בננות - בלוגים / רן יגיל / הגשמת ריקנות, ספר שירה ראשון למירב סיאלו סופיר
רן יגיל
  • רן יגיל

    סופר ועורך, יליד תל אביב, 1968. ספריו: מות סנדלרים (תל אביב : "עקד", תשמ"ח 1987) <שירים> מחשבה אחת קדימה (רמת גן : ליריק ספרים, 1988) ארז כמעט-יפה : וסיפורים אחרים (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ו 1996) ז'אק (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1998) <נובלה ביוגרפית על הזמר הבלגי ז'אק ברל> סוף הקומדיה : תריסר סיפורים (תל-אביב : "ביתן", תשס"א 2001) נקישות ורמזי אור : מדינת ישראל נגד נח שטרן : רומן (תל-אביב : "עמדה/ביתן", תשס"ג 2003) <רומן סמי ביוגרפי על חייו של המשורר המקולל נח שטרן>  הרביניסט האחרון רומן (בני-ברק : הקיבוץ המאוחד, 2006) אני ואפסי רומן  (ירושלים: עמדה/כרמל, 2008) עריכה: הצעיף האדום / יעקב שטיינברג ; בחר את הסיפורים והקדים מבוא: רן יגיל (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1997) בואי כלה : סיפורי חתונה (ירושלים : "כרמל", תשס"א 2001) <בשיתוף ירון אביטוב> טעם החיים : אנתולוגיה של סיפורי אוכל (ירושלים : "כרמל", תשס"ב 2002) <בשיתוף ירון אביטוב> הקשב ! : אנתולוגיה של סיפורי צבא (תל-אביב : "כרמל-משרד הביטחון - ההוצאה לאור", תשס"ה 2005) <בשיתוף ירון אביטוב רן יגיל הוא עורך כתב העת "עמדה" - ביטאון לספרות: שירים, סיפורים, מסות, רשימות  

הגשמת ריקנות, ספר שירה ראשון למירב סיאלו סופיר

 

בשיריה היפים של מירב סיאלו סופיר קיימת שירת יחידה בודדת בעולם. זוהי שירה אינטימית לירית וכנה, מורכבת, חפה מכל פוזות, החותרת אל לב האני הדובר – במקרה זה המשוררת עצמה – כשעיקר הרצון הוא לפענח את הרגש הצרוף העובר במחשבות אישה. מכיוון שסיאלו סופיר היא ציירת מחוננת ואסוציאטיבית, קיים אצלה שימוש בצבעים לתיאור הנפש ההוגה והמסוכסכת כמו בשירים "ינשוף לבן" או "שור כחול". עוד בולט בשירים – כפי שיעיד שם הספר "הגשמת ריקנות" – כוחו של של ההיעדר בהרהורי היחידה בעלת הדמיון, במפגש שלה עם העולם המסרב להתפענח. תחושה זו גוררת בהכרח איזשהם ריקוּן ואיוּן אישי, אך כאלה המביאים את האני השרה אל זיכוך ואל טוהר רגעי.

 

רן יגיל

 

 

מירב סיאלו סופיר, חמישה שירים מתוך ספר ביכורים

 

הגשמת ריקנות

 

עֶרֶב מְאֻחָר בְּלֵיל שִׁשִּׁי,

עֹמֶס מַחְשָׁבוֹת טְעוּנוֹת הִגְשָׁמַת רֵיקָנוּת.

בָּהִיתִי בַּשָּׁמַיִם הַמַּשְׁחִירִים דֶּרֶךְ הַתְּרִיס,

סְבִיבִי בִּנְיָנִים חוּמִים דְּהוּיִים,

אֲנָשִׁים חַסְרֵי פָּנִים מְצִיצִים מֵחַלּוֹנָם,

אוּלַי הֵם צוֹפִים בִּי.

מַעְלָה בַּשָּׁמַיִם עֲנָנִים סְגַלְגַּלִּים הַנִּרְאִים כְּרִשּׁוּמֵי דְּמֻיּוֹת.

עָצַמְתִּי עַיִן לְמֶחֱצָה.

דְּמוּת עָנָן לָבָן רוֹקֵד לִצְלִילֵי הַמּוּסִיקָה הַמִּתְנַגֶּנֶת לְאָזְנַי,

עֹמֶס מַחְשָׁבוֹת חוֹנֵק אֶת מֹחִי.

בִּדְלֵי סִיגַרְיוֹת שְׂרוּעִים בְּמַאֲפֵרָה שְׁקוּפָה יְרֻקָּה,

נִגּוּן הַכִּנּוֹר מְמַלֵּא אֶת רוּחִי.

 

 

שור כחול

 

כִּסְאִי שָׁקַע בְּחוֹל זָהֹב.

גַּלִּים גַּלִּים מְגַלִּים

שׁוֹר כָּחֹל מְהַלֵּךְ,

פֶּרַח חַמָּנִיָּה בְּפִיו.

צוּרָתוֹ נְקָבִים נְקָבִים מִסִּרְחוֹן נִקְבּוֹתָיו.

שׁוֹר כָּחֹל מְהַלֵּךְ,

נְקֵבוֹת נְקֵבוֹת שַׁיָּרָה אַחֲרָיו.

עֵינָיו חוֹדְרוֹת לְעֵינַי,

נִשְׁמָתוֹ אָדָם,

פִּיו חֲתִימָה.

שׁוֹר כָּחֹל,

גּוּפִי וְרוּחִי שֶׁלְּךָ

תְּמוּרַת מֵאָה וְאֶחָד קַוִּים.

 

*

 

אוֹמְרִים עָלֶיהָ

שֶׁהָעַצְבוּת יָפָה לָהּ.

שְׂפָתֶיהָ הַמְחַיְּכוֹת חוֹשְׂפוֹת עֵינַיִם בּוֹכוֹת.

בְּרָקִים נִתָּזִים סְבִיב אִישׁוֹנֶיהָ.

הָרְגָעִים שֶׁל הַלְּבַד

הֵם זְמַן זִכָּרוֹן שֶׁל הַיַּחַד.

נִשְׁמָתָהּ יוֹרֶקֶת מֵעֵינֶיהָ אֱמֶת.

הַלֵּב מִתְמַהְמֵהַּ.

יֵשׁ בָּהּ מַשֶּׁהוּ שֶׁאוֹהֲבִים לֶאֱהֹב,

חֻלְשָׁה מְהוּלָה בְּכֹחַ,

עֶצֶב מְחֻיָּךְ

וְהַהֲלִיכָה שֶׁלָּהּ…

כְּאַיָּלָה.

 

 

ניתוח

 

אַתָּה לֹא פֹּה.

קוֹלְךָ אֵינוֹ נִשְׁמָע.

נֶתֶז הַבֹּשֶׁם הָאַחֲרוֹן שֶׁלְּךָ עֲדַיִן לֹא נִשְׁטַף מִגּוּפִי.

מִסְּבִיבִי צִיּוּרִים דּוֹמְמִים.

צִבְעָם יָבַשׁ

וּשְׁמִי חָתוּם עֲלֵיהֶם.

רוֹאָה אֶת חֶסְרוֹנִי? תָּבוֹא לְבַקֵּר אוֹתִי?

מְנַתְּחִים אוֹתִי,

מוֹצִיאִים מִמֶּנִּי אֶת הַחוּשׁ הַיְצִירָתִי

אוּלַי גַּם אֶת הַתְּשׁוּקָה.

יוֹתֵר לֹא אַבִּיט בְּעֵינֶיךָ בְּפִזּוּר נֶפֶשׁ.

יָכֹלְתִּי לֶאֱהֹב אוֹתְךָ

לוּ הָיִיתָ אַחֵר,

אַךְ אַחֲרֵי הַנִּתּוּחַ אוּלַי אֶהְיֶה אַחֶרֶת.

 

 

*

 

אֶמְצַע הַלַּיְלָה,

שׁוֹתָה כּוֹס תֵּה עִם הַתֵּיוֹן שֶׁטַּעֲמוֹ מִתְרוֹקֵן מִכּוֹס לְכוֹס,

זוֹ הַכּוֹס הַשְּׁלִישִׁית הַלַּיְלָה.

הַתֵּה חֲסַר טַעַם.

טַעַמְךָ לֹא זָכוּר לִי.

"אֲנִי בָּאָה!"

בּוֹחֶשֶׁת וּבוֹחֶשֶׁת.

רֵיחַ הַתֵּה נֶעֱלָם.

רֵיחַ גּוּפְךָ מַבְחִיל.

"תֵּכֶף בָּאָה,"

"תֵּכֶף זִיּוּן,"

צִבְעוֹ שֶׁל הַתֵּה מַמָּשׁ חִוֵּר

כְּמוֹ פָּנֶיךָ.

פָּנִים מָרוֹת,

אוּלַי אוֹסִיף תֵּיוֹן חָדָשׁ.

"הִגַּעְתִּי.

מִתְפַּשֶּׁטֶת."

 

מתוך: "הגשמת ריקנות"

הוצאת "עמדה", 2017

 

מירב סיאלו סופיר, ילידת 1971. היא אמנית רב תחומית. למדה אמנות ב"מכון אבני" ועוסקת בחינוך והדרכה בתחום האמנות מזה שנים רבות.

כמו כן, למדה כתיבה יוצרת באוניברסיטה הפתוחה ובסדנה לכתיבה של המשורר יחזקאל נפשי.

 

 

 

ציור העטיפה: מירב סיאלו סופיר עיצוב העטיפה ועימוד הספר: צופית ברבי

ציור העטיפה: מירב סיאלו סופיר
עיצוב העטיפה ועימוד הספר: צופית ברבי

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לרן יגיל