הסֵדֶר החַם של הבריאה על "האילם ומפוחית הפה" מאת צדוק עלון – חן קלינמן

יצירתו של צדוק עלון היא חתירה שְׁקוּלָה אל אחדוּת הבריאה. חתירה שקטה מכוח החוויה, מכוח ההתבוננות בכלל ומכוח ההתבוננות השִׂכלית בפרט. זו יצירה בהירה – היא מסבירה את עצמה, היא רפלקטיבית, והציר שלה הוא הגותי. היא עשויה מתיאורים אנקדוטליים הרוויים בחמלה, באהבה וברגישות, תיאורים שמהם מפליג הכותב ומהרהר בסוגיות שברומו של אדם ועולם.

קובץ הסיפורים האילם ומפוחית הפה, שהוא ספרו הרביעי של עלון, טומן בחובו את עיקרי כתיבתו. מלאכת הסיפור הקצר, האנקדוטה, מתאימה למזג הכתיבה שלו וניכרת גם ביצירתו השירית. בדרך כלל אין מדובר בסיפור שהעלילה היא המרכזית בו כיוון שכמעט תמיד העלילה האמתית היא התובנה, הלקח העוסק במשמעות החיים והקיום וההפלגה מן הפרטי אל הכולל. במובן זה, עלון יוצר סיפורים הלוקחים חלק במסורת המשל, סיפורי הלקח וְהַהַשְׂכֵּל. מדובר ביוצר חכם ומנוסה המשתף אותנו בהגיגיו כדי להחכים גם אותנו בתובנותיו, בתפיסת עולמו.

ותפיסת עולמו של צדוק עלון מגלמת בתוכה את אצילות הרוח האנושית, ומשום כך היא חשובה. הספרות העברית, הספרות הכללית והשיח הציבורי בכלל בדורנו – חסרים יוצרים ערכיים מובהקים בעלי אוריינטציה אמונית והגותית כְּשֶׁל יוצר זה. והדגש כאן אינו על המבנה הצורני של יצירתו, לא על היכולת הלשונית או הסיפורית, אלא על התכנים הסיפוריים והיכולת לשטוח הוויה רגישה ועמוקה בלשון בהירה ובנועם חריג.

להמשך המאמר באתר לספרות "יקוד"

לסיפור מתוך הקובץ: "המלחמה וסרטי המלחמה"

עטיפת הספר בהוצאת "עמדה"

עריכת הספר: גל קוסטוריצה

ציור העטיפה: רונית עלון