בננות - בלוגים / / נקישות ורמזי אור, מדינת ישראל נגד נח שטרן, רמז אור 22
רן יגיל

נקישות ורמזי אור, מדינת ישראל נגד נח שטרן, רמז אור 22

רמז אור 22

 

ערב יום שישי, 19.6.1953, השעה: 22.30 —

 

נייר טואלט ביד, קדימה צעד. בסמינר הבנות יש מסיבה הערב, אי אפשר להיכנס לשירותים שם. מישהו, נבל ובן־בליעל, סגר בכוונה את השירותים הסמוכים לחדר־האוכל. מעשי־נבלה. נרצח היום שומר. מה היה הסיפור ההוא שסיפר לי סוקולוב, שחברי הקיבוץ ירו בנזירה וקברו אותה בהיחבא, כאן בקיבוץ? יכול להיות שעכשיו, ממש עכשיו, אני דורך על קבר אדם. נייר טואלט ביד, קדימה צעד. אור הירח נוגה כל־כך, והכוכבים מנצנצים — אותות ומופתים. חיות מכוערות שכאלה בני האדם: רבינוביץ, קשה לשאת את ההתנשאות הזאת. שם יש שירותים בשבילך, שם הוא אומר, בחידות ידבר איתי? רוצה הוא לנסות אותי? נחש ועכביש — גִּירָא בְּעֵינָא דְּשִׂטְנָא. אינו רוצה לעזור, לא צריך. אכנס לשירותים הסרוחים בלית ברירה, אלה הסמוכים לצריפי. נייר טואלט ביד, קדימה צעד. אבן נגף בדרך, לבעוט. המבנה הזה, רק קבס מעורר בי. דלת חורקת. רוח. צחנה נוראה. אור קלוש. מעולם לא היה כאן אור. פתח דלת. צוהב נורא וריח של שתן חודר לנחיריים. נחש! לא, מה זה? נורה של שישים ואט מיטלטלת מן התקרה מחוט דק. פנים בצל, ובחטף, עונג נשקף בהם. נדמה כי אלה פניה של ריקה. תענוג שכולו כאב. שתי צלליות מתארכות על הקיר הקלוף. רגליים פשוקות, וגו שכולו תשוקה. איש גוהר על אִשה. הוא מפנה את מבטו לעברי — הורודצקי! הוא נמוך — זה הורודצקי. פניה של ריקה מתעוותים בכאב של עונגגגגגג. האבר הזקור נע בתוכה מעלה־מטה־מעלה־מטה־מעלה־מטה, אכן זו ריקה: ידיי נשמטות לצידי גופי — צינורות ארוכים — נייר הטואלט מתגלגל על הארץ עד סמוך אליהם, קצהו נשאר בידי; נשמעת צעקה מפיה, ״דוד, רואים אותנו, הוא רואה אותנו.״

 

נקישה 1

נקישה 2

רמז אור 1

רמז אור 2

נקישה 3

נקישה 4

רמז אור 3

נקישה 5

רמז אור 4

רמז אור 5

נקישה 6

רמז אור 6

נקישה 7

רמז אור 7

נקישה 8

רמז אור 8

רמז אור 9

רמז אור 10

נקישה 9

רמז אור 11

רמז אור 12

רמז אור 13

נקישה 10

נקישה 11

נקישה 12

נקישה 13

נקישה 14

רמז אור 14

נקישה 15

רמז אור 15

נקישה 16

רמז אור 16

נקישה 17

נקישה 18

נקישה 19

נקישה 20

רמז אור 17

נקישה 21

רמז אור 18

נקישה 22

רמז אור 19

 

נקישה 23

רמז אור 20

רמז אור 21

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לרן יגיל