בננות - בלוגים / רן יגיל / נקישות ורמזי אור, מדינת ישראל נגד נח שטרן, רמז אור 9
רן יגיל
  • רן יגיל

    סופר ועורך, יליד תל אביב, 1968. ספריו: מות סנדלרים (תל אביב : "עקד", תשמ"ח 1987) <שירים> מחשבה אחת קדימה (רמת גן : ליריק ספרים, 1988) ארז כמעט-יפה : וסיפורים אחרים (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ו 1996) ז'אק (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1998) <נובלה ביוגרפית על הזמר הבלגי ז'אק ברל> סוף הקומדיה : תריסר סיפורים (תל-אביב : "ביתן", תשס"א 2001) נקישות ורמזי אור : מדינת ישראל נגד נח שטרן : רומן (תל-אביב : "עמדה/ביתן", תשס"ג 2003) <רומן סמי ביוגרפי על חייו של המשורר המקולל נח שטרן>  הרביניסט האחרון רומן (בני-ברק : הקיבוץ המאוחד, 2006) אני ואפסי רומן  (ירושלים: עמדה/כרמל, 2008) עריכה: הצעיף האדום / יעקב שטיינברג ; בחר את הסיפורים והקדים מבוא: רן יגיל (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1997) בואי כלה : סיפורי חתונה (ירושלים : "כרמל", תשס"א 2001) <בשיתוף ירון אביטוב> טעם החיים : אנתולוגיה של סיפורי אוכל (ירושלים : "כרמל", תשס"ב 2002) <בשיתוף ירון אביטוב> הקשב ! : אנתולוגיה של סיפורי צבא (תל-אביב : "כרמל-משרד הביטחון - ההוצאה לאור", תשס"ה 2005) <בשיתוף ירון אביטוב רן יגיל הוא עורך כתב העת "עמדה" - ביטאון לספרות: שירים, סיפורים, מסות, רשימות  

נקישות ורמזי אור, מדינת ישראל נגד נח שטרן, רמז אור 9

רמז אור 9
 
בחינה בתנ"ך –
 
שם המורה: נח שטרן, הכיתה: י'3, בית הספר: התיכון למסחר, גאולה.
   תלמידים, זוהי בחינה בתנ"ך. קִראו בריכוז את השאלות. אתם רשאים לרשום לעצמכם הערות בצד הדף. יתר-על-כן, יש לי עניין רב בכל הערה והערה שתכתבו – נא לא לחסוך בהערות. תוצאות הבחינה הן כשליש מן הציון הסופי:
   א. בבראשית פרק א' פסוקים 18-14 כתוב:
   יד וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, לְהַבְדִּיל, בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה; וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים, וּלְיָמִים וְשָׁנִים. טו וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, לְהָאִיר עַל-הָאָרֶץ; וַיְהִי-כֵן. טז וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים, אֶת-שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים: אֶת-הַמָּאוֹר הַגָּדֹל, לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם, וְאֶת-הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה, וְאֵת הַכּוֹכָבִים. יז וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים, בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם, לְהָאִיר, עַל-הָאָרֶץ. יח וְלִמְשֹׁל, בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, וּלְהַבְדִּיל, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב. יט וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם רְבִיעִי.
   אם אלוהים ברא את המאורות רק ביום הרביעי, מהו אותו האור שהופיע כבר ביום הראשון לבריאת העולם, בראשית, פרק א' פסוקים 5-3?
   ג וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר. ד וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר, כִּי-טוֹב; וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. ה וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם אֶחָד.
   בתשובתך נסה לחשוב על מה שלמדנו בכיתה.
   ב. בישעיה פרק ט' פסוק 1 כתוב:
   א הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ, רָאוּ אוֹר גָּדוֹל:  יֹשְׁבֵי בְּאֶרֶץ צַלְמָוֶת, אוֹר נָגַהּ עֲלֵיהֶם.
   מוקדם יותר, בחמשת חומשי תורה, ספר שמות פרק י"ג פסוק 22-21 כתוב:
   כא וַיהוָה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן, לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ, וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ, לְהָאִיר לָהֶם–לָלֶכֶת, יוֹמָם וָלָיְלָה. כב לֹא-יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן, יוֹמָם, וְעַמּוּד הָאֵשׁ, לָיְלָה–לִפְנֵי, הָעָם.
   נשאלת כאן השאלה למה שני עמודים? ענן ואש? מדוע האלוהות מתגלמת כמנחת דרך דווקא בשני האופנים הללו? עמוד על ההבדלים בין ערפול הראות לבין חדות הראות. מה יתרונו של מי ששולט על ראיית האדם, על מאור עיניו?
   ג. ביהושע פרק י' פסוק 14-12 כתוב:
   יב אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ, לַיהוָה, בְּיוֹם תֵּת יְהוָה אֶת-הָאֱמֹרִי, לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם, וְיָרֵחַ, בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן. יג וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד, עַד-יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו–הֲלֹא-הִיא כְתוּבָה, עַל-סֵפֶר הַיָּשָׁר; וַיַּעֲמֹד הַשֶּׁמֶשׁ בַּחֲצִי הַשָּׁמַיִם, וְלֹא-אָץ לָבוֹא כְּיוֹם תָּמִים. יד וְלֹא הָיָה כַּיּוֹם הַהוּא, לְפָנָיו וְאַחֲרָיו, לִשְׁמֹעַ יְהוָה, בְּקוֹל אִישׁ: כִּי יְהוָה, נִלְחָם לְיִשְׂרָאֵל.
   יהושע במצוות האל מצווה על המאורות הגדולים לחרוג ממנהגם. האם באמת עוצר יהושע את השמש והירח? או אולי הוא קורא לכוח אחר של אור לבוא לעזרתו, ואם נדמה, רק נדמה, כי היום עמד, מהו אותו האור לדעתכם, ומה עניין ספר הישר לכאן? בתשובתך עמוד על חשיבות השורש נ.כ.ה בפרק זה בפרט, ובספר יהושע כולו בכלל:
    וַיַּכֵּם מַכָּה-גְדוֹלָה, שם פסוק 10
   וַיַּכֵּם עַד-עֲזֵקָה, שם
   וַיַּכֵּם יְהוֹשֻׁעַ אַחֲרֵי-כֵן, שם פסוק 26
  וַיַּכֶּהָ לְפִי-חֶרֶב, שם פסוק 28
    וַיַּכֶּהָ לְפִי-חֶרֶב, שם פסוק 32
   וַיַּכּוּהָ לְפִי-חֶרֶב, שם פסוק 35
   אין ספק כי משמעותו של פועל זה כאן היא הרס והשמיד, איבד וכילה, אך האם אפשר להבין את הבחירה דווקא בפועל זה ולא באחר כרצון לראות את הקולות: נקישות, דפיקות, חבטות?
   הערה: משך הבחינה כשעתיים. אנא, כִּתבו בניחותא וּבְשׂוֹם-שֵׂכֶל. אין לאן למהר.
 

נקישה 1

נקישה 2

רמז אור 1

רמז אור 2

נקישה 7

רמז אור 7

נקישה 8

רמז אור 8

2 תגובות

  1. רני היקר!
    אני מניחה שהבחינה בתנ"ך ברמז-אור הזה, היא מקורית ואמיתית, אך גם אם לא כך הדבר, הצלחת לחבר דרך שאלותיו של נוח שטרן את ההקשרים של הפסוקים שבחר להתמקד בשורש נ.כ.ה – בתובנתו (של נוח. ש.) כמשמעות ונחיצות ה"מַכָּה" – כתנאי לשינוי דרך באמצעות השבר והמשבר, ההרס והמכות, המשמשים כלים ורמזים, כמו גם – "נקישות, דפיקות וחבטות" לדרכו המיוחדת של נוח ואמונתו שנבחר "לראות את הקולות", להיות נושא האור האלוהי ועל דרך סיפור "בראשית" – לקחת חלק בבריאה המתחדשת של הקיום.
    כאמור, הבחינה הזאת היא מלאכת מחשבת, תרתי משמע, של התיאור ההשגה והנגיעה הפסיכולוגית והפואטית בהוויתו המיוחדת של הסופר והמשורר נוח שטרן ובשלך אתה!!כל הכבוד!

    • רוחה היקרה, תודה לך על המילים החמות. אחדים מפרקוני הספר מיוסדים על אמת ביוגרפית ששונתה, אך פרקון זה כולו הוא פרי מוחי הקודח. העובדה היחידה שהיא ביוגרפית – מלבד הנתון כי שטרן שמע קולות וראה מראות העובר כחוט השני לאורך הספר – היא ששטרן שימש זמן-מה כמורה. שוב תודה – רני.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לרן יגיל