בננות - בלוגים / / רותי זוארץ, 12 שירים מתוך ספר חדש ואירוע לכבודו
רן יגיל

רותי זוארץ, 12 שירים מתוך ספר חדש ואירוע לכבודו

רותי זוארץ, 12 שירים מתוך ספר חדש: "יותר מכֹּל"

ודברים על הספר מאת עורכו המשורר יקיר בן-משה

 

ביום שישי, כ"ח בניסן, 17 באפריל, בשעה 12:30, יתקיים אירוע לכבוד הספר באודיטוריום של ה"מֶדְיָטֶק", גולדה מאיר 6, חולון

הנחיה: הסופרת והמחזאית, שהרה בלאו

יישאו דברים היוצרים: מירון ח. איזקסון, יקיר בן-משה, רנה ורבין, רן יגיל ונֹעַם פרתום

 

 

*

נִפְצַעְתִּי בַּכָּנָף.

הָלַכְתִּי אֶל הַצַּיָּד שֶׁהָיָה צַיֶּדֶת,

הוּא חָבַשׁ אֶת אֵיבַר מִינִי

אֲבָל אֲנִי יָדַעְתִּי שֶׁאֲנִי עֲדַיִן מְדַמֶּמֶת

וְלֹא זָכַרְתִּי אֵיךְ מְדַבְּרִים.

הִבַּטְתִּי בְּעֵינֶיהָ

וְשָׁתַקְתִּי.

מֵאָז כְּבָר מַתִּי, עָבַרְתִּי

לְגַן עֵדֶן, עָבַרְתִּי

לְגֵיהִנּוֹם,

שָׁם הִפְסַקְתִּי לְדַמֵּם

וְהִתְחַלְתִּי לְדַבֵּר.

הַמִּלִּים רִפְּאוּ אוֹתִי,

אֲבָל כְּבָר הָיָה מְאֻחָר מִדַּי

לַעֲבֹר לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב.

 

*

אִמָּא מְחַכָּה, אַבָּא מְחַכֶּה

וְהַזֶּרַע, רוּתִי מִתְמַהְמֵהַּ.

מְהֻפְּנֶטֶת, הִיא נְטוּעָה בִּמְקוֹמָהּ.

מִי שֶׁעָתִיד לְהִתְגָּרֵשׁ,

גּוֹרָלוֹ לְהִתְאַחוֹת לְאֶחָד.

 

*

בֹּקֶר טוֹב, שְׁמֵי עָנָן,

וַאֲנִי אֶהְיֶה הַמְּאָרֵחַ שֶׁלָּכֶם הַיּוֹם.

אֵין בִּי גֶּשֶׁם, אֵין בָּרָד,

כָּל מַה שֶּׁאֲנִי רוֹצֶה זֶה לְהָכִיל אֶתְכֶם.

אֲנִי יוֹדֵעַ הַכֹּל,

רִגַּלְתִּי בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים.

בְּרֹאשׁ מֻשְׁפָּל, נוֹכַחְתִּי

אַתֶּם הַשֶּׁמֶשׁ, הַיָּרֵחַ וְהַכּוֹכָבִים.

כָּל מַה שֶּׁאֲנִי רוֹצֶה

מִסְתַּכֵּם בְּקֶשֶׁת. תְּנוּ לִי קֶשֶׁת.

כְּכָל שֶׁאֲנִי יוֹתֵר קָטָן, אֲנִי יוֹתֵר

וְיוֹתֵר שְׁאַפְתָּן.

מֵהַשָּׁמַיִם כְּבָר נוֹאַשְׁתִּי,

עָלַי לָגַעַת בָּאֲדָמָה

וּכְבָר עֶרֶב.

 

*

הַלְוַאי שֶׁהָיִיתִי יְכוֹלָה

לֶאֱכֹל סְפָּגֶטִי יָשָׁר מֵהַצַּלַּחַת,

אַךְ הַצַּלַּחַת הוֹלֶכֶת וּקְטֵנָה,

מִתְקַפֶּלֶת קָטָן-קָטָן

לִכְדֵי אוֹרִיגָמִי

זָעִיר.

אֲנִי מַבִּיטָה בָּהּ, מְהֻפְּנֶטֶת.

יָדַי לְצִדֵּי גּוּפִי, בִּטְנִי דְּבוּקָה לַגַּב,

וּמִסָּבִיב הָאֲנָשִׁים מוֹחֲאִים

כַּף

אֶל כַּף.

 

*

אֲנִי לֹא יְכוֹלָה לָשִׁיר בָּעֲבוֹדָה,

בֵּיתִי קָטָן מִכְּדֵי לִפְצֹחַ בּוֹ בְּקוֹל גָּדוֹל,

לֹא יְכוֹלָה לִשְׁרֹק בָּרְחוֹב,

מִמֵּילָא יִפְּלוּ לִי הַתּוֹתָבוֹת –

 

אָז אֲנִי הוֹפֶכֶת לְרַמְזוֹר אָדֹם.

 

*

גְּבִינָה צְהֻבָּה יַקִּירָתִי

גָּמַרְתְּ עָלַי,

לָכֵן הֶחְלַטְתִּי לִגְמֹר עָלַיִךְ.

אֲנִי חוֹתֶמֶת עַל טֹפֶס גֵּרוּשִׁים מִמֵּךְ,

עִם קֵיסַם דְּיוֹ.

הַטֹּפֶס עָשׂוּי פַּרְמֶזָן,

וַאֲנִי חוֹתֶמֶת וּמְלַקֶּקֶת אֶת פָּנָיו

מִכָּל צַד.

 

 

עטיפת הספר בהוצאת "עמדה"

עטיפת הספר בהוצאת "עמדה"

 

 

עטיפת הספר בהוצאת "עמדה"

תודות ליגאל ארקין ולצדוק עלון

 

 

*

הָיִיתִי הָאוֹיֵב,

זֹאת שֶׁמְּדַבְּרִים בִּגְנוּתָהּ,

שֶׁבְּיִרְאָה לוֹחֲשִׁים אֶת שְׁמָהּ.

הַדָּבָר הַיָּחִיד שֶׁהַטּוֹבִים אָחֲזוּ בּוֹ כְּתִקְוָה לִלְחֹם בִּי

הָיְתָה חֻלְשָׁתִי לְכַדּוּרִים פְּסִיכִיאַטְרִיִּים

שֶׁתָּמִיד רָצִיתִי עוֹד.

הָיִיתִי הַצָּרָה

וְלֹא רָצִיתִי לָזוּז מִילִימֶטֶר.

מִי שֶׁשָּׂם אֶקְדָּח בְּמַעֲרָכָה רִאשׁוֹנָה,

סוֹפוֹ שֶׁיְּפַטְפֵּט עַל רֶצַח

עַד אָבְדַן חוּשִׁים.

 

*

יוֹתֵר מִכֹּל רָצִיתִי דֵּייט.

הוּא הִתְנָה אֶת זֶה בַּ-500 שֶׁקֶל לִפְגִישָׁה.

הָפַכְתִּי לְזוֹנָה, לְמוֹדֶל אָמָּנוּתִי,

הִרְגַּשְׁתִּי אֵיךְ זֶה לִהְיוֹת

בִּמְקוֹמוֹ,

וְלֹא הָיִיתִי צְרִיכָה אוֹתוֹ יוֹתֵר.

כָּךְ הָפַכְתִּי לְאִישׁ מָמוֹן

וְקָנִיתִי אֶת הַטִּירָה הַזֹּאת מִשְּׂמֹאלְכֶם,

הַאִם אֵינְכֶם רוֹאִים?

 

*

לְכָל הַבָּנוֹת בְּמַחֲזוֹר הָאִשְׁפּוּז

יֵשׁ צְחוֹק שֶׁל מְכַשֵּׁפָה.

בְּאֵין אֲנִי, הֵן צוֹחֲקוֹת לֹא אִתִּי אֶלָּא עָלַי,

עַל הַהִתְנַהֲגוּת שֶׁלִּי שֶׁאֲנִי מַסְתִּירָה.

אֲבָל הֵן יוֹדְעוֹת הַכֹּל,

הַקִּירוֹת דַּקִּים.

קוֹל הַמַּיִם שֶׁעוֹלִים מֵהָאַסְלָה

שָׁר אֶת בְּדִידוּתִי,

הֵן מְדַגְדְּגוֹת אוֹתִי, וַאֲנִי צוֹחֶקֶת בְּקוֹל רָם

עַד שֶׁיּוֹצֵא לִי צְחוֹק צַוְחָנִי, בְּדִיּוּק

כְּמוֹ שֶׁל מְכַשֵּׁפָה.

 

בַּמִּסְדְּרוֹנוֹת, כְּדֵי לֹא לִפֹּל מִצְּנִיחַת הַסֻּכָּר,

אֲנִי שׁוֹתָה אֶת דָּמָן.

 

*

מְטִילָה חַכָּה לְתוֹךְ גּוּפִי.

נִימְפוֹת עוֹלוֹת לִי,

חֲצִי בֶּן אָדָם, חֲצִי בְּהֵמָה.

 

חֲצִי הַבְּהֵמָה עוֹשָׂה טוֹבָה

לַחֲצִי הַבֶּן אָדָם.

 

*

פּוֹתַחַת אֶת הַפֶּה לָקַחַת בִּיס

מֵעַגְבָנִיָּה, פּוֹעֶרֶת לִרְוָחָה לִרְוָחָה –

וְזוֹ רַק עַגְבָנִיַּת שֶׁרִי.

יִתְרַת הַתְּהוֹם שֶׁל הַבִּיס הַגָּדוֹל, הֲלֹא מְחֻשָּׁב,

תִּכָּנֵס אֶל תּוֹכִי, תִּמַּס

לִהְיוֹת

בֶּכִי גָּדוֹל,

הַמְּפַחֵד לָצֵאת

וּלְהַרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ.

 

*

לָקוּם בַּבֹּקֶר, לְהַחְזִיר נִשְׁמָתְךָ אֶל הַגּוּף,

לִדְרֹש מֵהָעוֹלָם טִפּוּל.

בֵּייבִּי סִיטֶר מְגֻדָּל, לֹא חוֹשֵׁב

עַל הֶעָתִיד, לֹא

עַל הֶעָבָר,

נֶהֱנֶה לִרְאוֹת אוֹתְךָ סוֹבֵל

וּלְהַשְׁווֹת אֶת עַצְמוֹ

מוּל עַצְמוֹ –

 

זֶה רַק הַגּוּף אַחֲרֵי הַכֹּל.

 

 

דברים על הספר מאת המשורר יקיר בן-משה:

"בֹּקֶר טוֹב, שְׁמִי עָנָן, / וַאֲנִי אֶהְיֶה הַמְּאָרֵחַ שֶׁלָּכֶם הַיּוֹם". שיריה של רותי זוארץ מתלקחים על הלשון. הם בוערים בעוצמה רטורית רבה מבעד לשפע של עולמות לשוניים, מתחים של זהויות בין האני לעולם ובין מציאות לדמיון; בין מצבי צבירה גופניים, העצמה והקטנה של מְמדים, זמנים ומקומות – כשהכול נע בהם כבחלום, בתנועה עוצרת נשימה של מלאות והתרוקנות.

"מֵהַשָּׁמַיִם כְּבָר נוֹאַשְׁתִּי, / עָלַי לָגַעַת בָּאֲדָמָה / וּכְבָר עֶרֶב", כותבת זוארץ באופן מכמיר לב; האם ניתן לגעת באדמה שלא דרך הייאוש? שירתה של זוארץ הינה שירת קצוות, תמיד משהו חסר או עודף בעולם השירי שלה. זוהי שירה תוססת, מצחיקה ובועטת, שאינה מהססת לגעת בתעוזה ובחולשה של הגוף, בבריאותו ובמחלתו, אינה מהססת לעלות על הגג (ממש כך!) להביט עמוק לתוך מדרונות החיים; להחזיק בבית אריה שואג בכלוב, אך בה בעת לשמוע את ציוצי הציפורים מבעד לחלון. "אֲנִי מִתְבַּקַעַת מִמְּלֵאוּת" מציינת זוארץ באחד השירים – ומזמינה אותנו למסע מרהיב באחד מספרי השירה המטלטלים והמרגשים ביותר שראו אור לאחרונה בעברית.

 

 

 

 

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לרן יגיל