פנינה פרנקל, שמונה שירים מתוך ספר חדש

פנינה פרנקל, שמונה שירים מתוך ספר חדש:

"לכודה בפקעות של זיכרון"

 

 

*

 

אֲנִי רוֹשֶׁמֶת אוֹתְךָ

מִתּוֹךְ אֶצְבְּעוֹתַי, שׁוֹמֶרֶת שֶׁהַקַּו לֹא יִמָּחֵק

כְּמוֹ מְדוּרָה שֶׁמּוֹסִיפִים לָהּ עֲנָפִים שֶׁלֹּא תִּדְעַךְ

רַק אֶתְמוֹל הֵן לִטְּפוּ אֶת שְׂפָתֶיךָ, נָגְעוּ

בְּגוּפְךָ לְהַעֲבִיר תְּשׁוּקָתָן

וְנוֹתַר גּוּשׁ כְּאֵב שֶׁרוֹשֵׁם אֶת עַצְמוֹ

בַּחֲשַׁאי וְחֶרֶט נוֹשָׁן

שֶׁצּוֹרֵב מִמֶּנּוּ הֶדְפֵּסִים בְּטוֹן חוֹזֵר

שֶׁלֹּא נוֹתֵן מָנוֹחַ.

 

 

*

 

בַּלֵּילוֹת אֲנִי מַשְׁאִירָה לְךָ מָקוֹם

שֶׁתַּחְדֹּר בִּי לְהַרְגִּיעַ אֶת הַגַּעְגּוּעִים.

אֲנִי מַזְמִינָה אֶל אַפִּי אֶת הָרֵיחוֹת שֶׁלְּךָ

שֶׁיִּנְדְּפוּ מִנְּחִירַי, מַשְׁמִיעָה אֶת הַקּוֹלוֹת שֶׁלְּךָ

שֶׁיְּדַבְּרוּ מִתּוֹךְ גְּרוֹנִי, קוֹרֶצֶת לַמַּבָּטִים שֶׁלְּךָ שֶׁיִּבְחֲנוּ

אֶת קִמּוּרֵי גּוּפִי. וַאֲנִי אוֹחֶזֶת בְּךָ וְצוֹעֶקֶת אֵלֶיךָ:

"אַל תֵּצֵא! אַל תֵּצֵא! דִּבּוּק שֶׁלִּי, אַל תֵּצֵא!

הַמְשֵׁךְ לְהַלֵּךְ בִּי מִקָּצֶה עַד קָצֶה"

וְאֵין מְנַחֵם וְאֵין פּוֹצֶה.

 

 

*

 

הָאָחוֹת מְמַהֶרֶת

מַחְלִיפָה שַׂקִּיּוֹת נוֹזְלִים,

וְחוֹמֶקֶת בְּרִיצָה מֵהַחֶדֶר –

 

וַאֲנִי אוֹחֶזֶת בְּךָ, מְיַשֶּׁרֶת אֶת הַכַּר,

מְחַפָּה בְּפִי אֶת פִּיךָ, מְלַטֶּפֶת אֶת פָּנֶיךָ

מְנַשֶּׁקֶת עַד לְשׁוֹן וְנוֹשֶׁמֶת בְּךָ חֹם,

כָּךְ תִּשָּׂא אוֹתִי אִתְּךָ לְשָׁם.

מָרוּחַ בְּטַעַם

שִׂפְתוֹתַי.

 

 

*

 

בַּיָּמִים אֲנִי לוֹבֶשֶׁת אֶת בְּגָדֶיךָ כְּדֵי לִהְיוֹת בְּתוֹכָם קְצָת אַתָּה.

לְגוּפִי גּוּפִיַּת טְרִיקוֹ לְבָנָה וּמִכְנְסֵי פְלָנֶל פְּתוּחִים לְהַשְׁתָּנָה

הַחִסְפּוּס שֶׁלִּוָּה אוֹתְךָ, נוֹגֵעַ בִּי בְּרֹךְ מְרֻשָּׁל.

 

בַּלַּיְלָה אֲנִי נִרְדֶּמֶת בְּתוֹךְ חֻלְצָתְךָ, מְלֻטֶּפֶת מִמַּגַּע הַבַּד,

מִתְחַמֶּמֶת בִּסְרִיגֵי הַכֻּתְנָה הַסְּרוּקָה: "אַרְבָּעִים אָחוּז סִינְתֶּטִי

שִׁשִּׁים אָחוּז כֻּתְנָה מִתְכַּבֵּס לְלֹא חִמּוּם

אֵין כְּבָר צֹרֶךְ בְּגִּהוּץ".

 

 

 

 

 

*

 

אֶתְמוֹל מָלְאוּ שְׁלוֹשִׁים וְהֵעָדְרוּתְךָ כָּבְדָה עָלֵינוּ.

בִּקַּרְנוּ אֶת הָאֶבֶן וְגַם חָרַטְנוּ בָּהּ אֶת שִׁמְךָ,

כְּתֹבֶת נִרְשְׁמָה לְךָ עִם תַּאֲרִיךְ קָבוּעַ

עָמַדְנוּ סָבִיב דּוֹמְמִים כְּנִצָּבִים

לְטֶקֶס נִכְבָּד.

 

מַטִּים צַוָּאר

לָשֵׂאת אִתָּנוּ אֶת הַכְּאֵב

כְּמִשְׁקוֹלוֹת תָּמִיד הַקּוֹרְעוֹת בָּעוֹר

כְּנִזְמֵי עַבְדוּת שֶׁהֻטְבְּעוּ לָעַד.

 

 

*

 

אַתָּה פִּנִּיתָ מְקוֹמְךָ לְיַד הַהֶגֶה.

מַבָּטְךָ לֹא מֵצִיץ אֵלַי, יָבֵשׁ וְשָׁקֵט

שׁוֹלֵחַ אֵלַי אַהֲבָה אֲצוּרָה

רַבַּת שָׁנִים וְהֶרְגֵּל.

 

אֲנִי נוֹסַעַת בִּלְעָדֶיךָ

בְּאִישׁוֹנַי מִשְׁתַּקְּפִים הֶהָרִים

בְּדִגְמֵי חוֹל עַתִּיקִים מִימֵי בְּרֵאשִׁית.

 

וַאֲנִי עֲדַיִן עוֹקֶבֶת אַחַר תְּנוּעוֹת יָדְךָ הָעַצְבָּנִית

עוֹצֶרֶת אֶת עֲצַבֵּי הַמַּרְפֵּק שֶׁלְּךָ לִפְנֵי בְּלִימָה פִּתְאוֹמִית

פּוֹגֶשֶׁת בְּמַבָּטְךָ הַחוֹמֵד וְיוֹדַעַת, שֶׁאַתָּה לְצִדִּי

וְאַתָּה אוֹהֵב וְנֶחְשָׁק עַד מְאֹד.

 

 

*

 

בַּלַּיְלָה אֲנִי פּוֹתַחַת

אֶת דֶּלֶת הַחֲלוֹם וְאַתָּה מְחַיֵּךְ אֵלַי

עָצוּב וּמִתְנַצֵּל. "בּוֹא!" אֲנִי אוֹמֶרֶת לְךָ:

"טַיֵּל אִתִּי בַּדְּרָכִים" וְהִנֵּה אֲנִי שָׁטָה אִתְּךָ

בַּקֶּנְיוֹן הַצַּר שֶׁל סוּמִידֶרוֹ, הָרִים זְקוּפִים מִתְנַשְּׂאִים

כְּחוֹמוֹת מְצוּדָה מִכָּל צַד. הָרוּחַ מְעִיפָה אֶת הַכּוֹבַע שֶׁלְּךָ

וּשְׁנֵינוּ נִשָּׂאִים מֵעָל מְנוֹפְפִים לְצִפּוֹרִים

מְקַנְּנוֹת עַל עֵץ וּלְתַנִּין זוֹעֵם.

 

הַפָּנִים שֶׁלָּנוּ מִשְׁתַּקְּפִים בְּאַדְווֹת הַמַּיִם

הִנֵּה אֲנַחְנוּ שְׁנַיִם, הִנֵּה אֶחָד,

וּפִתְאוֹם אֲנִי אַחַת

וּלְבַד.

 

 

*

 

הַיּוֹם הֵסִירוּ אֶת שִׁמְךָ מִתְּעוּדַת הַזֶּהוּת שֶׁלִּי

עַכְשָׁו הַשִּׁלְטוֹנוֹת כְּבָר יוֹדְעִים

וְאַתָּה יָכוֹל לְהַלֵּךְ לְיָדִי

לְלֹא כּוֹתֶרֶת.

 

בַּלֵּילוֹת אָזְנַי נְגוּעוֹת בְּקוֹלְךָ

עֵינַי מַשִּׁיקוֹת לַחֲלוֹמוֹת שֶׁהוֹתַרְתָּ בִּי

בָּבוּאָתְךָ מַקִּיפָה אוֹתִי בְּלֶכְתִּי,

כְּהֶטֵּל שֶׁל דָּבָר שֶׁהָיָה.

 

אֲנִי לְכוּדָה בִּפְקָעוֹת רְדוּמוֹת

שֶׁל זִכָּרוֹן וּמְגַדֶּלֶת בָּהֶן אֶת דְּמוּתְךָ

כְּרוּתַת הַשֵּׁם.

 

על הספר:

מילת המפתח למגע עם ספר השירים היפה הזה של פנינה פרנקל היא "כנות". כמה אהבה כנה וישירה היא חשה כלפי בעלה, יהושע, שהלך לעולמו. פרנקל מפרקת ומעבדת עבורנו את תהליך האֵבֶל במחזורי שירים המחולקים לשערים, ואנחנו קוראי השירה ואוהביה, מצטרפים אליה למסע עיכול האֵבֶל מתוך הזדהות גמורה בשל הלשון הפשוטה והישירה שלה ובשל העובדה שכל אדם בוגר נתקל בשלב זה או אחר בחיים באֵינְחיים, כלומר במוות.

פרנקל מזכירה לנו פּכּים קטנים שבינו לבינה שלא יהיו עוד: הבגדים שלא יגוהצו יותר, המקום שפונה ליד ההגה, הסרת השם מתעודת הזהות. כל כך אנושי וכל כך מרגש.

 

על המשוררת:

ד"ר פנינה פרנקל (יבורסקי) נולדה באוזבּקיסטן ועלתה לארץ מצרפת. היא עסקה בפסיכולוגיה ובחינוך לאורך השנים ופרסמה מאמרים בנושאים אלה. פרנקל כתבה והגישה בעבר תוכנית לילדים בטלוויזיה הלימודית. היא כתבה 12 ספרי ילדים וארבעה ספרי שירה עד כה. שיריה וסיפוריה פורסמו בבמות ספרותיות רבות. ציוריה ופסליה הוצגו בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות.