בננות - בלוגים / רן יגיל / על "הגדה – אם תרצו" של טל איפרגן
רן יגיל
  • רן יגיל

    סופר ועורך, יליד תל אביב, 1968. ספריו: מות סנדלרים (תל אביב : "עקד", תשמ"ח 1987) <שירים> מחשבה אחת קדימה (רמת גן : ליריק ספרים, 1988) ארז כמעט-יפה : וסיפורים אחרים (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ו 1996) ז'אק (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1998) <נובלה ביוגרפית על הזמר הבלגי ז'אק ברל> סוף הקומדיה : תריסר סיפורים (תל-אביב : "ביתן", תשס"א 2001) נקישות ורמזי אור : מדינת ישראל נגד נח שטרן : רומן (תל-אביב : "עמדה/ביתן", תשס"ג 2003) <רומן סמי ביוגרפי על חייו של המשורר המקולל נח שטרן>  הרביניסט האחרון רומן (בני-ברק : הקיבוץ המאוחד, 2006) אני ואפסי רומן  (ירושלים: עמדה/כרמל, 2008) עריכה: הצעיף האדום / יעקב שטיינברג ; בחר את הסיפורים והקדים מבוא: רן יגיל (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1997) בואי כלה : סיפורי חתונה (ירושלים : "כרמל", תשס"א 2001) <בשיתוף ירון אביטוב> טעם החיים : אנתולוגיה של סיפורי אוכל (ירושלים : "כרמל", תשס"ב 2002) <בשיתוף ירון אביטוב> הקשב ! : אנתולוגיה של סיפורי צבא (תל-אביב : "כרמל-משרד הביטחון - ההוצאה לאור", תשס"ה 2005) <בשיתוף ירון אביטוב רן יגיל הוא עורך כתב העת "עמדה" - ביטאון לספרות: שירים, סיפורים, מסות, רשימות  

על "הגדה – אם תרצו" של טל איפרגן

התחיל גם אצלי האביב. פסח קרב ובא, ואיתו הדיון המטפורי הגדול והמעייף לעִתים, על חירות. עשו לעצמכם טובה וקִראו את הספר הצנוע והמרגש הזה של טל איפרגן ("הגדה – אם תרצו", הוצאת "עמדה") מעטים הם הספרים התמטיים בשירה המצליחים לאחד נושא ולהביאו ממש צרוף ועטוף בדחילו ורחימו כאתרוג יקר, אבל זה כבר דימוי מחג אחר.

 

יש בשירים האלה נאיביות ותום ותקווה גדולה. אלה שירים של לפני הקלקול הגדול של השירה שהֵצֵרה את הקונוס הסמנטי עד למקומות שבהם הקורא כבר אינו מסוגל להתחבר איתה. למשוררת הזאת שירה פשוטה מלאת אסוציאציות בריאות: אפיקומן למשל, מזכיר לה כף יד. איפרגן לוקחת את החג המקובע והמקודד, ואת ההגדה הרחוקה, למקום כל כך אינטימי ואישי – וידויי.

 

המשוררת עושה דבר חכם בפשטותו. היא מאמצת מונחים מוכרים מתוך סיפור יציאת מצרים: "ארבעה בנים", "יאור", "מה נשתנה" ושותלת אותם בתוך הביוגרפיה האישית שלה עמוק־עמוק בווידוי האנושי הכֵּן. ראו למשל את השיר היפה הזה "יאור": "יש לך עיניים/ כל כך כחולות,/ כמה כמהה/ לסמוך עליהן./ להתמסר, שתישאר.// לא אכפת לי אם תלך,/ אם תשוב, החשוב,/ הוא שתלחש שבתוך/ הנהר הגדול הזה/ אתה בוחר/ להיות שלי".

 

היא יוצרת הזרות אישיות למונחים השחוקים והמוכרים. מה זו שירה אם לא שפה פרטית, אישית ומקורית. אפילו שם הספר מהדהד את פסח בלוויית האינטרפרטציה הציונית של החג שעליה גדלנו כולנו. הרצל ומשה מתערבבים. הרי לשניהם יש זקנים נצחיים. לפחות בתודעתנו הקולקטיבית הישראלית.

 

סארטר אמר כמובן כי האדם נידון לחירות. זאת התחושה העולה מתוך השירים הפשוטים והישירים של טל. אפילו הסוס על העטיפה מהאגדה וההגדה מבקש לו מרחב לָבָן, לדהור אל מחוזות החלומות האישיים. ואליהו, בגב העטיפה, יוצא שוב לדרכו, בזקנו ובמקלו, ולוקח איתו את טל אל מסעה האינסופי של הצליינית החילונית בעולם המודרני והפוסט מודרני שלנו. איור הכריכה: איציק מדר, הגהה: ציפי הראל.

 

"פסח": "לכבודך/ הכנתי כרפס/ וזרוע נטויה/ מסויה./ ריסקתי/ אגוזים ותפוחים.// קניתי יין זול,/ ערמונים וקטורת./ סילקתי צפרדעים.// מול שולחן ערוך/ מפה לבנה/ כלניות./ פסקו הרוחות.// התחיל גם אצלי/ האביב".

 

ביום א' הקרוב, נחגוג עם טל איפרגן את צאת הספר בלוויית חברים. האירוע יתקיים בפאב מרפי'ס, הסדנא 3, רעננה, בשעה 21:00. כולכם מוזמנים. חג שמח. רן יגיל

 

icl_17-0840f

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לרן יגיל