על "לאט החושך נוגס", ספר שירה של אורה ניזר וערב לכבודו

על ספר השירה של אורה ניזר "לאט החושך נוגס", מאת המשורר והעורך יקיר בן־משה: "בְּטֶרֶם דִּמְדּוּמִים/ נִיחוֹחַ שְׁקִיעָה לָכוּד בְּתוֹךְ הַבַּיִת."; היש משפט יפה יותר לפתוח בו ספר שירה? "לאט החושך נוגס", ספר שיריה החדש של אורה ניזר, עומד כולו על שפת האור, ליתר דיוק: על שפת דמדומי האור – שפת השקיעה והזריחה. בדרך עדינה ובוטחת, בלשון שקופה, קריסטלית עד כאב, לוכדת ניזר את הפרטים הקטנים של היומיום (מכולת, בנק, חשמלאי, כדוגמת השיר המופיע בציטוט) ובונה מהם קתדרלה של געגועים. זה אינו הגעגוע אל החומק או האבוד, אלא אל החיים עצמם: הרגעים בחיק האֵם, האינטימיות עם בן הזוג, הבית שהיה והכתיבה עצמה.

לְאַט הַחֹשֶךְ נוֹגֵס

בְּטֶרֶם דִּמְדּוּמִים
נִיחוֹחַ שְׁקִיעָה לָכוּד בְּתוֹךְ הַבַּיִת.
כְּבָר אֵינֵךְ בּוֹרֶרֶת זַרְעֵי חִטָּה מִן הָאֹרֶז,
אֵינֵךְ מַפְעִילָה
אֶת מְכוֹנַת הַכְּבִיסָה, הַמִּיקְסֶר וְהַתַּנּוּר,
אֵינֵךְ הוֹלֶכֶת לְבַד
לַמַּכֹּלֶת, לָרוֹפֵא, לַבַּנְק, לַחַשְׁמַלַּאי
שֶׁיַּצִּיל אוֹתָךְ מִן הַבְּדִידוּת
וּמִקִּלְקוּלֵי חַשְׁמַל.

בְּטֶרֶם דִּמְדּוּמִים
נִיחוֹחַ שְׁקִיעָה בְּאוֹר יוֹם
נִמְתָּח עַל הָאָרֶץ הַמִּצְטַמְצֶמֶת
לִשְׁנַיִם וָחֵצִי רְחוֹבוֹת בְּתֵל אָבִיב,
לְגַרְגְּרָנוּת הַחֲתוּלִים בֶּחָצֵר
וּלְשִׂיחַ הַיַּסְמִין הַפּוֹרֵץ מֵעֵבֶר לַגָּדֵר
מַשִּׁיל עָלִים יְבֵשִׁים.

פִּסַּת שָׁמַיִם כְּחֻלָּה הוֹפֶכֶת צֵל
דְּאָגָה. בֵּין תְּרִיסִים מוּגָפִים
מֵאֲחוֹרֵי דְּלָתוֹת נְעוּלוֹת,
אַתְּ בּוֹנָה מִתְרָסִים
כְּשֶׁזְּנַב אוֹר יָרֵחַ מִתְגַּנֵּב
אֶל בֵּיתֵךְ.

"לאט החושך נוגס" הוא ספר שירה נדיר ביופיו, עשיר בעומקים נפשיים ובבשלות אמנותית של ממש, וכמי שקרא וליווה את השירים – קשה לי לחשוב על קורא שייוותר אדיש לקריאתו.

חֲרִיץ אוֹר

עַל מָה אַתְּ חוֹלֶמֶת הוּא שׁוֹאֵל
כְּשֶׁהִיא סוֹגֶרֶת מוּלוֹ אֶת סֵפֶר הַהֲזָיוֹת,
רַק הַבֹּהֶן שׁוֹמֶרֶת
חֲרִיץ אוֹר עִם חֲלוֹמוֹת.

עַל מָה אַתְּ חוֹשֶׁבֶת הוּא בָּהוּל
וְלָהּ נִדְמֶה שֶׁאֶצְבָּעוֹ עוֹד רֶגַע קֶרֶס בִּגְרוֹנָהּ.

כְּמוֹ דָּגָה הִיא נִמְלֶטֶת מִן הַחַכָּה
לֹא תַּבִּיט לְאָחוֹר.

על ספר השירה "לאט החושך נוגס", מאת הסופר והעורך רן יגיל: בחלק מן השירים מצליחה אורה לעצב מצב חזק ומכונן, רגע מתח בחיי הסובייקט המתהווה לאישיות. היא עושה זאת באמצעות שורות קצרות ומקוריות דימוי. כמו ילדת הגן בשיר הבא המסתיים במקוטע ומותיר שפע מקום לחידה ולדמיון.

לֹעַ הָאֲרִי

בַּת חָמֵשׁ הָיִיתִי וּמְשָׁרֶתֶת בַּקֹּדֶשׁ.
אִידָה לֹא חִבְּקָה, לֹא לִטְּפָה שְׂעָרִי,
אַךְ סָמְכָה עָלַי שֶׁאֵדַע לְהוֹרִיד
אֶת כִּסְּאוֹת הָעֵץ מֵעַל הַשֻּׁלְחָנוֹת,
לִקְנוֹת דַּפִּים וּצְבָעִים מֵהַגָּלַנְטֶרְיָה שֶׁמּוּל הַגַּן,
לִפְנֵי שֶׁהַגַּנֶּנֶת תַּגִּיעַ, לִפְנֵי הֲמֻלַּת הַיְּלָדִים.
וּבְיוֹם שִׁשִּׁי אֶחָד פָּקַדְתִּי עַל הַשֶּׁמֶשׁ:

דֹּמִּי מֵעַל הַגַּן. וְעַל הָרוּחַ: רוּצִי!
וְהַשֶּׁמֶשׁ עָצְרָה בַּחֲרִיקַת בְּלָמִים
וְהָרוּחַ הֵעִיפָה אוֹתִי
כְּמוֹ גַּרְגִּיר חוֹל מֵחֲצַר הַגַּן
אֶל חֲצַר הַבַּיִת,
וּכְבָר פִּרְחֵי לֹעַ הָאֲרִי קוֹטְפִים עַצְמָם
וּמַרְצְפוֹת הַמִּדְרָכָה רָצוֹת
וְתַחֲנַת הָאוֹטוֹבּוּס זָזָה
זָזָה מְפַנָּה לִי מָקוֹם.

לֹעַ הָאֲרִי נִפְתָּח נִסְגָּר,
נְשִׁימוֹתָיו כְּבֵדוֹת.
לְיַד הַצַּרְכָנִיָּה, הַבְּרוֹשִׁים

מַצְדִּיעִים דֹּם.
מוּל תְּרִיסֵי גַּן מוּגָפִים
לֹעַ הַשַּׁעַר פָּתוּחַ,
וְאִידָה.

כך גם בשיר הבא ישנה הילדה שבגרה לאישה ואימא זקנה. שוב ניזר עושה נפלאות בשורות קצוצות, מדויקות ומקוריות דימוי. אוי הזִקנה, ממש כצב על הגב, והסובייקט הדובר ממשיך להתהוות, לנסות להבין את העולם הסובב. יפים המצבים ההומוריסטיים כמו הזזת ארון באמצעות העכוז, וגם ההרמזים המשוקעים עמוק בתוך השיר ואינם בולטים החוצה במעין התנאוּת. כמו בשיר הזה, למשל, נגיעה קלה בקריאת שמע.

צָב עַל גַּב

זִכְרוֹנוֹת כְּמוֹ סְוֶדֶר יָשָׁן,
נִפְרָמִים שׁוּרָה אַחַר שׁוּרָה
נֶעֱרָמִים לִבְלִיל אֶחָד.

הַאִם אַתְּ זוֹכֶרֶת אֵיךְ פַּעַם
בְּכוֹחַ יַשְׁבָן אֶחָד
הֵזַזְתְּ אָרוֹן עָמוּס בִּגְדֵי חֹרֶף
אֶל תּוֹךְ הַקַּיִץ?

עַכְשָׁו יָד בְּיָד בְּגַן הָעִיר,
אַתְּ שׁוֹאֶלֶת לְאָן נֶעֱלַם גַּן הַחַיּוֹת,
מִי הֵזִיז אֶת בֵּית הָעִירִיָּה מֵרְחוֹב
בְּיַאלִיק. הָלַכְתִּי אַחֲרָיו
עַד הֶרְבֶּרְט סַמוּאֶל
הוּא לֹא רָאָה אוֹתִי, אַתְּ נִזְכֶּרֶת
וְשׁוֹכַחַת אֶת שְׁמוֹת הַנִּינִים
הַנְּכָדִים, הַיְּלָדִים שֶׁלָּךְ.

הָרוֹפֵא הָאוֹרְתּוֹפֶּד אָמַר
נְתַקֵּן לָךְ אֶת הַבֶּרֶךְ.
אֶת הַשִּׁכְחָה אֵיךְ תִּזְכְּרִי
בְּשָׁכְבֵךְ, שֶׁאַבָּא אֵינֶנּוּ,
וּבְקוּמֵךְ שֶׁנִּשְׁאַרְתְּ לְבַד
שֶׁאֲנִי בִּתֵּךְ.

"לאט החושך נוגס" ראה אור בהוצאת "עמדה" בעריכת יקיר בן־משה. צילום העטיפה: חנה סהר מתוך "אשמורות". בתאריך 16.5, כ' באייר, בשעה 20:00, ייערך ערב השקה לספר בחנות הספרים המקסימה "מילתא", רחוב יעקב 36 ברחובות. משתתפים: יקיר בן־משה, צדוק עלון ורן יגיל. מנחה: המשורר מרדכי שרי. בערב יתקיים שיח פתוח של כל אוהבי הספרות. בואו לקרוא, לתהות, לשאול וליהנות.