בננות - בלוגים / רן יגיל / מהו גבר בכלל. אזנבור ואלמונד. שיר עם הארה 2
רן יגיל
  • רן יגיל

    סופר ועורך, יליד תל אביב, 1968. ספריו: מות סנדלרים (תל אביב : "עקד", תשמ"ח 1987) <שירים> מחשבה אחת קדימה (רמת גן : ליריק ספרים, 1988) ארז כמעט-יפה : וסיפורים אחרים (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ו 1996) ז'אק (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1998) <נובלה ביוגרפית על הזמר הבלגי ז'אק ברל> סוף הקומדיה : תריסר סיפורים (תל-אביב : "ביתן", תשס"א 2001) נקישות ורמזי אור : מדינת ישראל נגד נח שטרן : רומן (תל-אביב : "עמדה/ביתן", תשס"ג 2003) <רומן סמי ביוגרפי על חייו של המשורר המקולל נח שטרן>  הרביניסט האחרון רומן (בני-ברק : הקיבוץ המאוחד, 2006) אני ואפסי רומן  (ירושלים: עמדה/כרמל, 2008) עריכה: הצעיף האדום / יעקב שטיינברג ; בחר את הסיפורים והקדים מבוא: רן יגיל (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1997) בואי כלה : סיפורי חתונה (ירושלים : "כרמל", תשס"א 2001) <בשיתוף ירון אביטוב> טעם החיים : אנתולוגיה של סיפורי אוכל (ירושלים : "כרמל", תשס"ב 2002) <בשיתוף ירון אביטוב> הקשב ! : אנתולוגיה של סיפורי צבא (תל-אביב : "כרמל-משרד הביטחון - ההוצאה לאור", תשס"ה 2005) <בשיתוף ירון אביטוב רן יגיל הוא עורך כתב העת "עמדה" - ביטאון לספרות: שירים, סיפורים, מסות, רשימות  

מהו גבר בכלל. אזנבור ואלמונד. שיר עם הארה 2

 

 

מילים ולחן שארל אזנבור/ ביצוע: מארק אלמונד. התרגום החופשי מוקדש למשורר, לסופר ולמתרגם בּוריס גֶרוּס

 

מהו גבר בכלל

 

אֲנִי וְאֵם חַיִּים לְבַד

בֵּיתֵנוּ הוּא דִּירָה עַל גַּג

בַּמִּגְדָּלִים

אֲנִי דּוֹאֵג לִי לְחֶבְרָה

תֻּכִּי, כְּלָבִים וַחֲתוּלָה

פְּרָחִים, צְמָחִים

עוֹזֵר לְאִמָּא בַּיּוֹמְיוֹם

שׁוֹטֵף, כּוֹבֵס, סוֹחֵב בַּחֹם

עוֹבְדִים בְּצַוְתָּא

תּוֹפֵר וְאַף עוֹשֶׂה קְנִיּוֹת

וְגַם אִמִּי, אֲבָל אֲנִי

עוֹשֶׂה זֹאת אַחְלָה

בַּלֵּיל עוֹבֵד בְּבָּר מוּזָר

וּמְחַקֶּה כִּמְעַט כָּל סְטָאר

כֵּן זֶה מַטְעֶה

אַךְ הַלָּקוֹחַ הַסַּפְקָן

שׁוֹאֵל תּוֹהֶה וְגַם סַקְרָן

אַךְ מִתְרַצֶּה

עוֹשֶׂה מוֹפָע כֹּה מְיֻחָד

אֲנִי עֵירֹם כְּרַךְ נוֹלָד

וּמִתְפַּשֵּׁט לִי

קָשֶׁה לָהֶם לְהַאֲמִין

שֶׁמּוּל פְּנֵיהֶם שִׁנִּיתִי מִין

תַּגִּיד לִי אִם תּוּכַל

מַהוּ גֶּבֶר בִּכְלָל

 

נִפְגָּשׁ בְּעֵרֶךְ בְּשָׁלוֹשׁ

עִם חֲבֵרִים לִתְפֹס קְצָת רֹאשׁ

וּלְשׂוֹחֵחַ

שׁוֹפְכִים תַּ'לֵּב עִם הַפִּטְפּוּט

עַל כָּל נוֹשֵׂא גַּם אָמָּנוּת

עוֹשִׂים שָׂמֵיַח

אֲנַחְנוּ עַל כֻּלָּם יוֹרְדִים

מְצַחְקְקִים וּמְרָכְלִים

זֶה לֹא עָמֹק

אוּלַי גַּם קְצָת מִשְׂתַּחְרְרִים

וּלְעַצְמֵנוּ לוֹעֲגִים

הַכֹּל בִּצְחוֹק

תָּמִיד אֲנַחְנוּ מְשַׁלְּמִים

עַל זֶה שֶׁכֵּיף לִהְיוֹת גֵּאִים

לֹא מְשַׁעֲשֵׁעַ

תָּמִיד יֵשׁ אֵלֶּה שֶׁהוֹרְסִים

קוֹרְאִים שֵׁמוֹת וּמְגַנִּים

זֶה מְשַׁגֵּעַ

הֵם מְבַקְּשִׁים לִבְלֹט מְעַט

עַל חֶשְׁבּוֹנוֹ שֶׁל הַזּוּלָת

כָּל כָּךְ פּוֹגֵעַ

הֵם מְחַקִּים אוֹתִי הוֹלֵךְ

וּמְדַבֵּר וּמְחַיֵּךְ

תַּגִּיד לִי אִם תּוּכַל

מַהוּ גֶּבֶר בִּכְלָל

 

לֵיל מַסֵּכוֹת שֶׁלִּי נִגְמָר

בּוֹדֵד חוֹזֵר הַבַּיְתָה כְּבָר

לְלֹא חָבֵר

עוֹצֵם עֵינַי חוֹשֵׁב עָלָיו

וּמְפַנְטֵז אִם יֵשׁ מַצָּב

שֶׁהוּא אַחֵר

וְשָׁם אֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים

בַּחֲלוֹמוֹת הֲכִי וְרֻדִּים

בְּלֹא כָּל גְּבוּל

אַךְ בְּחַיַּי אֲנִי מוֹדֶה

חִפּוּשׂ אַחַר אָהוּב כָּזֶה

הוּא לְלֹא גְּמוּל

אֲנִי שׁוֹאֵל מַה יֵּשׁ לִי פֹּה

וּמָה אֲנִי וּמָה אַנְ'לֹא

וּמַה נָּתַתִּי

תְּשׁוּבוּת קַבֵּל מֵאֲנָשִׁים

אֲשֶׁר קוֹבְעִים אֶת הַכְּלָלִים

אוֹתָם שָׁבַרְתִּי

חַיַּי לֹא פֶּשַׁע זֶה בָּרוּר

קָרְבָּן שֶׁל זְמַן זֶה הַסִּפּוּר

 

חֲסַר מָגֵן
לְאַף אֶחָד אֵין זְכוּת לִשְׁפֹּט

אֵיך שֶׁאֲנִי בּוֹחֵר לִחְיוֹת

תַּגִּיד לִי אִם תּוּכַל

מַהוּ גֶּבֶר בִּכְלָל

 

תַּגִּיד לִי אִם תּוּכַל

תַּגִּיד לִי אִם תּוּכַל

תַּגִּיד לִי אִם תּוּכַל

מַהוּ גֶּבֶר בִּכְלָל

 

 

 

כשהתרחש הרצח המתועב ב"בר-נוער", היינו המשורר חן קליינמן ואני כמה עשרות מטרים מן המקום. שתינו קפה ב"קקאו" – יבנה פינת שדרות רוטשילד. כשיצאנו משם בשעה אחת ושלושים בלילה, נחשול של מפגינים הציף את השדרה ואותנו עם המגפון הרעשני, השלטים והדגלים. לא הבנו מה קורה. התיישבנו על ספסל. מה זאת הפגנה? מצעד הגאווה אחרי חצות?

   רק כשהגעתי הביתה ופתחתי את אתרי החדשות נודע לי הנורא מכול, על אותו טבח. מיהרתי להתכתב עם חן דרך "בננות". הייתי בשוֹק טוטאלי. אני רואה בתל אביב עיר סובלנית שמקבלת את האחר באשר הוא בקשת רחבה ורצח שכזה על רקע נטייה מינית הוא בבחינת הידרדרות מוסרית נוראה בעיניי. לא יכולתי לישון כל הלילה, אז תרגמתי את השיר הזה שלפניכם ואחר כך שיפצתי אותו בימים שבאו אחרֵי, ועדיין הרוצח לא נתפס.

   הפזמון הזה, שהוא מונולוג של הומוסקסואל, נכתב במקור בצרפתית על ידי שארל אזנבור ואחר כך תורגם לאנגלית ואף באנגלית ביצעוֹ אזנבור בדומה לשירים אחרים שלו כמו "היא". בעברית מן המקור הצרפתי קיים תרגום של איש אשר בחל בפשע-האמנות ובחר בפשע-מאמעש, הלוא הוא דודו טופז והביצוע הוא של יוסי בנאי ז"ל, אבל אינני אוהב את התרגום של טופז. גם לייזה מינלי ביצעה את השיר.

   אבל הביצוע האולטימטיבי הוא של מארק אלמונד, מי שהיה בעבר מחלוצי הגל החדש בצמד "תא רך" והפך עם השנים למבצע רגיש וסופּר-אינטליגנטי של שירי שנסון וטקסטים חכמים. למה אני כל כך אוהב את הביצוע של אלמונד? כי להבדיל מאזנבור ומינלי הוא לא עושה דמות, הוא לא משחק הומו, הוא פשוט שר מהלב עד הסוף ואתם לא יכולים שלא להאמין לו.

 

אני רוצה להודות לאחי, ישי יגיל, על ההערות הנבונות שלו באשר לתרגום. אני מביא כאן לינקים לביצועים הקיימים.

רני.

 

 

הביצוע של מארק אלמונד

 

http://www.youtube.com/watch?v=sSKfR_Cz7UE

 

 

הביצוע של מארק אלמונד בהופעה חיה

 

 

http://www.youtube.com/watch?v=y36x3YKH7gY

 

 

שארל אזנבור בהופעה חיה

 

 

http://www.youtube.com/watch?v=okXt33o40MQ

 

 

שארל אזנבור הצעיר בביצוע הצרפתי המקורי

 

 

http://www.youtube.com/watch?v=lSzpKYIi-0A

 

 

הביצוע של לייזה מינלי (תריצו, זה באמצע הסרטון)

 

 

http://www.youtube.com/watch?v=MCw2W6rZaGo&feature=related

 

 

 

54 תגובות

  1. הרווח לפני השורה "חסר מגן" קשור לאיזה באג ולא שייך לשיר. יש לקרוא שם ברצף. מקווה שתיהנו. רני.

  2. שיר נפלא רני. אהבתי את התרגום. מיד בא לי לשיר אותו.

    וגם אני חשבתי שתל אביב היא עיר סובלנית, ולשלא יכול לקרות כאן דבר כזה. והנה, התבדינו בגדול. אמש טענו במשטרה שאולי זה ארגון "יד לאחים", שמוציא שם רע לדתיים בפעילות האלימה שלו. כמה עגום.

    • השיר המונולוגי הזה מתאר סיטואציה אנושית מעוררת חמלה שבה האדם תוהה על זהותו ומקומו בעולם ובחברה. השיר מזמין אמפתיה וחמלה ברמה האנושית כללית, עצוב.יפה שהבאת ,רני, חשוב להכנס לנעלי האחר כדי לחוש את מצוקתו, בדידותו ואחרותו.

      • חנה, תודה לך על התגובה. אני חושב שהשילוב בין אזנבור ככותב רגיש אליבא דכולי עלמא ומארק אלמונד כמבצע מעולה ואיכותי מוליד שיר מצמרר. אני חושב שאצל זמר המבצע את השיר, אני אוהב קודם כול שהוא מבין ויודע על מה הוא שר. הרבה פעמים יש ווקל ודיוק, אבל אין צבעים ואין הבנה ואין אינטרפרטציה אישית. ואצל מארק אלמונד, לא רק בשיר הזה, גם בשירים של ז'אק ברל שהוא מבצע ובשירים אחרים שלו, יש ועוד איך יש. בית ספר לכל מי שרוצה להיות זמר. רני.

        • הביצוע של אלמונד מדהים ,מרטיט לב איזה קול! תודה שהבאת, רני

          • חנה, תודה לך שהאזנת. כששמעתי את הביצוע בפעם הראשונה ברדיו ועוד לא ידעתי מי המבצע, הייתי נרגש כל כך עד דמעות שצלצלתי לכל חבריי ידעני המוזיקה כדי שיאמרו לי או שיאתרו לי מי זה השר. רני.

    • יעל, תודה לך על התגובה. מי שזה שלא יהיה צריך למגר את התופעה הזאת. בין אם הרצח התרחש על רקע אידיאולוגי או אישי. מחר ירצחו אנשים על מה שהם אוכלים או לא אוכלים או על מה שהם לובשים או לא לובשים. לזילות בחיי אדם אין סוף. צריך לעצור את זה. אני כבר לא מדבר על העובדה הפשוטה והלא רגשית כלל ועיקר שיוקרתה של משטרת ישראל עומדת כאן על הכף. טבח מתרחש מתחת לאפה במרכז תל אביב, לא בחולות ראשון, היא חייבת לתת על כך מענה ברור לציבור ובמהרה. רני.

    • יעל, הרוצח עדין לא נמצא, אם הוא פעיל "יד- לאחים" אקווה שיחמירו איתו בדין , אך עדין זה הארגון היחיד בארץ שמחלץ נערות יהודיות מכפרים ערבים ומעזה, כך שאינו רק תמרור בושה עבור דתיים, או יהודים.
      הייתי שמחה אם גם ארגוני שמאל היו נוהגים כמוהו, בעיקר לאור העובדה שיש להם קשרים עם פעילים ערבים ופלשתינאים כאלה ואחרים. פעילות נרחבת יותר יכולה למגר את התופעה.

      בנוסף לא אני כתבתי לך תגובה בפוסט הלפני אחרון, מה שמביא אותי לספקות באשר להתנהלות המשטרה אם פניה כפני המגיבים.

      אחרון אחרון, רני הרצח מזעזע, אך בעיניי גם רצח בחולות ראשון הוא נורא.

      לנרצחים יש אמא ומשפחה שהגיעו לשם לא תמיד באשמתם, והמשטרה ידיה כפותות בשל הקלות שבענישה. ובשל עוד סיבות.
      נתפלל לבשורות טובות.
      אביטל

      • אביטל, את ודאי צודקת. כל רצח הוא נורא. רצח הוא רצח הוא רצח, בין אם מדובר בראש ממשלה ובין אם מדובר באזרח מן השורה. מה יש כאן לומר, אסור לקחת חיים של אדם אחר. נקודה. לא תרצח! את חולות ראשון הזכרתי רק כרצח הקשה לפענוח בשל המיקום. זה הכול. יום נפלא ובשורות טובות. רני.

  3. "לְאַף אֶחָד אֵין זְכוּת לִשְׁפֹּט

    אֵיך שֶׁאֲנִי בּוֹחֵר לִחְיוֹת"

    רני הרוצח עדיין לא נמצא. אבל המעשה עצמו רצח בתוכי תקווה לסובלנות בין דתיים/חילונים ערבים/יהודים, שחורים/לבנים ועוד ועוד…

    • תמי, אף אני נוטה להתייאש מבני האדם שהמשורר נח שטרן המנוח כינה בשיריו "חיות רעות" ומסיכויי ההידברות בין הקצוות. אני משתדל לעבוד על עצמי בעניין זה גם אם יש מעשים נוראים כמו אלה שגורמים בפירוש להסלמה. אבל אני יכול מאוד להבין ולהזדהות עם הייאוש שלך.

      • רן,
        אתה מכיר הרבה הבטים אנושיים. האדם לא זר לך.זה נפלא.
        אהבתי את הביצוע של שארל אזנבור, המשחק המעודן נלווה לעומק הקול הדרמתי
        ונתפס כרגישות לדמות ולכאבה.

        • עליזה, תודה לך על התגובה החמה. כן, הביצוע של אזנבור יפה הוא. אזנבור ככותב הוא בכלל אדם סופר-רגיש וזה ניכר בהסתכלות שלו על העולם ובשיר הזה שהוא סיפור חיים בשלושה בתים. אגב, אני מפגיש אותו – אין צורך להפגיש הם נפגשו פעמים רבות – עם ז'אק ברל בהמשך הנובלה הביוגרפית ויש שם עימות. רני.

          • את השיר אני מכיר שנים. פעם אוהב יותר ופעם פחות. תלוי במצב רוח הקרבי שלי :)
            תל אביב איננה עיר סובלנית. לא יותר מכל עיר אחרת.
            תל אביב עיר גדולה המושכת אליה אנשים מהפריפריה. יש בה הרבה יותר הומואים במרוכז. לכל הומו יש כמה חברים סטרייטים, דבר ההופך את הקבלה למרמה במקצת.
            שינקין מקבלת, שדרות רוטשילד גם, אך המרובע שבאמצע פחות.
            בימים שדיזנגוף היה מרכז העיר נגתי לומר שתל אביב מקבלת בדיזנגוף ונגמרת בפרישמן.
            אבל האמת, די לי כבר להתעסק בעניין.
            אני מעריך את ההשתתפות שלך ברצח בצורה הפחות ישירה. נוגע.

          • דני, תודה על התגובה. אני משוכנע שאתה מכיר את השיר משנים לאור מאמריך בנושאים תרבותיים שונים בספרות ובתיאטרון. אני חושב שמה שיפה בשיר הזה, ובעיקר בביצוע של מארק אלמונד, זה שהוא עומד חשוף ומראה צד אחר באמצעות המונולוג הזה. למה כוונתי? השיר נוגע – ויש גם יצירות אמנות בתחום הספרות והתיאטרון אחרות העושות זאת – בעובדה, שהחיים, איך נאמר, הם לא ירח דבש ולא מצעד הגאווה במובן השמח והמתהולל של המילה. הם יותר אפורים ויותר שגרתיים ביומיום. ובעניין הקבלה שאתה קובע לה גבולות בתוך העיר, אתה מאוד צודק, רק שאף פעם לא חשבתי על זה ככה. רני.

          • בוריס גֶרוּס

            רני, הצלחת להפיל אותי מהכסא מרוב התרגשות, תודה על ההקדשה, ועל התרגום, שאני אוהב אותו מאד.

            ובקשר לרצח…
            מובן שהייתה אשליה של קבלת האחר, וקידום זכויות ההומוסקסואלים יותר מבמקומות האחרים בעולם. אלא ששנים ידעתי שזו אשליה בלבד, עניין של גחמה, אופנה עם תרצו. אופנה של מספר אנשים נאורים, שמשחקים בנאורות עם כמה אנשים אחרים, שגם מחשיבים עצמם לנאורים. אלא שכל זה נעשה בתוך אווירה בלתי נסבלת של חברה יותר ויותר אלימה, כלפי כל ביטוי של שונות, חברה אחוזת מיליטריזם ודיכוי, מתנכרת לערכים הומניסטיים בסיסיים, משליכה את הזולת לרחובות, לעוני מר, חברה גזענית, שעשתה הכל בארבע עשרה השנים האחרונות במיוחד כדי לשקוע ביצירת עוולות זועקים לשמיים ובתאוות בצע שלא יודעת שובע.
            חברה שכבר מזמן הפכה את האזרח לעבד, ומי שלא אזרח – למסה ביולוגית שאפשר לנהוג בה ככל העולה על הדעת המטורפת.
            החברה הישראלית חייבת לערוך תיקון עמוק, יסודי, קרדינלי לעבר החזרת הערכים ההומניסטיים למרכז ההוייה.
            אחרת, רציחה מזעזעת זו לא רק שלא תהיה מפתיעה, היא אף יכולה לחזור שוב, חלילה, בכל מגזר ממגזרי החברה.
            ומה נותר לעשות, חוץ מלהרכין ראש ולהתאבל על החיים הצעירים האבודים, בלא עת ועל לא עוול…

          • בוריס גֶרוּס

            ועכשיו שמעתי את אזנבור, ואני ממש, ממש מתרגש.
            תודה על הלב הגדול שלך, ידידי היקר!

          • בוריס גֶרוּס

            ועכשיו שמעתי את אזנבור, ואני ממש, ממש מתרגש.
            תודה על הלב הגדול שלך, ידידי היקר!

          • בוריס, חזרתי עכשיו אל שולחני במעריב ואני רואה את תגובותיך ונרגש. אתה ודאי צודק מאוד בדברים הנזעמים שלך. אנחנו מידרדרים כחברה. נקודה. אני מאוד רוצה שתפתח כאן בלוג ותפרסם את שיריך ואת דברי הפרוזה שלך, למשל הסיפור היפה והרגיש שפורסם בשעתו בעיתון או הפרוזה הביוגרפית שלך שאנו עומדים להוציא ב"עמדה". ותרגומים של יאצק דנל הפרוזאיקון המבריק והצעיר ומיטב המשוררים הפולנים ביניהם הכומר טברדובסקי האהוב. לדעתי, רצוי כל כך שתהיה כאן. אפנה לשירלי ויעל אם תרשה לי בעניין זה ואשלח לך אי-מייל אישי עכשיו.

          • בוריס גֶרוּס

            אשמח, אשמח…

  4. רני, איזה פוסט רגיש וחשוב. השיר יפה וההקשר – מכמיר. והתרגום קולח ועובד היטב (ותודה גם לישי). צריך לשדר את השיר הזה מעל גלי אתר ורשת מקצה עולם ועד קצהו. למען ידעו ששונות ואחרות אינן מעניקות הכשר לרצח; שכל אדם נברא בצלם; שדמו של המיעוט אינו הפקר.

    "צדק צדק תרדוף" הוא נר לרגליך בהגנה על האחר, יהא זה על רקע נטייה מינית, זהות דתית או מגמה פרנקופילית (חחח…).

    מרגש. שאפו.

    אלך להאזין שוב לאלמונד (בילדותי חשבתי שהוא שר בהרכב…"סוף צֵל")
    חחח…

    • שחר-מריו, תודה לך על התגובה. ריגשת אותי מאוד. חותם על מילים שלך: "כל אדם נברא בצלם ודמו של המיעוט אינו הפקר". לא חשבתי על זה שיש כאלה שיכולים לשנוא גם פרנקופילים. זה בהחלט אפשרי :) רני.

  5. מוסיקה יפה ותרגום יפה, רני.
    השיר כשלעצמו – היה אולי מתקדם לזמנו, אבל באזניים עכשוויות עם ציור הדמות בשיר יש פה שורות שהן לטעמי על סף ההומופוביה, כמו "תַּגִּיד לִי אִם תּוּכַל / מַהוּ גֶּבֶר בִּכְלָל" או "חַיַּי לֹא פֶּשַׁע זֶה בָּרוּר / קָרְבָּן שֶׁל זְמַן זֶה הַסִּפּוּר".

    • אמיר, תודה על התגובה והמחמאה. לא כל כך מבין למה השורות האלה של אזנבור הומופוביות. איני רואה את השיר הזה דווקא כתלוי-זמן. רני.

  6. כן רני, זה בהחלט היה לילה לא נשכח. אני זוכר אותו כסוריאליסטי, אבל לדאבוני, מהצד האפל של הסוריאליזם (מה שאינו מוריד, אגב, מהפגישה שלנו כשלעצמה, שנדמה כי התקיימה במחוזות אחרים לגמרי).

    אני אוהב את הפִּזְמוֹר (אבידן) שהבאת כאן בשל הכנוּת שלו. הוא מקנה לקורא הן את המצוקה החברתית הקשה של הדובר והן את מצוקת הזהות הפנימית שלו והסלט שעושות שתיהן האחת בשנייה. והשאלה בעינה עומדת – אכן, ראוי לשאול מהו גבר בכלל.

    אני, אגב, כלל לא מיואש. אולי אני נאיבי (בהחלט יייתכן), אבל מנקודת מבט הסטורית אנחנו חיים בתקופה שנלחמת על ההומניוּת שלה וזה כשלעצמו הרבה יותר מהרבה תקופות אחרות.
    ומנקודת המבט של ההומניות עצמה – החזון חי, הווה ופועם כתמיד. חן

    • בוריס גֶרוּס

      הכל טוב ויפה, אך התקופה הזאת איננה נלחמת על ההומניות שלה. דווקא להיפך: אם נסתכל ונתבונן היטב, נעשה כל נסיון לפגוע בערכים הומניסטיים, לערער אותם, להצהיר שאבד עליהם הכלח. אף על פי שעל הנייר, בין המשפטנים, נעשה נסיון לעגן בחוק את ההגנה על המיעוטים (מעניין שזה תמיד חלקי, ותמיד איפָה ואיפָה, זאת אומרת אין דין שווה למיעוטים) אבל הנסיון הזה לא משנה את המצב המנטלי-מוראלי של החברה, ואם היא נטולה ערכים הומניסטיים ברורים (שנדחקו בשם אותו "חופש" של אידיולוגיית העידן החדש הפוסט-מודרניסטית – שהוא חופש של פריקת עול כללית וחוסר מחוייבות לשום דבר) הדבר האחרון שחברה כזאת תילחם עליו היא ההומניות. ובהרבה מובנים היא הרבה יותר רעה מהרבה תקופות אחרות…

      • היי בוריס, נעים מאוד.

        אני סבור שישנו מאבק על הערכים. המאבק לצורך העניין מתנהל בשני מישורים: מאבק אידיאולוגי ומאבק פרקטי – חברתי/פוליטי/תקשורתי/משפטי וכדומה.

        המאבק האידיאולוגי קיים בעיקר בין קבוצות מיעוט, כמו שקורה בדרך כלל. וזהו מאבק משולש (בקווים סכימטיים): בין מחזיקי עמדות הומניות לבין מחזיקי עמדות נכנה אותן לאו דוקא הומניות לבין המדברים בשם שלילת הערכים באשר הם.
        נדמה כי הפוסט-מודרניזם בצורתו הניהליסטית-פופולרית הביא לפריקת עול, אבל בצורתו האחרת מקורו דווקא ברצון לליברליות אמיתית – הוא בא כתנועה השוללת מונוליטיות ערכית ומחייב קבלת האחר באשר הוא. זה מסר הומני (שאגב סותר את הפוסט-מודרניזם מניה וביה. אבל זה נושא אחר).

        בעניין המאבק הפרקטי – כאן כבר יש הרבה מחלות אחרות. אבל אין רע בלי טוב הוא משפט נכון אמפירית וגם במקרה הזה. יש הרבה רצון טוב ויש לא מעט הצלחות. לא שהן מסתירות את הכישלון האנושי ככלל.

        עצם הדיון ההומני, עצם ההד, עצם הצעקה (גם אם היא לא אחת חלולה), עצם קיומו של מיעוט הומני, של תודעה הומנית – כל זה אינו מובן מאליו.
        ובאשר להשוואת תקופה לתקופה – זה באמת פחות מעניין, כיוון שבעיניי הויכוח הוא ערכי וערכים מעצם טבעם להשקפתי עיוורים למקום ולזמן.

        • בוריס גֶרוּס

          שלום חן, נעים מאד גם לי.
          לא, לא התכוונתי לומר שאבדה התקווה ושאין במה להתנחם. רק רציתי לומר, כי בעקבות הכרסום הנהיליסטי של הפוסט-מודרנה יותר ויותר נוטשים – בריש גלי- את הערכים ההומניסטיים. נוצרת לעינינו מהפיכה של ממש מהאדם הנבון, בעל האימפרטיב המוסרי, לאדם הצרכן – עם כל המשתמע, שאם חלילה אינו הולך בתלםף אינו "כמו כולם", ממדרים אותו בשקט ובאלגנטיות מהחברה. כבר לא עולים איתו על הבריקדות, אלא פשוט ממדרים. ואפילו הקהילה הגאה כדי לא להיות ממודרת מחגיגת הצרכנות האווילית נטולת זכויות היסוד, צועדת תחת הסיסמא "כמו כולם". כמה זה נורא! תאר לך המונים של בני אדם שרוצים להיות כמו כולם. הבינוניות האולטימטיבית.
          ככה זה מסתיים בדרך כלל, הסיסמאות הללו. ובאמת, אינני זוכר שאי פעם רציתי להיות כמו כולם.
          ואני כן מסכים איתך, שבעיקר עתה תודעה הומנית היא לא דבר של מה בכך…

          • בוריס אני מסכים עם כל מילה.
            אני לא יכול לשאת בינוניות עיוורת, בוודאי מטִבֶע כזה היוצר דה-הומניזציה, כפי שהתרבות הצרכנית עושה לנו ועוד ידה נטויה. זה באמת נורא.
            אבל הנה, אנחנו שניים כאן, שלא מאבדים תקווה. אני רק מקווה שלא נעלה שניים שניים לתיבה…

            ואגב, רני ממליץ שוב ושוב שתפתח לנו כאן בלוג. אז באתי לחזק את דבריו ואת ידיך בכך. חן

  7. תַּלמה פרויד

    רני, טרם האזנתי, אך קראתי. התרגום זורם ויפה, השיר מעלה תמונת חיים שלמה – הרבה מעבר לנאמר. לטעמי, מכמיר לב ההומור העצמי של הדובר, שאני מוצאת כאן.

    רק הערונת, אם אפשר: בשורה "ליל מסכות שלי נגמר" מאוד התבקש לי בקריאה להוסיף ה' ל'מסכות': "ליל המסכות שלי נגמר". וכך קראתי לי לעצמי, והיה לי טבעי יותר. אבל, זו הקריאה שלי. (בהמשך, אקשיב. תודה שהבאת).

    • תלמה, תודה לך על הקריאה. בקשר לה"א הידיעה שאת רוצה להוסיף, אשקול זאת בתקווה שזה לא יוצר איזה צימרמן עם המנגינה המאוד חשובה לי. רני.

      • רן, קיים מרכז קהילתי פעיל ומפואר של הקהילה הגאה
        בגן מאיר, במימון והכרה של עיריית תל אביב.
        מומלץ להיכנס לאתר שלהם באינטרנט ולהיווכח.

  8. רונית בר-לביא

    רן, עכשיו קראתי.

    הקצב מעולה בעיני, ויש טאץ' צרפתי.

    לחשוב על שארל אייזנבור שר את זה בעברית "מהו גבר בירררללל" :))

    הביצוע שלו באנגלית נשמע בדיוק כמו צרפתית, ככה זה עם הצרפתים :)

    וממש מיוחד הצורה בה הוא מחזיק את הידיים כל הזמן כל כך מכורבל בהן.

  9. רני איש מחוות גדולות לב ענק,

    על ההתרחשויות בליל הרצח נודע לי לראשונה מהדיאלוג בינך לבין חן. מזעזע ומיותר. וכבר אמרו פה אחרים את
    מה שאני חושבת. ואפרופו אחרים זכיתי להיכרות מסויימת עם בוריס (גם בפוסט מופלא "טוב למות בעד עצמנו" או "דגים ומקהלת צדיקוב")והרי ציטוטון "בניגוד למה שהורינו אמרו לנו, אם נשתין היישר לתוך האסלה בלי לפספס, לא נקבל סוכריה על מקל."
    (והקנטטה של באך… אוי הקנטטה של באך).

    וגם אם חרטנו על דגל "חופש, אחווה ושוויון" או צבעי הקשת, נשארים (לרב)הקשת ואי שם מעבר לה רחוק רחוק מאחורי ענן שלצערנו הרב מאוד בלתי תלוי בשמי נפשנו.

    והתרגום יפה מאוד. לי טיפה לא מתגלש "אחלה", על אף שאני מודעת לחריזה ולשימור המנגינה – כבר שרתי לעצמי כמה וכמה פעמים…
    התרגום החופשי משמר המנגינה "אם חיים" מוצא חן בעיני מאוד כי יוצר לרגע סוג של חוסר וודאות לגבי האם הזו (אמא אמיתית או משהו בדומה לאלת פריון נוסח אמיר).

    והביצועים..של אלמונד אכן יפה מאוד, אך אני משוחדת מאוד, ושארל במקור הצרפתי הכי מרגש בעיני למרות (בגלל?) הגינונים ובזכות הצרפתית השארלית. העיניים שלו הכמעט שקופות שצבען נוטה לצבע החליפה…
    מה הרקע לכתיבת השיר?

    רני, רני, תודה גדולה.

    • נוני, תודה לך על התגובות הנפלאות שלך ועל הערותייך. תיארתי לעצמי שתאהבי את הביצוע מ-1972 של אזנבור. גם אני אוהב אותו. את הרקע לכתיבת השיר איני מכיר, אך אנסה לברר. לאזנבור כמו לשנסוניירים אחרים יש שירים שבהם הוא לובש פני דמות ומספר סיפור מהחיים – או אז הוא מרחיק עצמו מן האלמנט הביוגרפי שבשנסון. כזה הוא השיר הזה. דוגמה נוספת: "אח, איזה יום הולדת" שאבי ביצע בתוכניתו "חיי כלב" בתרגומו של דן אלמגור. רני.

      • רני,אמרתי לך שנהניתי מ"הרטיטי את לבי?"
        גדי אביך ורמי ברוך משחקים תפקידים גבריים טראגיקומיים נהדרים של פשוניאק ולמקה.
        ולעניין לשמו נתכנסנו:
        האם לדעתך יש מספיק תמיכה חברתית של סטרייטים במתנ"ס הגאה שבגן מאיר בתל אביב?
        יש אומנים רבים שטרם יצאו מהארון כדי לא להרחיק
        קהל בעל דעות קדומות מהופעותיהם ומרכישת הדיסקים

        • מיכל, לגבי המתנ"ס שאת מדברת עליו בגן מאיר, עליי להיכנס ולראות. אמי אמרה לי שיש שם בית קפה מוצלח והיא ישבה שם. אולי אפשר לקיים שם סדנה לכתיבה בחסות העירייה. אינני משוכנע שאני הוא האיש לזה בגלל בעיית פנאי, אבל אכנס ואראה. בקשר ליציאתם של אמנים מפורסמים מהארון, זה עניין אחר לגמרי. אני לא בעד אאוטינג אגרסיבי מבית מדרשם של אוחובסקי ופוקס כי בסופו של יום חשובה לי צנעת הפרט, מן הצד האחר לא הייתי רוצה שמישהו יחיה בפחד בארון. זה נורא בעיניי. אולי קיימת דרך אחרת. רני.

    • האיזכור "טוב למות בעד עצמנו" חסר טאקט בהתחשב בנסיבות. מתנצלת. זה היה היסח דעת שלא במקומו. ממש נורא שצעירים מתים, נרצחים!, כשהם אמנם אמיצים דיים להיות בעד עצמם ונטיות נפשם וגופם אך בחרו בחיים! שנגדעו.

      ותודה על תגובתך החמה, רני.

    • בוריס גֶרוּס

      תודה על המחמאות…
      ועוד משהו נפלא,
      איך אפשר בלי:
      http://www.youtube.com/watch?v=KOGPgDzEtKg&feature=related

  10. ר.י. ולא רן יגיל

    i know my life is not a crime
    i'm just a victim of my time

    רני, תודה על ההפנייה לקריאת הפוסט, למעשה מדובר בחווייה עשירה שמעניינת כמובן מבחינה אנושית ופוליטית, ואחר כך גם אמנותית. מסכים שהשירה את הדבר חזקה מן השירה המציגה. יירחם השם.

    להתראות בקרוב מאוד ב"ה

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לרן יגיל