: הצעיף האדום / יעקב שטיינברג ; בחר את הסיפורים והקדים מבוא: רן יגיל (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1997) בואי כלה : סיפורי חתונה (ירושלים : "כרמל", תשס"א 2001) <בשיתוף ירון אביטוב> טעם החיים : אנתולוגיה של סיפורי אוכל (ירושלים : "כרמל", תשס"ב 2002) <בשיתוף ירון אביטוב> הקשב ! : אנתולוגיה של סיפורי צבא (תל-אביב : "כרמל-משרד הביטחון - ההוצאה לאור", תשס"ה 2005) <בשיתוף ירון אביטוב רן יגיל הוא עורך כתב העת "עמדה" - ביטאון לספרות: שירים, סיפורים, מסות, רשימות  

מלאכת התום, ספר השירים של מיכל מתתיהו

"מלאכת התום" הוא ספר שבו השירים שבשערים נפתחים אליך כמניפה רבת צבעים. הוא מגוון מאוד. תחושה של חופש מרחפת מעל ובתוך השירים היפים של מיכל מתתיהו. אומנם הציפור כסמל לדרור שחוקה במעשה השיר ומוכרת עוד מימי ביאליק בשירה העברית, "אל הציפור"; אבל היא, מיכל, מצליחה להעביר את המוטיב הזה, אלינו, אוהבי השירה, באופן מקורי, אישי, ישיר ופשוט. אנא שימו לב שבשיר להלן הציפור היא בלשון זכר. תאמרו משורר יכול להמציא מין דקדוקי או ביולוגי כאוות נפשו, מיטב השיר כְּזָבוֹ, זאת זכותו, אולי זאת ציפור הנפש. אבל יש לדבר רגליים גם במקורות שלנו. פעמים רבות ציפור בנקבה, אך מַפנה אני אֶתכם לתהילים קב, ט, שם כתוב: "שקדתי ואהיה כציפור בודד על גג".

 

*

כְּשֶׁהַצִּפּוֹר שֶׁלִּי מְאַבֵּד אֶת הָרִצְפָּה

אֲנִי דּוֹאֶגֶת

כְּשֶׁהַצִּפּוֹר שֶׁלִּי מְאַבֵּד אֶת הַשִּׂמְחָה

אֲנִי פּוֹחֶדֶת

כְּשֶׁהַצִּפּוֹר שֶׁלִּי לֹא שָׁר

אֲנִי בּוֹכָה

כְּשֶׁהַצִּפּוֹר שֶׁלִּי יָשֵׁן

אֲנִי קַשּׁוּבָה

כְּשֶׁהוּא מִתְנַדְנֵד

אֲנִי עוֹמֶדֶת דֹּם

כְּשֶׁהוּא נִשְׁעָן עַל הַמַּרְאָה

אֲנִי עוֹצֶמֶת עֵינַי

 

אִם הַצִּפּוֹר שֶׁלִּי יָמוּת

אֲנִי אֶדְאֶה בְּשֶׁקֶט.

 

גם בשירים אחרים היא מרחפת בעולמות עליונים כמו פוסעת על אדמת הירח. היא כותבת שירי דיוקן שיש בהם מן האקספרסיבי, האימפרסיוניסטי והאקספרסיוניסטי; היא כותבת למקומות, בעיקר ללונדון אהובתה; היא כותבת שירי כישופים, ומעל לכול דואה לה דמותה של הילדה-האישה המתבגרת. אלה שירים מאוד פמיניניים, יש בהם הרבה ים, שפע מים, המון גשם.

 

*

לֹא לִשְׂרֹף אֶת הַיָּם

אֲנִי אוֹמֶרֶת

אַל תִּשְׂרֹף אֶת הַיָּם

 

לֹא לִמְדֹד אֶת הָרִצְפָּה לְעֻמְקָהּ

אַל תִּקְרַע אֶת עַצְמְךָ מִבִּפְנִים

 

בּוֹא נִסְתַּכֵּל עַל הָאֹפֶק

נַרְכִּיב מִשְׁקָפַיִם

וְנִרְאֶה אֶת הַשָּׁמַיִם שָׁטִים

 

יש משהו אנדרוגיני בחלק מן השירים הללו. הזוגיות המוצלחת אליבא דדוברת אצל מיכל מתתיהו תלויה בעד כמה תתחבר אתה לצד הנשי שלך ועד כמה תתחברי את לצד הגברי שלך. האיזון העדין של גופות ונשמות במסגרת האנימוס {היסוד הגברי באישיותה של האישה} והאנימה {היסוד הנשי באישיותו של הגבר} ייצור מעין סמל של יִין וְיַאנְג היעיד על זוגיות הבנויה על קטבים החודרים ופולשים בעדינות זה אל זה.

 

אני אוהבת

 

אֲנִי אוֹהֶבֶת אִישׁ

שֶׁהוּא גַּם קְצָת אִשָּׁה

אֲנִי אוֹהֶבֶת אִישׁ

שֶׁבִּגְלָלוֹ יֵשׁ סִבָּה

לְאִשָּׁה לְהַרְגִּישׁ שֶׁהִיא גַּם קְצָת אִישׁ.

אֲנִי אוֹהֶבֶת אִישׁ

שֶׁהוּא לֹא רַק אָדִישׁ

אֲנִי אוֹהֶבֶת אִישׁ שֶׁהוּא רָגִישׁ

 

הָיָה לִי אִישׁ

שֶׁהָיָה גַּם קְצָת אִשָּׁה

וְהוּא לֹא הָיָה אָדִישׁ

וְהָיָה גַּם רָגִישׁ

אֲבָל רַק לְעַצְמוֹ

 

אֲנִי אִשָּׁה

שֶׁהִיא גַּם קְצָת אִישׁ

אֲנִי רְגִישָׁה

וְלֹא אֲדִישָׁה

וְאִם לֹא תִּפְחַד לִהְיוֹת אִתִּי אִישׁ

וְגַם קְצָת אִשָּׁה

אֲנִי מַבְטִיחָה לִהְיוֹת לְךָ אִשָּׁה

וְאַתָּה תִּהְיֶה כָּל הַזְּמַן הָאִישׁ.

 

בשירים האחרונים נכנס היבט רליגיוזי של דיאלוג עם אלוהים, מעמיק את לשון השיר ומראותיו והופך את השירים לארוכים יותר ומחייבים יותר. המילה משכּר, בשיר להלן, היא כמובן בכ"ף, לשון שִׁכרון חושים. הנה:

 

*

שְׁלוֹמוֹת לַבָּא הַמְחַבֵּר אֶת הַקְּצָווֹת

אֶת הַדְּרָכִים הַטּוֹבוֹת שֶׁל הַזְּמַן.

שְׁלוֹמוֹת לְמִי שֶׁעוֹבֵר

וְהוֹלֵךְ לְעֵבֶר הַמַּחֲזֶה הַנִּדְמֶה מֻפְלָא

הַמְּלַהֵט אֶת הַחוּטִים הָעוֹבְרִים בֵּינוֹת לְכָתְלֵי הַמָּחָר

לְאֵלּוּ הָעוֹזְבִים אֶת עַצְמוֹת הַמֵּתִים אֶל עֵבֶר הַמֶּלֶךְ.

אֱלֹהִים מְדַבֵּר אֱלֹהִים מְשַׁכֵּר וְהוּא הַדָּבָר לְעַצְמוֹ.

כָּל הַמִּלִּים נִדְבְּרוּ לָלֶכֶת אֲבָל נִשְׁאֲרוּ

 

כִּי הֵן מְחַבְּרוֹת אֶת הַחַיִּים עִם מֶשֶׁךְ הַזְּמַן

 

כִּי הֵן שֶׁלִּי בִּלְבַד וְהֵן אִתִּי לְכָל הַזְּמַן

 

מיכל מתתיהו ילידת תל אביב, שחקנית, זמרת, במאית ויוצרת, בוגרת בית הספר "בית צבי" לאמנויות הבמה. שיחקה בהצגות תיאטרון הבימה ובמשך שמונה שנים בתיאטרון חיפה. בין ההצגות "משחקים בחצר האחורית" ועוד. שיחקה בסרט "סיפורי תל אביב" ובסרטים נוספים וסדרות טלוויזיה. שהתה בלונדון שתים עשרה שנים. שם למדה בימוי, לימדה משחק וביימה בתיאטרון ובטלוויזיה. הופיעה עם שיריה שכתבה והלחינה. עם שובה לארץ המשיכה לכתוב ולהופיע עם שיריה המולחנים. אלבומה הראשון יושק בדצמבר 2018. "מלאכת התום" הוא ספר ביכוריה.

 

עטיפת הספר בהוצאת "עמדה"

עטיפת הספר בהוצאת "עמדה"

 

 

 

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לרן יגיל