בננות - בלוגים / רן יגיל / וולך בעיני מוקד ומוקד בעיני וולך
רן יגיל
  • רן יגיל

    סופר ועורך, יליד תל אביב, 1968. ספריו: מות סנדלרים (תל אביב : "עקד", תשמ"ח 1987) <שירים> מחשבה אחת קדימה (רמת גן : ליריק ספרים, 1988) ארז כמעט-יפה : וסיפורים אחרים (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ו 1996) ז'אק (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1998) <נובלה ביוגרפית על הזמר הבלגי ז'אק ברל> סוף הקומדיה : תריסר סיפורים (תל-אביב : "ביתן", תשס"א 2001) נקישות ורמזי אור : מדינת ישראל נגד נח שטרן : רומן (תל-אביב : "עמדה/ביתן", תשס"ג 2003) <רומן סמי ביוגרפי על חייו של המשורר המקולל נח שטרן>  הרביניסט האחרון רומן (בני-ברק : הקיבוץ המאוחד, 2006) אני ואפסי רומן  (ירושלים: עמדה/כרמל, 2008) עריכה: הצעיף האדום / יעקב שטיינברג ; בחר את הסיפורים והקדים מבוא: רן יגיל (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1997) בואי כלה : סיפורי חתונה (ירושלים : "כרמל", תשס"א 2001) <בשיתוף ירון אביטוב> טעם החיים : אנתולוגיה של סיפורי אוכל (ירושלים : "כרמל", תשס"ב 2002) <בשיתוף ירון אביטוב> הקשב ! : אנתולוגיה של סיפורי צבא (תל-אביב : "כרמל-משרד הביטחון - ההוצאה לאור", תשס"ה 2005) <בשיתוף ירון אביטוב רן יגיל הוא עורך כתב העת "עמדה" - ביטאון לספרות: שירים, סיפורים, מסות, רשימות  

וולך בעיני מוקד ומוקד בעיני וולך

 

וולך בעיני מוקד ומוקד בעיני וולך, "דברים ראשונים", יונה וולך, הוצאות "עכשיו" ו"כתב", 78 עמ'

 

פעם אמרו על אברהם דשא פשנל, האמרגן האגדי, שהוא הגשש הרביעי. כלומר, יש שייקה, פולי וגברי והוא. כמו בתחום האמנות הפופולרית (הבידור), כך בתחום האמנות הגבוהה (השירה): בשנות ה-60 יש יונה, יאיר ומאיר ומי שחיבר את השלושה כדוֹר – העורך גבריאל מוקד, שהחוברת "עכשיו 14" שערך בשנת 1965 והציגה את הטריוֹ הזה הפכה לקלאסיקה ולאבן דרך בשירה העברית-ישראלית. מובן ששלושת היוצרים הצעירים דאז הפכו ברבות השנים לקאנון.

   בעוד שלגבי משוררי שנות ה-50 נותר מוקד מעורפל מבחינה היירארכית בקובעו כי עמיחי, זך ואבידן הם המשוררים הגדולים של מהפּכת שירת דור המדינה, אף כי מתוך דברים שכתב ניכרת החיבה שלו לשירת אבידן הנראית ממש כסימביוזה שבין משורר למבקר – הרי שלגבי שנות ה-60 מוקד מאוד פוסקני בקובעו כי המשוררת הבחירה והבכירה היא יונה וולך.

   מוקד הוציא את ספריהם הראשונים של יונה וולך ומאיר ויזלטיר ואת הספר השני והשלישי של יאיר הורביץ בהוצאתו "עכשיו". בעוד שהורביץ הוא משורר עם נופי ילדות ואהבה קסומים, פנטסטיים ורגישים בתחילת דרכו וסתימוּת מיותרת בהמשכה, ומאיר ויזלטיר הוא משורר אינטלקטואלי אך ארצי מאוד שהאפיר וקהה עם השנים; ביונה וולך, יש מן הארץ ומן השמיים, מן הלשון הפרוזאית-הדיבורית ומן הלשון המופשטת הפנטסטית והחגיגית, וההתפתחות שלה משירת בטן אל שירה של משוררת בוגרת ומודעת – מרתקת.

   ב"דברים ראשונים" קיבץ מוקד את שיריה הראשונים של וולך מתוך ספרה הראשון "דברים", וכן שירים נוספים שהופיעו בכתב העת "עכשיו". מוקד מציע את הקריאה שלו ביונה וולך באמצעות חלוקה נושאית של שיריה הראשונים ואחרית דבר מאלפת בינה. הספר הזה חשוב כי הוא מספק מפתחות פשוטים לשירתה, בתקופה שבה, לצערי, השירה המורכבת איבדה את רוב קוראיה. נכון הוא שוולך מולחנת וגם נלמדת בבתי הספר. רבים מכירים את שיריה, אך כשאתה מתחיל לשוחח עם אנשים על שירתה, כמעט אין להם מה לומר והם מסתפקים במשפט "אני מרגיש שזה יפה".

   מוקד מחלק את שיריה הראשונים של וולך לשלוש חטיבות עיקריות: שירי דמויות אגדתיות שהן בעצם קריאה בשמות לתחושות ותת-תחושות ("במפתח שוודי לוֹטָה מסתרקת/ שערותיה קפיצים/ לוקחת כדורים כנגד הרגשות/ שונות של מסתורין/ לובשת שמלת קוּרים/ ויוצאת לה מה/ שלוטה לא קולטת בִּמְקום/ האמת היא שיש לך גוף נפלא/ אז למה לך מקטרת מלחמה/ אבל לוטה לקחה כדורים/ ועכשיו היא מבינה רק מילים."), שירי מקומות שהם נופי אגדה קסומים ומצבי רגש ("הו ים, שמיים, עטפוני בערפִלים/ התמזגו עם אֵד עיניים שלי,/ שחפים שלכם לבנים ינמיכו/ לשבת מרפרפים ודבקים במוטות/ להיות מפרשים חיים באונייתי…") וכמובן שירים שהמיניוּת בולטת בהם בזיקה אל הנפש ("אני הבתולה הקדושה/ אני הבתולה הקדושה/ האם אתה שומע אותי/ אינְךָ סובֵל יותר/ כבר אינְךָ סובֵל/ עֲבֹר.").

   בסוף הספר מוסיף מוקד שער קוריוזי "שירי ידידוּת", שני שירים שהקדישה לו יונה וולך, שבהם מצויות שורות כמו "מצטיירת לי תמונה של אדם רב כוח/ אבל גם עם הרבה חולשה", או "ישבתי על ברכיך… אז ביקשתי ממך רק את ראש הטוב שבידידיך". אין מה לומר, המשוררת ידעה לתפוס את העורך במחי קולמוס.

 

נספח: שלושה שירים ידועים מאוד של יונה וולך לפי החלוקה של גבריאל מוקד

 

 

א. דמויות ודמיון באגדה של יונה:

 

 

יונתן

 

אֲנִי רָץ עַל הַגֶּשֶׁר

וְהַיְלָדִים אַחֲרַי

יוֹנָתָן

יוֹנָתָן הֵם קוֹרְאִים

קְצָת דָּם

רַק קְצָת דָּם לְקִנּוּחַ הַדְּבַשׁ

אֲנִי מַסְכִּים לְחוֹר שֶׁל נַעַץ

אֲבָל הַיְלָדִים רוֹצִים

וְהֵם יְלָדִים

וַאֲנִי יוֹנָתָן

הֵם כּוֹרְתִים אֶת רֹאשִׁי בַּעֲנַף

גְּלַדְיוֹלָה וְאוֹסְפִים אֶת רֹאשִׁי

בִּשְׁנֵי עַנְפֵי גְּלַדְיוֹלָה וְאוֹרְזִים

אֶת רֹאשִׁי בִּנְיָר מְרַשְׁרֵשׁ

יוֹנָתָן

יוֹנָתָן הֵם אוֹמְרִים

בֶּאֱמֶת תִּסְלַח לָנוּ

לֹא תֵּאַרְנוּ לְעַצְמֵנוּ שֶׁאַתָּה כָּזֶה.

 

 

ב. נופי אגדה של יונה

 

 

דורמיציון עין טורקיז סביבותייך

 

דּוֹרְמִיצִיּוֹן עֵין טוּרְקִיז סְבִיבוֹתַיִךְ

מְעֻגָּלֵי אוֹר יָרֹק מְחֹרָזִים כְּעָלִים

שְׁזוּרִים בִּקְצוֹתָם עוֹלִים וְצוֹנְחִים

מְעַטְּרִים לָךְ שֹׁהַם גְּדֵרוֹת

בָּנִימְלָךְ פּוֹסְעִים בְּרַחַף וָנֹגַהּ

צְהֹב מִקְלָעוֹת בָּךְ אֵטוּן וּכְתָמִים

שִׁיפוֹן זִיק לָבָן מַקְלִיל שִׂרְטוּטִים

נוֹגְעִים לֹא נוֹגְעִים גּוֹלְשִׁים מַחֲלִיקַיִךְ.

 

 

ג. חטאים, מין וקסם לשון ונפש במִדרש של יונה

 

 

*

 

כְּשֶׁתָּבוֹא לִשְׁכַּב אִתִּי

תָּבוֹא כְּמוֹ אָבִי

בּוֹא בַּחֹשֶךְ

 

דַּבֵּר בְּקוֹלוֹ

שֶׁלֹּא אַכִּיר

אֲנִי אֶזְחַל עַל אַרְבַּע

וַאֲדַבֵּר עַל מַה שֶּׁאֵין לִי

וְאַתָּה תִּנְזֹף בִּי:

"חוֹמְרִי"

 

הִפָּרֵד מִמֶּנִּי

בַּשַּׁעַר

אֱמֹר שָׁלוֹם

אֶלֶף פְּעָמִים

עִם כָּל הַגַּעֲגוּעִים

שֶׁיֵּשׁ

עַד שֶׁאֱלֹהִים יַגִּיד:

"דַּי"

וַאֲנִי אָנִיחַ לָלֶכֶת

וְלֹא אֶשְׁכַּב

לֹא עִם אֱלֹהִים

וְלֹא עִם אָבִי

אֲנִי אֶרְצֶה לִשְׁכַּב אִתְּךָ

אֲבָל אַתָּה לֹא תִּתֵּן

יַחַד עִם אָבִי

תִּתְגַּלֶּה לְפֶתַע

כְּמִי שֶׁאַחְרַאי עַל

הַמַּעֲצוֹרִים

אָבִי יִהְיֶה מַלְאָךְ

שַׂר צְבָאוֹת

וּשְׁנֵיכֶם תְּנַסּוּ לַעֲשׂוֹת מִמֶּנִּי

מַשֶּׁהוּ

אֲנִי אַרְגִּישׁ

כְּמוֹ אֶפֶס

וְאֶעֱשֶׂה כָּל מַה

שֶּׁתֹּאמַר לִי לַעֲשׂוֹת.

מִצַּד אֶחָד תִּהְיֶה אֱלֹהִים

וַאֲנִי אֲחַכֶּה לְאַחַר כָּךְ

וְאַתָּה לֹא תִּהְיֶה הַסַּמְכוּת

וַאֲנִי סְתָם מִסְכֵּנָה

מְנַסָּה לִהְיוֹת מְנֻמֶּסֶת

אֲחַלֵּק אוֹתְךָ לִשְׁנַיִם

וְגַם אֶת עַצְמִי

חֵלֶק הַנֶּפֶשׁ

חֵלֶק הַגּוּף

תּוֹפִיעַ כְּמוֹ שְׁנַיִם

וַאֲנִי גַּם

כְּמוֹ שְׁנֵי כַּלְבֵי יָם

אֶחָד פָּצוּעַ

גּוֹרֵר סְנַפִּיר

אוֹ שְׁתֵּי נָשִׁים

אַחַת תָּמִיד צוֹלַעַת

וְאַתָּה אֶחָד פָּנִים

וְאֶחָד בְּקֹשִי רוֹאִים.

 

 

 

 

 

 

 

 

171 תגובות

  1. המאמר הזה פורסם ביום ו', 21 באוגוסט במוסף הספרות של מעריב וב-nrg, אתר מעריב. רני

  2. אני מתחיל בבלוג סדרת מאמרים שיופיעו כך מדי פעם, מאמרים שהם מה שנקרא בספרות התורנית "עיון בעיון", כמו למשל שפתי חכמים על הרש"י המפרש את התורה – כך ברצוני לכתוב מאמרים על מבקרים ויוצרים הכותבים על יוצרים אחרים החשובים בעיניהם. למשל, רק לדוגמה: "בלזק בעיני ברנדס" או "עגנון בעיני קורצווייל" וכו'. המאמר הקצר הזה על וולך ומוקד הוא הראשון בסדרת "בעינֵי". רני.

  3. רני, תיארת באופן בהיר ותמציתי את מקומה ומעמדה של וולך בעיני מוקד.
    להנכחת הכיוון ההפוך חסרות לי עוד הנמקות.
    ולעניין עקרוני, מעניין יהיה לדון בתהליך הקנוניזציה של יוצרים על ידי מבקרים. שאלת המחנות הספרותיים, הפוליטיקה של הספרות. טעם ודעת קהל
    השירים של וולך נפלאים בעיני.

    • משה, תודה לך על התגובה. אכן נפלאים שיריה של וולך, זה נכון. "מוקד בעינֵי וולך" זה יותר קוריוז ברשימה זו. הרשימה כמובן מתרכזת ב"וולך בעיני מוקד". באשר לברכּת הדרך על סדרת המאמרים הנושאית הזאת – אני שוב מודה לך. שבוע טוב ומקווה שלא אכזיב בעתיד. רני.

  4. רני, שבוע טוב ומבורך.

    אני שמח על הרשימה הזו ספציפית ועל הרעיון כולו ככלל. יישר כוח ושיהיה שבהצלחה גם בזה.
    שוב בקוראִי בשירת וולך אני מבין עד כמה היא השפיעה לפחות על דור-דורותיים של משוררות ומשוררים אחריה.
    החלוקה של מוקד שהיא למעשה הבחנה עקרונית תימטית בשירתה של וולך, מוסיפה להבנת שירתה, ולכן אינה עוד סתם חלוקה נושאִית.
    למיטב הבנתי וולך הייתה משוררת אותנטית טוטלית ומתמסרת, בנוסף לכישוריה ולאקספרימנטליות של הפואטיקה שלה. היא באמת כל כך ניסתה ושקקה וחיפשה. וזה דבר שראוי להדגיש שוב ושוב. חן

    • חן, שבוע טוב ומבורך וגם חודש טוב וכו'. אתה כמובן צודק בכל מילה שכתבת. וולך תמיד חיפשה ולא התנוונה. למען ההגינות אפשר לומר כי לא הספיקה להתנוון, הרי נפטרה בגיל צעיר. היא אכן טוטאלית מאוד, ממש פותחת וריד כדי לכתוב שיר. כל הזמן על הקצה. מובן מכאן שלא הפכה ל"משורר/ת מקצועי/ת", והיא השפיע ממש כפי שכתבת – עשוריים קדימה, אבל השפעה שורטת כשירתה הפוצעת. רני.

  5. יופי שאתה מביא משירי וולך, רני.
    אבל מה, לא מפי גנבים וזייפנים ייסדתי עוז. ככה זה אצלי.

    • אמיר, אני הולך איתך בראש שלך. מכאן אני מסיק שגם את ז'אן ז'נה לא הייתי מפרסם. רני.

    • אני קורא לכולווווולנו להסתפק בגרפומנים של הליקון,ומפי חווצ'וק זמירי זרש,שירית קופה וסיגלגלוש נחיה
      כולנו עד ביאת הגואל.
      ותמיד אפשר לשאוף אל העננים,אל שירתו
      הקוסמוקלאסית של המאור הגדול לממשלת
      הניאו קלאסיקה שאת שמו הקדוש לא נעלה על דל שפתנו.מלוא כל הארץ כבודו ומוסריותו ועיין בתגובותיה המחוקות של
      זמורת הזמריר,דוקטור ומעריצה בישראל.
      ועל כך נאמר,קשוט עצמך בזמורות זמירי וופטורי סיגליות וציצים (תרתי משמע)
      ורק אחר כך בדוק בציציותיהם של אחרים
      (ויכול להיות שביוון הקדומה זה לא נהוג)
      סיכום: לא צריך וולך ויזלטיר או מוקד.
      נסתפק באור ורווח לכולנו
      ובא על החתום: עמיר חור

      • גם אני מסכים

        הכי טוב להסתפק באלטר-אגו מחרחר הריב של רני.
        ובא על החתום ין רגיל.

        • מסכים בריבוע

          כמו שאמר פטרוביץ' החייט באדרת של
          גוגול,בהתקשותו לעייל את שירת האור בקוף של מחט – עכרת אותי,חרחור שכמותך!
          שיכורים אנו מנקטר השירה של האור
          הגדול לממשלת הלול ההליקוני

          • ציצנית עם ציצי גדול

            שאלה לרן: למה אתה מאפשר לגועל לנזול אצלך בבלוג?

            פניה: לא משנה מי אתה שמתחבא מאחורי הריר הדביק של הטרול השעיר עם הקרחת שמת פחד מוות מנשים, את הרוק שאתה בולע שומעים למרחק.

            BOOO!!!…תזהר לך שסיגלגלית השגלגלית לא תבוא לך בחלום עם הציצים הגדולים שלה ותטרוף אותך!!!

          • לפעמים מאפשר, ולפעמים מייצר.

          • אני עונה על השאלה שנשאלתי. אני עקרונית נגד מחיקת תגובות אלא אם כן מישהו מתחזה למישהו שזה עניין פלילי, אבל כיוון שהתגובות המקללות כאן מופנות בעיקר כלפי המושרר והעורך אמיר אור ו"הליקון", ולא נגד כל מיני מגיבים אלמונים הכותבים בעילום שם הרי שאני מוכן ומזומן למחוק אותן אם אמיר אור יכתוב לי למחוק אותן. רוע זולג לא רק בבלוג שלי אלא גם בבלוגים של אחרים וגם כלפיי. ובאשר לרצף התגובות אענה בגוגולית. הרי רצף התגובות נראה כ"רשימותיו של מטורף". רני.

          • ציצנית עם ציצי גדול

            לרן: ציפיתי לתשובה שבדית ואכן זו לא אחרה לבוא. אם תרצה הסבר לגבי מה לא בסדר בתמונה, תבקש.

            למשקשק המקשקש: חחחחחח…BOOO!!!!

          • אני מבין שהתגובה שלי נשמעת ניטרלית מדי לאוזניך. ענה עיין עוד שתי תגובות קדימה. אולי זה יספק אותך. רני

          • ציצנית עם ציצי גדול

            לרן: שמת לב שאתה פונה אלי בלשון זכר? נדמה לך שאני איזה סוהר תורכי מבודרום שבא לארץ לביקור רמאדן וצד עבריינים ?
            תרגיע, ככה כבר לא נראות היום ציצניות עם ציצי גדול. הורדנו את השפם ואפילו עשינו שחי!

          • לא מנשים פוחדים כאן אלא מגרפומנים
            העושים בשירה מעשה זמרי ומבקשים בלול שכר כפנחס הכוהן הגדול במקדשה של עשתורת

          • ועוד דבר קטן אך רציני: אני אכתוב מאמרים על אנשים שאני אוהב/מעריך את כתיבתם גם אם הם לא נחמדים בעיני אנשים רבים. אני כתבתי על מוקד ואכתוב על מוקד בעתיד. אני פשוט מושפע מן האיש ותפיסותיו. גדלתי על ברכי "עכשיו" וזה כתב עת מעולה בעיניי. הרשימה שלי לא עוסקת באגודת הסופרים בכלל ובצרותיו והסתכסכויותיו של מוקד שם. כשמוקד פרסם את וולך, נדמה שיו"ר אגודת הסופרים היה ישראל כהן ז"ל, אביה של פרופ' נורית גוברין. אני אכתוב על אמנון נבות על אורציון ברתנא, על המשורר דוד אבידן ועל אחרים שיש סיפורים לא נחמדים עליהם כאלה ואחרים, כי אני פשוט חושב שהם סופרים, מבקרים, משוררים, אנשי ספרות טובים מאוד. מספרים על בנימין פשוט שהיה רודף שמלות, נו אז מה! לא אכתוב עליו? אני אוהב את הסופר הזה מאוד ויכול גם לנמק למה. כשמתחילים עם הצנזורה הזאת אין לזה סוף. רני.

          • רק שאז נבקש מרני למחוק גם את הדברים
            נגד מוקד שאינם מדוייקים משפטית ולכשלעצמם עלולים להיות עילה לתביעת דיבה.
            כי או שכותבים כאן על שירה – כמו שהיה עד הרגע שאפולו המתולתל שלנו
            התערב ממעמקי לולו הפואטי,או שפותחים
            תיבת פנדורה ומניחים לזרים ולזמורות
            המחוקות לחול פה הורה היאחזות.

            כי נסיון החיים מלמד שתיק אפל במעמקי
            הפרקליטות או היעדרו הוא לפעמים ענין של מזל או מקרה – ולפעמים זה גורלו של אזרח שומר חוק ורב זכויות בלתי ניתנות לעירעור בטיפוח רב שנים של השירה העברית במחצית השניה של המאה העשרים.
            ולא תמיד אפשר להתנחם בשגלגית רבת הזמורות והזרים של ציץ המציץ ושאר כוהני אפולו במקדשו המזהיר משירה חקיינית וקלוקלת ומכוהנות מוכות טמטום
            רב השראה

          • להוגן, אולי לא הובנתי נכון. כשהתכוונתי למחוק התכוונתי לרצף התגובות מאמיר כולל אמיר כמובן. רני.

          • ציצנית עם ציצי גדול

            להוגן: שיואו למות עליך כמה חוכמת שוק נשפכת ממך ואללה נדלקתי עליך שאתה כזה הוגן שחבלז בזבז, יאללה שוכנעתי, עוזבת את הלול ומתחייבת לבוא לך הלילה בחלום ולתת לך מכות בתוסיק המתוק שלך עד שתצעק דיוה או דיבה או מה שיבוא לך לקשקש לשגלגלית באוזן הרוטטת אליך מתשוקה המתלהטת והולכת למראה שקשוקיך המשכשכים כאן בביצת המתורבתים.

            שאלה לרן: מי אמר? "זה כל כך נכון – כשאין בסיס קבוע והאמת נעשית עדרים-עדרים, אז אין בסיס אנושי-תרבותי מוצק"

            תגובה לרן: קראתי את הסברך. לא דרשתי בנושא המאמר שאיתו אין לי בעיה. נחרדתי מהתגובות שלך שאין בהם גינוי או הגנה כשמשוחחים איתך על האדם שמאחורי גיבורי התרבות שלך.

            לידיעתך: ציצים גדולים, בלונדינית וטיפשה מספיק עד כדי להיות מסוגלת לקרוא מאמר תרבותי בבלוג בנושא הצייר הכשרוני היטלר. אבל, אל תתפלא אם בתגובות ירצו לדון גם באיש, ואם אתה לא יודע מי האיש, עצתי לך צא ולמד וגבש דעה לפני שתרוץ בתמימותך לשבת על כל ברך כשרונית ולהתחבא מאחורי "אני אכתוב על מי שאני מעריך את יצירתו" זאת לא תשובה קשורה..נסה שוב.
            אה וגם!!!! אל תקפוץ עלי עכשיו עם ההשוואה להיטלר מיייה, ביייה וכו' זאת לא השוואה, ואל תברח לשם, פשוט תנסה להתמודד כמו ילד גדול.

          • לציצנית המתוקה

            זה לא את שלא הסברת מספיק טוב,זה אני שלא הבנתי: לכתוב על מוקד שהוציא ספר
            על יונה וולך,זה כמו לכתוב על היטלר
            ותערוכת ציוריו?
            איזה אנאלוגיה מתוקה ונועזת ממעמקי הציצי!

            שרק לא תתאבדי לי יחד עם חברותייך
            מ'הליקון'כמחאה על הפשע הגדול של מוקד
            חוץ מזה את מה זה מתוקה ומה זה סקסית!
            א – מות – על הציצי שלך
            ושיהיה לך לילה מתוק עם חמור הזהב של אפולואוס ,סוכריה דביקה על מקל שלי

          • ציצנית עם ציצי גדול

            חחח יופי נחמה, מה אמרתי? לא להתייחס לפשעים כהשוואה,ידוע לכל ציץ מציציי שעל יד היטלר כל פושע נהיה כבשה צחה. אמרתי לנסות התייחס לאדם שמאחורי האמן. מי לא הצליח? מי ברח מהתמודדות?

          • צוצי לה,לא אמרת כלום!
            רק הצעת השוואה אפשרית בחצי פה,כי החצי השני היה עסוק (לא חשוב במה)

            ואין זה נאה להסתובב ברחוב עם ציצונים
            נפולים! כסי את זה,בובה'לי.זה לא מקדשו של אפולו כאן,אם לא שכחת.

          • מבטיח להיות ילד גדול – אימא. רני

          • לציצנית הצדקת

            צדקת,דדנית דגולה שלי.בסיס אנושי קבוע
            ומוצק כמו גם האמת והיושר מצויים כולם
            במעמקי התחתונים של הליקון והרי הם עומדים זקופים בשירות האמת,החוק והשירה
            הבה נטאטא את מוקד וויזלטיר ויונה וולך אל גל הגרוטאות בעודנו משננים מנטרות נבחרות משירת אפוליאוס המקומי
            בעל זנב החזיר ואוזני החמור המוזהבות
            תוך שאנו פולים באופן טקסי כינים מתלתליו ומתפעלים מאונו.

          • ובשוליים,ימצא מקום למנטרות של הזמרירית דוקטור וגרופי בישראל.
            לא ניתן לחכמתה לתום ולגווע,שהרי אורה הוא כאור הירח השאול מאורה של השמש האפולינית זהובת התלתלים.

          • ציצוש! איה הוא המורה הדגול והקפדן
            לשירת יוון והמיתוסים הקדומים שילמדך
            תוך כדי מניית מלקות בישבנך החשוף שלא
            כותבים מייה בייה,אלא מניה וביה

            חוץ מזה,את ממש קוקיגלידה!

          • ציצנית עם ציצי גדול

            מי זה המנסה להתגבר על הפחדים שלו במילות חיבה למפלצת? בטח אותו אחד שקרא את מייה פעיית השה ובייה פעיית השיה ושכח שאחר כך אומרים גם צינגלה מה, פעיית הכבשה, ואין קשר למניה ובנותיה אלא לרן ומאמריו שמתלונן שאין לו כסף בכיס לילדיו אבל לא מלין חלילה על גנבות כספים. כי תרבות ודת אצלו הן לפני מוסר המשווקים. לו מותר להשוות את מוקד לז'אן ז'אנה. ילד שוליים מסכן שגנב ספר של פרוסט מחנות ספרים ששילם את חובו לחברה בריצוי מאסרים ושהפך למי שהוא בזכות כשרונו ולא להפך, לא מי שניצל את כשרונו ומעמדו וגנב מכספים ציבוריים, ולא מי שניצל את כוחו ומעמדו ואנס את העובדת שלו, ומצידי שלקצב יהיה קול של אידית פיאף ושרן ישב לו על הברכיים ויכתוב כמה שהוא מוכשר.
            שוין, למרות נסיוני הרב בגברים, ולמרות שאני רואה את קטנותכם מול שדיי הגדולים, אינכם מסוגלים כאן לדיון בנושא האדם שמאחורי הדמות, ואינני בקיאה בקשרים שלכם עם מושאי הכתיבה שלכם, אולי אתם כותבים על חברים אישיים שלכם שם בברנג'ה. אז אוקיי, הראיתם לי את חבריכם והבנתי מי אתם. אוסיף את זה לפחד מנשים וגועל אינטילגנטי ומה קיבלתי? איכס בעטיפת צילופן מרשרשת.
            עצוב לתרבות העברית. עצוב לנשים העבריות. עצוב לילדים שלנו שאתם אלה שתנחילו להם את הדהודי סופנו המתקרב בשאגות וינטלטורים נבובים.
            ותבינו, (או שלא, כמצופה) שאותי ממש לא מעניין מה הקטע שמריץ רעל בין אגודת הסופרים שלכם לבין הליקון שלכם, ולא מעניין מה אישה תחת השפעת סמים קשים ראתה באיש כמו גבריאל מוקד. בעיניים שלה היא יכלה לקרוא לו אלוהים, בעיניים שלה היא יכלה לקרוא לו חבר. הבעיה היא העיניים שלכם, חוץ מציצים ושירה מה אתם עוד מבינים? זה מבית אבא? זה לעיני ילדיכם?
            בושה אתם כנראה מכירים רק כשמורידים לכם את המכנסיים ומצליפים בכם עם שוט תוקפני ביד נשית תואמת, זהו להנות, תרימו את המכנסיים, תמחקו את האדום מהלחיים כי עכשיו השוט בלשון הריקה שלכם…תורכם תינוקות בואו ותראו לשגלגלת איזה גדולים אתם. נו, נו, די להתחבא מאחורי סינר התרבות, רואים לכם….

          • הזעם הקדוש לא יועיל כאן. לכתוב על ז'נה הקדוש (זה לא אני זה סארטר) כי גנב ספר ותו לא – זה קשקוש וחוסר דיוק היסטורי. לכתוב על יונה וולך שהיא נערה מסוממת – זה טמטום וצרות מוחין. חשפת לא רק את שדייך אלא גם את ערוותך ובורותך הספרותית, לצערי. בעניין השוט, אנא השאירי אותו כאן הוא של ניטשה ואני צריך להחזיר אותו, אף כי זה מתעקש תמיד שהשוט שייך לאינדיאנה ג'ונס. רני.

          • ציצנית עם ציצי גדול

            פחחחח בורות ספרותית, זהו שאמרתי שאתם מבינים רק ספרות ושדיים ולא מסוגלים לדוג מילה אחת מעבר לאלו שאינם קשורים באלו. נכון שלא רק ספר אחד ונכון שיונה וולך היא הרבה יותר מנערה מסוממת, אבל כמו שאי הדיוקים שלי על דמויות תרבות מרגיזים אותך ככה אי הדיוקים שלך על הדמויות שלך מרגיזות אותי. אז קח את השוט ולך תמשיך לחלום על אינדאנה ג'ונס שלך, כי ברורה כבר עמדתך שאם אתה שחקן פוטבול מוכשר מותר לך להתעלל בכלבים ולערוך קרבות, ואם אתה אסי דיין אז מותר שתכה ת'חברה שלך וששש…כאן מדברים תרבות ודיוקים…או יותר נכון ששש… כאן לא מדברים דיוקים על החברים של רן. אבל יאללה פסדר, על ז'אן מותר, זה כנראה לא מתנגש עם אינטריגות פחדים ופוליטיקה.

            אה ורן…זה לא מה שאני חושפת כאן, לי אולי יש בכלל שדיים קטנות וידע ספרותי שאולי אינני מעוניינת לתרום כיוון שאיננו העניין. זה באמת מה שאתה חושף כאן. אתה רואה אותך? רואה מי הם חבריך? רואה מה הם אומרים על חברים אחרים שלך? עיני מוקד, עיני וולך, קראתי בעניין, השכלתי, הרווחתי. אבל מה עם עיניך רן? מה עם עיניך?

          • הייתי כלבתו של קולונל ליכט

            לשיריצי ציצי היקרה!
            אנו,סופרים בבבנות בלוג,מביעים בזאת את התפעלותנו הכנה ממימדי הגרנדדיים
            שאת מייצגת באורח מטאפורי,ויותר מכך אנו אחוזי פליאה זכה וקסומה מן האנאלוגיה המהדהדת לעומק בין שיקלקרעכצען וציוריו לבין יונה וולך ומוקד,בעצמו ניצול ש ו א ה שאביו היה
            ממפקדי מרד גטו וורשה ונהרג לצד מרדכי אנילביץ' בבונקר ברחוב מילא 18
            גבריאל מוקד עצמו ברח מן הגטו והוא ילד בן שבע והוסתר בארון בגדים שלא היה בו,כמובן,כדי להכיל את הציצי שלך.
            אכן,בקרקס הפריקיות של אפולו מתולתל
            השיער שמור לך מקום מרכזי בין המתאבדת הסדרתית בשידור חי לבין הבן האובד והאם השלישית העסוקה בהטלת ביצות תגובותיה המופלאות בתלתליו של
            המורה הגדול בעוד הבן מסתובב מסומם
            ושואל את נפשו למות מבושה.
            בתנאים אחרים,שפויים קצת יותר,היינו פונים לאדונך בבקשה לשים לך מחסום פה
            (אבל לא חזייה,חס ושלום),אבל זה השתן ש ל ו הוא זה שעלה לך למוח.הוא יזם ואת רק מקצינה.כולנו ציפיה לאוטוביוגראפיה שלך שתגלה סודות מן המקדש המעט,שבו יתגלה מה שלא הספיקה
            חברתך כאחות לך ,דוקטור לספרות ,מתאבדת בשידור חי וקוקייה לגלות.אנו משוכנעים שרב המכר הפנטסטי
            הזה,שרק יראה אור (תרתי משמע)יעמיד סוף סוף בצל את שירת יונה וולך יאיר הרוביץ,ויזלטיר ואחרים,וחלומו של אדונך להיות סוף סוף עורך מרכזי בישראל יתגשם ואת (לא אחרת) תביאי לאפולו שלך את הגאולה.
            בינתיים,תיקעי את החזייה שלך עמוק לתוך הגרון,והעבירי את מה שאת כותבת
            עריכת עומק.

          • כמה עצוב לראות את הגנב משתולל פה בתור טרול. פיחססס

          • מי שכתב את התגובה הזאת באמת משוכנע שהמגיב מעליו הוא גבריאל מוקד. זה נאיבי בעיניי. רני.

          • חיכינו חיכינו

            במתח נורא –
            וסוף סוף הגיע
            הפחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
            שאורכו כאורך הגלות
            ועומקו מי ישורנו –
            רק משוררים אפולוניים רבי און
            יעמיקו לאפס קצהו.
            רק הם מצויידים בגשושית כה ארוכה.
            האם זו מילה ביוונית קדומה?
            בבלוג של אדוננו
            נתנהג כהלכה
            שום פחחחחח
            בו לא ישמע

            ועל החתום בא
            משורר הליקוני מתחזה
            טעון קנאת פין ובורות ספרותית איומה

          • והתגובה הזאת

            מוקדשת לבעלת הפחחחחחחחחח בורות שנפלט לה מעומק הציצי

          • ציצית,שדיים קטנים
            לא קטנות

          • זאת ההיא עם האצבע בתחת?

          • ציצוש! לא יעזור לך ,הרכבת משקפי הספרות על בוביית החתלתולה שלך,וגם
            לא ניתוח מיטאפורי לקיצוץ מימדי הדדיים.לדידנו תישארי קוקיגלידה!
            במחיצתך,כל מטען האינטלקט שלנו (ושלך) מושך לכיוון אחד – החוטיני.

            נשיקות מתוקות,ואל תעלבי,למען השם,מחנוך לוין.הרי הוא מת לפני שבא החוטיני לעולם,ובשל כך הוא ישאר לא רלוואנטי עד ביאת הגואל.
            שלך,בשם כל החשקוקיים בבננות בלוג

          • כי אנחנו אנשי בסדר
            אנשי בסדר
            אנשי בסדר גמור.

            אצבע בתחת ושיר בגרון –
            וטוב ומסריח וחם!
            (חנוך לוין,את ואני והמלחמה הבאה)
            מוקדש לציצית הקוקיגלידה ולחברותיה
            שומרות חומות החוקן והמוסר מטעם הליקון הקדוש

          • צוצילה,מתוקית של אפולוניוס!
            לא מניה ובנותיה (האם הן כוהנות במקדש
            השגל ?) ,אלא מניה וביה.תסתכלי במילון,טומטומית,ובשאגת פחחחחחחחחחח
            אופיינית נגמור בקרשנדו סוער,אני,את והוא,הלהד"ם הקדוש של המוסר והחוק
            בכל רחבי הממלכה ההלניסטית כולל הפרובינציה יהודה ובא לציון גועל.

          • להזכיר לרני יגיל שמוקד הוציא לאור את מיטב השירה העברית במהלך חמש עשורים ויותר בלא שנהנה מתקציבים
            ממלכתיים שמנים כמו המקדשים האפולוניים של דמויות מפתח כאן בבלוג

            ועוד נזכיר נשכחות שמוקד היה ה ר א ש ו ן שפרסם סיפורת הומוסכסואלית (
            !)1967 וזאת כשכולם פרסמו שירת ניצחון
            שלא לדבר על ולך,דליה הרץ,הראשון ספרסם את ויזלטיר וזוהי רשימה חלקית – ועוד לפני מלחמת ששת הימים.
            בל יחרץ כלבלב השעשועים של אפולו לשונו! ישבו במקדשם ויתבשמו מקטורת
            ומנחות הגרופיס שלהם.

          • קוריוז קטן: מי פרסם את המאמר "על כמה מתכונות אמנות השירה של ביאליק" מאת מנחם פרי ויוסף האפרתי?
            תשובה: גבריאל מוקד.
            יוצא אפוא שמוקד פרסם את מנחם פרי. למען ההגינות נאמר כי פרי גם פרסם את מוקד ב"זיכרונות בית 'עכשיו'", רשימות יפות ואישיות שהופיעו ב"סימן קריאה" על כתב העת "עכשיו". רני.

          • א.נ., חבל שאתה חורץ את לשונך על דברים שאין לך שום מושג בהם. בשעה שאנשי "המקדשים האפולוניים" עבדו בהתנדבות מוקד עבד על חשבון כספם של אחרים, ורק עשה את עטו קרדום לחפור בו מקום לעצמו. משוררים טובים חיפשו במה, מצאו, ראו מה טיבו של המנהל, ומי שהספיק התרחק מהר. המנהל המשיך לדשדש באותה עסקונה עתיקה עם משוררים פחותים אבל עם סופרלטיבים כמעט זהים. נו באמת. חבל בכלל לענות.

          • אמיר, תהיה דעתך על מוקד אשר תהא, אבל למען ההגינות אמור שגם אתה פרסמת משיריך בכתב העת "עכשיו" של גבריאל מוקד וזה היה כמדומני גם לאחר הקמת "הליקון". אינני זוכר כרגע אם זה היה "עכשיו" 61 או 62. רני.

          • רני, מוקד ביקש וקיבל מאמר על הזהות ואולי גם שירים, איני זוכר. הוא גם נתן לי אז שתי "וריאציות" שלו לפרסום בהליקון, אבל לא פרסמתי.
            מה זה קשור להגינות, איני יודע. לא ממש היכרתי אז את הסצנה הספרותית, אבל זוכר שמוקד הזמין אותי לקפה רוול, וכשבאתי עזב את ה"טיש" במחווה אדנותית ואמר לחבורה משהו בסגנון "תמשיכו, אני הולך לשבת עם אמיר אור" – והתיישב אתי בשולחן קטן במרחק של כמה מטרים מהטיש…
            זוכר רק איזו סלידה עמוקה זה עורר בי, אם כי לקח לי זמן להבין עד אנה הדברים מגיעים.
            הנושא כולו מעורר בי רחמים, בעיקר על הנוהים אחריו. הסיבות לזה תימצאנה ברשומתי "השוטה ואמנות הדיכוי"
            http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=10394&blogID=182
            סעיף קטן אלסוורת' טוהי. ואידך זיל גמור. אין לי עניין להשחית מלים פה.

          • אמיר, זה בסדר גמור מבחינתי להיצמד לאמת ולהזכיר לך אותה. אתה פרסמת אצל מוקד שירים. יכול להיות שזה היה מתוך הספר "ככה". אני לפחות זוכר איזה שיר שהוא מונולוג בוטה של קצין או איש צבא – משהו עם קללות שעשה עליי רושם. אני מבטיח לבוא הביתה ממעריב ולכתוב לך בדיוק איזה שיר. מי הזמין אצל מי זה לא רלוונטי וקשה לדעת. אבל אני מאמין לך שמוקד ביקש ממך שירים. אם מוקד היה עורך כל כך גרוע כבר אז, למה פרסמת אצלו משיריך? ועוד דבר. אם אמת – אז עד הסוף. אזכיר לך שגם השתתפת בערב "עכשיו" שבו הייתי נוכח בצוותא. שם פגשתיך, לא לראשונה, תתפלא, אני עוד זוכר אותך אפילו ממרתף 29, כלומר "עקד". אתה אולי אינך זוכר אותי. זה עניין של הגינות כי מוקד היה שם בשנות ה-60 וה-70 וה-80 וגם את חזי לסקלי פרסם, אומנם לא לראשונה. נדמה לי ששיריו הראשונים של חזי פורסמו ב"דבר", אבל אולי אני טועה. בכל אופן, אפשר למעט בדמות, אבל אי אפשר לשנות את ההיסטוריה. ובאשר להיותי שוטה, אם אני מסיק נכון שלשם אתה מכוון ואגב קראתי גם את הרשימה שלך כשפורסמה בבלוג, אין לי בעיה עם זה. כשמדובר ב"עכשיו" ובגבריאל מוקד אני בהחלט חסיד (שוטה, אם תרצה). הלוואי ו"הליקון" ו"עמדה" יעמידו דורות של משוררים כמו "עכשיו" של גבריאל מוקד. אם כי לטובת "הליקון" אפשר לומר שזה כתב עת שעשה דברים חשובים בהחלט: למשל לאחרונה, ספר הביכורים של אלי אליהו "אני ולא מלאך", שלא פעיל כאן לצערי בבלוג, או התמיכה שלך ביעל גלוברמן שהיא בעיניי משוררת מצוינת שאגב פרסמה משלה בעבר הרחוק גם ב"עכשיו" אם כי בעיקר תרגומים, אבל אם לא היא תתקן אותי וכמובן התמיכה של "הליקון" באלישבע גרינבאום הנפלאה ז"ל ועוד ועוד. רני.

          • חם, חם בביצה

            המפדלניק פתח במלחמה נגד נסיך הליקון?
            תמשיכו, תמשיכו. אני אביא פופקורן!

          • תגובה מצחיקה, אבל זו לא מלחמה. רני

          • רני, זה לא שייך לשום הגינות, ואם תקרא את תגובתי בעיון, התייחסתי להיכרותי ההדרגתית עם מוקד.
            כדאי לקרוא אותה שוב, כי אז תראה שלא התייחסתי כלל אליך, אלא אל מוקד (פתח את הרשומה הזו).
            ולעניין אכסניה – בימים ההם כבר היו כמה וכמה. פרסמתי ב'מאזנים', ב'חדרים', ב'עיתון 77', ב'קשת החדשה' ועוד ועוד. מי שנותן לך במה לא בהכרח תרם להתפתחותך המקצועית. לרבים, כולל מי שהזכרת, הליקון היה והווה משהו שונה קטגורית מבמת פרסום, ואם תרצה אסביר לך איך זה קורה פה, על כוס קפה.

          • אמיר, פה אתה מתכוון לבית "הליקון" בנחלת בנימין, או לפוסט הזה? רני.

          • הוא מתכוון לבית הליקון. אבל זה לא נחלת בנימין, רחמנא ליצלן. זה נחלת אפולו. ברם בהחלט אפשר להשאיר את המין של בנימין. ולא לקפה הוא מזמין אותך אלא לנקטר. ואם תרצה וודקאלי, תבקש מהנערה השרועה עם הענבים בקצה המשתה/משטה. אחוז היטב במגבעת ובתהילים, מר יגיל. לבל יעשו בך מעשה שעשו בסוקרטס.

          • אמיר, קראתי את שוב את הקטע של טורגנייב וגם את מה שאתה כתבת. נו, על מוקד אפשר לומר הרבה דברים, אבל הוא רחוק מאוד מלהיות שוטה. דוד אבידן אמר פעם על מוקד במילתא דבדיחותא שהוא "אינו טוב לא בזמנים ולא במזומנים". אבל הוא מעולם לא אמר שהוא לא מבין בספרות או שהוא אינו מבקר ספרות חשוב מאוד, שלא לדבר על עורך, כי זה פשוט אינו נכון. מוקד בכלל הוא איש מבריק, אבל לא בזה העניין. למוקד יש רגישות יוצאת מן הכלל לטקסטים שלא ראיתי עדיין אצל שום עורך. הוא רואה את נצנוץ האקדח עוד לפני שזה יורה, ממש כמו ב"זר" של קאמי. נכון, הוא גם יכול לשלוח בך חץ וזה עלול להיות לא נעים כי הוא חד לשון. עוד דבר: יכול מאוד להיות שהוא מאבד עניין ביוצר אחרי ספר ראשון כי בשבילו העיקר הוא הגילוי – הוא גלאי משוררים וסופרים – אבל לא בשל היכרות עם אישיותו עוזבים המשוררים את מוקד. הם פשוט לומדים ללכת על שתי רגליהם במילייה. לומר שמוקד לא תרם לקריירה של וולך, זה פשוט לא נכון. רני.

          • לא אמרתי שהוא שוטה, למרות שהיה טוב יותר לחברה אילו היה. כתבתי לך "סעיף קטן אלסוורת' טוהי. דוק.
            ועל השאר לא אגיב. אתה מאוהב :)

          • אמיר למה על השאר לא אגיב אם נפתח פה דיון אז שיפתח בכל העוצמה .שהרי בעצם באי תגובתך אתה נסוג מכל תרבות הדיבור עליה אתה מצביע במאמריך.אני מצפה כאיש תרבות כן להרחיב את הדברים .ולא לסגת במהלך הדיון כשהוא לא מוצא חן בעיניך .זה חוסר תרבות דיון בעליל.

          • רני, את הדיון איתך אז הפסקתי כי עברת לדיבורים משולחי לשון לגמרי. אתה מוזמן לקשור הלל כאוות נפשך, אבל גם אם תעלה פה רשומה המתארת איך אתה כמשקלט הקלטות של ישיבות הנהלת אגודת הסופרים אתה היית זה שתפס את אלסוורת' מזייף פרוטוקולים –
            גם אז לא אהיה בר שיח.

            שבע שנים ניסה אותו פושע לעשות רצח אופי לי ולכל מי שהביא בסופו של דבר להסגרתו לידי החוק ולהרשעתו, או אפילו לא תמך בו בפשעיו.
            לא נרתעתי.

            נדמה לי שבעניין זה מילאתי את חובי לחברה די והותר, ואין לי חשק לשכשך פה במי האפסיים מרופשים של מיני טרולים ששנינו מכירים.
            צר לי.

          • אמיר, ראשית עליי לומר שהתגובה מעל אינה שלי ואני מקווה שאינך חושב שהיא שלי כי אני כותב אך ורק בשמי וחותם בשמי וזהו. אבל זה כמובן לא אומר שהמגיב או המגיבה אינם צודקים.
            מלבד זאת, אני עצמי כבר כמה חודשים חי על פי ארבע הסכמות ואילו הן:
            א. עליך להסכים עם אמיר אור.
            ב. אם אינך מסכים עם אמיר אור, עליך להסכים עם נחמיה שטרסלר.
            ג. אם אינך מסכים לא עם אמיר אור ולא עם נחמיה שטרסלר, עליך להסכים עם מסכימי אמיר אור ומסכימי נחמיה שטרסלר.
            ד. אם אינך מסכים עם אמיר אור או נחמיה שטרסלר ואף לא עם מסכימי אמיר אור ומסכימי נחמיה שטרסלר – אתה כנראה מאוהב בגבריאל מוקד.

            מבטיח לפני פרשיות אגודת הסופרים לעסוק ב"קפקא בעיני מוקד הצעיר" ו"עגנון בעיני מוקד". ומה חטאי? כל פשעי הוא שאני מאוהב, והרי ידוע, האהבה אינה פשע. רני.

          • אמיר, מכאן עליי להסיק שאתה הווארד רוארק? בכל מקרה, עד שנהיה אדריכלים מאמעש, אגב פעם ראיינתי מטעם "מעריב" (סוג של חריגה) את רם כרמי – עוד דמות שנויה במחלוקת – לכבוד זכייתו בפרס ישראל. זה היה מרתק. אני מצפה לכוס קפה הפוך משובח בספל נאה ב"בית הליקון" אשר ברחוב נחלת בנימין 73 בתל אביב, רני.

          • אוי, איך הייתי מאוהבת בהאוורד רוארק בגיל 16… איפה הוא ?

          • מה זאת אומרת, איפה הווארד רוארק? מגיב אצלי בבלוג. רני.

          • לא.א. שלום.
            אם הכוונה היא אלי,אבקש להודיעך שאיני מעורה ואיני מעורב וגם לא הייתי
            מעורב בשום צורה שהיא בקונפליקט בינך
            לבין גבריאל מוקד באגודת הסופרים.
            אני עצמי פרשתי מהאגודה לפני שמונה עשרה שנה,ודעתי היא שמי שהעז ונשאר
            בה מכל טעם שהוא,טוב או רע,ראוי לו שיאסרוהו בנחושתיים ויובילוהו בבלה
            לעבוד במכרות הנחושת של סנחריב עד דור רביעי ואחרון.
            כמו כן איני ולא הייתי מעורב בשום ויכוח אחר בינך לבין מוקד,ולא הייתי מודע לו,תאמין או לא.
            עד הרגע שבו החלת בהליך של דה לגיטימציה של מוקד מטעמים משפטיים ומוסריים כביכול או שלא כביכול.כאן בולט לעין עניין רע – הרי אתה,כמוקד,בעל ביליוטין לספרות ויש לך מרכז ובית ספר לשירה זה שנים רבות,
            המתוקצב בנדיבות עילאית (ובאורח כשר למהדרין,אני תקווה)ועדיין לא העמדת
            לא פלאיידה של משוררים ולא משורר אחד
            בודד במועדו שיגיעו לגובה סוליות הנעליים של המשוררים שמוקד טיפח ואו קיפח בחמישים השנים האחרונות.
            מה שלא צלח לך כעורך וכמשורר,יצלח לך באמצעות דה לגיטימציה אישית ומשפטית
            של סופר מבקר ועורך ? בתרבות האינטרנט
            הכל אפשרי: הנה תלמידה מנאמנותיך (כך זה נראה,היא כותבת בעילום שם) יוצרת השוואה מובלעת באורח לא כל כך מוצלח בין היטלר וציוריו לבין מוקד וולך!
            ומוקד הוא ניצול שואה שאביו נהרג במרד גטו ורשה! באמת אין רצפה,אבל אתה,כמובן,תרחץ בניקיון כפיך.לא ידיך שפכו את הדם הזה וגם לא דמים אחרים.
            ואני איני סוכנו של מוקד ויש בינינו אי הסכמות קשות בסוגיות מרכזיות של הפרוזה העברית (בה עיקר עיסוקי,לפחות בעבר),יחד עם זאת,עלי להודיעך שאם הליקון היא האלטרנאטיבה לעכשיו ברצף היסטורי אפשרי,ואם ההתלקקות ההדדית בבלוגך המפואר כאן בבננות הוא התחליף לדיון ספרותי נוקשה ובלתי מתפשר המתקיים בעכשיו לדורותיו וזו לשון
            הדיון (בד' רבתי) של תלמידותיך עלומות הזהות (קשה לטעות בשיוך) הרי כל איש ספרות בר דעת יעדיף את עכשיו
            למרות שלושת פשעי דמשק שלו.ואם לא – נצחונך הוא ניצחון פירוס,ודי להביט
            בבלוגך .אם התאבדות בלוגית פומבית ושאר חלאים רעים הם התחליף שאתה מציע לסיפורת בעכשיו,ואם הדיאלוגים בבלוגך
            שנקראים כגרועים בדיאלוגים במחזות חנוך לוין זו תרומתך ותרומת משתתפי בלוגך לשיח הספרותי הצולע והתורע במקומותינו,שיהא כך כי ממילא זה היינו הך.

            אודיעך בזאת שאין לי חלק ונחלה בתגובות אם בבלוגך ואם בבלוגים אחרים בעיניינך המאליפים.ביקשת פעם אחת,בתגובה לביקורת שכתבתי על שיר שפרסמת שלא אגיב עוד בבלוגך,וכה פעלתי.אין זה נאה שכל אימת שאתה או מי מחברותיך נתקלים בתגובות קשות ומעליבות להיאחז בשמי כמי שעומד מאחורי התגובות האלה.אני איני מצוייד לא במחשב ולא ביכולת רביצה מול המחשב
            כבני דורך ודור תלמידותיך.ולמעשה רוב יום אתמול לא היה לי מחשב ולא היה
            בידי להגיב גם אילו חפצתי בזאת עד מאוד.
            אקווה שהבהרתי את עמדתי,ואנא,הפצר בתלמידותיך שלא יתנפלו עלי בהמוניהן.אני אדם זקן ואיני בקו הבריאות.עוד עלול אני ללקות בהתקפת אקשנשוס בו במקום בשילוב קטלני עם הגנחת (אסטמה בלע"ז)
            עלה והצלח,השקע תעצומותיך בספרות העברית ולא בתקיפת עמיתים לעריכה.
            כל טוב לך.

          • לכולם יש עיניים וזכרון

            מציצית להוגן חינוך לוין וחבורתו: (הארץ אתם קוראים?) גבריאל מוקד יועמד לדין על גניבה מאגודת הסופרים

            מאת שירי לב-ארי וניר חסון

            הפרופסור ועורך כתב העת "עכשיו" מואשם במעילה בסך 346,455 שקל מכספי האגודה בעת ששימש יו"ר האגודה

            פרקליטות מחוז תל אביב הגישה לפני כשלושה שבועות כתב אישום נגד העורך וחוקר הספרות פרופ' גבריאל מוקד, בגין גניבת מאות אלפי שקלים מאגודת הסופרים העבריים בעת שעמד בראשה. מוקד שימש יו"ר האגודה בין מאי 2000 לדצמבר 2001. על פי כתב האישום, בין יוני לאוקטובר 2001 הוא גנב מקופת האגודה סכום של 346,455 שקלים לכיסו הפרטי. מוקד מואשם במעילה בכספי האגודה, ובמרמה והפרת אמונים.

            לטענת הפרקליטות, מוקד עשה זאת בכמה דרכים: ראשית, הוא החתים את ציפי שחרור, מורשת חתימה באגודה, על צ'קים "פתוחים", ללא סכום או מוטב. לאחר מכן משך באמצעות צ'קים אלו סכומי כסף עבורו, שילם בהם לעו"ד שנתן לו שירותים, והחזיר באמצעותם הלוואות פרטיות. כן נאשם מוקד בכך שהגיש הוצאות כוזבות במסגרת חשבון ההוצאות שניתן לו כיו"ר האגודה. ברשימת עדי התביעה מופיעים בין היתר הסופרים והמשוררים בלפור חקק, ציפי שחרור ואמיר אור.

            מוקד, בן 73, הוא חוקר בעל שם, ועורכו והמוציא לאור של כתב העת הספרותי "עכשיו", המתפרסם מאז 1957. הוא משמש כפרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת בן גוריון. את תגובתו לא ניתן היה להשיג. בדצמבר 2002, כשהתפרסם דו"ח מסכם של רשם העמותות בנוגע לאגודה, טען מוקד כי לא לקח דבר מכספי האגודה.

            בתקופת כהונתו של מוקד הצטברו נגדו תלונות רבות על ניהול לא תקין ואי סדרים. אגודת הסופרים נקלעה למשבר שממנו היא מתקשה להתאושש גם כיום. התלונות נגד מוקד נחקרו תחילה אצל רשם העמותות, וממצאי חקירת הרשם הועברו למשטרת תל אביב, שחקירתה הביאה להגשת כתב האישום. רשם העמותות גם שלל אז מהאגודה את אישור הניהול התקין שלה. לאגודה מונה רואה חשבון חיצוני כדי לבדוק את פעילותה הכספית, ומשרד החינוך סירב להעביר לה כספים עד שיושב אישור הניהול התקין שלה. עובדיה לא קיבלו משכורת ומצבה הלך והידרדר.

            מאז ומתמיד סבלה האגודה מבעיה תקציבית, אבל לא מחוסר אמון של הגופים המתקצבים אותה – משרד התרבות ומשרד האוצר. אחרי שמוקד עזב את האגודה בקול סערה, מונה ועד זמני לניהולה, שכלל את גד יעקובי, מירון איזקסון וארז ביטון. אחריהם נבחרה לתפקיד יו"ר האגודה ברכה רוזנפלד, אחריה שימש בתפקיד הרצל חקק, ואחריו אחיו התאום בלפור חקק, שמשמש בתפקיד כיום. תקציב האגודה עומד על 500 אלף שקלים בשנה, ואולם בשנת 2006 קיבלה האגודה רק 100 אלף מתוכם.

            קראתם? יופי. עכשיו אתם יודעים את מה שאני יודעת ואת מאיפה אני יודעת את מה שאני יודעת ואם תבקשו יפה אביא לכם מידע על הירשזון וגונן ובלומינטל, על דודו טופז ואסי דיין ורוזנפלד ונקנח באולמרט או בקצב או סתם נסקור את חברי ש"ס לדורותיהם. יהיה מה זה כיף. בשבילי כולם פושעים ואתם תחלקו את האמת לפרוסות לפי פועלם וכשרונם ותרומתם וגילם ותנצלו את ניצולותם השואתית. נעשה הנחת סוף עונה ונשאר עם ל"ו צדיקים יפי בלורית.

            לרן: לך תעשה סקר בעם ולא בתוך העולם שלך. מה אנחנו העם יודעים על גבריאל מוקד והרוב לא שמע על פועלו אבל כן שמע שיש עוד גנב הנוגס בקופת המדינה שלי ושלך ואנחנו לא יושבים על הברכיים של אף אחד בשביל לגדול ואין לנו ממי לינוק בשביל לשרוד ובטח לא זמן לתרבות ולכלוכיה כי בחוץ יש ה-ש-ר-ד-ו-ת והיה יכול להיות יותר קל בארץ נקיה אבל שוין, זה מה יש ואתם תומכים בזה ואחר כך בוכים. אז תמשיך עם הכתיבה שלך על פועלם של אנשי עט ותרגיש שהנה אתה מתכרבל עם חברים.

          • בעיתון שבדי שחיילים ישראלים הורגים פלשתינאים ומוכרים את אבריהם.
            מוקד הורשע באי סדרים כספיים ותו לא-
            וגם זאת בעיסקת טיעון משום שלא אצר כוח להילחם על חפותו בגילו ובמצב בריאותו ויכולתו הכלכלית.
            במקרה הזה,אנו צריכים להאמין לשני העיתונים במידה שווה.
            רק בבלוג של לא חשוב מי,מדווחים את האמת לאמיתה על התאבדויות וכו',ואת מה שלא נעים לעורך – מוחקים מייד.ומה שמחוק – נשכח בפקודת אפולו והיה כלא היה.

          • הוא הודה בכל האישומים וככה יצא בעיסקה. גם זה היה בעיתון.

          • אוי ! את יודעת אפילו להעתיק ידיעה מעיתון!
            הציצים לא הסתירו לך את הכתוב!

            פלאי פלאים!

            מה לנו מוקד ? מה לנו כל פשעי אנוש?
            את תופעת טבע מדהימה וקוקי גלידה מתוקה גם כשאת נהיית רצינית וכועסת!

            ובכל זאת קראנו את הכתוב ונכנסנו לאורגאזמה,וטעמנו שמינית שבשמינית מטעם הפולחנים היוונים הקדומים במקדש המקומי.
            ממעמקי לבנינו הרטובים אנו שולחים לך תודה.הארת (תרתי משמע) את עינינו! את החוק,לך המשפט,והצדק נחבא בין דדיך המתוקים מדבש ונקטר.

          • תגובות שובניסטיות לא יאה שישמרו בבלוגך , רני. לתשומת ליבך.

          • מה כבר ההבדל הגדול בין גסות שובינסטית לגסות המתפרצת הרגילה של רני?
            לפי כלל זה שום תגובה לא ראוי שתשמר, ואולי זה רעיון לא רע בכלל.

          • ואני בטוח שבין לובשות חזייה מספר 4 ואילך בארצנו,מוקד לא יעבור את אחוז החסימה,מה שאין כן מצבו של אפולו
            מתולתל הבלורית.כאן אין שום חסמים
            והורדת החזיה תהיה מנת חלקו של הרוב הגורף.

          • כל הכתבות על המעשים באגודת הסופרים לא יוכלו לקחת למוקד את העובדה שהוא בין שלושת העורכים הגדולים בעיניי בספרות העברית מאז קום המדינה והחביב עליי ביותר בבחירותיו (יותם ראובני, סתם לדוגמה), כלומר יותר מן השניים האחרים ונימוקיי עמי. באשר לאגודת הסופרים – אמיר אור ציין את הפרוטוקולים (מה שקראו פעם פרטי-קול) ושקלוטם, אכן עסקתי בזה בעבר. לא אני הוא זה שחשפתי את הזיופים אם היו זיופים, אני רק שקלטתי והעברתי את הנתונים כדבעי. מי שחשפה זאת לדעתי הייתה הגברת ציונה שמאי ששימשה אז כמנכ"ל אגודת הסופרים. עד כאן בעניין אגודת הסופרים. בקרוב, אני מקווה, ייצא ספר מאמרים מקיף של גבריאל מוקד ותוכלו להבחין ביפי הבחנותיו לאורך השנים בפרוזה ובשירה. רני.

          • אם יש לך עיניים וזיכרון

            תשנני את המשפטים הבאים:
            "יש לך (אמיר אור) מרכז ובילוטין ובית ספר לשירה ותקציבים לאורך שנים רבות ועדיין לא העמדת פליידת משוררים או משורר בודד במועדו שיגיעו לגובה
            סוליות הנעלים של הפליידה שהציג מוקד"
            (א.נ.)
            וכל היתר – שטויות במיץ.מי שמצטיין
            ב ה י ש ר ד ו ת זה לא מוקד עצמו.הוא ליכלך את הידיים כשיילד משוררים.אחרים,שלא התלכלכו ולא ילדו
            אפילו את עצמם,אלא לכול היותר בנו
            מזבח להערצת עצמם,יוכלו לרחוץ בניקיון כפיהם ולהתיז רוק בפרצופם
            של טובים ומה לעשות,חשובים מהם.

          • אדוניס והקונסולרים

            זה מאמר מינואר 2006 . מאז גבריאל מוקד זוכה ברוב סיעפי האישום. מה שנותר זה אי סדרים בסך חמישים אלף שקל. שגם אותם הוא הסדיר גבריאל מוקד זוכה.יצא זכאי. מה שלדעתו הרס את האגודה זה גירעון בסך מיליון ושמונה מאות אלף שקל שהותירו קודמיו בתפקיד. ביניהם אדוניס והקונסולרים…נא לשאול את אדוניס בנוגע לגרעון

          • סוף גנב לעיסקה

            "פרופ' גבריאל מוקד הורשע בהפרת אמונים בתאגיד במסגרת עסקת טיעון, על פיה יחזיר 60 אלף ש' ויוטל עליו מאסר על תנאי

            בית משפט השלום בתל אביב הרשיע הבוקר (ד') את הפרופסור גבריאל מוקד בהפרת אמונים בתאגיד, לאחר שהודה במסגרת עסקת טיעון כי קיבל החזרי הוצאות בסך 60 אלף שקל בניגוד לנהלים.

            על פי ההסדר, מוקד יחזיר 60 אלף השקלים לאגודה, והצדדים יבקשו מבית המשפט להטיל עליו מאסר על תנאי".

            גלעד גרוסמן NRG| 24/9/2008 10:37

          • מוקד עורך את "עכשיו" עשרות שנים. מיטב היוצרים הישראלים חסו תחת אדרתו כעורך ואף פרסמו אצלו מספריהם. הוא פרסם ספר חשוב על קפקא וספר חשוב על עגנון, מאמרים חשובים על אורפז על דוד אבידן על אבות ישורון, על יונה וולך על עוז ויהושע; פרסם ספר מרתק על אסתטיקה. אמיר אור לא פרסם את הווריאציות שמוקד נתן לו בשעתו. זכותו. אני מניח שהייתי מפרסם אותן בשתי ידיים כי כבר עשיתי זאת ופרסמתי משלו, וריאציות ומטָוריאציות. הטקסטים האלה שבקריאה ראשונה יש בהם איזה מכניזם אטומיסטי נגלים בקריאה שנייה ושלישית כרבי השפעה, למשל, "איש החרב" שהיא וריאציה חזקה בחרוזים. אלה טקסטים מלב האוונגרד של שנות השישים – תקופה חלוצית ויצירתית מאוד באמנות, תקופה של פריצוֹת דרך. הטקסטים האלו השפיעו לא רק על יצרית אמנון נבות למשל (לוכדי עריקים), אלא גם על סופרים יותר קונצנזואליים במילייה, הנתפסים כ"אוונגרד לגיטימי" כמו יובל שמעוני ו"חדר" שלו. רבותיי, ראבּק, זה מה שחשוב, ולא קשקשת אגודת הסופרים וכמה מוקד ישלם או לא ישלם. מתי לעזאזל יתחיל הדיון הספרותי? רני.

          • אדוניס והקונסולרים

            שמעו טוב אנשי ונשות בננות .כשאתם אומרים את השם גבריאל מוקד עליכם להוסיף לפני את המילה פרופסור. הבנתם את זה. הראו מישהו או מישהי מכם שהוא המעלת פרופסור או דוקטור. אני רוצה לראות אחד.אני אומר לכם מה אתם. אתם חוליגנים חסרי תואר. ולך אדוניס. או כדברי פרופסור גבריאל מוקד. כן,גם בשבילך פרופסור.אדוניס הנתעב. אולי סוף כל סוף צא בהסבר ליעל ישראל אילנה גרף ויתר הבנות של האתר הזה . שהקוד המוסרי שלהן נמצא בקו הגבוה של החברה. צא בהסבר מהיכן הגרעון של המיליון ושמונה מאות שקל שהורשתם אתה וחבריך לפרופסור גבריאל מוקד. אני אומר לך מה פרופסור גבריאל אמר. הוא אמר אדוניס הנתבע ישב כפרח נושך מהרי ההימליה שתה ושתה את כספי האגודה עד שהפך לעץ נושך מהרי אסיה.אדוניס הנתעב.שרץ מתועב.אולי סוף הסבר את הגרעון שהורשתם…הסבר לכל הנשים שהקוד המוסרי באתר הוא מאוד גבוה.קדימה הסבר…

          • א.נ.
            השטויות העבשות שלך כבר מוצו מזמן, כולל הזיקנה (במסדרון), החולי, האקסנשוס והאוכל של פולנים שצחנתו מבקיעה את המסך.
            אולי במקום להתעסק עם אלו שאתה בז להם תחת שמך ובעילום שם, תלך ללמוד משהו חדש? אולי במקום להוציא את נירגנותך ולשעמם בה את כל העולם תכתוב משהו שיהיו לו יותר משני קוראים נאמנים (שהם אחד שקרא את זה פעמיים ומעתיק ממנו קטעים), ואז אולי תרגיש טוב יותר עם עצמך ולא תאלץ להתגנב כדי לריב באינטרנט עם כל העולם.
            "חלאס אמר טוראי…."

          • רק שאתה יודע מה הבעיה אור? שהמשוררים שעזבו את מוקד לא אליך הגיעו.
            ומעניין למה.

            וזו לא תגובה של א"נ

          • רק תוספת קטנה ממישהי מבחוץ.

            ישראל כהן היה גם אביה של אחותה של גוברין, של פרופ' חגית הלפרין, תאהב את זה או לא, זו עובדה שראוי לא להשמיטה.

            הבלוג הזה יותר משעיסוקו בספרות הוא מסריח מפוליטיקות זעירות.

          • כשזקני אגודת הסופרים עשו לביתם (וזאת בלשון המעטה של נימוס) היה מי
            שפרסם את וולך,ויזלטיר,עמיחי,אבידן וזך.

            ועל האיש הזה,מוקד,יש מי ששופך זפת!

          • אני רואה את מוקד כעורך החשוב ביותר שהיה כאן מאז קום המדינה וזה לא סוד. יש המעדיפים את אהרן אמיר המנוח ויש המעדיפים את מנחם פרי יבדל"א וסיבותיהם עמם. אני מעדיף את מוקד. הייתי שמח לבשר לכל קוראי "בננות" שאחד מל"ו צדיקים הוא שפרסם את יונה וולך ראשון, או חסיד אומות העולם או חתן פרס נובל לשלום; אבל מי שפרסם אותה הוא גבריאל מוקד ואפילו בשנות השבעים כשכתבה כבר את הפואמות הארוכות שלה היא תמיד הקפידה לפרסם אצלו בכתב העת כי ידעה היטב את ערכו כעורך והקריאה שהוא מציע בשירתה מתוך פרספקטיבה היא מרתקת. נסו ותיהנו. רני.

          • נכון, אם הוא אבא של נורית גוברין ונורית גוברין אחותה של חגית הלפרין, אז הוא גם אבא של חגית הלפרין שכתבה בעבר ספר יפה "צבע החיים" – ביוגרפיה על אלכסנדר פן. סליחה ששמטתי את שמה וגם היא כמובן פרופ' לספרות עברית. חגית הלפרין משמשת כיום כיו"ר מכון כ"ץ לספרות עברית הלוקט ארכיונים ומפרסם מחקרים בנושא זה. רני.

          • עיקר שכחת,רני!

            שהמכון מפרנס משורר בשטח מסויים,שלא ירעב חס ושלום,ותמיד יוכל לפרוץ בשיר
            על מתיקותו של התפוז על בטן מלאה וקרחת נוצצת זהובה.

            עוד נקיש בדמע כוס וודקה במיץ לכבוד המכון הדגול מייסודם של מייסדיהם
            ישראל כוהן ושות',שדאגו לשירה העברית
            בניגוד למוקד

          • מובן שאין להשוות בעיניי את התרומה של כל פרופסור לספרות עברית לזו של גבריאל מוקד. האיש פשוט היה שם כדי לפרסם את מיטב השירה והרבה סיפורת ניסיונית מבית מדרשם של יצחק אורפז ויורם קניוק, ישראל ברמה ואמנון נבות. זה ברור לי כשמש בצהרי יום. אני מתפלא שאני צריך לסנגר על מעשיו הספרותיים של מוקד. מערבבים כאן עניינים שונים. רני.

  6. אהבתי את מאמרך, רני,בשל כתיבתך המרתקת ובשל שיריה של יונה וולך משוררת מאוד מאוד אהובה עלי. אוהבת את השיר על לוטה המסתרקת במפתח שבדי ו"יונתן" לגבי הוא שיר פולחן אפילו יצרנו עליו סרט עם תלמידי הקולנוע בבית הספר בו לימדתי בעבר(הייתי מורה לספרות בתיכון 32 שנה ויונה וולך תמיד הייתה בנבחרת המנצחת שלי)אני אוהבת את "סבסטיאן" שלה ו"אבשלום" כמובן ועוד ועוד שירים שאני מדקלמת לעצמי בקול רם מתוך "תת ההכרה נפתחת כמניפה" תודה על הרשימה רני ושבוע טוב לך

    • חנה, תודה לך על התגובה, ממני וממנהיג המוסטאנגים מן השיר "סבסטיאן". אכן שירי הדמויות והדמיון של יונה שהם בעצם קריאה בשמות פרטיים לתחושות ותת-תחושות הם הנודעים והנלמדים והקאנוניים ביותר של וולך, והם אלה שהשפיעו על הדור אפילו יותר משירי המין והנפש ובראשם כמובן "יונתן". הנה קסיוס

      • קפצה לי התגובה. הנה קסיוס והעורבים שלו.

        קסיוס

        העורבים קוראים לךָ
        לעזוב את הארץ להיבנות
        אתה מורח את פניך בצבע השריפות
        ופותח ביללות אינדיאניות
        אבל
        מה שהיה אתמול נֵר
        הדברים מתרחשים מרוחקים
        הדברים מתרחשים קרובים
        מישהו נופח בַּבּלון
        ומוציא את האוויר מהבלון
        מישהו נופח בַּבּלון
        ומוציא את האוויר מהבלון
        ילד ילד מסכן
        אני בא לערסל אותך
        ילדה טרופת דעה
        באתי לקחת אותך הביתה
        קסיוס מחמדי
        קסיוס מחמדי
        הרי תשמע עורבים עד סוף ימיך.

        והנה קסיוס של וולך בעיני ערן צור ורונה קינן. איכות השמע לא משהו וגם הביצוע חלקי. רני

        http://www.youtube.com/watch?v=EvSphP3OMeE

  7. תמי, תודה לך על התגובה. ביונה וולך יש משהו שובה במילים, משהו מאגי. אתה מרגיש שזה יפה כפי שכתבתי. לכן הספר שהוציא מוקד כעת הוא כל כך חשוב כי הוא מנהיר ונותן קריאת כיוון בשירת וולך מבלי לכפות אינטרפרטציה פרטנית-ספציפית. במַקרו כותב כאן מוקד לא במיקרו, אבל הוא לא חוסך בדוגמאות. דוגמה נוספת להבחנה מבריקה שלו היא השימוש במילה "זה" בשירת דור המדינה האופיינית לזך ולאחרים ומה עשתה עם ה"זה" הזה יונה וולך. הנה:

    *
    וזה לא מה ש
    ישביע את
    רעבוני לא
    זה לא
    מה
    שיניח את
    דעתי
    לא
    זה לא זה.

    זה "זה" שונה מזה של זך. הרבה יותר ויטאלי.

    הנה ה"זה" של יונה וולך בעיני נורית גלרון והמלחין אילן וירצברג

    http://www.youtube.com/watch?v=JvvIYIYHQiE

    • רני, אני קוראת את מה שכתוב כאן בפוסט ומתבישת.

      אני מבינה שאתה לא מוחק תגובות.

      אני מבקשת שתמחק את תגובתי לשירתה של יונה וולך וגם את תגובתי זו.

      • תמי, אני מייד מוחק את תגובתך כבקשתך. לא עשיתי זאת אף פעם, אבל תמיד יש פעם ראשונה. רני.

        • אבל אל תמחק את תגובותיה שנכתבו בעילום שם כדי שבכל זאת נראה כמה שקופה שפת השוק שלה והערצתה לגורו

      • תמי, זו לא שאלה מיתממת. התוכלי להסביר לי איך למחוק תגובה? רני

        • לא בעיה.
          אתה נכנס לעידכוני מערכת ויש שם מילה: תגובות וקו קטן תחתיו.
          לוחץ עם עכבר שמאלי ונפתח חלון שבו אתה מחפש מה שאתה רוצה למחוק ומוחק.

          • תיזהר רן יגיל. זה ימחק לך את כל שרשרת התגובות. תעשה לך העתק לכל התגובות כמו שעושה ההוא שהיא מעריצה

          • כן, העתקתי את הבלוג והתגובות למחשב שלי, אבל היכן מוחקים? מה זה "עדכוני מערכת"? רני

          • תמי, מה זה "עדכוני מערכת"? לא מוצא את זה? רני.

          • בדף של: " עריכת בלוג שלי" פותח.
            תחת "אפשרויות" לוחץ על:"תגובות".
            נפתח חלון.
            שם אתה מוחק.

          • תילחץ על עריכת הבלוג שלי, למעלה משמאל. עמוד על הפוסט המדובר, ותילחץ על תגובות. לא על מחיקה! כי אז אתה מוחק את כל הפוסט, וחבל על כזה פוסט בונבון. אחר כך חפש את התגובה שאתה רוצה למחוק ותילחץ על מחיקת תגובה. זהירות!! זה ימחק לך את שרשרת התגובות שמתייחסות אליה

  8. תודה על הרשימה המעניינת, ומחכה להמשך הסדרה.

    • חיפאית, תודה לך. אני ידוע בחיבתי הרבה לחיפה. אבא שלי משם, סבתא וסבא שלי גרו כל חיי שם בבית השעון בהדר. מבטיח להמשיך ולפרסם מאמרים שכאלה בסדרה "בעינֵי". והנה בשבילך שיר יפה של יונה מתוך שירי הדמויות והדמיון, שיר שהזכירה חנה טואג בתגובתה.

      אבשלום

      אני מוכרחה פעם נוספת
      להיזכר בבני אבשלום
      ששערותיו נתפסו ברחמי
      ולא יצא לי
      לגמור את אבשלום בני
      אני בונה את אפשרויות הרגשתי
      הרחמים שוטפים בי
      והרעב האפשרי
      רצונות התורשה
      ואבשלום שלא הורשה
      בגלגול אחֵר אבשלום יהיה
      אהובי ואני אחוש זִכְרָהּ
      כשאבשלום אהובי
      תחושה גופנית או איך בטני
      ריקה מאבשלום בני
      סידור של כוכבים
      נופלים וחרב מכה
      במגנט על ליבה
      הרגשה מדויקת:
      במה תילחם
      ועל מה תנוח
      הרוח
      לאן תישאך
      הרוח בני.

  9. אם מישהו נפגע ממחיקת התגובות של תמי קאלי, כלומר תגובתו נמחקה וחשוב לו שתופיע התגובה שלו, אנא יציין זאת ואחזיר את תגובתו לבלוג כי יצרתי גיבוי. תודה לתמי ולכולם על העזרה. למדתי משהו. רני

  10. כיוון שזה בלוג שלי ופוסט שלי, אני מאוד מבקש מן המגיבים להשתדל לשמור על רמת דיון נאותה ולא להיגרר לקללות מיותרות המעכירות את האווירה ופוגעות באנשים ובבלוגרים. הנה אני עושה מעשה – נאה דורש נאה מקיים. מעתה ואילך לא אגיב ברוח התגובות הגסות הבאות כאן ברצף. אנא עשו כמוני . רני.

  11. שיר

    בנקיק נסתר בצוקים
    אילה שותה מים
    מה לי ולה
    אלא צוקי לבי
    אלא מעין חיי
    אלא נסתר
    אילה
    מה לי ולה
    אלא אהבתי

    ככל שאני יכולה לשחזר יונה היא היא שבזכותה אינני יכולה שלא לכתוב.

    • הנה עוד אחד של יונה
      (שמתאר קצת גם אותי)

      אני לא מרגישה
      איך שאני כותבת
      כמו מצב של עלפון
      אין לי בשר
      ואין לי עצמות
      ואין לי כלום
      ורק זה לבד
      כאילו שאני הכי עניה
      והכי עשירה
      וזה השער לכל מצב
      תודעה, הכרחי, החפש ההכרחי ואני שיש.

      תודה רני, למרות שלא היה אכפת לי אם היית מביא את יונה ישירות. את מוקד תמיד אפשר לצטט, ולך יש הרבה מה לתת מעצמך.

    • איזו תגובה, נוני, איזו תגובה! לזו חיכיתי. מיהו/י המשורר/ת הגדול/ה זה השורט/ת אותך לכל חייך ואני מאוד שמח שכתבת כאן מה שכתבת, כי יונה וולך עשתה לי בדיוק מה שעשתה לך. אני זוכר את עצמי קורא את שיריה כנער די בוגר נאמר בין היותי בן שש-עשרה לשבע-עשרה ושירתה הצבעונית והרגישה וגם המינימליזם הנפלא שלה שהבאת כאן והשפה שלה – פשוט הפעילו אותי. אני אפילו זוכר עצמי מנהל שיחה עם המשורר עמוס אדלהייט וחולק עמו תחושות דומות לזו שכתבת כאן כתוצאה מקריאה ביונה וולך. טוב מאוד שאת אינך יכולה שלא לכתוב בגלל יונה וולך. אשרייך.

      הנה משירי חטאים, מין וקסם לשון ונפש במדרש של יונה – שיר משפחה מיני-משהו, אם תרצי.

      אבי ואמי יצאו לציד

      אבי ואמי יצאו לציד
      ואני לבד.
      אבי ואמי בשדות ציד נפלאים
      ומה אני עושֶה.
      אבי ואמי צדים עכשיו
      אבי ואמי צדים חיות רציניות
      מעולם לא צדו חיות מצחיקות
      גיריות או ארנבות, חה.
      אבי ואמי בשדות ציד מפוארים
      ואני משתעמם ועצלני.
      אבי ואמי ציידים נצחיים
      ואני בבית. מה זה בית.
      כל העבר של אבי ואמי
      לא נחשב בעיניהם כשהם צדים
      וגם אני מופקד כמו מזכרת
      שתמיד תהיה יפה ממנה.

      תודה לך נוני שהשבת דיון לעיקרו. רני.

      • יונה ציידת המילים, כמו שאנחנו (אני) מנסים…

        • מסכים, מסכים, אנחנו. איזו רגישות הייתה לה למילים. וגם להניח אותן זו לצד זו.

          הנה נוני שיר בשבילנו לשעת לילה מאוחרת

          תן למילים

          תן למילים לעשות בְּךָ
          תן להן היה חופשי
          אלו תכנסנה בך תבאנה
          עושי צורות על צורות
          יחוללו בך אותה חוויה
          תן למילים לעשות בך
          אלו תעשינה בן כרצונן
          עושות צורות מחדש בך
          תעשינה בדבר שלך
          אותו הדבר בדיוק
          כי הן דבר אותו תעשינה
          הָבֵן תבין כי אלו תחַיינה
          לך אותה חוויה ופירושה כטבע
          כי הן טבע ולא המצאה
          ולא גילוי כי כן טבע
          תעשינה טבע דבר בך
          כמו שתן מן החיים למילה
          תן למילים לעשות בך

          מיותר לומר שכל הגוף השני בשיר, הפנייה היא בלשון זכר. את מבינה נוני המילים זה טבע. זה לא כלי כמו סקסופון שיונה וולך לוקחת ומנגנת עליו, זה ממנה ובה – אדם שירה, אישה שירה. רני

      • בוריס גֶרוּס

        רני יקירי,

        שוב כתבת דברי טעם על אחת היוצרות המיוחדות בספרות העברית. במגירתי שמורים כמה תרגומים לפולנית שעשיתי לשירתה, יבוא יום ואפרסם.

        בעיון רב קראתי את התגובות הנזעמות, שוברות המדחום של הביצה המקומית. טינה יש בשפע, אפשר להתחיל לחלק. יספיק לכל ארצות העולם. אילו היו עוסקים כך בתרבות ובספרות, באותו להט של שפיכת הביוב, היינו באמת הופכים עד מהרה לאימפריה של ממש בענייני תרבות.
        מיטב הברכות, כרגיל, בוריס.

        • בוריס, תודה על התגובה החמה. לא ידעתי שתרגמת את יונה וולך לפולנית. זה מאוד משמח אותי. עוד דבר קטן: מחר אתקשר אליך, קיבלתי את הכתובת וכמובן אשלח אליך את ההגהות כדבעי. רני.

          • בוריס גֶרוּס

            כמו שאמרת אתה – רני – וכפי שגם אישר א.נ. (ראו תגובה מעניינת שלו לעיל) גבריאל מוקד הוא עורך חשוב, מעמודי התווך של הספרות העברית, שבלעדיו היא במידה רבה לא הייתה מה שהיא. עם כל העושר שהיא יכולה להציע, למרות המקום (ישראל כמדינה קשה) והזמן…
            פסילתו של מוקד מטעמים של בירורים משפטיים – אפילו אלה שלא הסתיימו לטובתו – ומטעמים של סכסוכים כאלה ואחרים באגודת הסופרים אינם מוסיפים כבוד לפוסלים, אינם גורעים מאום מכבודו של מוקד כעורך ואי ספרות מהמעלה הראשונה, אלא רק מפיצים ריח רע כהפלצה מקרית במעלית דחוסה. אני בטוח שהפוסלים פעם יחושו בושה על מה שכתבו או אמרו.
            כי אין במקומותינו גדלות נפש – להפריד בין תרומתו של אדם לחולשותיו. ואפילו טעויותיו, חמורות ככל שיהיו.

          • בוריס, מסכים עם כל מילה שכתבת. אם נלך על שיטת הפסילה הזו נפסיד את ז'נה, דיקנס, דוסטויבסקי, בלזק, סלין ופאונד (כי הוא היו פאשיסטים ואנחנו ודאי לא) וכמובן את וגנר האגדי שאותו שמרתי לסוף רק בשבילך (אנטישמי). אין לדבר סוף. תומס מאן (הר הקסמים, יוסף ואחיו, מוות בוונציה) הואשם על ידי קלאוס מאן בנו (מפיסטו) בכל מיני דברים בפומבי. נכון או לא נכון, כנראה לא נדע. מה שאנחנו כן יודעים היסטורית זה שבין השניים פרץ ריב עולמים ותומס מאן, שהיה הומניסט אך איש קשה, אפילו לא הגיע להלוויית בנו כשזה התאבד. נורא! אז מה, לא נקרא יותר את תומאס מאן? רני.

  12. רני, אני לא יודע במה להתעמק קודם: במאמרך, בשיריה של וולך או בתגובות.

    מרים תעסה-גלזר היתה יודעת מה לעשות. היתה מעלה על המוקד את וולך ואותך. זוכר? על וולך אמרה סגנית שר החינוך והתרבות: "בהמה מיוחמת". את ההצגה של חנוך לוין בקשה להוריד מעל הבמות בטענה שזה לא ראוי לצפות בגבר עירום "וכל ערוותו מתנדנדת".

    ובתגובות אצלך בפוסט זיהיתי בהמות מיוחמות, ערווה מתנדנדת, ואפילו "חינוך לוין". וגם – לאחר היעדרות ממושכת – שבו השפנים והאר…נבות. איפה מרים גלזר-תעסה, שתבקש את ראשך? מה זה הפוסט הבן יונה (וולך) הזה?

    (ומי שהלך להביא פופקורן מתבקש להתעדכן ולהביא…תותים).
    :-)

    • שחר גראפומאניו

      שים לפיך מחסום,אתה משורר עלוב וחכם
      קטן מאוד.

      • "עלוב" ו"חכם קטן מאד", הא?
        :-))

        שמע, גם י.ח. ברנר (אני בטוח ששמעת עליו) היה עלוב (אני מפנה אותך ל"ברנר בלונדון" לאשר ביילין. בטח קראת). ומתוך עליבותו ו"מן המצר" יצר ספרות גדולה. ודאי תסכים, אדון נכבד (או: א"נ, אם תרצה). ונפוליאון היה "חכם קטן מאד" ובכל זאת הלך בגדולות.

        אז כן. אני מעדיף להיות "משורר עלוב וחכם קטן מאד" מאשר מבקר טרחן, מר נפש ופאתטי.

        ולא תשים מחסום לפי. צר לי, מר מבקר. זה בלוג. תכיר. נעים מאד. אני אומר מה שארצה ואיך שארצה. וכפי שאני שם לב להתנהלותך, יש ממי ללמוד. אבל אוותר על סדרת החינוך שלך.

        יום טוב.

        • לשחר מריו מרדכי

          שלום לך.דעתך עלי לגיטימית,כמובן,ובלי שום קשר – אבל שוב,ואללי,לא אני כתבתי
          את התגובה לה אתה מתייחס כאן.
          היה בטוב,ברנר או לא,ועלה והצלח
          בבלוג וגם מחוצה לו.
          תודה על תשומת הלב והאמון
          א.נ.

          • לא, הרי זה ברור, אתה לעולם לא כותב אותן תגובות שאחר כך אתה אורב לתגובות אליהן ועונה לתגובות להן.

            וגם בכלל אין לך מחשב.

            הא!!! עכשיו הכל מובן

            תודה וסליחה!

          • הנח לי בטובך.

          • הנח לי בטובך

          • מדוע?

            באין נימוק, ללא הסבר, בהימשך עד כלות תגובות שעוסקות בביזוי האדם הכותב, בעילום שמך או בחתימת קולמוסך, לא אוכל להניח.

          • מדוע?

            באין נימוק, ללא הסבר, בהימשך עד כלות תגובות שעוסקות בביזוי האדם הכותב, בעילום שמך או בחתימת קולמוסך, לא אוכל להניח.

          • אינני שחר מריו ואף לא א.א.

          • התגובה "הנח לי בטובך" איננה שלי.
            עשה/י שימוש בכל שם בדוי שעולה על רוחך, אבל את שמי השאר/השאירי לי בין אם כוונותיך טובות ובין אם לאו. כשאזדקק לסנגור, אשלח לך קול קורא.

    • שחר-מריו וכל שאר המגיבים. לא הייתי כאן. יצאתי לטיול מן המרחב הווירטואלי אל העולם האמיתי. היה נחמד. אני מבין שגם פה היה די נחמד. חבל שפספסתי. כך או כך תאמר את המילה "מוקד" ונדקלת מדורה גדולה. באשר להערה של נוני, תודה לך על המחמאה, אבל הפוסט עצמו, כלומר הרשימה, עוסקת בחלוקה של מוקד המלווה באחרית הדבר שלו, כיוון שאני רואה בחלוקה הזו מסד בהבנתי את שירת יונה וולך. עוד הבחנה יפה של מוקד היא הקשר בין שירת יונה וולך לשירת ימי הביניים שאולי הגיע אליה דרך החומר התיכוני שלמדה ובעיקר חוותה. זה כל כך נכון, בעיקר בסופי שורות. מה אומר ומה אדבר, קנו את "דברים ראשונים" וקיראו. רני.

  13. רני, קראתי מקצת מהתגובות שכאן וממש הופתעתי לגלות שאמיר, שיודע מהי אתיקה ומהו צדק, עושה הליך של צדק פומבי למוקד, כשכבר מוצה הדין עם האיש.
    מעשיו, אם היו בלתי מוסריים, כבר עשו את הגרוע מכל שמעשים יכולים לעולל לו לאדם, גם ללי התערבות חיצונית. מה גם שהיה כאן מיצוי הדין ולא ייתכן שלא יאפשרו לו לאדם לתקן את מעשיו ולהמשיך לחיות. הוא הודה והתוודה וקיבל את עונשו. אתה אמור להיות מרוצה מכך. אז לאיזה צורך (אובייקטיבי ולטובת הכלל) כל ההתמקחות הזו כאן? מה גם שמוקד עצמו לא משתתף בדיון.
    יש בכך טעם לפגם, בעיניי. לא יאה לנהוג כך.
    יש בגבריאל צדדים נפלאים ומעוררי הערצה. אתה מבין למה כוונתי, ותוכל להסכים איתי.

    • אבל ללי, אני מסכים עימך לגמרי. ברשימה שלי אין כל אזכור לתקופת כהונתו של מוקד באגודת הסופרים, יונה וולך כבר לא הייתה לצערנו בן החיים אז, ואני משוכנע לגמרי שמוקד אינו משתתף בדיון. סליחה, הרי לא אני פצחתי בהאשמות כלפי מוקד, כי אני עוסק בעיקר בתרומתו הגדולה לספרות העברית/ישראלית לאורך כמה עשורים וכתבתי על זה לא מעט. הייתי מצפה ממך כמשוררת ואוהבת שירה גם לקרוא את רשימתי שלמעלה ולא רק את התגובות. ההתמקחות היא תוצאה של גרירה ואף לך אסביר מה שהסברתי לאחרים. כל זמן שמישהו לא כותב תחת השם ללי דברים בשם ללי, זכותו להגיב, אם כי, ואני מדגיש, הייתי מעדיף שהתגובות לא יהיו מתחת לחגורה תרתי-משמע לשום כיוון. כלומר לא קללות והעלבות אישיות. אני חוזר ומבקש. ועוד דבר: שלא תהיה לך או לכל מגיב אחר שום טעות. אני מגיב רק בשמי ולא תחת כינוי או פסבדונים. רני.

      • רני, את המאמר קראתי כבר במעריב, ואולי התפרש לא נכון, כי פניתי בדבריי אליך, אך בעצם כוונו לאמיר.

        • תראי ללי, הנה קטע שאני מעתיק מהוויקיפדיה, עובדות ידועות. אם היינו מקבלים את תפיסותיו של אמיר אור העולות מן הפוסט הזה, אין ספק שלא היינו מפרסמים שורה מן הקנטוס של האיש הזה:

          בעת מלחמת העולם השנייה התגורר פאונד באיטליה, ומאז שנת 1942 שידר שידורי תעמולה פשיסטית נגד ארץ מולדתו ובעלות בריתה שנלחמו בנאציזם ובפשיזם. תעמולתו הייתה מלווה בהסתה אנטישמית. בתום המלחמה, בשנת 1945, נעצר פאונד על ידי השלטונות האמריקאים והובא לארצות הברית על מנת להעמידו לדין באשמת בגידה. בלחץ ידידיו ומעריציו מחוגי הספרות והשירה, ובזכות היותו נחשב למשורר גדול, הוא נמצא בלתי כשיר לעמוד לדין ונכלא בבית חולים לחולי נפש, בו היה מאושפז עד לשנת 1958. שחרורו התאפשר בעקבות עצומה של סופרים ואנשי רוח מכל העולם, דוגמת ז'אן פול סארטר וארנסט המינגווי, ידידו הטוב, שאף תמך בו כלכלית. בעת אשפוזו המשיך בכתיבת שירה שפורסמה בשנת 1957. שירתו זו, שנכתבה לאחר שדבר השואה כבר הפך לידיעת הכלל, הייתה שירה אנטישמית קיצונית וארסית. היהודי בשיריו הוא המרמה את הגוי, הוא השולט בכל והדוחף את הגוי למלחמה, שכוונתו היא להביא להשמדתו.

          "עכשיו" (המרכאות אינן במקרה) שלא תחשבי לרגע שאני משווה חלילה את מעשיו הנלוזים של פאונד לאלה שלא עשה או כן עשה מוקד באגודת הסופרים, אני איני אידיוט. אני רק מראה דוגמה של משורר ועורך ספרותי ענק במאה העשרים שסרח, נו אז מה, לא נקרא אותו? הוא האיש שערך ופרסם את "ארץ הישימון" של אליוט, הוא ערך אנתולוגיות גאוניות. כתב העת שלו הליטל ריוויו הוא בן דרך בספרות המערב, שם פורסם ג'יימס ג'ויס. מה לעשות, גם אלה עובדות נכונות ומוקד הוא הראשון שיחתום על כך שפאונד היה יוצר ועורך גדול. ומי פעל לשחרורו ומי לחץ? ז'אן פול סארטר שהוא בעיניי המופת של איש ספרות ולאליבא דכולי עלמא דעותיו הפוליטיות של סארטר היו רחוקות מפאונד שנות אור. תודה לך על הקריאה במאמר ובאמת לא הבנתי אותך נכון, עימך הסליחה. רני

          • רני, נתראה מחר בדיון חשוב ומהותי בחברה שלנו: דור העתיד.
            ביי.

          • מי זה אדוניס? ומי אלה הקונסולרים? אתה יודע משהו מהתגובה למעלה? באותו זמן עבדת במכון גנזים של האגודה. זה נכון הענין הזה הגרעון?פרט הסבר ונמק.

          • מודה ומתוודה כי אין לי מושג מי הם בדיוק אדוניס והקונסולרים. הספרות רוויה כינויים הדדיים משעשעים למדי, לא צריך לקחת את זה כל כך ברצינות, אבל את זה איני זוכר ומכיר. אני רק יכול לשער, אבל איני רוצה כי אולי אטעה. אכן עבדתי באותו זמן במכון "גנזים" הנפלא ושקלטתי לצורכי פרנסה את ישיבות הנהלת האגודה והוועדות השונות. הגירעון התקציבי באמת לא נולד עם גבריאל מוקד. הוא היה קיים עוד לפני כן. משכורות העובדים ב"גנזים" עוקבו לחודשיים-שלושה בשל חוסר בתקציב גם לפני כניסת מוקד כיו"ר האגודה. זה נכון שהפקידות הגבוהה במשרד החינוך הקשתה בזמנים ההם על האגודה ותבעה בדיקה של ניהול הכספים, תקציבים עוקבו ומכאן גם פרויקטים והתסכול היה רב. אגב, באותן שנים בהנהלת האגודה ישב גם אמיר אור והיה כמדומני בין החמישה הקובעים, אולי אפילו היה סגן יו"ר האגודה, אבל בזו איני משוכנע. יתקן אותי אמיר אם אני טועה. אני מאוד מבקש שלא יתפרש הדבר כאילו אני מאשים את אמיר אור במשהו או בהיווצרות הגירעון. אני מתאר לעצמי שיהיו נשמות טובות שיבקשו ליצור את הקישור הזה ולא זאת כוונתי. רני.

          • צריך כמובן להיות "עוכבו" ולא "עוקבו". סליחה, כתבתי מהר וברגש. אם התקציבים עוקבו הם הועלו בחזקה השלישית וכל ארבעת אלפים שקל היו הופכים לשישים וארבעה אלף שקל ולא זאת הכוונה אלא להפך. עמכם הסליחה. רני

          • שלום רני.כאחד מזקני האומה הסופרית
            הרשה לי להעלות הרהורים אחדים לעניין שלפנינו.
            כתוב בתורתנו הקדושה שבעל פה,בנפול אויבך לא תשמח.הדברים אמנם אינם כתובים על קירות מקדשים יווניים קדומים,אלא בגווילים מצהיבים מיושן –
            אבל ההיגיון הבריא מכתיב אותם לא כציווי קדום אלא כאמת חיים בסיסית,במקום שבו השש והרוקד על הדם
            עלול למצוא את עצמו באותו בור טיט ממש
            אליו נפל אויבו.
            ומיני חטאים ופשעים עלולים להימצא
            לא רק במרתפי האגודה המעופשת והמתועבת
            שלנו,שלכל אורך קיומה לא תרמה דבר לספרות אלא לעסקני הספרות,אלא גם במקומות אחרים.וכשהמדובר במדינה שלנו,
            שבאורח היסטורי מתעבת את הספרות העברית ורואה בה סכנה גדולה ומחשית
            -מאז שנתקפו אמנזיה כרונית בעניין ברנר ביפו ועד היום הזה – כאשר היא מפרישה,בגועל גדול ובביושים איומים,מיליונית מתקציבה השנתי ושבר של שבר אחוז מתקציב התרבות בכללותה 'לצרכי הספרות'-וגם אז היא נותנת אותו בעיקר לגופים מסורסים מראש
            ו – השמות שמורים במערכת -לגופים העוסקים בספרות ובביקורת התרבות באורח תקיף היא מערימה קשיים בירוקראטיים איומים וסיבוכים קשים.מהמעט שאני יודע,"עכשיו" שהוא כתב עת שאינו נמנע מביקורת קטלנית על
            אורחה ורבעה של המדינה,יצא שנים רבות ללא תקציב ממשלתי כלל – שוב,בגלל מפגעים ביורוקראטיים.לבסוף חדלו פקידי התרבות להבדיל והחלו מרעיבים כהוגן אפילו את אגודתנו העלובה והמסורסת.
            היוצא מזה הוא,שמעבר לכל,עלינו הסופרים לנהוג חשד עמוק בכוונותיה הטובות של המדינה ופקידי התרבות שלה,שהרעיבו וכמעט מוטטו בכוונה תחילה אפילו גופים שאין בהם שום סיכון
            – כגון תזמורות שונות שאינן עוסקות בשום ביקורת למעט הביקורת הטמונה ביצירות של היידן ומוצרט – ולאחרונה ייבשו בלא כל עילה גוף חינוכי חשוב כגון מתא'ן שכל חטאו הוא שקיים סמינארים בני ימים אחדים לינוקות שחשקה נפשם בנגינת מוסיקה קלאסית.
            נבלותה ונבזותה של המדינה בכל הקשור לחינוך ותרבות היא כבר מן המפורסמות.
            ואין ששים ושמחים מהם לסבך גופים ופרטים במיני ביורוקראטיה כדי למנוע מהם תקציבים – משום שהם ל א צ י י ת ו לחוקים שהם עצמם המציאו באותו הרגע.
            שוב,מדינת ישראל בנפשנו היא,אבל כלפי
            פקידיה הממונים ומוסדותיה מן הראוי שנתייחס בחשד עמוק ונפקפק מאוד בכוונותיהם הטובות,וודאי וודאי שלא
            כדאי לשתף עמם פעולה במובן זה שנמסור
            עמיתים – יריבים ככל שיהיו – לידיה
            ועוד נרקוד על הדם בפומבי.הלא הם עוצרים תקציבים סתם,ללא כל עילה,כאמור,וממוטטים ברננה גופים מכובדים שלחשיבותם התרבותית אין ערוך
            -רק משום שלגופים הללו אין די כסף ליחסי ציבור.אבל את נכסיה הוודאיים של המדינה,אותם פקידים ששים ושמחים למכור בשווה פרוטה למיליארדרים שונים
            ומופרעים כדבעי,שלא היית מפקיד בידיהם אפילו את מכוניתך המשומשת.
            מטעם זה,מסע הצלב שנערך כאן נגד גבריאל מוקד מדיף ריח ביבים נורא ומזכיר,מהיבטים מסויימים,את הדרכים
            שבהם סופרי הריאליזם הסוציאליסטי העלו את עצמם לגדולה – הם פשוט היו מלשינים על חבריהם הטובים מהם,ובזה
            האופן העלו את עצמם לגדולה – ובזה האופן חוסל ,היינו,הוצא להורג,תור הכסף של השירה הרוסית,וסופרים דרג ד'
            הפכו להיות הגאונים התורנים.שמעתם פעם על ואלנטין קטאייב ואלכסנדר פדייב? שניהם,בצעירותם,ביקשו להצטרף
            לנ.ק. וו.ד,אבל שיכנעו אותם להיות סופרים,בטענה שהזכויות והמותרות בספרות עולים לאין ערוך.להגנתם טענו
            שהם בסך הכול ה ג נ ו על החוק,שהם אזרחים טובים והאידאולוגיה נר לרגליהם (פדאייב,שהסגיר את סופרי היידיש ,שהיו חבריו הטובים – פשוט הקדים להתאבד.הוא היה אדם ישר,ולא טרח להתגונן.)
            במקרה שלפנינו,זאת נאמר מייד, יש רגליים לחשד עמוק שלא טובת החוק והמדינה הוא העניין,אלא קנאת עורכים פשוטה וחשופה לעין כל.אחרי שנים רבות של תקציבים והכשרות עמוקות למאות משוררים בפוטנציה ובאימפוטנציה,נשאר
            העורך הדגול ,אזרח מכובד בבלוג הזה,לטוח ראשו בכותל בצוותא עם חצי תריסר גראפומאניות שגסות רוחן שווה אך לבהמיותן ומופרעותן.ובאמת מקרא מחודש בשירת יונה וולך הוא דבר מכעיס ומקומם,בהשוואה לטקסטים החד פעמיים של זמירי והשולמית השילשולית וגברת שירית זהירות הגורילה. קורא ופורץ בצווחות "הצילו גנב" ותהום הארץ.
            ומוקד לא ביקש לעצמו משרת אמון במערכת המשפטית או תפקיד ציבורי- אולי היה מקום להערה בעניין זה,וגם אז,לא מפי סופר או עורך עמית.תעסוק לה המערכת הביורוקראטית והמשפטית בשלה
            – היא יודעת לדאוג לעצמה היטב – כולל פקידי התרבות החד פעמיים שלנו – ותעסוק הספרות העברית בענייניה היא.יש לה מספיק בעיות ועניינים משלה
            – לדוגמא, עד היום,ולמרות מאמצים סיזיפיים בקנה מידה אפולוני,לא הצליחה
            הספרות העברית לטפח עוד משוררת כיונה וולך או דליה הרץ – ובטיפוח אני מדבר על שני עשורים של מדבר שממה והתעלמות
            כמעט גורפת,שבהם מוקד חזר ותקף וטען
            שאלו ואלו הם המשוררים החשובים ולא
            ,נניח,פנחס אלעד לנדר או מרדכי שלו.
            אני מדבר על מצב,שבו מספר שיריה הראשון של וולך נמכרו שבעה עותקים,לאורך שנים רבות! מרדכי שלו מכר עשר מהדורות,ונתן יונתן – מאה מהדורות.רוב המוספים הספרותיים סירבו במשך שנים לפרסם בטענה שהשירים הללו פורנוגראפיה הם ! עודני זוכר את משה שמיר ,אז ,בעיצומם של שנות השישים,עורך מוסף הספרות של מעריב
            מסרב לפרסם במוספו שיר קטן של יאיר הורביץ,בטענה שזו ספרות אכסיביציוניסטית! יאיר הורביץ ואכסיביציוניזם!
            ועכשיו,כשמוקד מוציא – לא על חשבון המדינה או על חשבון הסיוע ל'הליקון' חס ושלום,את קובץ שיריה מחדש,בוקעת צעקת 'הצילו גנב',והתלמידות המתוקות ממהרות להשוות
            למצב שבו יוזמים להיטלר תערוכת אמנות!

            ומידיעה אמיתית – הניסיון הסמוי או הגלוי לשאת חן בעיני פקידי התרבות ולהתנאות בקלונם הממשי או המדומה של יריבים לא יצלח – מבחינתם,גם מוקד וגם אור ראויים לשכון באותו סל גרוטאות פסולות.זאת למדו על בשרם
            רבים.משורר היידיש איציק פפר התפתה
            להיות סוכן של המשטרה החשאית והלשין כדבעי על חבריו – אבל ההחלטה לחסל את משוררי היידיש היתה החלטה מערכתית –
            בדיוק כמו ההחלטה לחסל פה את מתא'ן –
            וכמו הניסיון לחסל את הקאמראטה ירושלים או את תזמורת באר שבע –
            ובבוא מועד,חוסל פפר יחד עם חבריו.
            הם הוצאו להורג י ח ד.
            רשאי אני לקבוע,בלא לחטט יותר מדיי
            במסמכים,שמקרה מוקד היה,יותר מכל,עוד עילה לעצור תקציבים לאגודת הסופרים.
            והטענות בדבר שיכתוב פרוטוקולים רלוואנטיות כאן עוד פחות מהשלג דאשתקד.פקידי התרבות ששו לקבל תלונות והלשנות – ולבדוק אותן בשבע עיניים,ולעצור תקציבים ש מ מ י ל א
            לא הגיעו.כשמכרו את צים תמורת פחות ממחיר הברזל באוניות שהיו מקבלים במגרש גרוטות סוג ד',הכל היה כשר למהדרין.אחר כך,כשפרצה המלחמה בלבנון
            וצוותי האוניוות ס י ר ב ו להפליג
            לארץ בטענה שזה מסוכן,לא נמצא אפילו
            ימאי ישראלי אחד שיחליף את הצוותים האלה.(האחרון פוטר ממשרתו לפני חמש עשרה שנה)איש לא נאסר,איש לא שילם בראשו,וכאן היתה הפקרה קיומית ממדרגה ראשונה!
            אך אחד לא צרח הצילו גנב,גם כשהסתבר
            ,בדיעבד,שלא נשאר בארץ דלק להנעת הטנקים והמטוסים אלא כדי 48 שעות בלבד!
            אנו,נשמור על החוק,שלא נסתבך חש ושלום,אבל גם זאת:
            נשתדל לקבל את היושרה של הפקידים החורים הטפסרים והשופטים הם והכרעות הדין המנומקות שלהם עם יותר מקורט מלח,כולל העיתונות שכתבה על
            אשמת מוקד אלפי מילים,אבל את מחדל
            הספנות בארץ הצניעו מאוד.לא יותר מחמישים מילה.

            כן,כסופרים ,אני חוזר ואומר,כסופרים
            עלינו להיזהר מאוד ולבחון מצבים בעיניים ערות וקרות,לשקול את מצב הדברים באורח מורכב,לא להתפתות ולנהוג יד קלה על המקלדת האינטרנטית ולא להתנהג ככלבים
            רעבים הנושכים זה את זה עד זוב דם
            במריבתם על העצם שהשליכה המדינה לספרות.אנו מספקים לפקידים האלה לגיטימציות לייבש את מה שעוד נותר מן התרבות בארץ,תוך שהם מתגלגלים בינם ובין עצמם,מצחוק,למשבתנו.(ובצדק!)

            בואו ננסה להציל את מה שנשאר כאן מן הספרות העברית,גם אם מתעקשים לעטות עליה טוגה יוונית.לגבריאל מוקד נעניק
            את כל מידות הכבוד והיקר לאדם שפעל ופועל ככול יכולתו ובמסגרת מגבלותיו הוא –
            לטובת הספרות העברית – מה שעלה בידו וצלח למרות מאבקים לא פשוטים ומחיר אישי ואפילו אקאדמי כבד.אין זה פוסל
            מעשי אחרים ,ואינו בא במקומם או נגדם.

          • האם מזהים פה מנחם בן בכבודו ובעצמו. הגם מנחם בן באנונימים.

          • מנחם, אם אתה אי שם במרחבי הרשת, אנא תן תגובה בשמך שנדע. רני

          • מלכתחלה ברור שאור נגד מוקד זה ענין אישי

          • אינני יודע מי כתב את התגובה הארוכה הזאת, אבל אני מסכים כאן כמעט עם כל מילה. מעבר לזה התגובה היא מרתקת ומלאה דוגמאות היסטוריות מן הספרות הסובייטית מאלפות בינה. תודה על התגובה. ובאשר למוקד אכן כל מידת הכבוד והיקר לאיש ספרות זה. רני.

          • בוריס גֶרוּס

            גם אני מסכים כמעט עם כל מילה בתגובה הארוכה והכתובה היטב של האלמוני, שאף מביא דוגמאות מהספרות הסובייטית. יחד עם נכונות רוח הדברים באשר לקטאייב ולפאדייב, הרשו לי לחלוק באשר לעובדות.
            לא קטאייב ולא פאדייב מעולם לא התגייסו לשרת באנ.קא.ווה.דה. הם אמנם שיתפו פעולה עם המשטר – בעיקר זה נכון לגבי פאדייב, שכראש אגודת הסופרים הסובייטים שם חתימתו לא אחת תחת מסמכים או מכתבים שנתנו אור ירוק למסעי הסתה והשמדה נגד מיטב הסופרים הסובייטים, ארועים שלא פעם הסתיימו בהוצאות להורג או מאסר ממושך. כדי להבין את התמסרותם לשלטונו האימתני של סטאלין לא חייבים להדביק אותם אל השירותים החשאיים או התליינים. רדיפות סטאליניסטיות התבצעו גם נגד המלחינים הסובייטים הגאונים, כגון שוסטאקוביץ' (1906-1975) ופרוקופייב (1891-1953) שרצה הגורל והוא מת באותו יום עם סטאלין.רדיפות אלה התבצעו דרך ראש האגודה האנרגטי, המלחין טיכון חרנניקוב (1912-2006) שאמנם היה מלחין טוב, אך לא גאון כשוסטאקוביץ' או פרוקופייב, ועל כן שמח להשתתף במבצעי הרדיפה נגדם, שרק בנס לא הסתיימו בהשמדתם. פאדייב – ראש אגוד הסופרים – התאבד ב-1956, כתוצאה מפרסום הדו"ח של כרושצ'וב על פולחן האישיות של סטאלין. התאבד כי האמין במערכת, כך כתב, וכי לא יוכל לשאת את קריסתה ואת אשמתו.
            ומה דעתכם, מישהו אצלנו באגודה שנרמסה על ידי השלטון ושרוצה להפוך את הספרות לחיית המחמד של הפקידות, מישהו אצלנו יתאבד מרגשות אשם?
            הצחקתם אותי!
            ימשיכו לחיות כמו חרנניקוב, עד השיבה הטובה, לרחוץ בנקיון כפיים, לטבוע בתוך פרסים שמנים, ובזמן הפנוי – להתקיף את המוכשרים באמת. כמו את מוקד…

          • בוריס, כל הכבוד. זה ממשיך את רצף תגובות הטעם. רני

            נ"ב, את הפוסט המתורגם של גומברוביץ' אקרא בקרוב. נצטלצל, רני.

          • בוריס, כל הכבוד. זה ממשיך את רצף תגובות הטעם. רני

            נ"ב, את הפוסט המתורגם של גומברוביץ' אקרא בקרוב. נצטלצל, רני.

          • בוריס, כל הכבוד. זה ממשיך את רצף תגובות הטעם. רני

            נ"ב, את הפוסט המתורגם של גומברוביץ' אקרא בקרוב. נצטלצל, רני.

          • בוריס, כל הכבוד. זה ממשיך את רצף תגובות הטעם. רני

            נ"ב, את הפוסט המתורגם של גומברוביץ' אקרא בקרוב. נצטלצל, רני.

          • בוריס, כל הכבוד. זה ממשיך את רצף תגובות הטעם. רני

            נ"ב, את הפוסט המתורגם של גומברוביץ' אקרא בקרוב. נצטלצל, רני.

          • הלוחש לסוסים

            זה לא הסגנון של מנחם בן, רחוק מאד מסגנונו. המשיכו לחפש. הערכה שלי :א.נ. או ג.ל.

          • בוריס גֶרוּס

            גם אני חושב שזה א.נ.
            ומה שהוא אומר מצויין ונכון.

          • ובנושא הזה,קיים סיפור מצויין שמופיע
            בסמי אוטוביוגראפיה של שוסטקוביץ.יום אחד הגיע זמר המחאה האמריקאי פול רובסון למוסקווה ונתקבל בכבוד ויקר.
            לאחר מפגשים עמוסי קוויאר עם שועיה וחוריה של התרבות הסובייטית,ביקש
            פתאום להפגש עם חברו לעט,איציק פפר.
            איציק פפר נרקב מזה חודשים בכלא.הובא העניין לפני סטאלין שפסק : תראו לו את איציק פפר שלו.הובא רובסון למסעדת
            יוקרה במוסקווה,ושם,על יד שולחן עמוס
            כל טוב,ישב איציק פפר ונראה שלד מהלך,סביבו אנשים בלתי מזוהים בחליפות יוקרה.איציק פפר לא נגע במאכלים וכמעט שלא דיבר,כמובן,אבל פול
            רובסון היה שמח,וכשחזר לארצו פירסם שכל
            עניין המאסרים וההוצאות להורג במדינה
            הסובייטית זה שטויות,והוא עצמו נפגש עם סופרי היידיש שהעיתונות הקפיטליסטית טענה שנאסרו והוצאו להורג.סטאלין הוציא להורג את פפר וחבריו ימים מעטים אחר אותו מפגש מזהיר על וודקה וקוויאר שחור במסעדת
            הפאר המוסקוואית.
            יש רבים שמפקפקים באותנטיות של האוטוביוגראפיה הזו,שנכתבה על ידי תלמידו של שוסטקוביץ מפיו,לפני מותו,
            אבל הסיפור מעניין לכשלעצמו.

          • לא מעניין בוריס – מרתק! אילו לא הייתי יודע שאתה צריך לתרגם רומנים ל"כתר" ושאר הוצאות, לעשות הגהות על ספרך שעומד לראות אור, ללמד באוניברסיטה ולהכין מערכי שיעור למען הסטודנטים ולכתוב עבודת דוקטורט על המוזיקה הא-טונלית וכו' וכו' וכו'. הייתי מבקש ממך להמשיך ולכתוב כאן תגובות מעין אלו. רני.

          • סיפור ארס לילדי הגנון

            בוקר טוב לכל ילדי הגנון הספרותי של בננות!
            זו אני,הגננת שלכם,ולא יודעת ובכלל לא מעניין אותי למה זרק אורי מורי זהוב התלתלים חול בעיניים של גברילוש,
            ובמקום זה,אספר לכם,ילדים מתוקים,סיפור.אתם סופרים,ואני מבטיחה לכם שזה יהיה סיפור רע עם סוף טוב,או סיפור טוב עם סוף רע,ניתן לחווצוק זמירי עם הזר בשערות לכתוב ניתוח ספרותי אם יתחשק לה,ועכשיו שקט! אני כבר לא הגננת שלכם! קוראים לי אבנר בירון מהקאמרטה,או ברק טל מסולני תל אביב,או
            גבריאל מוקד מאגודת הסופרים,או המנכלית של מתא"ו.בוקר אחד,כמה חודשים לפי תחילת עונת הפעילות,קוראים לי למשרד החינוך או התרבות או לא חשוב,ואומרים לי,הסיוע של המדינה שלנו במפעל התרבות שלך הוא כך וכך פרוטות.שמחים ועליזים יצאנו לתכנן את עונת הקונצרטים והפעילות,לשכור נגנים,אולמות,סולנים
            ופרוייקטים.ואז,ממש לפני תחילת העונה,שכבר הכול ס ג ו ר,קוראים לי שוב ממשרד החינוך\התרבות\הספורט,ומורקי או שמורקי שרת התרבות או פקיד מטעמה מבשרים לי בעצב מחוייך שאללי,ריקה הקופה הציבורית! שש עשרה וחצי הפרוטות ששלמו הפריץ הנוצץ והפריצה
            הפרוצה עבור אדמות המדינה,הבנקים שלה,אדמותיה וחברת הספנות הלאומית הוצאו לצרכים אחרים,ולפיכך קוצץ התקציב של הקאמרטה\סולני תל אביב\אגודת הסופרים\מתאן וכו' בחצי או אף בשמונים אחוז.ואני,אללי,אנה אני בא ומה אעשה? החוזים חתומים,הנגנים נשכרו,החוזים נחתמו.אין לי ברירה אלא
            להיכנס לחוב בריבית קצוצה בבנק של הפריצה הפרוצה והפורץ הנוצץ,כי הרי לפריץ ולפרוצה יש צורך להחזיר לעצמם את ההוצאות!הם שילמו למדינה שש וחצי פרוטות במזומן (והיתרה בתשלומים!).
            חולפים החודשים,והתקציב המקוצץ – לא מגיע,והחוב לבנק הפריצים והפריצות תופח.למלזלנו,מגיעה סוף סוף השארית של תקציב השנה שעברה(באיחור של שנה וחצי) והסכום מספיק (במקרה) לתשלום הריבית,כך שה ב נ ק לא יוצא חסר.סוף השנה מגיע,והתקציב לא מגיע עמו.הוא יגיע באמצע השנה הבאה אם נהיה ילדים טובים ונכין תכנית הבראה.מכינים,זה לוקח חודשים עד שמאשרים אותה,וככה,ילדים מתוקים ורבי דמיון ספרותי,נהיינו,אנו,הקאמראטה,הסולנים,תזמורת באר שבע,אגודת הסופרים וכו'חדלי פרעון.מורקי שרת החינוך והתרבות והספורט ואברי הרבייה ממנה ועדה קרואה של פקידים לבדוק מ י ב ד י ו ק הביא אותנו למצב הזה,ואיך אנו,
            המוקדים הקמראטות והסולנים הרשינו בזבוז חסר אחריות כזה וחריגה מהתקציב
            באופן פושע כזה! הוועדה ממנה מפרק
            זמני,עורך דין מכובד ומקורב,שעלות שכרו השנתי היא בערך חצי מהתקציב השנתי של הגוף המתפרק.ופתאום זורמים התקציבים – הישר לכיסו של המפרק כמובן.הוועדה ממליצה לפרק את התזמורת
            ולאחד אותה עם המתנ"ס של חצור הגלילית,למרות שהנגנים גרים בראשון לציון,ורק עלות ההסעות עולה על כל התקציב השנתי.הפקידים במשרד של מורקי
            מתגלגלים מצחוק ופונים לעניינים החשובים באמת – הרכילות האחרונה על
            חיי המין של השרה שלהם,ובינתיים מגיעה
            איזה הלשנה מתוקה שגברילוש גנב גוגויים מהכיס של אורי מורי זהוב התלתלים שהתחפש בפורים ליווני עם טוגה
            ושפם פרשים מפקק שרוף.מנסים לפנות
            אל הפריץ הנוצץ והפרוצה הפריצה אולי יתרמו משהו להחיאת התרבות ,אבל להכעיס נתקלקל הקשר בין כדור הארץ לבין היאכטה שבה נחה הפריצה והפריץ מטרדות היום שלהם,אבל הפונים המזיעים
            לא משערים בנפשם שאין לפריץ ולפרוצה אף פרוטה מזומנת אחת – הם מישכנו את
            הבנקים,אדמות המדינה ,חברות הספנות
            ומאגר הדלקים הלאומי לטובת מימון היאכטה שבה הם שטים בזה הרגע ,ובה הם צופים ב'כוכב נולד'על מסך טלויזיה שרוחבו כרוחב איטצדיון כדורגל וגובהו כמגדל בבל.ועכשיו,ילדים מפגרים של הספרות העברית,אחרי הסוף הטוב הזה,אתם מוזמנים להמשיך ולמרוט זה לזה את השערות לתפארת מדינת ישראל חולירע!!!!!

          • גדול! מי כתב את זה?
            יכול להיות שנשאר איזה פקיד עם אוזן שומעת ולב מבין במשרד התרבות והוא כתב בעילום שם?!

          • לאף אחד לא קיצצו חמישים או שמונים אחוז. שטויות.
            אבל הסיפור נחמד ומצחיק.

          • שטויות,אמרת?

            תתקשר ע כ ש י ו למנכ'לית של מתאן,
            (כולה גוף שמבצע מחנות קיץ לילדים
            שמנגנים מוסיקה קאמרית) שמנחים בו מיטב המורים והסולנים בארץ ובעולם, ותשמע איך קוצץ התקציב ב ת ש ע י ם אחוז,וגם השארית לא הגיעה עדיין (ויש להניח שלא תגיע – הגוף הזה על סף קריסה
            וסגירה)
            בדבר אחד אתה צודק – אני בטוח (בלי
            לבדוק,אגב) שלגוף אחד התומך בהתייונות
            השירה העברית ובהיוון שטרסלרי של
            המרחב הכלכלי לא קיצצו אפילו פרוטה אחת.יש מי שיודע באיזה צד מרוחה הפרוסה ופועל בהתאם – אבל גם זה זמני
            בלבד

            וחוץ מזה ,הסיפור לא נחמד ומצחיק,אלא
            מעיק ומציק.

          • האמת היא שהתגובה כאן מראה בדיוק לאיזה יחס מזלזל זוכים גופי התרבות שלנו מצד המדינה וזה מאוד נכון ואם מדובר ב-58 או 56 אחוז של קיצוץ זה בכלל לא רלוונטי. לא ידעתי עד כמה גדולה המצוקה בגופים העוסקים במוזיקה קלאסית, אולי גם בתיאטרון המצב דומה. מה שבטוח, ואת זה אני יודע בפירוש בשל פעילותי, הוא שלספרות מפרישה מדינתנו רק 12 מיליון שקל כל שנה (זה הולך ויורד) וזה כולל הספרייה לעוורים, מרכז ההדרכה לספריות ציבוריות והמכון לתרגום. כמה לעזאזל נותר לגופים האחרים הקטנים יותר? עשו חשבון. נכון הוא גם ש"הליקון" עושה הרבה, אבל "הליקון" גם מקבל נתח נאה מתוך הסכום הנותר. עם כל זה, זאת לא הבעיה. הבעיה היא איך מגדילים, במקרה שלנו (משוררים, סופרים, מבקרים, עורכים, כתבי עת) את נתח התקציב שלנו. חישבו מה זה 12 מיליון שקל בשנה לכל המדינה! זה אבסורד. זה מעט, זה כמעט לא-כלום. תוכלו למצוא לא מעט תורמים פרטיים בעולם שתורמים סכום כזה מכיסם לכל מיני מטרות הקשורות באמנות. אכן סיפור עצוב מאוד גם אם הוא כתוב בטון הומוריסטי. כאוב. רני.

          • בוריס גֶרוּס

            הגופים הקשורים למוסיקה קלאסית סובלים מהשפלה תמידית ומחוסר תקצוב מצד המדינה, שתמיד היה צריך להלחם איתה כדי לזכות בפרוטות. ויש לזכור כי "מיוצרים" כאן -למרות התנאים ולא בזכות! – מטובי המוסיקאים בעולם. אלא שבעיני המדינה – כדורגל הוא תרבות, תרבות בלעדית, ומוסיקה קלאסית – בידור של אליטות נוטות למות, ועל כן היא עשתה השנה מה שחלמה עליו כבר שנים, מדינתנו היפה – היא הנחיתה מכת מוות על שלל גופים הקשורים במוסיקה קלאסית ובטיפוח – אמיתי! – של נוער שוחר מוסיקה. וכדי שלא יאשימו אותה באפליה גזענית, היא סגרה גם את התזמורת האנדלוסית הישראלית, שהתמחתה בביצוע בלעדי של מוסיקה מן המגרב וצפון אפריקה ותרבות הלאדינו. גוף ייחודי בנוף העולמי. גם מתאן היה גוף ייחודי, שעשרות מבוגריו קיבלו הזדמנות לזכות במאסטר קלאסים אצל טובי המוסיקאים בעולם. ואחר כך הם יצאו לזירה. אם התנהגות נבזית מצד המדינה גרמה בעבר להגירה מאסיבית של העוסקים במוסיקה הקלאסית (90 אחוז מבני המחזור שלי באקדמיה למוסיקה בתל-אביב חיים ופועלים בחו"ל) אז עכשיו, עם סגירת הגופים המטפחים נוער מוסיקלי, בהמשך לזה תיסגר האקדמיה למוסיקה, שכבר עכשיו נאלצת לגייס במיני השפלות כספים מהפריצים כדי שהאוניברסיטה, המכוונת לחיסול האמנות והתרבות, לא תסגור אותה. מספר התקנים בפקולטה לאמנויות למשל, נפל מ-150 בקירוב ל-56 בתוך שלוש שנים. והיד של קיצוצי הדם והבשר החי עוד נטויה. וכך חרב עולמם של העוסקים באמנויות הקודש הללו, ולבסוף המדינה תישאר עם פקידים מטעם, בנקאים וטכנאי מחשב.
            מוצא חן בעיניכם?

          • בוריס גֶרוּס

            עליי רק לאשר את הסיפור. זו הייתה שיטתו של סטאלין, אלא שבימי שלטונו – למרות הדיקטטורה שלו ולמרות הבינוניות של כמה מיוצרי הסוציאליזם הריאליסטי (לא כולם, היו גם בהם דגולים) הופיעו בברית המועצות הסטאליניסטית יצירות מופת, ויצירותיהם של בולגאקוב ושולוחוב זה רק קצה קצהו של קרחון.
            ולעניין זה, מקסים גורקי הגדול ערך ביקור בשנות השלושים באוראל ובסיביר. בהתכתבותו הפרטית הוא לא הסתיר את הדאגה שאחזה בלבו לנוכח התעצמות פולחן האישיות של סטאלין, במיוחד לנוכח גל של מעצרים למחנות עבודה סובייטים. הוא החליט בעצם לבדוק את העניין. הגיע לסולובקי, בצפון הרחוק, שם – במקום בו נבנה אחד המנזרים הפראבוסלאבים היפים חוסל המנזר והופעל אחד המחנות הקשים.
            מובן שערכו לפניו הצגה מושלמת – של אסירים מאושרים ושבעים. אלא שאז הופיע ילד בן 15 לערך, אחד האסירים (האחריות הפלילית בבריה"מ דאז החלה בגיל 12, ובתי משפט דנו גם ילדים למאסר על "פעילות אנטי-סובייטית" למשל)וביקש מגורקי לסלק את הפמלייה מהמקום משום שהוא רוצה לומר לו משהו. גורקי הבין, סילק את הפמליה ושמע מפי הילד את הזוועות המתרחשות במקום בשם תיקון החברה והסוציאליזם. גורקי פרץ בבכי תמרורים, כי הרי תמך במערכת, ואף שכנע כמה סופרים ויוצרים גולים לחזור לבריה"מ הסטאליניסטית.
            הוא עזב את סולובקי בהרגשה נוראה. את הילד שסיפר לו את הדברים הוציאו להורג כמה דקות מאוחר יותר.
            גורקי לא פצה פה על מה ששמע והמשיך לתמוך במשטר עד מותו ב-1936.
            אולם מסתבר, רני חברי ורבותיי, שלא במוקד ועלילות בתי המשפט עסקינן, אלא בספרות העברית.
            והספרות העברית, המיינסטרים שלה, מסורס. בין השאר על ידי עסקנים, ריבים, הטלת רפש, מנהגי פרימדונה מגוחכים ושאר מרעין בישין, מה שעוזר למדינת ישראל – ראשית צמיחת גאולתנו, ואולי הסיבה לגלותנו העתידית – להמשיך וללעוג לתרבות, לרמוס ספרות בעלת טעם.
            כי מה יכול הסופר לעשות?
            אם הוא טוב – לעורר את הדעת. לעורר את המצפון. את המצפן.
            אבל החברה בתרדמת כבר שלושים שנה לפחות. וזה מחמיר. וכך גם סופריה העיקריים ומצמיחי הפרסים – כמו ע.ע. למשל. או א.ב.י. לדוגמא. שוחים בשומן וטוב להם. ומה שלא יגידו יזכה בפרס וולף לאזרחות טובה ובפרס האיגוד האירופי לנימוסים מושלמים בסך סכום מזערי של 50000 יורו.
            שם הכסף הגדול, אז אל תגעו במוקד. הרי חצי מדינה היא בעסקי עמותות, וחצי מדינה צריכה לעמוד לדין…
            ועד שלא נתעורר, תמשיך הספרות העברית לספק אורגזמות לממסד, ואמצעי אוננות לבני נוער חסרי חזון וכישרון. במקום להיות בעלת משמעות.

          • בוריס, באשר אלינו אתה כמובן צודק. באשר לעובדות ההיסטוריות הידועות על ברית המועצות והסיפורים, אלה פשוט מעניינים אותי מאוד באופן אישי. ועוד דבר: נראה שאם זה היה תלוי בסטאלין, אמיר אור ואני כבר היינו מבלים באיזה מקום קר מאוד, ואין כוונתי למערכת המיזוג האיכותית במרכז המבקרים של בנק ישראל. רני.

          • למען הדיוק ההיסטורי

            ואלנטין קאטאייב הגיע למוסקווה כדי
            להצטרף לג. פ.או.אחיו שיכנע אותו שכדאי לו להצטרף לספרות הסובייטית
            המתחדשת כי בונים בניין חדש ומפואר
            במרכז מוסקווה למגורי הסופרים תומכי המימסד.

            עדות על כך מופיעה בספרה של נדייז'דה
            מנדלשטאם,"תקוות השיר.עדויות על תפקידם של פדאייב,קטייב,סמואיל מהרשק
            חוקר הספרות אוורבך ואחרים נחשפו עם פתיחת הארכיונים של הק.ג.ב..פדאייב אישית חתום על הדו'ח
            שבגינו אסרו את מנדלשטאם ובאבל וסופרי היידיש חבריו.אבל לא הוא גייס את איציק פפר,אלא מישהו אחר.בימים שמנדלשטאם גווע במחנה ממחלת טיפוס,זכה
            פדייב באות לנין והשיק כוס עם סטאלין.
            שינעם לכם,וכל אנאלוגיה היא על אחריותכם.

          • זוועה!

          • בוריס גֶרוּס

            תודה על ההערה, (א.נ.?)
            לא קראתי את ספרה של נ. מנדלשטאם, ואני רואה שכדאי לי לקרוא. על כל פנים, כל מה שקרה שם אז בענייני תרבות הוא מעניין בתכלית העניין, לא פעם התעמקתי בתקופה, דווקא משום שהיא מקור בלתי נדלה להרהור על גדלות האדם ושפלות האדם, וכיצד לעתים אלה באות בכפיפה אחת.
            לא הגענו עדיין לרמת הרדיפות של סטאלין (רק שטח מדינה די קטן מפריע לכך, לא חסרים לנו רודנים)
            אבל מבחינת הרדידות עברנו את תקופתו בהרבה, הקפנו אותה מימין והוספנו.
            כי היו שם עורכים ונשי תרבות של טעם. שלעתים השאירו אותם בחיים.
            ומה שלא תגידו על סטאלין, ובצדק תגידו, אידיוט הוא לא היה.
            לנו יש פשוט רודנות מנוונת של רדידות.
            ואיש מלבדנו לא יתקן זאת. כל עוד מוציאים פה ספרות טואלט כמו "אלהים ואלווירה" או ההגיגים של כרמלי…

          • לדעתי, ג.ל. ולא א.נ. הוא המגיב כאן.

          • תגובה שלי תמיד חתומה בשם מלא.
            למען האמת, ספרה של מנדלשטאם לוקה באי-דיוקים שונים.
            מנדלשטאם עצמו מת במחנה מהתקף אסתמה ולא ממחלת טיפוס.

          • אכן,לוקה באי דיוקים מפני שאין לדעת
            ממה מת – היו עדויות שונות.
            אחת העדויות טענה שהוא מת מרעב,מכיוון
            שהיה בהתקף פסיכוטי וסירב לאכול את
            הטינופת שחילקו במחנה הריכוז.
            עדות שניה – שמת בבית חולים של המחנה,מטיפוס הבהרות.
            שלישית – שמת מקצרת (המחנק היה תוקף אותו כתוצאה ממצב נפשי קשה ולא מקצרת)
            נדייזדה עצמה לא ידעה להכריע ממה מת.
            אבל מה זה חשוב ממה אבידן מת – מדיכאון,מרעב,הוא מת לתפארת מדינת ישראל,בדיוק כמו שמנדלשטאם מת לתפארת
            המדינה הסובייטית,ולסובייטים נשאר
            להעמיק בכתבי פדאייב ולנו בשירת דיטי רונן בחסד האור הקדוש.

  14. רני,
    אכן היתה תקופה מסויימת שבה גברה הסתימות בשירתו של יאיר הורביץ.
    אולם בתקופת חייו האחרונה, הנוראה, השתלטה הבהירות והיא חדה וחריפה ונוקבת עד חדרי הלב!

    • קראתי את כל התגובות בפוסט של רני והתרשמתי לרעה מבלבול מושגים.
      כל מי שרוצה ללמוד משהו על הספרות העברית למן קום המדינה חייב לדעת על מפעליו של גבריאל מוקד כעורך, כמבקר וכחוקר.
      ומצד אחר, על איש אינה מוטלת החובה להסב עמו אל שולחן אחד בבית-קפה או במסעדה.

    • גיורא, שבוע טוב. אתה כמובן צודק מאוד באשר לשירתו של יאיר הורביץ בסוף חייו. היא הייתה מדויקת, קריסטלית ויפהפייה בעיניי. אתה כמובן מתכוון לקובץ "ציפור כּלואה" שבתוכו מחזור שעל שמו נקרא הספר וכן המחזור היפה "פרפור פרוזדורים" שבא בעקבות מחלתו של הורביץ.

      מתוך "ציפור כלואה"

      1

      לא איבדתי כאן דבר ובכל-זאת
      שעת קורת-רוח היא שעת דמדומים זו של חודש אייר.
      אני יושב בגינת בית-קפה
      וציפור, ודאי אחר פירור, מנתרת
      על שולחן העץ הסמוך.
      הדבר שאבד אבד ולא נמצאנו
      ובכל-זאת לרגע דומה לי שאני שומע בתנועותיה
      את שמי, יאיר יאיר.

      בשעת דמדומים זו לא הייתה כוונתה אליי
      ובכל-זאת, כשהגביהה ונעלמה
      הותירה בעין, בין כנף לתכלת,
      אך קו אוויר חיוור.
      משהו אמר בי:
      הו את ציפור האבן,
      תבורך שעת קורת-רוח.

      ומתוך "פרפור פרוזדורים" המוקדש לקרדיולוגים שטיפלו במשורר.

      1.
      לפני וילון חֻלי ישבתי כלפני פרוכת:
      תפילה פשוטה
      וכוונה אסורה בתנועות ספורות.

      חדל-אונים,
      הכול כה מת –
      פרחים,
      ספרים,
      אנשים.
      דבר מלבד עצם הקיום לפני וילון חֻלי.

      תודה על ההערה ותודה על שהצטרפת לדיון, גיורא.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לרן יגיל