בננות - בלוגים / רן יגיל / על ספר שיריו של יהונדב פרלמן: יצהר
רן יגיל
  • רן יגיל

    סופר ועורך, יליד תל אביב, 1968. ספריו: מות סנדלרים (תל אביב : "עקד", תשמ"ח 1987) <שירים> מחשבה אחת קדימה (רמת גן : ליריק ספרים, 1988) ארז כמעט-יפה : וסיפורים אחרים (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ו 1996) ז'אק (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1998) <נובלה ביוגרפית על הזמר הבלגי ז'אק ברל> סוף הקומדיה : תריסר סיפורים (תל-אביב : "ביתן", תשס"א 2001) נקישות ורמזי אור : מדינת ישראל נגד נח שטרן : רומן (תל-אביב : "עמדה/ביתן", תשס"ג 2003) <רומן סמי ביוגרפי על חייו של המשורר המקולל נח שטרן>  הרביניסט האחרון רומן (בני-ברק : הקיבוץ המאוחד, 2006) אני ואפסי רומן  (ירושלים: עמדה/כרמל, 2008) עריכה: הצעיף האדום / יעקב שטיינברג ; בחר את הסיפורים והקדים מבוא: רן יגיל (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1997) בואי כלה : סיפורי חתונה (ירושלים : "כרמל", תשס"א 2001) <בשיתוף ירון אביטוב> טעם החיים : אנתולוגיה של סיפורי אוכל (ירושלים : "כרמל", תשס"ב 2002) <בשיתוף ירון אביטוב> הקשב ! : אנתולוגיה של סיפורי צבא (תל-אביב : "כרמל-משרד הביטחון - ההוצאה לאור", תשס"ה 2005) <בשיתוף ירון אביטוב רן יגיל הוא עורך כתב העת "עמדה" - ביטאון לספרות: שירים, סיפורים, מסות, רשימות  

על ספר שיריו של יהונדב פרלמן: יצהר

החיפוש התמידי וההשלמה. כנות עוצמתית יש בשירים של יהונדב פרלמן, בכל ספריו שהוציא עד כה בהוצאת "עמדה", ובפרט בספר זה "יצהר" (שמן זית משובח) – שבו הוא מצהיר בפנינו קֳבָל עם וקורא מיהו ומהו והיכן בדיוק מצויות נימי נפשו ומחשבותיו. זהו ספר שהוא – אדם כספר הפתוח. הוא כל כך חושני וחי ובר מישוש, עד שאתה ממש יכול בלשונך לטעום את השירים, ובאפך להריחם. טעמיהם מורכבים וריחם מדויק.

 

יצהר

 

מָה מֵבִיא אֶת הָאָקוֹרְדְּיוֹן עַכְשָׁו

בִּשְׁעַת לַיְלָה מְאֻחֶרֶת שֶׁכָּזוֹ לְנַגֵּן

דַּוְקָא אֶת 'סֹבִּי מַמְטֵרָה'

וְאֶת הַשְּׂמָלוֹת הַכַּפְרִיּוֹת לְהִסְתּוֹבֵב

וּלְהִתְנַפֵּחַ מִכּוֹחַ הָעִלּוּי

וְאֶת הָרַגְלַיִם הַיְּחֵפוֹת הַשְּׁחַמְחַמּוֹת

מִשֶּׁמֶשׁ שֶׁל קְצִיר שְׂעוֹרִים

מְחַמָּהּ שֶׁל קְצִיר חִטִּים

מִלַּיְלָה לָבָן בַּכְּרָמִים מָה מֵבִיא

אוֹתָן לַעֲמֹד עַל הַכָּרִיּוֹת בַּסִּיבוּבִים

לְהַנִּיחַ אֶת הֶעָקֵב בַּצַּעַד הַתֵּימָנִי

וְאֶת כַּפּוֹת הַיָּדַיִם זוֹ לְזוֹ

בְּתֹם סִדְרַת צַעֲדֵי הַשְּׁאַבְתֶם

מָה מֵבִיא לְהַכּוֹת בְּאֶצְבַּע

צְרֵדָה אוֹ לְהַקִּישׁ כַּף אֶל כַּף

בִּזְמַן שֶׁהַחִיּוּךְ עִם הַמַּבָּט הַמְּצֹעָף

נִגָּר וְנִגָּר כְּמוֹ דְּבַשׁ כְּמוֹ מֶלַח

כְּמוֹ יִצְהָר

 

שיריו הם אכן שמן זית משובח, זך, אבל לא במובן הספרותי המתחנחן והמתחטא והמיוחס, אלא במובנו של הפסוק: "ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד". אכן על השירים מרחף הפן הרליגיוזי של החיפוש התמידי אחר המענה, אחר התשובה, כאשר ברור כבר לדובר שהעיקר הוא הדרך ולא הגאולה עצמה. ועם זאת, הוא מבקש תשובה ואף תשובות רבות.

 

אל סלע הנביאה

 

אֶל סֶלַע הַנְּבִיאָה

אֶל סֶלַע הַנְּבִיאָה

שָׂם תְּשׁוּבָה מַמְתֶּנֶת

שָׁם נְבוּאָה מְחַכָּה

 

עַל סֶלַע הַנְּבִיאָה

עַל סֶלַע הַנְּבִיאָה

תְּשׁוּבָה לֹא מַמְתֶּנֶת

נְבוּאָה לֹא מְחַכָּה

 

כוחו השירי של פרלמן הוא בספציפקציה הלירית שלו, בירידה לפרטים הקטנים ביותר של ההוויה, של הביוגרפיה האישית – מימי הקיבוץ, קבוצת יבנה, דרך ארץ ישראל ונופיה ועד ימי חיפה העכשוויים. ואיך אפשר בלי השירה הלירית הפוליטית המעולה שלו. זו הזועקת עדינות מחאתית. תחושת שליחות זו הקוראת לפתירת הבעיה הסבוכה הקרויה חיים מובילה את המשורר לתהות על קנקנם של חפצים ואנשים: מתיבת דואר ועד לבנו, עצמו ובשָׂרו.

 

בית

 

מוּל הַוָּאדִי אֲנִי רוֹאֶה

בַּיִת

בַּיִת שֶׁל עַרְבִים

 

אֲנִי יְהוּדִי יוֹשֵׁב עַל עֵץ

הַוָּאדִי שֶׁבֵּינֵינוּ

מְטַיֵּחַ

 

אֵיךְ אֲנִי כָּמֵהַּ לָשֶׁבֶת בְּאֶרֶץ

הַהֲגִירָה שֶׁל אֲבוֹתַי תַּחַת

גַּפְנָם וּתְאֵנָתָם

 

איזו עצבות הנובעת מנוֹגוּת הדברים והשלמה איתם שורה עמומות על ספר השירים היפה הזה.

 

ליַרגזי עם בוקר

 

הַיּוֹשֵׁב עַל עֵץ אֳרָנִים

הֵלֶךְ בּוֹדֵד מַקְשִׁיב לְקוֹלְךָ

 

עטיפת הספר בהוצאת "עמדה חדשה" על הכריכה: חדוה שפרעם, רמת הגולן, 2006 עורך: עמוס אדלהייט

עטיפת הספר בהוצאת "עמדה חדשה"
על הכריכה: חדוה שפרעם, רמת הגולן, 2006
עורך: עמוס אדלהייט

 

לעשרה שירים מתוך הספר "יצהר" באתר לספרות – "יקוד"   

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לרן יגיל