בננות - בלוגים / רן יגיל / עמוס אדלהייט על "פוזציות", ספרו החדש, בלוויית שירים מתוכו  
רן יגיל
  • רן יגיל

    סופר ועורך, יליד תל אביב, 1968. ספריו: מות סנדלרים (תל אביב : "עקד", תשמ"ח 1987) <שירים> מחשבה אחת קדימה (רמת גן : ליריק ספרים, 1988) ארז כמעט-יפה : וסיפורים אחרים (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ו 1996) ז'אק (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1998) <נובלה ביוגרפית על הזמר הבלגי ז'אק ברל> סוף הקומדיה : תריסר סיפורים (תל-אביב : "ביתן", תשס"א 2001) נקישות ורמזי אור : מדינת ישראל נגד נח שטרן : רומן (תל-אביב : "עמדה/ביתן", תשס"ג 2003) <רומן סמי ביוגרפי על חייו של המשורר המקולל נח שטרן>  הרביניסט האחרון רומן (בני-ברק : הקיבוץ המאוחד, 2006) אני ואפסי רומן  (ירושלים: עמדה/כרמל, 2008) עריכה: הצעיף האדום / יעקב שטיינברג ; בחר את הסיפורים והקדים מבוא: רן יגיל (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1997) בואי כלה : סיפורי חתונה (ירושלים : "כרמל", תשס"א 2001) <בשיתוף ירון אביטוב> טעם החיים : אנתולוגיה של סיפורי אוכל (ירושלים : "כרמל", תשס"ב 2002) <בשיתוף ירון אביטוב> הקשב ! : אנתולוגיה של סיפורי צבא (תל-אביב : "כרמל-משרד הביטחון - ההוצאה לאור", תשס"ה 2005) <בשיתוף ירון אביטוב רן יגיל הוא עורך כתב העת "עמדה" - ביטאון לספרות: שירים, סיפורים, מסות, רשימות  

עמוס אדלהייט על "פוזציות", ספרו החדש, בלוויית שירים מתוכו  

 

מדגם ייצוגי ראשון של טכסטים שהופיעו בדפוס בשנים 2011-1990 החותרים למגע משמעותי עם קוראים מיומנים באשר הם שם מעל ומעבר להמולה חסרת הכיסוי שמסביב.

טכסטים בעלי כוח כבידה אוטונומי המצויים בקו הקידמי של הספקטרום העברי העכשווי.

 

עַכְשָׁו שָׁמַיִם עֲצוּמִים כְּעַיִן מְשִׁיבִים

הַקִּיצוֹנִיּוּת אֵינֶנָּה קִיצוֹנִית מַסְפִּיק וְזֹאת עֻבְדָּה

צֵל כָּבֵד רוֹבֵץ סְבִיב שְׁבָבֵי פְּלָדָה זְכוּכִית עֵרָנִית

קְרוּעָה כְּעוֹר קְלוּפָה עַל קִיר קָבוּעַ הָרוּחַ מְחַשְׁמֶלֶת

פָּנָסִים הַפּוֹזִיצְיָה לֹא מַסְפִּיק קִיצוֹנִית בְּתוֹךְ חֲדָרִים

נִרְגָּנִים בְּתוֹךְ שְׁבָרִים שֶׁל מְתִינוּת נִבְלַעַת מְהַלֶּכֶת עַל

חוּטִים שֶׁל רְגָשׁוֹת דַּקִּים הוֹלֶכֶת הַפּוֹזִיצְיָה הָלְכָה

הַמְּתִינוּת לִקְצֹב מִזְמוֹרֵי קְטָבִים הִיא לֹא מַסְפִּיק

פּוֹזִיצְיָה לֹא מַסְפִּיק קִיצוֹנִיּוּת הַשְׁלָמַת מַעְגָּלִים

תְּזָזִיתִיִּים בִּמְתִינוּת דִּינָהּ חָמוּר מֵאִי-הַשְׁלָמָתָהּ

אוֹ הַשְׁלָמַת שְׁלֵמוּת בְּמֶרְחָב מְכֻוָּץ סָבִיב

נֹאמַר עֻבְדַּת הַקִּיצוֹנִיּוּת הַקְּצוּבָה עַצְמָהּ שֶׁמְּחִירָהּ

מַאֲמִיר כָּל רֶגַע

אָז אֵיךְ עַכְשָׁו תִּהְיֶה קִיצוֹנִיּוּת מְתוּנָה

 

משורר נע לעתים בקצב מהיר מדי עבור קוראיו ולעתים אפילו המיומנים שבהם נותרים הרחק מאחור. מכאן נובעת ההכרחיות בפרסום מדגם מייצג בבחינת הולוגרמה דינאמית וחתך עקרוני על-פני רצף זמן נתון. מדגם זה מעניק הזדמנות לעמוד על מדרגים של עוצמה ושל חשיבות אולם לא פחות ואפילו יותר מכך מגלם המדגם הייצוגי אפשרות חדישה להשקיף מן העתיד על דגמים פואטיים מוקדמים ולגלותם בתוך הקשר עדכני שכבר נשקף מחדש מן העתיד. שהרי הזמן הפואטי איננו כלל הזמן השעוני והאפשרויות המתגלמות בו הן אינסופיות. שהרי התנועה הפואטית מכוונת בו-זמנית אל העבר ואל העתיד. שהרי משורר נע לעתים בקצב מהיר מדי עבור קוראיו הקרוּאים והבלתי קרוּאים כאחד.

 

יָם נִצָּנִים הַמְּאַיֵּם לְבָלְעֵנִי

הַחִזָּיוֹן הַנִּשְׁגָּב מִמְּלוֹן דִּיפְּלוֹמָט יָם תֵּל-אָבִיב הוֹמֶה אָדָם וָאֳנִיּוֹת

צָפוֹנָה מִזֶּה סִידְנִי-עַלִי עַל מִתְרַחֲצָיו

הָעֵירֻמִּים וְטַנְטוּרָה=אִיִּים סַלְעִיִּים רוֹחֲצִים בַּכָּחֹל הֶעָמֹק

חוֹף אַכְזִיב רוֹחֵשׁ

בְּשַׂר הִתְרַחֲשׁוּת טֶרֶם עַתְלִית

הַכַּרְמֶל הַנִּשָּׂא חוֹתֵר אֶל הַיָּם

בַּמִּישׁוֹר הַיָּחִיד הָרָץ לִקְרָאתֵנוּ

בְּמִישׁוֹר עֲתִידֵנוּ הָרַךְ כְּחוֹל הַיַּמִּים

לָבָן מִתְפַּרְפֵּר נִרְמָס בְּרַגְלֵנוּ חֹם עֲתִידֵנוּ

נִמְתָּח מֵרֹאשׁ נִקְרָתֵנוּ וְעַד גִיבְּרַלְטָר

 

קוראים מיומנים קרוּאים בוודאי יבחינו לעתים בשיטת ניקוד חריגה ובהתעלמות הדרגתית מוצהרת מכמה כללים דקדוקיים מעיקים. הדברים אמורים בעיקר בריבונותה של השפה המדוברת על צליליה ומקצביה וגמישותה, ושלטונה המוחלט על-פני אפשרויות מילוניות קפואות. הדברים אמורים גם במתן יתרון עקרוני לשמות עצם ושמירה מוקפדת על ריבונותן של מלים תוך דחייתם העקרונית של חוקי הסמיכות. שהרי זהו אחד מחובותיו של המשורר כלפי קוראיו: לנסח מחדש אפשרויות לשוניות ודרכן להשפיע על כל רובדי המציאות.

 

שֶׁמֶשׁ חֹרֶף סְגֻלָּה מְפִיצָה רֵיחַ דָּם בַּפְּרָחִים

מַזְרִימָה אֲבַק עֲנָנִים שִׁבְרֵי כַּדִּים כָּאֳנִיּוֹת גְּזוּרוֹת

אֲנִי פּוֹחֵד שֶׁלֹּא אֶהְיֶה שֶׁאֶתְכַּוֵּץ שֶׁאֶשְׁתַּחֵם פִּתְאֹם

שֶׁאֶתְעַרְגֵּל כְּקֹר סְבִיב אֶצְבָּעוֹת שֶׁאֶתְמַזֵּג בָּעֲצָמוֹת וּבֶעָפָר

אוֹ שֶׁאֶבְעַר הַכֹּל בּוֹעֵר כְּמוֹ בָּשָׂר

שֶׁאֶתְחַמֵּם וְשֶׁאֶקְפָּא שֶׁאֶתְבַּלֶּה שֶׁאֶסְתַּדֵּק שֶׁאֶתְכַּלֶּה שֶׁאֶתְעַכֵּל

שֶׁאֶשְׁתַּבֵּץ שֶׁאֶתְקַלֵּף כְּמוֹ עֵץ שֶׁאֶנָּעֵץ בִּסְבַךְ עָכוּר שֶׁל בֹּץ רוֹפֵשׁ שֶׁאֶגָּרַע

שֶׁאֶתְבַּשֵּׁל כְּמוֹ לָשׁוֹן עַל הַכִּירָה שֶׁאֶתְאַדֶּה שֶׁאֶתְעַבֶּה שֶׁאֶתְמַתַּח רָפוּס

נָבוּל דּוֹחֶה נָזִיד טָרִי בַּאֲרוּחָה שֶׁבָּהּ אֲנִי סוֹעֵד אוֹתִי

עַד כְּלוֹת בְּרֹטֶב מְשֻׁבָּח שֶׁל פִּטְרִיּוֹת גְּרִיסִים אַצּוֹת וְשׁוּם וּמְקַנֵּחַ בְּעָלֶה יָרֹק טָהוֹר

שֶׁלֹּא אֻכַּל כִּסְנֶה חַיַּי אֲנִי בּוֹלֵעַ חַי

גַּם שְׂעָרוֹת וּמִשְׁתַּנֵּק בְּרֶגַע חַד נָגוֹז כָּאֳנִיּוֹת גְּזוּרוֹת

שִׁבְרֵי כַּדִּים אוֹ עֲנָנִים אָבָק לִהְיוֹת

אוֹ לֹא לִהְיוֹת לַחְדֹּל לְהִתְגַּשֵּׁם בַּכָֹּל שֶׁאֶשְׁתָּרֵשׁ וְאֶתְבַּקַּע מְיֻזָּע שָׁתוּל

וּמְקֻבָּע רוֹצֵחַ שֶׁל עַצְמִי שֶׁאֶתְקַדֵּר וְאַאֲפִיר

רוֹצְחִי רוֹדֶה בְּאֶצְבָּעוֹת קָרוֹת יָקָר כִּדְבַשׁ שֶׁאֲשֻׁפַּד

שֶׁחֲנִיכַיִם רְקוּבִים עוֹד יִנָּעֲצוּ לְלֹא שִׁנַּיִם בָּרְאִי חִיּוּךְ תָּפֵל מָלֵא מַבָּע

וּרְתִיעָה

אַתָּה? אַתָּה!

 

התלכיד השירי הנוכחי הוא חדפעמי וטרי טרי מודל קיץ 2017 שהרי מעולם קודם לכן לא צורפו טכסטים אלה באופן כזה זה אל זה.

 

רוֹקֵחַ רוֹצֵחַ מַמְתִּין לְפּוֹעֲלֵי תַּעֲשִׂיָּה

לְרַתָּכֵי פְּלָדָה מְסוּרִים לְעֹנֶג

לְגִימַת מֶרְקָחָה רְקוּחָה;

מְכוֹנוֹת אַלְפָא שָׁרוֹת אֶת חִסּוּל הַמֵּאָה

בֵּין לִסְתוֹת בֵּטוֹן בֵּין כִּסְתוֹת טִיחַ קִיר

אוֹ קוֹרָה נִקְרֵית כְּגַל

נִגְלָל בֵּין בֻּכְנוֹת חַיָּיו כִּטְפִיחוֹת

עַל גַּב שֶׁכֶם מַשְׁכִּים שֶׁל יוֹצְאִים לָעֲבוֹדָה;

זִרְמֵי זֵעָה חוֹצִים כְּחִצִּים מֵצַח נֶחְרָךְ

שֶׁל מִי שֶׁאֵחַר לִכְבֹּשׁ

רָעָב וְעַכְשָׁו מֻגָּשׁ עַל מַגָּשׁ כְּמוֹ גָּדַשׁ גּוּף חָדָשׁ אֶת בְּגָדָיו

וְעֶצֶם חַדָּה נְעוּצָה בְּלוּחוֹת לְחָיָיו

תַּחֲנוֹת עָמָל וּמִשְׁלָב בָּם בָּגַרְנוּ

תַּחֲנוֹת עָמָל וּמִשְׁלָב בָּם בָּגַרְנוּ

עֲבֹר  

 

עמוס אדלהייט, יליד תל-אביב 1969, משורר, מבקר ועורך, ממייסדי כתב העת לספרות "עמדה" ומעורכיו וממשתתפיו הבולטים. שיריו המתפרסמים בקביעות בכתבי העת ובמוספים הספרותיים השונים מסוף שנות השמונים של המאה שחלפה מציבים נוסח לשוני דחוס ופיזי המתאפיין במשמעת גיאומטרית קשוחה, דינאמיקה של דימויים חוזרים והסטות תחביריות אל מרחבים סמנטיים מפתיעים מן העבר ומן העתיד. ספרים קודמים:

נשימה (הוצאת "עמדה" 1996).

סמדאריס (הוצאת "עמדה/ביתן" 2001).

אופציה פואטית – 2 משוררים (מבחר שירים משותף עם אריק א., בעריכת פרופ' גבריאל מוקד שהקדים מבוא, הוצאת "עמדה/כרמל" – סדרה לספרות עברית 2006).

איגרת מפלסטינה (הוצאת "עמדה/כרמל" – סדרה לספרות עברית 2008).

מסכת קיץ לסמדר וחליל (הוצאת "עמדה/כרמל" – סדרה לספרות עברית 2011).

עיר ההיטלים הנוצצים א (הוצאת "עמדה" 2012).

על שירה: ביקורת ומניפסטים 2011-1991 ("עמדה" 28 – אופציה פואטית 2012).

וולאס סטיבנס, מטפיזיקון באפילה – מבחר שירים (הוצאת "עמדה חדשה" 2014).

עיר ב: היטלים וניספחים (הוצאת "עמדה חדשה" 2015).

עיר סודית (הוצאת "עמדה חדשה" 2016).

 

בִּזְרוֹעַ עֵירֻמָּה אֹחַז אוֹתָךְ וְלֹא אַרְפֶּה

מֵהַחַלּוֹן בַּחֶדֶר בּוֹ נִגְנָז

זָהָב טָהוֹר: סִילוֹן שֶׁל פָּז נִמְטָר

מִפֶּה טְעוּן קָפֶה עַד שֶׁיֻּטַּל קִיטוֹר שָׁרָב 

תּוֹסֵס וּמְרַפֵּא;

עָסִיס רָווּי יִלְהַט מִבֵּין שְׂפָתַיִךְ

תַּמְצִית חַרְצִית לִימוֹן נִגָּר נָמוֹג

בְּתוֹכְכֵי אֲוִיר בּוֹעֵר

לְרֶגַע לֹא רָפֶה לֹא מְוַתֵּר רוֹצֶה לִקְרֹא לָךְ

לְרֶגַע לֹא אֶקְרָא אָגִיף אֶת הָרָצוֹן

שֶׁלֹּא לִהְיוֹת אֶלָּא רָפֶה וּמְוַתֵּר כְּדֵי שֶׁאֶהְיֶה רָאוּי יוֹתֵר

לָבוֹא כְּדֵי שֶׁאֲקַדֵּשׁ אֶת הַוִּתּוּר

וַאֲנַתֵּר כִּדְרוֹר מֵהַחַלּוֹן בַּחֶדֶר בּוֹ

נִגְנָז זָהָב טָהוֹר

 

 

עמוס אדלהייט  פּ וֹ זִ י צְ י וֹ ת

 

הוצאת עמדה חדשה / הוצאת עכשיו

 

עיצוב הספר: מאיר סדן

עיצוב הספר: מאיר סדן

 

 

 

 

 

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לרן יגיל