בננות - בלוגים / / יצחק שחר, תשעה שירים מתוך ספר חדש: מבחן הנִסים
רן יגיל

יצחק שחר, תשעה שירים מתוך ספר חדש: מבחן הנִסים

יצחק שחר, תשעה שירים מתוך ספר חדש: מבחן הנִסים

 

 

מאחורי הזגוגית

 

בְּחַלּוֹנִי הַגֶּשֶׁם

פּוֹרֵט בְּאֶלֶף אֶצְבָּעוֹת

עַל כּוֹתְרוֹת הַפְּרָחִים

כְּמוֹ עַל נֵבֶל.

 

מִישֶׁהוּ חַיָּב לְהַאֲזִין

לַפֶּלֶא הַשָּׁבִיר הַזֶּה

מִישֶׁהוּ חַיָּב לְקַנֵּן בְּגוּפוֹ

אֶת עוֹף הַצְּלִיל הַנָּדִיר –

אֲנִי לֹא יָכוֹל.

 

אַךְ לוּ שָׁמַעְתִּי

הָיִיתִי נִרְטָב וּמַדְגִּיר.

 

 

עד אתה

 

הָיִיתִי עַרְסָל בָּרוּחַ.

פַּסַּי הַצִּבְעוֹנִיִּים זָרוּ

עַלְוָה מֻשְׁלֶכֶת וְטַל חֲלוֹמוֹת.

בַּשְּׁמָשׁוֹת הִשְׁתַּקְּפָה בָּבוּאָתִי

מִתְנַדְנֶדֶת כִּמְעַכֶּסֶת דֶּרֶךְ יָמִים,

אֲבָל הַקִּירוֹת עֵדַי,

הִתְנוֹעַעְתִּי כְּלֵילוֹת:

הוֹלֵךְ וְדוֹחֵק בִּי הָלְאָה

אֶת הַתְּכֵלֶת

וְהָיִיתִי עַרְסָל סְחוּף רוּחַ

דּוֹהֶה וְלֵאֶה בְּלִי תּוֹחֶלֶת,

בְּלִי צְחוֹק שֶׁל יֶלֶד.

עַד עַתָּה.

 

 

שמי אדם

 

אַתָּה עוֹמֵד נִפְעָם תַּחַת הַשָּׁמַיִם

וְיוֹדֵעַ שֶׁהָאֹפֶק הוּא

אַשְׁלָיָה שֶׁל סוֹף

(זֶה רַק מַבָּטְךָ בֶּן הַתְּמוּתָה

שֶׁמְּבַקֵּשׁ אֵיזוֹ כְּתֹבֶת לְהַגִּיעַ, לְהֵעָצֵר)

כְּמוֹ הַמִּלָּה אֲנִי שֶׁהִיא וָוִים רַבִּים

לִלְכֹּד בָּם מַחְשָׁבוֹת

בְּנוֹת חֲלוֹף,

לְהַאֲמִין שֶׁהֵן שֶׁלְּךָ,

לְהָבִין שֶׁטָּעִיתָ

וּלְשַׁחְרֵר.

כָּעֵת, תַּחַת שָׁמַיִם

אֱנוֹשִׁיִּים לְגַמְרֵי

אַתָּה מַבִּיט בִּשְׁמָשׁוֹת

שֶׁגָּוְעוּ, אַךְ אוֹרָן

עוֹד הוֹלֵךְ

וּמְשַׁקֵּר.

 

 

ילדִי וכינור

 

זְרוֹעוֹ הֵנִיעָה קֶשֶׁת

בִּתְנוּעָה אֲרֻכָּה כְּמַהֲלָכָהּ שֶׁל שֶׁמֶשׁ

וּבְחַלּוֹנוֹת עֵינָיו רָאִיתִי

מֶרְחַב־יָהּ.

הוּא נִגֵּן שְׁלוֹשָׁה

וְלֹא יָדַעְתִּי לְהַבְחִין

אִם דּוֹ, סִי אוֹ פָה,

אַךְ בְּאוֹתָם רְגָעִים

בְּמִקְלַט בֵּית הַסֵּפֶר

שֶׁהוּסַב לְכִתָּה,

חַשְׁתִּי צֹרֶךְ לָשִׂים

עַל רֹאשִׁי כִּפָּה.

 

 

שלושה דורות

 

(1) אנה קרנינה

בְּאַחַת מִשִּׂיחוֹתֵינוּ הָעֲקָרוֹת,

סִפַּרְתִּי לְסַבָּא שֶׁהַמִּלָּה רַכֶּבֶת

מַזְכִּירָה לִי תָּמִיד

אֶת אַנָּה קָרֶנִינָה.

סַבָּא צָחַק עַד דְּמָעוֹת,

נִדְמֶה לִי שֶׁרְאִיתִיו

מְאֻשָּׁר.

 

(2) ג'ינג'ים

אִמָּא מִתְהַדֶּרֶת

בְּעוֹרָהּ הַלָּבָן וּבְשִׁפְעַת

הַגִּ'ינְגִּ'ים הַקְּטַנִּים.

אֲנִי מֵהַנִּבְחָרִים, הֵשִׁיבָה אָז

לְעֵינֵי הַיֶּלֶד שֶׁלִּי,

רַק עָלֵינוּ הַשֶּׁמֶשׁ מְחַרְבֶּנֶת

מִבַּעַד לְמִסְנֶנֶת עִם חוֹרִים.

 

 

(3) גילוח

יֵשׁ בְּקָרִים

בָּהֶם אֲנִי מִתְגַּלֵּחַ

וּמַעֲבִיר אֶת הַסַּכִּין לָרֹחַב

בִּתְנוּעַת שִׁסּוּף.

זֶה לֹא מוֹעִיל בִּמְיֻחָד

לַגִּלּוּחַ, אֲבָל מֻמְלָץ מְאֹד  לְהִתְעוֹרְרוּת.

 

 

עטיפת הספר בהוצאת "עמדה" ציור העטיפה: קטע מתוך רישום הנקרא "אדם וחוה", אסף קרבס

עטיפת הספר בהוצאת "עמדה"
ציור העטיפה: קטע מתוך רישום הנקרא "אדם וחוה", אסף קרבס

 

 

אסיר

 

הַלַּיְלָה תִּכְנַנְתִּי בְּרִיחָה:

קִפַּלְתִּי עַצְמִי

כִּבְאָמָּנוּת אוֹרִיגָמִי

וְהָיִיתִי לַחֲלָלִית מִנְּיָר.

חָשַׁבְתִּי: עַכְשָׁו

וְשׁוּב עַכְשָׁו חָשַׁבְתִּי

עַד שֶׁשִּׁגַּרְתִּי עַצְמִי

לַחֲלַל־הַנֶּחְשָׁב – וְשַׁבְתִּי,

(הוֹ! כַּמָּה מַהֵר שַׁבְתִּי)

לְהִתְיַצֵּב בַּמִּפְקָד.

 

 

קונצרט אורבני

 

אֲנִי מְקָרֵב אֶת עֵינַי

אֶל מְקוֹר הַצְּלִיל

כְּמוֹ זֶה הַמַּנִּיח נוֹצָה

עַל פָּנָיו שֶׁל גּוֹסֵס.

אָזְנַי הֵן כֹּתֶל,

אַךְ רִיסַי מְאֻלָּפִים לִקְלֹט

אֶת הָרַעַד.

 

אִם תִּרְצִי לְהַזְמִין אוֹתִי

לְקוֹנְצֶרְט אוּרְבָּנִי,

בּוֹאִי נִשָּׁכֵב עַל הַכְּבִישׁ הָרָאשִׁי,

נַבִּיט מִקָּרוֹב

אֶל פִּתְחֵי הַנִּקּוּז.

 

 

אלול

 

חָתוּל זָר מִתְחַכֵּךְ בִּי

בַּגַּן הַצִּבּוּרִי

כְּמוֹ הָיִיתִי אֶבֶן בִּגְבוּלוֹ.

אֵינִי מְגָרֵשׁ אוֹתוֹ;

גַּם לֹא אֶת זְבוּבֵי הַלַּיְלָה

הַמִּתְאַסְּפִים לְזַמְזֵם לִי אָ-קַפֶּלָּה

נְעִימָה סֶלוּלָרִית:

עֶשֶׂר תְּפִלּוֹת שֶׁלֹּא נַעֲנוּ.

הוֹ אֱלוּל, אֲנִי מְכַבֶּה שָׁנָה

כְּמוֹ עוֹד סִיגַרְיָה

וְחוֹשֵׁב עַל זֹאת

שֶׁאַצִּית אַחֲרֵי הַבָּאָה

כְּשֶׁמִּמֶּרְחָק אַחֵר

אַתָּה מַסִּיעַ לְעֶבְרִי

שַׁיֶּרֶת חַלּוֹנוֹת נֵעוֹרִים;

קוֹל שַׁמָּשׁ קוֹרֵא לִסְלִיחוֹת

וְעֵינֵי עִיר נִפְקָחוֹת.

 

 

המשורר הגדול הבא

 

הַמְּשׁוֹרֵר הַגָּדוֹל הַבָּא

נָח עַכְשָׁיו

בְּטַבּוּרָהּ שֶׁל גִּבְעַת עֵשֶׂב

הוּא מְקָרֵב אֶל פָּנָיו

פָּרַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ

וּמוֹנֶה אֶת כְּנָפֶיהָ.

 

תְּכֶלְתּוֹ עֲטוּרָה רִיסִים

כְּצֵל קָנִים סְבִיב אֲגַם

וְהַשְּׁקָעִים בְּגַב כַּפּוֹתָיו

כִּטְבִיעַת טִפַּת מַיִם בְּמַיִם.

 

בְּעוֹד שְׁנָתַיִם לְבָבוֹ

יִשָּׁבֵר, אַךְ כָּעֵת

הַשָּׁמַיִם מַאֲהִילִים עָלָיו עֶרֶב

וְקוֹל אִמּוֹ קוֹרֵא לוֹ מֵרָחוֹק

לַאֲרוּחָה שֶׁכְּבָר נִתְקָרְרָה.

 

 

 

על הספר:

מדידוּת  ויופי מעודן מאפיינים את שירתו של יצחק שחר. דומה הדבר כאילו השיר עצמו הוא בבחינת נס שהתרחש ביומיום. אט אט נבנים ניואנסים של רגש בינו לבינה, בינו לבין משפחתו והסביבה, בינו לבין עצמו. נראה כי הבירור הרגשי הזה דחוף והכרחי. לפעמים נדמה כי קהות חושים היא זו המפריעה לשלמות לקרות. עם זאת, בקריאת השירים פעם אחר פעם, אתה, הקורא, בא לידי מסקנה כי החיפוש אחר המושלם הוא נצחי כיוון שהעולם, טוב ורך ככל שיהא, אינו כזה. דימויי הנוף היפים, הדמויות המקראיות, לכולם מטרה אחת – לגעת עד כמה שאפשר ברחשי הלב של האני. אולי אולי תימצא נחמה רגעית במעשה האמנות המלווה בתחושת שליחות רליגיוזית.

 

על המשורר:

איציק שחר, נולד כיצחק סבח ב-1973 במושב אלוני אבא. כיום הוא תושב מצובה. נשוי לנעמה ואב לתובל, כליל וגאיה.

בוגר סדנת הכתיבה של ציפי ארצי בפורום שירה ופרוזה ב"תפוז", בוגר סדנת השירה של "הליקון" לשנת 2010 כתלמיד מהשורה ולשנת 2011 כמתלמד להנחיה.

השתתף באנתולוגיה "מעגלים כתומים" בהוצאת פרדס 2004 ובאנתולוגיות נוספות מבית "הליקון".

שירים וביקורות שירה משלו פורסמו בכתבי עת שונים ובמוספים ספרותיים.

בנוסף לאלה, הנחה סדנאות מקוונות לכתיבת שירה ולקריאה בפורטל "כיפה".

"מבחן הנִסים" הוא ספרו הראשון.

 

 

 

 

 

 

 

 

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לרן יגיל